שיטות לימוד בישיבות הליטאיות - שאלות

נומוס

אלו שאלות גדולות וחשובות.

איני יודע אם אני האדם המתאים לענות עליהן, אך אוכל לספק חלק מן התשובה.

בעבודת הדוקטורט שלו על החזון איש, הגדיר ד"ר בני בראון את שיטת הלימוד של בריסק והראה שהיא מהווה מהפכה. מהפכה גם במובן זה שהיא מאפשרת ללומד להתרכז בסוגיה מסויימת בלי להזדקק לסוגיות אחרות, מקבילות.

אולי הקביעה הזו טעונה הבהרה. מבחינה מסויימת, אנו יכולים לראות בתלמוד כולו מערכת אחת שאינה ניתנת לחלוקה וללימוד בנפרד. על הלומד להקיף כל הסוגיות בו זמנית ולהשוותן אהדדי. זו היתה, כידוע, המתודולוגיה של בעלי התוספות - ויש כאלו שטענו שהם חידשו אותה (וזה ודאי לא נכון. השאלה היא רק עד כמה יש להתחשב בסוגיות אחרות בפרשנות של סוגיה מסויימת אחת).

ובכן, בהנחה שניתן בכל זאת להבין סוגיה מוגבלת ומתוחמת של כך וכך שורות, סדרת שאלות ותירוצים בנושא מסויים, מתוך עצמה - יש בכך חידוש. זה מאפשר ללומד להתרכז במקום זה בלבד, והוא יכול להרגיש שהוא מבין היטב את הענין בלי להיות תלוי בצורך בבקיאות עצומה בשאר הש"ס - מה שנחשב כתנאי כמעט הכרחי עד להופעת שיטה זו (לפחות במקום ובזמן זה שבו הופיעה הלמדנות החדשה).

אם אבוא להוסיף על הדברים, שהוצגו כאן כפי שהבנתי אותם, אומר משהו אחר ונוסף. שיטת בריסק, במיוחד כפי שהיא מופיעה אצל יורשי ר' חיים, כגון הגרי"ז, מתמקדת בהגדרות ולא בסברות. ההנחה היסודית היא שאכן איננו מבינים את התורה באמת. כל מה שבידינו לעשות הוא ללכת בעקבות קודמינו, לשחזר את דבריהם, ולהשיג את ההגדרות הברורות ביותר שיוצאות מדבריהם.

הגדרה כן, סברה לא. ל כל היותר, סברה רק כאשר היא עולה מתוך הדיוקים השונים בסוגיה, אך כמדומה שכאן הגדרה ברורה ויפה מקבלת שם של סברה בפני עצמה. ואולי זה מצריך אותנו להגדיר מה בין סברה להגדרה? ...

***

אשר לשיטת החזו"א, חוששני שאיני מכיר אותה די הצורך. מצד אחד, החזון איש הרגיל את ההולכים בדרכיו לחשבון מקיף של הסוגיה. כלומר, בדיקה של כל האפשרויות הלוגיות לפירוש. ניתוח, שירטוט של טבלת אמת של הצדדים השונים (כמובן, לא בלשון מודרנית זו). פעמים רבות בחידושיו אנו מוצאים אותו מטפל בחשבון זה של הסוגיה, שאכן משמש להבהרה - הבהרה שיכולה להוליך לדחיה או לקירוב של שיטות שונות של מפרשים, ראשונים (וכמובן אחרונים, אלא שעד כמה שידוע לי החזו"א מיעט מאד להסתכל בהם).

מצד שני, ניתן למצוא אצל החזון איש סברות מעמיקות, חדירה לתובנות פסיכולוגיות של נפש האדם.

ואכן כך קיבלתי שהחזון איש למעשה נהג בפרשנותו כר' גדליה אחריו - הוא זיהה את הבסיס בהסתכלות האנושית ובצרכים האנושיים שמאחורי כל הלכה והלכה.

אני מצטער שאני יכול לכתוב רק דברים כלליים אלו. אבל יש כאן בפורום תלמידים מובהקים של דרכו כמו של דרכו של ר' גדליה, ואפשר שהם יוסיפו על זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אני מודה לך מאד.

ואני מצפה שיבואו ויוסיפו.

מיימוני,
המדע העתיק דבר על תכלית, המדע המודרני חדל לשאול על תכלית ושואל רק כיצד זה עובד (וזו הבעיה באבולוציה, למרות נסיונות הפרשנות של כמה מגדולי עולם).
האם בריסק אינה מדע מודרני לעומת החזון איש שיותר מייצג את המדע הקלאסי, ומכאן מובן שהחזון איש וגדולי ישראל בדורות קדמו לא יכלו לומר שהתורה היא סטרקטורה מתמטית.

אריק,

חן חן על דבריך הקצרים והמעניינים.

הרחבה בכיוון שלהם ב"איש ההלכה" ובפרט ב"מה דודך מדוד"

להגרי"ד סולובייצ'יק.[שמעתי ממי שנוכח בדברי ההספד

על הגרי"ז,שבמהדורה הכתובה,הושמט שמו של החזו"א,

שיש בדברים מיעוט ערכו,בשעת ההספד,עוררו הדברים

סערה ומחאה ע"י הרב דוד קאהן מברוקלין ומהרב דוד

הרטמן,כיום בירושלים,שמיהר לחוש לכבודו של הגריד"ס]

אריק,
ראשית. כמה וכמה תובנות עמוקות בארבע שורות.

באשר לשאלת בעל האשכול שליט"א,
שיטת בריסק (מאז ר' חיים, בניגוד לבית הלוי - שלמד בשיטה הקלאסית) מתוארת בצורה יפה מאד בכתבי הרב סולובייצ'יק (נכדו של ר' חיים). עיקרה הוא שהלימוד העיוני אינו מחפש את מה שיש בסוגיא אלא יוצר קונסטרוקציות מופשטות שנסמכות על כלים שעמם מגיע הלומד לפני הלימוד (מתוך מסורת? או מתוך היקף כללי בסוגיות אחרות). מאידך, הכלים הללו אינם שאובים מהעולם שסביב התורה, שכן שיטת בריסק היא שהתורה היא תחום אוטונומי (ודומני שזהו עיקרה של בריסקאיות), ואינו מושפע מצורות חשיבה (ואפילו לא מעובדות - ראה אשכול התכלת למשל. לינקי?) חיצוניות.
היכולת להתעלם מסוגיות מקבילות היא באמת מפליאה. האידיאולוגיה שמאחוריה היא למעשה אמונת חכמים ותו לא. למעשה, ר' חיים היה משוכנע (לפי המיתולוגיה המקובלת) שאם הדבר הוא אמיתי, כי אז לא תהיינה לו סתירות משום מקום אחר.
ישנו סיפור ידוע על שיחה שבה מישהו העלה תוס' כלשהו בש"ס שהוא למד אותו באותו יום. ר' חיים מייד הגיב ואמר שאין תוס' כזה. וכשחיפשו מצאו שאכן תוס' לא אמר זאת. ר' חיים אמר שזו אינה תוצאה של בקיאות אלא שתוס' לא יכול היה אפריורי לומר דברים כאלה.
ראה על כך גם בספרו של ר' הרשל (צבי) שכטר, ראש הישיבה אוניברסיטה, 'נפש הרב' שזכורני כי הוא עומד על נקודה זו.
כאמור, בתיאורו של הרב סולובייצ'יק ישנו אוקסימורון, שהרי המתודות אמורות להישאב מן התורה ולא ממקור חיצוני, אולם הן קודמות ללימוד.
אינני יודע אם פרדוכס כזה מצוי אצל ר' חיים עצמו, או רק בתיאור שמציע נכדו. בכל אופן זהו ביטוי לבעייה ההרמנויטית הידועה של המעגל ההרמנויטי (ראה באשכול על דרידה, ובספרו של זאב לוי 'הרמנויטיקה'), ואכ"מ.
בכל אופן, כנראה שישנו לא ליניארי (קווי), שניתן לקרוא לו יחס של 'רצוא ושוב', בין התורה והלומד, והכלים נבנים מתוך הלימוד וגם מנחים את הלימוד.
מעבר לכל זה, שיטת הניתוח עצמה היא משפטית-מודרנית, כמעט מתמטית ואלגוריתמית. הצובר ניסיון בשיטת ר' חיים, יכול לנבא מראש כיצד יסתיים כל מהלך שלו ושל תלמידיו (עד ימינו). ר' חיים פיתח כלים שאינם לוקליים, כלומר שנותנים יכולת ניתוח בכל הלכות הש"ס ללא תלות בתוכן הלכות ובנושא הנדון. חילוקים כמו 'חפצא' (=הלכה שנוגעת לעולם כשלעצמו - לאובייקט. לפעמים אובייקט מופשט כמו תפילה), ו'גברא' (הלכה הנוגעת לסובייקט), אינן נוגעים לתוכן הספציפי של ההלכות הנדונות. זוהי אחת הסיבות לאלגוריתמיות של הלימוד הבריסקאי. ניתן ליישם את המתודות הללו בכל מקום בש"ס.
למראי מקומות נוספים, ראה בספרו של הרב זוין, אישים ושיטות, על ר' חיים. כן ראה מאמרו של הרב אליקים קרומביין על שיטת הלמוד של הרב אהרן ליכטנשטיין (חתנו של הגרי"ד, ראש ישיבת ההסדר 'הר עציון', וגאון בפני עצמו. הוא מקצין מאד את הכיוון הבריסקאי). אינני זוכר מראה מקום למאמר (שיצא בעקבות פרסום הספר הראשון של שיעורי הרא"ל על הש"ס), ואולי החברים יעזרו לי בזה.

באשר לחזון איש, המצב הוא הפוך. ראשית, הוא התנגד מאד לגישה שכל התורה עניין אחד. לכאורה כמו ר' חיים, שדגל בלימוד מקומי, אולם למעשה הפוך לגמרי. אין לו שיטת לימוד כללית, אלא כל סוגיא נדונה לגופה. הוא מחפש מה יש בסוגיא עצמה, ולא מביא עמו 'מסקנות מן הבית'. אין לו כלים כלליים, ולחכן בכל סוגיא יש מהלך אחר ולא בהכרח צפוי. הוא בהחלט משתמש בשיקולים אנושיים וסברות מובנות לכל בן תמותה, ולא רק בהגדרות מופשטות שאינן נותנות מענה לטעם הדין כמו ר' חיים. ממילא שיטתו אינה אלגוריתמית כלל וכלל.
פעם התלוננתי בפני חבר, שאינני מבין את דברי החזו"א במקומות רבים (הוא לא נוקט בכלים הישיבתים-למדניים המקקובלים, שכן הוא היה אוטודידקט, ולא התחנך בשום אסכולה). כשאמרתי לו שאינני יודע מה הוא אומר, הלה ענה לי: מה זאת אומרת, את האמת.
כל הקורא את החזו"א מתרשם שתורת אמת היה בפיהו (בלי לפגוע בר' חיים, שאני ממשיך להיות ממעריציו), ולכן רבים השיב מעוון.

כאנקדוטה אספר לך על תובנה שהיתה לי בעת שהותי במרחצאות המרפא בני ברק (מרחץ זעה. קרלסבאד של המזרח התיכון. אגב, העיר אהובה עליי מאד). יש לי תחביב אנתרופולגי, ולכן מצאתי שם שישנן בעיר שתי ישיבות בולטות מאד, ותיקות וגדולות: פוניבז' וסלובודקה. הנחתי שאין הבדל דרמטי ברמת התלמידים בשתי הישיבות. והנה יש ביניהן שני הבדלים שונים:
1. בפוניבז', הלימוד הוא מאד אלגוריתמי. יש נכון ולא נכון, בצורה מאד ברורה. שיעור של חניך האסכולה הפונוביצ'אית (שמייסדה הוא ר' שמואל רוזובסקי. גם הוא אישיות מעניינת מאד על הציר הבריסקאי: ידוע כמשלב של ר' שמעון שקאפ רבו, עם ר' חיים. שווה מחקר גדול, שכן לענ"ד הוא גדול המשפיעים על הלימוד בדורנו. הסיבות - ראה להלן) הוא בעל אופי מתמטי, והוא ייגמר בצורה צפוייה לחלוטין.
לעומת זאת, בסלובודקא הלימוד דומה לחזו"א (הם מחשיבים עצמם תלמידיו). אין אלגוריתמים, והרוב הוא סברות מקומיות של הלומד עצמו. אין גם מהלכים מסודרים וארוכים (כשישבתי בכולל חזו"א מאד הפריע לי העניין, שכן הרגליי הם פונוביצ'איים).
2. ההבדל השני הוא שרוב ככל ראשי הישיבות ומגידי השיעורים שיצאו מקארסלבד דנן הם מפוניבז', וכמעט אין מסלובודקא. ההשפעה האדירה על רוב ככל הישיבות בנות זמננו (באסכולה הבני ברקית. בירושלים המצב מעט שונה), היא מפוניבז'.

לאחר חשיבה הגעתי למסקנה שיש קשר בין שני ההבדלים הללו: אלגוריתמיות היא בעלת כוח גדול, והיא יכולה להפוך אדם בעל יכולת בינונית לראש ישיבה די בקלות. הוא מפעיל את הכלים האלגוריתמיים על כל סוגיא, ויוצא לו שיעור כללי. השיטה החזון-אישית לא מצליחה לעשות זאת. אם אתה חזו"א, אז תצא למדן גדול בכל אופן, ואם אתה לא חזו"א, אז תצא אתה עצמך ולא תוכל ללמוד כלים שיעזרו לך להתקדם (זוהי הכללה גסה כמובן, כדרכם של בני דודנו האנתרופולוגים).

כעת תוכל להבין מדוע בדורנו החזו"א כמעט לא השפיע על שיטת הלימוד, אף שבהחלט השפיע רבות על ההלכה ועל ההשקפה, ועל דמותו של הדור. ודוקא ר' חיים הוא אשר מעצב יותר את הלימוד בן דורנו.

רק לסיום, אומר שלי הקטן נדמה ששתי הדרכים צודקות, או שתיהן טועות (תלוי כיצד מתבוננים. עי' בסוגיא זבוב מצא ולא הקפיד נימה מצא והקפיד. האם זה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים, או שמא: אלו ואלו לא דברי אלוקים חיים, ואכ"מ):
רוב הלומדים, כדי לטפס מעלה ולהתקדם בלימוד, צריכים להתחיל בפוניבז' (דרך אלגוריתמית) ולהמשיך בסלובודקא (לימוד אישי). כמובן במשפט זה, פוניבז' וסלובודקא אינם שמות ישיבות אלא צורות לימוד.



מיכי

עוד הערה לאריק.
הערתך הקצרה (והיפה) נדונה באורך בספרי השני, שאי"ה יוצ"ל בקרוב.



מיכי

הרב דוקטור מיכאל אברהם.
אין מלים בפי בכדי להודות לך.
בלית ברירה אסתפק בתודה מקרב לב.

דיון בפורום בנושא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=867217

מאמר של הרב משה ליכטנשטיין (נכדו של הגרי"ד ונכד-נכדו של ר' חיים) הבוחן את שיטת בריסק, השלכותיה ועתידה:
http://www.yutorah.org/_shiurim/%2FTU9_Lichtenstein.pdf

מיכי,

מי היתה מאמינה?! הבנתי!
תודה רבה. החכמתי.

גם וגם

אני מודה לך.
לא שמתי לב לאשכול ההוא.
ותודה על הלינק למאמר.

מכאן והלאה אני מודה מראש.




תוקן על ידי - נומוס - 20/12/2004 11:30:21

"קובץ אגרות" - "חזון איש" כ"א,ב'

..."בסדר הלימוד שצריך זהירות יתירה,לעשות את העיקר

לעיקר...ועיקר זה דורש עמל ומלחמה פנימית נגד העצלות

בשינון כמה פעמים אף בלי חידוש...ולדקדק בדברים שאין

השכל נהנה מהם בתחלתן ואדרבה מכבידין עליו...ויש להזהר

מלהאריך בהסברת סברא,ולעומת זה להאריך בגמ' בעיון

הפשט ובירור מסקנותיו"

לעומתו,ב"מכתב מאליהו" א' עמ' 317, כותב הרב דסלר

"והנה הורידו לנו מן השמים בדורות האחרונים דרך חדשה

בדרכי הלמוד,בדרך ההבנה והעמקות...דרך קצרה ושהנאה

בה קרובה,משום סכנת שנאת העמל והיגיעה הרבה"

ברור,אם כן,מדוע דרך הלימוד של החזו"א פחות מושכת...

העניין הזה - דרכי לימוד - מסובך מאוד. כל ימי אני מצפה לדברים ברורים, ואין! הכל מלל יפה כשלעצמו אך אינו נוגע למהות הדברים. ישנו כמובן סולם מקובל לכאורה, יש חריף, יש מעמיק, יש בעל הבנה, יש בעל סברה, יש בקי, ויש טוחן הרים, יש פשט ויש דרש, יש סיני ויש עוקר הרים. יש סברה דקה כשערה ויש עבה כחבל, יש יורד עד השיתין, ויש שטחי, יש 'איש חריף ומפולפל (לשונו של רש"י), ויש איש תם.

הכול יפה, אבל האם מישהו יהיה מוכן להדגים פעם על נושא אחד עצמו, כיצד מפרש אותו חריף, וכיצד מפרש אותו עמקן, כיצד נראה 'חשבון', וכיצד נראה לימוד לוגאריתמי? אנא הסבירו להדיוטות, באר היטב על מה אתם מדברים. אגב, מה שתואר כאן כמיוחד לר' חיים, ולדעתי הוא אמנם דומה אך אינו מתאר את השיטה, זוהי השיטה שנקראת העיון הספרדי (ואינו רק ספרדי, הוא התקיים גם באשכנז, ומשום כך סבורני שבשיטת ר' חיים למרבה הפליאה יש הרבה מיסודות השיטה שמכונה פלפול...)

הבו נושא או סוגיא, והראו לנו כיצד באותו עניין פירש פלוני כך ואלמוני כך, ומזה נגזור קני מידה. מספרים על גדולתו של מהרי"ל דיסקין שידע לומר ללומד איזה תירוץ יגיד על קושיא נתונה. כידוע זה כבר נאמר על ר' יצחק קאנפנטון, אבי שיטת העיון הספרדי (שטרחו כבר לאחרונה בהגדרתו בחיבורים אחדים), ומצאתי כזאת גם אצל ר' יעקב חאגיז, שהיה ראש ישיבה גדול וגאון אדיר, ומישיבתו יצאו כל גדולי הדור שלאחריו, כפי שמתאר בנו ר' משה בספרו משנת חכמים.

אם לקחת דוגמא קטנה, אולי גם הסיפור הבא מאפיין את בריסק. מסופר ששאלו את הגרי"ז על ר' חיים קשה, שדבריו נגד סוגיא מפורשת בגמרא. אמר הגרי"ז: גם לי קשה הדבר הזה, וגם אין לי תירוץ ולא הסבר, אבל דבר אחד אני יודע, שכאשר אבא כתב את הקטע הזה, היתה הגמרא פתוחה לפניו בסוגיא זו ... !

עוד דוגמא קטנה, ואני מקצר בה מאוד. ישנה הלכה ברמב"ם ה' נזקי ממון פ"ד ה"ד, והיא קשה. הרמב"ם נשאל על הקושי, והשיב, נפלה טעות בהלכה זו ושורה נשתרבבה שלא למקומה, תקנו הדבר. הנוסח הזה לא תוקן, והוא נמצא כך בדפוסי הרמב"ם עד היום הזה (כולל מהדורת פרנקל, וראה להלן).
הרבה מן האחרונים נתלבטו בהלכה זו, ובילקוט שנו"ס של מהדורת פרנקל נכתב על הלכה זו יותר מכל הלכה אחרת (ששה טורים ארוכים!). תשובת הרמב"ם הזו, לא נתגלתה בגניזה, לא ע"י חוקרים רח"ל, אלא מובאת בכסף משנה על אתר!

מדוע לא תוקנה הלכה זו בפרנקל. משום שעל הנוסח המשובש שבדפוס יש שני קטעים ארוכים בחידושי ר' חיים הלוי, וממילא א"א יותר לתקן (בשעה שהחלה להופיע מהדורת פרנקל, טענו הבריסקאים בפליאה, האם הרמב"ם שר' חיים למד בו אינו טוב מספיק? ומדוע צריך מהדורה אחרת?). רבני מהדורת פרנקל לא יכלו כאן לתקן, והתלבטו זמן ממושך מה לעשות.
בסופו של דבר מצאו 'פתרון' (לכאורה צולע), שהשאירו את הנוסח המשובש בפנים, והדפיסו בסמוך ובצמוד לו, את נוסח תשובת הרמב"ם בשלימות!

בהשגות החזו"א למקום זה, נאמר שאין צורך בכל הדיון הארוך בר' חיים, משום שהרמב"ם כבר פתר את הבעייה, ועיין כסף משנה ... !!!

הרי לכם הבדל מסויים בין השיטות. אולם עדיין יש לנתח עוד ועוד את המקרה הזה, וכאן קיצרתי מאוד.

דגים,
זה אינו הבדל בשיטות לימוד אלא בצורת התייחסות. ראה על כך את מאמרי ב'אקדמות' ט'.

ישנן דוגמאות מובהקות להבדלים אלו, אלא שקצר הזמן (אולי אידך גיסא יוכל להביא לנו ממה שאסף).
אני זוכר דוגמא מובהקת אחת אצל החזו"א שמסביר את חובת קריאת התורה כחובה שמוטלת על המכלול של ש"צ ושומעים, בעוד שבד"כ ישנן חקירות לגבי השאלה של הוצאה ידי חובה, ועל מי מוטלת החובה (היחיד או הציבור). הוא הדין לגבי תקיעת/שמיעת שופר.

כעת עולה לי בראש דוגמא מובהקת נוספת, ואציג אותה ביתר פירוט. החקירה הנדושה על נזקי ממון (אבהא"ז בהל' נז"מ), האם חיוב התשלום הוא מפאת פשיעה בשמירה, אלא שהחיוב מוטל על הבעלים של השור המזיק, או שמא החיוב הוא מפאת הבעלות, אלא שבעינן פשיעה בשמירה כדי שלא ייקרא אנוס. ההבדל הוא האם הפשיעה היא המחייבת או שמא אי הפשיעה הוא פוטר.
הנפ"מ הקלאסית שמובאת לכך (אולי הטובה ביותר. אין נפ"מ אחת שלא ניתן לערער עליה בחקירה זו), היא בשאלה על מי מוטלת חובת הראיה בעת ויכוח אם היתה הפשיעה בשמירה.
אם הפשיעה היא חלק מהמחייב, כי אז חובת הראיה על הניזק, שהרי הוא מוציא וצריך להוכיח שיש חיוב. אולם אם אי פשיעה היא פוטרת, כי אז חובת הראיה על המזיק, שרוצה להיפטר.
נפ"מ זו מובאת אצל ר' שמואל (ראה הודעתי לעיל, על מיקומו בציר הבריסקאי), בשיעורי ב"ק.
בד"כ מביאים על כך מחלוקת בין החזו"א והפנ"י. אולם המעיין בחזו"א בפנים יראה שלא מיניה ולא מקצתיה. הוא כותב שחובת הראיה היא על המזיק, אולם לא מפני שאי הפשיעה היא פוטרת, אלא מפני שיש הנחה פשוטה שאם היה נזק אז היתה ברקע גם פשיעה. זהו חידוש נפלא שיש טענה שמכיון שהיא סבירה היא הופכת את הטוען לכעין מוחזק (אף שבפועל הוא המוציא), ומטילה חובת ראיה על השני. ניתן להביא ראיות ליסוד זה, ואף כתבתי על כך מאמר בבטאון הישיבה שלנו (שם הראיתי שגם את הפנ"י לא מבינים נכון, ויש ראיות שהוא סובר שבעינן את שניהם בתור מחייבים. עוד משהו שבריסקאים לא עושים - לבדוק 'לשיטתו'. וזאת בניגוד לפלפול שדימית אותם אליו. ולענ"ד גם בניגוד לאמת, שהרי כל אחד אכן צריך ללכת לשיטתו, אלא שלא על דרך פלפול. משום מה, 'לשיטתו' הפך שם נרדף לפלפול, והוא יותר נחלת האקדמיה).
בכל אופן זוהי דוגמא נפלאה להלך חשיבתו של החזו"א (כנגד החילוק הבריסקאי, החריף אך פורמלי). הוא לכאורה חושב באופן 'בעלביתי' (במונחי בריסק), כלומר לא משפטני מחודד.
וידוע הסיפור על ר' אלחנן וסרמן שהעירו לו שהחפץ חיים הוא בעלבית, וענה: אכן, הוא בעל הבית של כל התורה כולה. ויפים הדברים למרן החזו"א, מרא דכולא תלמודא. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל (סליחה על השתפכות הנפש, אני מעריץ נלהב של האיש/מלאך המדהים הזה).

אפשר לראות דוגמאות רבות נוספות בהערות החזו"א שנדפסו באחת המהדורות על ספר חידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם.
לענ"ד כל לומד, בכל דפדוף קל יכול לראות דוגמאות רבות להבדלים אלו. וקיצרתי.




מיכי