|
|
| נשלח ב-19/12/2004 21:59 |
 |
| |
מטול ויהוסף,
אז לדעתכם אין ליראת שמים שום קשר אלוקי או תודעה יהודי אלא עידון החומריות ואיזון הנפש?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:04 |
|
| |
יהוסף ידידי, אין די בחזרה לתחושות הפנימיות מכיון שלעיתים תחושות הינן פרי חינוכינו מינקותא,
אני בהכרח מדבר על עבודת הפרדה מאומצת בין מה שהאדם מזהה בקירבו כ-"בסיס כל אמת מוסר" או "ההיביט הראשוני שאינו מעוות ע"י המציאות הנספגת"
והרי אם על "ישרות האדם" דיברת, הרי שכל אדם הינו ישר, מעמדו ישר, וטבעו ישר, אך זכות (זך) זו נשמרת למתים...
שאינם יכולים לעשות פשע בנפשם, או למלאכים שרגלם רגל ישרה...:-)
אך אני מדבר על אספקט אחר בעולם יר"ש והוא אספקט העבודה שעל האדם לבצע מידי תקופה על מנת לברר לעצמו היכן הוא עומד ביחס לינארי לבריאה בה הוא חי, והרי הדברים משתנים מאדם לאדם, מדוע?, מכיון שכל אדם הוא עולם מלא וד"ל בכתובים. ("צריך לומר בשבילי נברא העולם"...וכאן טמון סוד זה)
וודאי שישנו כאן הקשר "אלוקי" או מעל ל-"סיבת התנהגות הנפש", משום שטבעו של האדם באם יגדל פרא יהיה רע ומר, ולכן עלינו ודאי לאמר כי חייבת להיות התערבות חיצונית לאדם [סדגש] בניסוח חוקים\כלים שהם למעלה מהבנתו הטבעית שילך אחריהם כהולך שבוי אחר קסם בשביל שיעדן ויעמול ויטרח על העבודה, ואין אני מדבר על "עבודת המידות" בדווקא, אלה עבודה יותר פנימית שורשית ומהותית בבדיקתו נוכח הבריאה, הערכת מיקומו והערכת מצבו.
תוקן על ידי - metaledit - 19/12/2004 22:09:05
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:13 |
|
| |
מטול,
אבל יראת שמים הוא מונח יהודי.
היראת שמים שאתה מתאר הוא ינוברסינלי, איפה הפן היהודי?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:16 |
|
| |
דוושה-האם טרמינולוגיה קובעת את מידת נכונות המשפט?
האם אלוקים אינו "אוניברסאלי" דיו על מנת שנוכל להשתמש במינוחים מופשטים שאינם כלולי בלקסיקון זה או אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:19 |
|
| |
דוושה
הכמונח יראת שמיים הוא אכן מונח דתי, באשר הדת על ידי הדרכות הקל היא זו הנותנת לאדם כלים לצאת מהלך הרוח הארצי טבעי, ולכן יראת שמים בהקשר זה הוא הערנות והחשיבות לנושאים שהתורה נותנת להם חשיבות, אבל המונח כפי שהוא מתבטא בשפה הזורמת בחיי יו יום, פונה אל העיקרון הכללי של "שמים" לעומת ארציות. כמובן שזה לא הכרח ולא משנה כל כך. זו עכ"פ התרשמותי בכוונת האומרים, כאשר מספרים לי על אדם שהוא ירא שמיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:27 |
|
| |
מטול,
וודאי שהמונח אל הוא מונח ינבורסינלי. אבל תחושת האל האישי שונה אצל הדתות. ובבחינת זה, האל היהודי אינו האל של העמים האחרים. חרדת האל היהודי הוא חרדת האל אישי שליווה את העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. האל שהוציא אותם ממצרים ונתן להם את לוחות הברית, או האל הדמוגגי שצמצם את עצמו בד' אמות של ההלכה היהודית.
ע"פ הקביעה שלך שיראת שמים הוא תחושת הבן אדם לנתק מן הארציות ולהתקרב לאלוהים. אצל היהודי הוא לאל היהודי האישי.
בנוסף, ע"פ תורת ניטשי, תשוקת האדם לערך מוסרי עליון הוא מחמת האובר-מנטש, במילא אין כל קשר בין נטיות הבן אדם לערכים מוסרים (אוניברסינלים) עם קשר אלוקי או חרדת האל.
לדעתי ליראת שמים היהודי-עממי ישנו גם רגשי אשמה דתית המחייב פולחנות דתית, יותר מהרגשיים חיוביים פנימיים.
תוקן על ידי - דוושה - 19/12/2004 22:44:24
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:30 |
|
| |
דוושה שאלות עצומות יש באמתחך וקטונתי מלהשיב על כולנה את המענה הראוי להן. אך אענה בכ"ז ממה שהצלחתי לדלות ממטען זכרוני.
איני יודע אם אבות החסידות הושפעו או לאו מרוח הנצרות {שררה לאורך כל האלף האחרון בצורה דומיננטית ביותר}. שלמה מיימון עכ"פ באוטוביוגרפיה שלו מזזה את הסגפנות החסידית שנחשף אליה כאשר התוודע למנהיגי כת החסידות, כאסכולה "דומניקנית" {אין הספר תחת ידי אך אם זכרוני אינו מטעיני זהו אופי זיהויו שם} שהיא אסכולה פרושית וסגפנית ביותר בנצרות.
כאמור נושאים אלו ראויים למענה באמצעות עבודה אקדמאית מקצועית ודידקטית, אך מכופיא כדעת הדיוט הייתי אומר כי המרחב המזרח אירופאי שבו הייתה למעשה ערש החסידות ובה פעלו אבותיה, הייתה גם המרחב שבו פעלה הכנסייה האורתודוקסית {המאופיינת כ"נצרות המזרחית" שהחלה בביזנטיון ופעלה בעיקר בקושטא] ובה ניתן דגש לאלמנט המיסטי ולריטואל הדתי. ב"נצרות המערבית" {שמקורה ב"רומא" והנה מייצגת אם הזרמים המרכזיים בנצרות כשבראשם ה"כנסייה הקתולית" וה"כנסייה הפרוטסטנטית" ועוד רבים} לעומת זו ניתן יתרון לשכל ולמחשבה הדתית ע"פ הרגש, בוודאי כאשר הדברים אמורים בכנסייה הפרוטסטנטית. יהיה אולי מי שיזהה פה "חסידות" מול "התנגדות".. וכולי האי ואולי..
המשך יבוא..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 23:10 |
|
| |
חבוי,
תודה על ההתחיסות לנושא.
המקביולות של ההתבדלות בין חסידים ומתנגדים להתבדלות בין נצרות המערבית למזרחית הוא מאד מעניין, אבל הדברים לא כל כך מסדתרים מבחינת גיאוגרפית שהרי שניהם, חסידות וההתנגדות לה, פרחו באותם אזורים במזרח אירופה.
אולי אפשר אפילו לאמר שהנצרות המזרחית המדגישה את חויית המיסטית הושפעה מרוח דתות המזרח כמו כת הסופיים.
לדעתי כל התאוריה של השפעות של דתות מדתות אחרות הם (כמו כל אבולוציה סצויולגית) לא כל כך שחור לבן. אולי אפשר לאמר שההתפחות הדתות מקבילות אצל הדתות השונות אפילו אם לא היו גישה ישרה בין הדתות, אלא ה"צייט גייסט" עצמו משפיעה על ההתפחות האנושית, כמו אצל פילוספיה ומדע. לדוגמא המצאה מדעית אצל שני מדעים שלא היו להם שום קשר ויחסים כמו המצאת המתודה של "קלקולוס."
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 23:25 |
|
| |
המשך לדוושה {המייגע.. }.
איני יודע אם לאבות החסידות היה מגע עם כתביהם של הוגים נוצריים או פילוסופים כאלו ואחרים, אך למי כתביו של תיאולוג דגול כמייסטר אקהרט או בכתביו של פילוסוף ידוע כסרן קירגקור, יכול על נקלה למצוא קווי מתאר משותפים לתורת החסידות. {במשנתו של אקרהט ניתן למצוא קווים מקבילים לתורה הפנתיאסטית של בעל התניא. וראה עוד בספר "התגלות אמונה תבונה" הוצא' אוני' בר אילן במאמרו המאלף של פרפ' בן שלמה שם}.
ושמא פה תמצא משו...
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1104493
לגבי שאלותיך האחרות:
עד כמה שידעתי משגת קיימות השוואות בהקשר ה"אקסיסטנציאליסטי" דוקא מכיוון תורתו הפסיכואנליסטית של רבי נחמן מברסלב. אבל שמא אני טועה בעניין.
ובהתשב בכך שידיעותיי בנושאים שהזכרת הנם מקוטעות ובלתי מובנות בעליל, מה גם שדעתי רחוקה מאוד מלהיות צלולה בשעה זו, אבחר ללמד לשוני בשלב זה עכ"פ, לומר "איני יודע" על שאר שאלותיך המחכימות, ושמא מחר שתהיה דעתי צלולה יותר ואוכל לעיין ביתר בהירות בכתובים אוכל להשיב לך מענה נאות לכל אשר דרשת ובאת בסודו.
ליל"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 00:40 |
|
| |
יראת שמים בחז"ל, היא התחושה וההכרה ש"מישהו שם למעלה" צופה ומביט, והעולם אינו הפקר, ועל הכל יביא את האדם במשפט, ומוטב להיות זהירים במעשינו. זה הפירוש, גם אם הוא ילדותי ומיושן.
וכל השאר הם מדרשים ( נאים )
תוקן על ידי - יצחקומר - 20/12/2004 0:41:51
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:25 |
|
| |
קומר
אתה עומד להיות מואשם בהיות "פארצייטיקער"
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:42 |
|
| |
קומר,
האם יש אמת המידה שבה אפשר למדוד יראת שמים, או שזה כמו ההגדרה של בית דין הגבוה של ארה"ב על פרונגורפיה:
"YOU KNOW IT WHEN YOU SEE IT".
האם מי שהביטוי "אם ירצה השם" שגורה בפיה היא היא הוכחה שבת שיחה יראת שמים?
מהיא בכלל המקור של הביטוי "אם ירצה השם" העממי?
והאם יש לזה חיוב הלכתי?
תוקן על ידי - דוושה - 20/12/2004 1:49:40
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:49 |
|
| |
ולא יכול מסתברא להתאפק, אך דברי החבוי (שאפילו מחביא את ניקו, שכן מעולם לא ראיתי משתתף בניק "חבוי") על חסידות הם נונסנס טהור והכל סברות הכרס של החמין של שבת. מי שרק הכיר קצת את הנפשות החסידית בזמן צמיחת החסידות מבין על נקלה שלא הושפעו לא מנצרות לא מזן זה ולא מזן אחר ולא מפילסופיה, שבעל התניא לא קרא בשפות זרות. והכל כאן דמיון ורעות רוח. ואני מלא תקוה שבשאר התחומים שאני מודה שלא הבנתי מלה - מדברי ה"חבוי" - הם יותר מבוססים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 02:45 |
|
| |
דוושה,
יש אמת מידה לביישנות ?
ככל שזה משפיע יותר על אורחות חייו כך הוא יותר ביישן \ ירא שמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 06:06 |
|
| |
אני חושב שיש שאלה דומה:
עד היכן חייב אדם להשתייך ל"קבוצה" מסויימת (כמו למשל להיות אוהד בית"ר ירושלים) על מנת להיות מסור בכל מאודו לתכנים המוסריים של אותה חברה. ה"מוסריות" היהודית אינה שונה בהכרח מהמוסריות האוניברסלית, אך כדי לנטוע אותה בליבו של היהודי, הוכרח היהודי לשייך אותה ל"דגל" של השתייכות קבוצתית. סך הכל עוד דרך של האבולוציה האנושית לכפות את המוסריות הקאנטית על האדם.
לעניין היחס של החסידות לנצרות, כבר כתבה הפרופסורית אליאך הידועה את רעיונה המוזר, שאדם בעש"ט לא היה אלא כומר פולני (עפ"ל).
|
|
|
|
|
