|
|
| נשלח ב-10/5/2007 08:50 |
 |
| |
צרצורית:
אני חושבת, שרוב הבנות היו מעדיפות שלא לעבור בטכס המשפיל של שני השורות, ראיתי זאת פעם, וזה היה נראה לי משהו מאוד לא נעים.
לפחות לגמור את הדיון באיחולי חיים ארוכים, ובשורות משמחות מכולם.
*****
בעלבעמיו:
נישטאיך,
מה בכל מנהגי אבלות הוא מן הדין?
אמר לי פרופ' שלום רוזנברג בשנת האבל על אביו: תיקח את שבת ותוריד את כל המנהגים עדיין תישאר שבת בידך, תיקח אבלות ותוריד את המנהגים לא יישאר כלום בידך.
ככלל בנושא טעון רגשית כמו לוויות אין צורך למצוא טעם הגיוני, מספיק לומר שזו סכנה גדולה וכדו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 08:50 |
|
| |
בעלבעמיו
אין ספק שדברי פרופ' רוזנברג מדוייקים, ואינם "ווארט" של אפיקורסות.
רוב "הלכות" אבילות וקבורה, של היום אינן הלכות או אף מנהגים שהיו ידועים בעם ישראל, אלא הם "סלט" של מנהגים מקומיים, ומנהגים קבליים.
הכעיה באה לידי ביטוי בעיקר עם התפרקות ה"אוטונומיה הקהילתית", והשתלטותם על הקבורה הציבורית בישראל, של בעלי זרוע משפחתיים ומפלגתיים, וכ"ז בעזרת הממשל החילוני, ובעזרת רבנים, שאצל רבים מהם עומדת ... ביחס ישר לקנאותם.
האם ישנה דרך אחרת להסביר, מדוע רב עיר יטען שיש לתושבי עיר של היום, שאין בינם לבין מייסדי העיר, דבר או חצי דבר, לא במוצא, לא במנהג ולא במסורת, חובה לשמור על "מנהגי ירושלים" בקבורה, מפני שמייסדי העיר הגיעו מירושלים, כאשר גם בירושלים לא נהגו כמוהו?
האם בפתח תקווה גם תוקעים בר"ה שחל להיות בשבת, מפני שאחד ממייסדי העיר-הרב יוסף עקיבא שלזינגר, (בעל "הלב העברי - ראשי תיבות של שמו עקיבא יוסף בן רבי יחיאל' שרכש אדמות בפתח תקוה עם דוד גוטמן והרב יואל משה סלומון, והיה הרב של הקבוצה, תקע בר"ה שחל להיות בשבת? (ראה את סיפור התקיעה בירושלים, בספר "עיר הקודש והמקדש" חלק ג עמוד רפג).
האם ישנה דרך להסביר, מדוע הם שוכחים על רגשות האבלים שהם אנשים חיים, ומתרכזים במנהגים מקומיים לא ידועים, שלא עושים דבר לאיש, ואולי אף לא לנפטרים.
למה רק "אולי אף לא לנפטרים"?
כי איני בטוח.
לא היה מי מהם שחזר ואמר לי: הם "עוזרים"! אך גם לא היה מי מהם שחזר ואמר לי: הם לא "עוזרים"!
לא היה מי מהם שחזר ואמר.
עולם הפוך אני רואה 
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2009 15:47 |
|
| |
וכי למה שירשה לאשה להספיד את אביה? רגשותיה של אשה חזקים יותר, מהפגניות הפימיטיבית של הרב?
הוא בעצמו ראה את השטן מרקד בבתי הקברות בדמות אשה, אפשר לסמוך עליו, הוא הרי מכיר את השטן אישית.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2009 17:06 |
|
| |
ירוחם
היום הן רוצות להספיד את אביהן, ולמחרת תרצינה להספיד את אביו של מישהו שאינו אביהן, ולמחרתיים תרצינה לסדר קידושין לבניהם או לבנותיהן וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 01:24 |
|
| |
יש קהילות יוצאי גרמניה בחו"ל שעל כל מודעות אבל שלהם כתוב בגדול שלפי מנהגינו נשים אינם משתתפות בלויות
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 10:06 |
|
| |
בקשר למנהג שבני הנפטר לא ילכו אחריו, מדובר בכל צאצאי הנפטר ולא רק בבניו והמנהג אולי נקרא "מנהג ירושלים" אבל ידוע לי שאבי סבי שחי בצפת ומעולם לא התגורר בירושלים נהג כך ואפילו על ערש דווי כינס בי"ד וגזר חרם על מי מצאצאיו שילך אחרי ארונו.
מקור המנהג הוא כפי שנכתב, בחשש שמלאכי חבלה שנוצרו משפז"ל (ונחשבים לצאצאיו) ילכו אחרי הארון ויעוררו קטרוג על הנפטר ולפיכך הוא גוזר על כל צאצאיו, כולל אותם מלאכי חבלה, שלא ללוות את הארון.
המנהג שאין הנשים מלוות את המת נשמע מאוד מפלה ומדיר אבל בפועל, מבחינה רגשית, ההלויה היא פרידה מהמת וממה שראיתי בהלוויות בירושלים המנהג פשוט גרם לכך שעיקר הפרידה נעשית בבית ההלויות בהספדים ובבכי ואילו הקבורה עצמה הפכה לענין טכני יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 11:05 |
|
| |
ש_S, אכן כתבתי לעיל שכך הוא מנהג נפוץ של יוצאי גרמניה, אלא שפירסום דבר זה ע"ג מודעות האבל עוקרו מכלל מנהג יוצאי גרמניה, שכן אלה לא נהגו לפרסם איסורים והיתרים מנהגים והנהגות עלי קיר, אלא לקיימם בגופם. לשון אחר, מי שנזקק למודעה כדי לפרסם את מנהגו, חזקתו שהמנהג כבר נשתכח ונשתקע, ולכן אינו עוד מנהג...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 13:05 |
|
| |
כן כוונתי הייתה על מודעות אבל מטעם החברה קדישה של הקהילה שמפרסמת מועד הלויה וכתוב למטה מה שכתבתי לעיל
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2013 08:17 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=61127&cat=6 הגר"ע לגברים, הגר"ע לנשים • צפו: מחיצה בקבר עם סיום השלושים הוקמה מחיצה על קבר הגר"ע יוסף זצ"ל בבית העלמין בסנהדריה • קובי הר צבי הגיע להתפלל – ותיעד
הם חילקו את הקבר לאורך, ומאחר והגברים קיבלו את החלק השמאלי, הם קיבלו כבונוס את קברה של הרבנית עליזה. כנראה שהמקור לכך הוא במגילה דף כד עמוד א: "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו, ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו... מאי טעמא, רב פפא אמר משום כבוד, רבה בר שימי אמר משום דאתי לאינצויי, מאי בינייהו איכא בינייהו דעביד בחנם". "משום כבוד- הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד". (רש"י שם)
|
|
|
|
|
