| נשלח ב-19/12/2004 22:10 |
 |
| |
"נשים לא משתתפות בהלוויה"
בעוברי היום ברחובותיה הראשיים של בני-ברק, צדה עיני מודעת אבל שגרתית למדי, עם שם מצלצל משהו מנבכי הזכרון. עיון נוסף חשף לפני הודעה לא שגרתית בכלל, באותיות קידוש לבנה, לאמור: "נשים לא משתתפות בהלוויה" [!].
האם לפנינו סנונית ראשונה לתופעה חברתית-חרדית שטרם ידענו כמותה? האם עלינו לצפות להזמנות נישואין בתקופה הקרובה בהן ייכתב: 'השמחה נועדה לידידים ממין זכר'? או אולי החרדה מיותרת, ואין כאן אלא צוואה מסוג לא ברור, או פרישות קבלית מזן חדש שאינה מכירה במקרא: עד אשר לא תחשך השמש... ויסתבל החגב ותפר האביונה, כי הולך האדם אל בית עולמו...' (קהלת יב, ב-ה).
למי מהחכמים פתרונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2004 22:27 |
|
| |
פרופיסור,
כנראה שגדלות הרוח האמיתית דבקה בהמון, וכולם הפכו ל"משוגעים",חיים כ'חיות מפותחות' בעלי חושים מפותחים, ולא כבני אדם אנושיים - הם שואפים ל'על אדם' של ניטשה, אינם מעונינים להיות סתם שפויים, נורמלים. ההמון לומד מדבריו של חיים היינמן 'האחד והיחיד' להיות רב הזמן מטורפים, שני אלה להבדיל אחד מהשני,כנראה משמשים קריטריון היום למנהיגים להבנת היהדות לעמקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:35 |
|
| |
בתור אשה אני יכולה לאמר שהדבר כבר מובא בכמה ספרים קדמונים. ואף יש קפידה על מת שליוה לו נשים. לכן אני מסרבת לצאת ללויות דתיות, אלא אני עומדת ומביטה מן הצד כמו שעשתה המלכה נור בלוית בעלה הוסיין מלך ירדן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:39 |
|
| |
קפידא? מי אמר, בגמרא מבואר שיש סכנה כשפוגעין בנשים החוזרין מן לויית המת, לא שיש קפידא כשנשים מלווין.
יוכל להיות שזה מובא באיזה ספר, אבל לאסור על הכלל? למה?
ויקרב קץ משיגי!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 01:41 |
|
| |
לכתוב על השילוט, זה מגעיל ומזעזע.
אם זו ההלכה, שילמדו בבתי מדרשות.
או שיכתבו ע"פ ... ההלכה ב.... וציטוט הלכתי ומי שמקפיד יקפיד.
וגם זה לא נעים, אבל טיפה טאקט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 04:34 |
|
| |
המקור הוא בזוהר: בפרשת ויקהל דף קצו:
"דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי, אמאי ביני נשי דהכי (רכז א) הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא, ועל דא קטיל בר נש וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו, כו' משעתא דמפקיה ליה מביתיה עד דהדרי ליה לבתיהון... מאי תקנתיה בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי יהדר בר נש
אנפוי וישבוק לנשי, בתר כתפוי, ואי אינון מקדמי ילך לאחורא, בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין...".
תרגום הסולם:
:
"כי בשעה שמוציאים את המת מביתו לבית הקברות, נמצא מלאך המוות בין הנשים. ולמה הוא נמצא ביון הנשים? שכך הוא דרכו, מפני שפיתה את חווה, ובשבילה גרם המוות לכל העולם, שע"כ הוא ממית את האדם, והגברים נמצאים עם המת, והמלאך המוות נכנס בין הנשם, בדרך עד בית הקברות, ויש לו אז רשות להמית בני אדם, והוא מתכל בפניהם של הנראים לפניו, בדרך לבית הקברות, בשעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות עד שחוזרים לביתם,...מהו התיקון שלו? בשעה שנושאים את המת לבית הקברות, יחזיר אדם את פניו ויעזוב את הנשים, שיהיו אחר כתפיו, ואם הנשים מקדימים, ילך לאחוריהן, באופן שלא יתראה עמהן פנים בפנים...".
פשוט מאוד. אין נשים אין מלאך המוות.
למקורות נוספים ראה בספרים:
"גשר החיים" לרי"מ טיקוצ'ינסקי, חלק א עמוד קל הערה 6.
"זכרון מאיר על אבילות", טורונטו תשמה, עמוד 407 הערות 43 .
"שמירת הגוף והנפש", ירושלים תשמח, ח"ב עמוד תקעו
http://www.daat.ac.il/daat/toshba/minhagim/pru-mish.htm
ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
''le'et Arov Yom'', no. 14: .
"בירושלים נוהגים, כי לפני מסע ההלוויה מכריז השמש "כוהנים", כדי שכוהנים יתרחקו מקרבת הנפטר, מפני הטומאה. *נשים רשאיות ללוות את הנפטר כברת דרך, אולם אינן מגיעות לבית-העלמין*".
תוקן על ידי - נישטאיך - 20/12/2004 5:28:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 06:20 |
|
| |
נישט איך
הזוהר נכתב לפני הגמרא? אולי.
הוא גמרא בברכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 09:27 |
|
| |
boro
הזוהר נכתב לפני הגמרא? אולי אולי.
does the gmara in berachot talk about seeing women during the lvayah as the zohar does,"כי בשעה שמוציאים את המת *מביתו לבית הקברות*, נמצא מלאך המוות בין הנשים". or only on the way back after burial?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 12:08 |
|
| |
רבותי!
מקורות מ'ספרים קדמונים', מזהר, וכיוצא באלו, ניתן למצוא כמעט לכל גחמה. הגאון מווילנא הסתגר רוב ימיו בחדר שחלונותיו מוגפים, הרי לך מקור לחומרה חדשה שעתידה לנהוג במהרה בימינו.
מה שמבדיל בין חברה נורמטיבית לחברה חולה, נעוץ בצביון החיים, עד כמה הם מתנהלים לפי נורמות הגיוניות, אנושיות, שדעתו של אדם סובלן. ההכרח לנהוג באופן נורמטיבי יונק בסופו של דבר מהחיוב של 'וחי בהם' - ולא שימות בהם.
חיים לא טבעיים, לא אנושיים ולא הגיוניים - כמיתה הם חשובים, ולא רק לבעלי חכמה.
אני נוהג לדרוש שהרעיון של "אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא" לא קשור בהלכות צניעות, אלא בהכרח שהעולם יתנהג באופן טבעי. כל סטיה מטבעיות חייבת להוביל לקטסטרופה.
מודעה הגוזרת על נשים לא להשתתף בהלוויה, מסמנת את תחילת האנרכיה, תחילת הסוף של סדרי עולם מעוותים, ובנייתו של עולם מתוקן במלכות שדי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 12:17 |
|
| |
פרופסור
א. המשפט שכתבת, כי הטעם העיקרי מאחורי שנאת הזימה הוא שהעולם צריך להתנהל באופן "טבעי" מצדיק:
איקון ירוק מניף אצבע.
אמנם, יש לדון על הנושא הזה. למשל, האם באמת יש מצב ענינים "טבעי" ו"בריא" עבור בני אדם?
כמדומה שזו אכן הנחת יסוד שהתורה עומדת עליה. ובכל זאת, יש כאן מקום עיון.
ב. לגבי התופעה שהזכרת כאן, אני מאד חושש שזו הקצנה של נטיה שכבר קיימת מזה זמן רב. וכן דנו כאן בפורום בכמה מקומות, מהם האשכול שלי על "הבה נפרידה".
יש מקום רב לעיין בסיבות לתופעה. חשוב עוד יותר למצוא האם יש לה תרופה, ואיזוהי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 12:25 |
|
| |
מיימוני
לפני שבן אדם מחפש תרופה למחלה/לקיצוניות. עליו להיות מודע למחלתו- הרי כבר אמר אריסטו והסכים איתו הרמב"ם שלהבין פירושו לדעת את סיבותיו - בתורת הקבלה משם לקוחות כל האמונות האלה, לא חוקרים אחר סיבות, לכן גם לא תימצא תרופה למחלה. חד וחלק, יהיה רק יותר גרוע.
יקח שנים רבות עד שילמדו להעריך את מלחמתו של הרב שך בהתנגדותו ללימוד הקבלה - הוא רק הצליח להוציא את עורו בדחילו ורחימו מציפורני הארי - אם היו נותנים לו - כבר אז היה מוצא תרופה למחלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 13:11 |
|
| |
ריב.
לומר שהרב שך היה מרפא את הציבור החרדי מתחלואותיו, אילו היה נותר לו זמן, זה כמעט כמו לטעון שמיקרוב פעיל יכול לשמש כפנצילין. אבל הרב שך אינו נשוא דיוננו.
יש גם נאיביות רבה בהטלת כל האשמה על הקבלה וחכמיה. דווקא ציבורים בעלי אוריינטציה קבלית חיים באופן נורמטיבי הרבה יותר מהעולם החרדי בכללותו, התועה כשה אובד, ללא דרך, ללא מטרה, ללא ייעוד וללא תחושת שליחות ומעש. ריקנות זו מולידה מעצם טבעה פונדמנטליזם המטביע את יגונו באופיום הכאילו-דתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 13:43 |
|
| |
הגיע הזמן להבדיל בין לימודי קבלה לחסידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 13:44 |
|
| |
פרופיסור,
מידת האפקטיביות של נסיונו של הרב שך במלחמתו, איננה תלוית זמן שנותר לו - זה באמת נאיבי לקבוע קביעה כזו. מה שהתכוונתי הוא שייחסו למלחמתו מניעים אינטרסנטיים,ופסלו אותו. במומם פסלו אותו.והמומים נשארו מומים. מכאן לא היה עוזר גם אם היו נותרות לו עוד מאה שנות חיים.
ואם תשים לב לא היטלתי את האשמה על הקבלה וחכמיה, אלא, על שיטת הלימוד הקלוקלת הנהוגה, בה תלמידים מן השורה לומדים קבלה, מבלי ללמוד הקדמות הכרחיות. מתן הלגיטימציה ללימוד הקבלה בכלל, עשתה שמות ביהדות. וידועות כל אזהרותיו של הרמב"ם בעניין, ודווקא בספר ההלכה הטהור שלו "ספר המדע" בהלכות יסודות התורה - במשנה תורה היד החזקה - ועוד בשאר מקומות גלויים ונסתרים בשפע. האמת הזו נשארה אמת גם אם הדברים נאמרו לפני 900 שנה. התורה במובן הרחב שלה היא כולה שאלות, והקבלה מנוונת את כושר חשיבתו של האדם מלהבין סיבות, מפני שהיא כולה תשובות, לכן אין תרופה למכה הזו,כיוון שאין הם חוקרים סיבות, ועל כן לא יגיעו למודעות, כפי שציינתי, עד בואו של הגואל.
רק ילך ויהיה יותר גרוע.הפכו את היהדות לדת הצניעות המזויפת, ואידך זיל גמור.
אריק,
מה שעשו חסידי גור מתורתו של הקוצ'קאי, יותר נורמלי? בחסידות אין קבלה?
מה הם כתבי הרב קוק אם לא קבלה? התוצאות אצל חסידיו יותר טובות?
תוקן על ידי - riv - 20/12/2004 14:17:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 13:47 |
|
| |
הרב שך עודד תופעות רבות שחכמי הפורום מגדירים אותם כתחלואי החברה החרדית. הרב שך עודד את נושא הסידור המלא ונלחם בכל אפשרות לשילוב לימודי חול, לכן פרופסור צודק.
גם מלחמתו של הרב ש"ך בחסידות לא נבעה מהתנגדות לקבלה, הרב שך לא עסק לא בקבלה ולא בפילוסופיה (א"כ נא תקנו אותי) ומלחמותיו נבעו משמרנות כוללת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2004 18:12 |
|
| |
ולי לא מובן מדוע "השתתפות בהלוית המת" הוא מעשה רציונלי כל כך. לדידי הדבר מתחילתו אפוף מסתורין, מבוסס על דמיון פסיכולוגי או תיאוסופי, ואין לו כל הכרח הגיוני בעליל.
|
|
|
|
|
