|
|
| נשלח ב-19/12/2004 20:24 |
 |
| |
גרביצער.
דומני שקודם יהיה עלינו לברר עד תום מיהו אותו "הקב"ה" שאתה שח אודותיו, אם ב"הקב"ה" המצוי והפופלרי עסקינן בוודאי כי התשובה היא "לא" באל"ף רבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 20:39 |
|
| |
מתעניין
את "ההכרעה הערכית" של ליבוביץ תמיד ראיתי על דרך השלילה, וכפי שי"ל היה מצווח פעם אחר פעם "העולם הוא אינו אלוהים" ומתוך מקום טרסנצדנטי צרוף זה באה אותה ההכרעה שזיהתה את תכלית כל קיום המצוות באופן שכולו "מיניה וביה" או כלשונו "לשמה". אם אבחר לאמץ אלמנט כלשהו שבהכרעה זו תהיה זו הקביעה השלילית שבהכרעה זו, אך גם אותה איני מאמץ כפי שהיא והדברים ארוכים ועמוקים ואהכ"מ. בוודאי כאשר הדברים נוגעים לצד ה"חיובי" שבהכרעה זו דהיינו זיהוי תכלית קיום המצוות במקום סינטתי לחלוטין, כאשר "מעמד האדם בפני האל" אינו נושא בחובו כל מטען של עומק והשתלמות אישית פנימית, מעמד שכזה ע"פ ראייתי הנו ריק ומנוער מכל פשר של אמת. אציין רק במילים ספורות כי ע"פ ראייתי מרחב העולם שבו קיים האדם הצורני שונה במהותו ממרחב העולם שבו קיימים כל יצורים ואובייקטים אחרים, זהו עולם שיש בו אלוהים, וזהו עולם שאין בו אלוהים.
אך כאמור הדברים צריכים לבוא בארוכה כי הנם עומדים ביסוד סוד האמונה והתכלית כולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 20:43 |
|
| |
ישנו אימרה באידית "ווי עס קריסטלזיך אזוי אידישזיך." (רוח התפחתות היההדות הוא ע"פ הצייט גייסט הנוצרית)
ע"פ קביעה זו, האם יש לאמר שאבות החסידות הבעשטית הושפעו מרוח הנצרות ששררה באותו תקופה?
האם היה לתלמידי הבעשטית מגע לרוח וספרות הנוצרות או לפילוספיה המערבית?
האם יש השוואות בין תורת האקסיסטנסואליזם של סארט ודוסטויבסקי לפסיכואנאליזיה של בעל התניא?
האם ישנו השוואות בין תורת הנפש של ה"תניא" לניאו אפלטוניסים?
מהיכן ינקו החסידות החבדית את שפת החקירה האירסטוטליים כמו חומר, היולי, וכדומה? מהרמב"ם והרמב"ן ותלמידיהם? או שמא היה להם גישה ישירה לתורת אריסטו ואפלטון?
האם אבות החסידות ידעו שפות לועזיות כמו יוונית, לאטינית או רוסית?
האם היה לבעל התניא ותלמידיו תודעה על התפתחות המדע?
האם לא ידעו שהד' יסודות של אריסטו כבר היה מופרך בעולם המדעי? האם בעל התניא לא ידע על תורת ה"אטום."?
תוקן על ידי - דוושה - 19/12/2004 20:50:43
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 20:43 |
|
| |
תודה החבוי
הבנתי שאתה רואה תוכן בדבריו רק ביחס לשלילת היות ההכרעה חיצונית, או משהוא כזה, וגם אינך מסכים להגדרתו של י' ליבוביץ.
המשפט שממש לא הבנתי, הוא המשפט הבא בו אתה מסיים תשובתך:
"זהו עולם שיש בו אלוקים, וזהו עולם שאין בו אלוה'ים"
אם אפשר בכמה מילים, באר נא דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:05 |
|
| |
שאלה:
מה ההבדל בין פסיק רישא דלא ניחא (או דלא אכפת) ליה למלאכה שאינה צריכה לגופה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:06 |
|
| |
שאלה לחבוי.
שאלה שמטרידה אותי זה זמן רב ואין לי את מי לשאול:
מהי שיטת בריסק בלימוד הגמרא בישיבות?
בתודה,
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:12 |
|
| |
רב גוני
ה"רבולוציה" סותרת במהותה את יסוד היסודות שעליו מושתת היהדות וה"ה יסוד ה"מסורת". היהדות שמזהה את עצמה כדת ה"התגלות" חייבת לאמץ את אלמנט ה"מסורת" כאבן דרך קריטי לשימור דוקטרינת הדת כפי שהיא. ניתן לדון אודות האופן הדוגמטי שבו אומצה המסורת, והאם יש לאמץ את מכלול מאפייניה של אותה ה"מסורת" וכו' וכו' ואהכ"מ. אך בוודאי גם מי שידרוש לגנאי תוצר לוואי כלשהו מן עקרון "מסורה" זה, בוודאי שלא יוכל לשלול לחלוטין אלמנט זה, והדברים פשוטים.
הדבר אינו שולל את העובדה כי וודאי שבתוך פרדיגמת הדת כפי שהיא היו הוגים יהודיים לא מעטים שחוללו שינויים ואולי אף מהפיכות של ממש שתכליתן, או "פרגמטיזם" היינו: הטמעת היהדות המסורתית בתוך הוויי החיים ההווה. וכן כמובן שנוכל לציין שמות רבים מהלל הזקן עובר בר"ג מאור הגולה ועד רש"ר הירש. או שתכליתן היה עימות ואימות מחשבת היהדות מול תפיסות ומתודות פילוסופיות שונות והעמדת היהדות באור אידיאי חדש, בעקבות "עימות" זה. שכאן כמובן ניצבת ועולה ובוהקת דמותו של ה"רמב"ם". אציין רק שתי דמויות נוספות אשר בעיני הנם ב"שלישיה הפותחת" בהקשר זה, והם": "פילון" אשר הפליא לעשות באופן שבו האיר את אמיתות התורה אל מול תורת הסטואה שרווחה בימיו, ואל מול התרבות ההלינסטית בכלל. והבא אחריו {אולי מישו ירים גבה, אבל זו דעתי עכ"פ} בגאון ה"ה "המהר"ל" אשר האיר באור מזוקק את מחשבת היהדות, והדברים ארוכים.
לשאלתך האחרונה אענה בסיפור קצר, אשר מיוחס דוקא ליהודי גדול, ה"ה "היינריך {חיים} היינה" שהעיד פעם על עצמו כי רובו ככולו של הזמן הריהו מטורף וכאשר הנו שפוי הנו סתם "טיפש"..
ובמילים ברורות יותר.. לדעתי כל גדלות רוח אמיתית יש מה ממה שההמון קורא "שגעון".. {ניטשה יקרא לזה "העל אדם"..}.
מקווה שהובנתי כל הצורך.
תוקן על ידי - עצכח - 19/12/2004 21:15:43
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:19 |
|
| |
החבוי:
עד כמה תנועת המוסר (בפן הפסיכולוגי - התנהגותי שלה, לא בהקפדה על מצוה זו או אחרת) נתפסת אצלך כענין יהודי ולא כהשפעה חיצונית ??
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:31 |
|
| |
שתי שאלות סבוכות:
תנינו במסכתא דיומא כי כה"ג הנושא שתי נשים לפני יוה"כ. (ואילו אם פלט שכ"ז, דרבנן אסרוהו לכהן בדין, ונבאר זאת תיכף), ולא נאמר מהו דין שתי הנשים שאי אחת לא נפטרה ועברה מן העולם.
והרי יש כאן משום קושיא, האם אחת יוצאת בכתובתה ומגרשה?, ואם נצרך דווקא לאישה החדשה האם מותר לו לגרש האישה הישנה ושמא חביבה החדשה.
ולעניין שכ"ז, היו מרחיקים אותו שבעת ימים והיה מיטהר יום ביומו, ואם אספה האישה החדשה את שכה"ז מבגדיו המשומשים האם שרי לה לעשות שימוש בזה להפרות עצמה (וכאן דיני הפריית מבחנה-כהאי גוונא), ובאם יש היתר לשימוש שמא ימות הכה"ג ביוה"כ ,האם צריכה האישה החדשה שאספה את שכה"ז לתת לאישה הישנה משום חביבות? [ראה אלקנה אבי שמואל הנביא]
אודה לך על תשובה מפולפלת במיוחד עם מראי מקומות (אם יש)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:38 |
|
| |
יהוסף
חן חן על המחמאה. מקווה שאני עומד בה בכבוד כלשהו.
שאלתני בנושא אשר זכיתי זה מכבר לבוא בו בארוכה, אך כיוון שביקשת הגדרה קולעת שתתישב על הדעת, ואולי אף תהווה אבן בוחן בדרך העולה בית קל, אנסח את ראייתי בזה כך: "יראת שמיים" הנה תפיסת ה"יש" של מציאות ה"אין". או הטמעת ה"אין" ב"יש" {ה"יראה" שהנה בשורש "ראייה" עינינה תפיסה נוכחת וריאלית, לעומתה ה"שמיים" מייצגים את המופשט האינסופי והנעלם,[או ביתר דקדוק את אלמנט ה"שם" ה"ה ה"תכלית" הנעוצה בסוף המציאות כולה] ולכך ה"יראת שמיים" הנה פרדוקסלית, אך "אוקסימורון" מופלא זה הוא סוד ה"הפלאה" שבו חי האדם השלם, ויש להאריך}. האדם אשר מזהה את אלמנט השלמות התכליתית במרחב חייו הארציים והריאליים הוא העונה לתואר "ירא שמיים"..
ולוואי נזכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:40 |
|
| |
שאלה נוספת:
איך אתה מפרש את המימרא "והעם רואים את הקולות"?
האם מדובר בהישג קוגנטיבי עליון של ההמון, תצורה
פסיכולוגית גרידא של הזדהות קולקטיבית עם רעיון האימולציה ה-דיוויניסטית-קרי המון מאמין במעמד אלוהי וחווה התעוררות קולקטיבית (דאי-מגאס-DEI-MEGASS]
או שמא ישנה מציאות אחרת נסתרת שטיבה טמון בטיב "החומרים הנעלמים והזכים", מציאות בה קשת המימד הפיסי נמתחת עד לכדי מראות "עליונים".
האם יש צידוק שכלי לקבלת מימדים\עולמות נפרדים לעילא ולתיתא.
אנא הסבר את שיטתך בקודש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:42 |
|
| |
החבוי,
שתי שאלות
א) מהי דעתו האמיתית לדעתך של הרמב"ם ב'השגחה'?
ב)ומהי דעתו האמיתית לדעתך של הרמב"ם בנושא 'טעמי המצוות'?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:45 |
|
| |
אם תשובתך [על השאלה מהי יראת שמים] היא עממית, מעניין מאד להכיר את אלו שאינם עממיים.
אני אציע משהוא שנראה אכן עממי יותר ונוח לתפיסה ויישום. שמיים מבטאים את הנעלה, האדם שמעניין אותו אך אכילה ותאוות קרובות לתחושה ראשונית ייחשב ארצי. אדם שאינו מתחשב בדברים קצת יותר עדינים נאמר עליו "אין לו שמיים".
כך שאם נאמר שיראת שמים = "אדם שיש לו הכרה בערכים עדינים ואכפת לו מהם", לא נסטה מאמיתות הנכללת במושג זה.
ובאופן ספונטאני כששאלוני מה זה יראת שמיים, עניתי "רצינות". מי יודע אם לא הבאתיך אל הרובד העממי במלוא המובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:54 |
|
| |
אם יורשה לי, יהוסף, להוסיף על חידודך,
הרי ש-"יראת שמיים" יכולה להחשב לאדם המתרכז בתמצית עולמו הנטולת מאמצים חיצוניים להרחקה מהדמות המקורית שבו, כלומר עבודת ההפרדה בין העולם הפנימי הזך ומולד לעומת אבני הנגף שאסף עימו במהלך שנות חייו.
והתכנסות לשם התבוננות אל תוך מימד פנימי זה, הבאת המסקנות והבסיסים לפני השכל והרגש, ועשיית שפטים מול התאוות, זה מול זה, ובאם האדם חזק דיו לעשות בנפשו דין זה, הרי יחשב לבעל "יראת שמיים".
[באם מקבל עליו את ההפרדה הזו והדין הנתון]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:57 |
|
| |
מטלאדיט
אם אני מבין כוונתך נכונה, אתה טוען שיראת שמים אינה בהכרח משהוא חיצוני, אלא אף חזרה אל התחושות המקוריות והמעמד הטבעי של האדם בעולמו. אני רואה זאת בפסוק "אלוקים עשה את האדם ישר.."
אכן.
|
|
|
|
|
