|
|
| נשלח ב-25/12/2004 19:51 |
 |
| |
אין ספק כי ישו שמוזכר בגמרא הוא אכן ישו המפורסם, שהרי בכתבי היד הנוסח הוא: "ישו הנוצרי". אפשר עוד לומר שהיו שני ישויים, אבל לומר שהיו שני ישויים נוצרים, נו באמת ...
אגב, מעניין לציין כי ישו אינו שמו המקורי של ישו, אלא "ישוע", שם יהודי נפוץ בתקופת ימי בית שני, כך למשל הכהן הגדול (המתיוון) ישוע, הידוע בשמו היווני: "יאסון". אולם כנראה הואיל והנוצרים דרשו את שמו מלשון "ישועה", היהודים לא ראו בעין יפה שם זה, וקיצרו את שמו לישו (וכבר דרשו דורשי רשומות וכו').
כמובן שהאגדה התמוהה על כך שישו היה תלמידו של ר' יהושוע בן פרחיה לא מסתדרת עם המציאות ההיסטורית, שהרי מדובר על הפרש של כמאה שנה. אולם דבר זה תלוי ביחסינו לאגדות חז"ל, ולשאלה עד כמה, אם בכלל, מחוייבים אנו לקבל אגדות אלה כפשוטן, וכן לגבי שאלת יחסם של חז"ל להיסטוריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2004 19:53 |
|
| |
הוזכר נזיפתו של המהרש"ל על הרמ"א,(שהשני הביא מדברי אריסטו).
הוזכר גם הרמב"ם בעניין.
אנסה לעשות קצת סדר בדברים.
שורש לימוד מדע יש לחלק לשתי בעיות:
א: לימוד מדע כעיקר, וביטול מעמד התורה כעיקר לימודו.
ב: אפיקורסות.
רפואה זה נושא אחר ולא אתייחס לזה בדברי.
א: אופציה 1:
הרמב"ם למד מדע, כדבריו המדע היא "שפחה" לתורה והמדע היה לצורך התקדמות והבנת התורה. דברי הרמב"ם על המדע "לא נלקחו מתחילה אלא להיותן (לתורה) לרקלות ולטבחות ולאופות"
(אולי הרמב"ם למד את זה מהמצוה הראשונה בתורה "מלאו את הארץ וכבשוה", שפירשו כבר בזה, ניצול כל משאבי הטבע.)
מוצאים בגמרה לכשרות דגים,מום קבוע בבהמה, ולגבי כלאיים הגמרה אפילו קבלה את דעת המדע מהיא מרחק יניקה על פני דעת חכמים. ויש עוד הרבה דוגמאות.
א: אופציה 2:
לימוד מדע לצורך פרנסה, ולא חסרים מקורות בתורה שמחייב ומעודד לימוד מקצוע בכדי להתפרנס.
לעולם, עשה תורתך קבע ומלאכתך אראי.
ובחרת בחיים זו אומנות.
מדברי הרמב"ם: דרך בעלי דיעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו.
ב1 ו2 פתרנו את בעייה א בלימוד המדע.
עכשיו נביט בבעיה מזוית שונה קצת , התנגדות לימוד המדע כאפיקורסות מצד אחד, ולימוד המדע ע"י גדולים מצד שני.
ב:
כיום אנו יודעים בודאות את ההבדל בין מדע שנמדד ונלמד ע"י החושים שהקב"ה נתן לנו, לבין מדעי הרוח שזה פילוסופיה ולרוב אפיקורסות שנוגדת ישירות לתורה.
בשניהם עסק אריסטו.
בימי הבניים לא ידעו, ובפועל לא הבדילו בין השניים ולכן בזמנו גדולי התורה אסרו על לימודי מדע (בתחילת המאה 14).
הרמב"ם והרמ"א בגדלותם הבחינו בין השניים.
המהרש"ל, אל אף שאולי ידע את ההבדל חשש מעיסוק במדע עקב בלבולו הרחב אם מדעי הרוח.
למסקנה: לימוד המדע, אריסטו וכל הקשור למדעי הטבע, זה דבר ראוי ורצוי, ויש לכך מקורות מהתלמוד.
כל זמן שהעיקר הוא התורה והמדע היא שפחתו.
לימוד מדעי הטבע כעיקר ואצמאי, הוא בעייתי גם מכיון שמדע נמדד בחושים שיש לנו וחושינו מוגבלים.
זה מזכיר לי משל על הדייג שערך מחקר בדגי היה והגיע למסקנה מדעית שאין דגים קטנים יותר מ5 ס"מ.
כשנשאל איזה גודל החורים ברשתו, נפל לו האסימון. כך מדע מוגבל לשכלנו ולראיית עינינו, וכידוע שהדברים לפעמים מעל הטבע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2004 20:41 |
|
| |
ויכוח רבנו יחיאל מפריס
עם המומר ניקולאן דונין
www.daat.ac.il/daat/mahshevt/natsrut/yehiel-2.htm
"ועוד שמיתתו היה בסקילה ולא בתליה. ועוד דלא כתיב וכן עשו לישו הנוצרי...
ועוד שבעלה או ארוסה של מרים אם הנוצרים היה שמו יוחנן או יוסף, וכן כתיב באונגליון שלכם, וזה נקרא שמו פינדירא או פפוס בן יהודה.
ועוד נקרא שמה של אותה מרים "מגדלא נשייא" והיא הייתה בימי רב פפא ואביי כדאיתא במס' חגיגה (ד:), וזה היה שבע מאות שנה אחר מעשה ישו הנוצרי שהרי אותו מעשה של ישו היה לפני חורבן הבית.
המין הביא עוד המאמר:
לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כמו יהושע בן פרחיה שדחפהו לישו בשתי ידים... ואמר מר ישו הנוצרי כישף והסית והדיח משמע שהשתחוה ללבינה. איכא דאמרי דההיא לבינה עשויה כשתי וערב כמעשיהם (סוטה מז.; סנהדרין קז').
ויען הרב ויאמר, לפי האמת לא היה זה אלהיכם, כי ישו זה היה בימי יהושע בן פרחיה ובימי ינאי המלך, ושמעון בן שטח רבו של יהודה בן טבאי ושל שמעיה ואבטליון והלל הזקן ראש הנשיאים. ואמרינן בפרק קמא דשמת (טו.) הלל ושמעון בן גמליאל נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה, ושמעון בן שטח קדם לפניהם שני דורות, נמצא שזה ישו היה קודם לשלהם יותר ממאתים שנה. וכן ההוא דקאמר בחלק (סנהדרין פ"א) ונגע לא יקרב באהליך (תהלים צא) לומר לך שלא יהיה לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כמו ישו הנוצרי היינו ההוא דיהושע בן פרחיה. ויכול להיות שגם שלהם היה נקרא שמו ישו ותרי ישו הוי".
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/12/2004 20:45:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2004 20:47 |
|
| |
באמת התפלאתי שאין פה אשכול לכבוד חג המולד.
עכשיו אני רואה שיש.
איך הגעתם מאריסטו לישו?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 01:21 |
|
| |
רב צעיר:
<כמובן שהאגדה התמוהה על כך שישו היה תלמידו של ר' יהושוע בן פרחיה לא מסתדרת עם המציאות ההיסטורית, שהרי מדובר על הפרש של כמאה שנה. אולם דבר זה תלוי ביחסינו לאגדות חז"ל, ולשאלה עד כמה, אם בכלל, מחוייבים אנו לקבל אגדות אלה כפשוטן, וכן לגבי שאלת יחסם של חז"ל להיסטוריה.>
כנראה שרב צעיר אינו יודע שעברו כבר הרבה שנים מאז המשכילים ש'פתרו' כך, בעיות. אמנם ישנם גם היום היסטוריונים, ובדרך כלל עמי-הארצות, ש'פותרים' כך בעיות (נויזנר ותלמידיו, וכמדומה שכבר ירד מן הבמה...).
האינך יודע (ויכולת לקרוא עלכך בפורום כאן), שאין כאן כלל 'מציאות היסטורית'! עד לרגע זה אין שום מקור היסטורי שמעיד על קיומו של ישו נוצרי לפי הסיפורים הנוצריים, שכולם מאוחרים לזמנו של אותו האיש. מציאות היסטורית היא כזו היא אולי רק למי שניזון מחכמתו של קלויזנר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 03:44 |
|
| |
רצוני להגן קצת בעד הרב מדעברעצין.
הכרתיו אישית, ושאלתי שאלתי ממנו לא פעם אחד, וכוונתו בוודאי הי' לטובה.
הרב הנ"ל הי' ידוע כחכם קטן במילי דעלמא, התמימות שלו הי' ידוע לרבים. לא הי' מבחין בהבא לפניו אם אומר שקר או אמת. היו אנשים שבאו לפניו אם שמאטעס של קטשופ, והוא היה מכשירם משום שבוודאי אינו דם. התמימות שלו ניתן לראות בתשובותיו איך שהוא כותב השאלות בתמימות מרובה, יש שאלות שחסר מהם קצת, ושמעתי התשלום בעל פה, למשל השאלה שיש שם בהל' שבת אודות רבי אחד שאין לו מה לעשות, ולהשקיט העצבים הוא משחק עם כפות המונחים על השלחן, אי חשוב כצורך או לא. והוא דן שם בארוכה ומסיק להיתר. שאלה זו שאלו אותו אנשים כדי שידפיסו בספרו, הרבי הוא לא פחות ולא יותר כי אם האדמו"ר הנוכחי מסאטמאר. יש עוד תשובות כאלו שיכול אני "להוכיח" תמימותו של רב זה.
מן הראוי לדעת, כי מן הסתם רב זה שמע מרבותיו או שראה בספריו כי אריסטו היה מין, הוא מן הסתם לא ידע שהיה גוי, ושהיה בזמן הנביאים, עכ"ז, כיון ששמע שהוא מין, בתמימותו חשב, למה להזכיר מין בספר? ולמה לא יכריז איסור על זה?
הנ"ל לא היה פיליסוף שיבין כי מדובר בציטוטים מראש הפיליסופים, ולרוב הציטוטים הם כדי להפריך את דבריו וכדומה, או לצטט את דבריו במקום שמסכימים המה להשקפת היהדות. ומה נעשה שלא למד בספר עקדת יצחק?
בנוגע איסוריו, אף איש אחד כמדומני לא היה חושש לאיסוריו, ומי שכן היה חושש, הוא מן הסתם איש בור שלא ידע בספרים כלום. על כל האיסורים שהכריז הסתכלו בביקורת, הוא האמין לכל, וזה היה דבר ידוע, ממילא כשהכריז איסור על מישהוא, רובא דרובא לא היו מקבלים את זה ברצינות.
הרב הנ"ל היה מפורסם כרב העונה שאלות בכל עת ועונה, ביום ובלילה, בד' חלקי שו"ע ותו לא. בדין תורות לא הצליח כנראה לראות בתשובותיו הידועות בענין זה, כמובן מחמת תמימותו. וכל שכן בתקנות ובאיסורים וחרמות, שהוא לא היה האיש שאליו פנו בענינים כאלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 09:20 |
|
| |
דגים
דבריך סותרים את עצמם שהרי ממה נפשך יוצא מהם שדברי חז"ל הם אנאכרוניסטיים, שהרי אם ישו כן היה קיים בהיסטוריה אזי דברי חז"ל עליו אינם נכונים משום שהוא חי בהפרש של כמאה שנה מיהושע בן פרחיה; ואם ישו לא היה ולא נברא אזי אגדת חז"ל אינה נכונה משום שהם מדברים על אדם שבכלל לא היה קיים מעולם, ולכל היותר דבריהם אנאכרוניסטיים, שהרי גם אם נניח שהם לא מתכוונים ברצינות לדבריהם אלא מדברים על דמות פיקטיבית (דבר מוקשה כשלעצמו, מדוע הם לא ציינו זאת ואמרו בפירוש שישו לא היה ולא נברא ?), הרי שדבריהם אמורים לכל היותר להתאים לרקע ההיסטורי שאותה דמות היסטורית חיה בה. משל למה הדבר דומה ? למי שרוצה לכתוב סיפור על המלך ארתור, אבל ממקם את הסיפור במאה ה-18 ...
אגב, תמוהים מאוד דבריך על שיוך הגישה שלי לאגדות חז"ל ל"משכילים" ולניוזנר, הרי הדברים נמצאים אצל גאוני בבל, הרמב"ם ובנו, ולמעשה זו הייתה הגישה הרווחת בעם ישראל עד תקופה מאוחרת יותר בה התיחסו לכל מדרש פליאה בחרדת קודש. וכבר ציטטתי כאן בעבר את דברי הגאונים (לינקזעצער הושיע נא ?).
וכאן כדאי להזכיר את הבדיחה המפורסמת על אותו נוצרי משכיל שנשאל האם אדם חכם ומשכיל כמוהו אכן מאמין שישו היה קיים, ועל כך הוא ענה: "אני לא יודע אם הוא באמת היה קיים או לא, אבל מה שבטוח הוא שהיהודים הרגו אותו ..".
*
נישטאיך
כבר כתבתי לעיל שבכתבי היד כתוב "ישו הנוצרי", מלבד הקושי העצום בטענה שיש "צווי דינים" בישו, כלומר שהיו שני אנשים בשם זה שעליהם דיברו חז"ל, ושהם לא טרחו להבדיל בין ישו בה"א הידיעה לאותו ישו אלמוני ומיסתורי.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 26/12/2004 9:20:31
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 19:54 |
|
| |
רב צעיר
הרמב"ם אומר באחד המקומות, בתרגומים הישנים, 'ואני לא באתי לבונן אבנים' (מן הסתם הר"י קאפח או הרב שילת כבר קלקלו את המשפט היפה). מלאכת הכתיבה כאן נעשית קשה, שכן מלבד התעמקות בבעיות וניסיונות לפצח תעלומות, יש גם צורך לאלף מגיבים בינה, וללמדם לקראו כהוגן. כבר איני מדבר על כך שרב צעיר שוכח תוך כדי דבור שאת הבדיחה שהוא מביא כבר קרא באותה הודעה שלי לעיל שעליה הוא מגיב, והוא חוזר עליה! אין לי כח לטחון כמה פעמים כל דבר. שאלתך על סתירות נובעות פשוט מאי הבנה. ישנן תיאורים בחז"ל על ישו שהיה תלמיד יהושע בן פרחיה, שעסק בכשפים ונתן עינו בפונדקית, ופרח באויר עד שנאלצו לפרוח מעליו ולהשתין עליו ולטמאו עד שנפל וכו' וכו'. פשוט היה איש כזה ותו לא, או שביקשו לצייר קאריקטורה אליגורית של איש מסויים.
אלא מה לדעתך, חז"ל לא ישעו היסטוריה, לא ידעו מתי היה ר' יהושע בן פרחיה, ולא מתי חי ישו הנוצרי, ובלבלו את היוצרות? בקושי אפשר לייחס דבר זה לילדים נבונים! וכמאמר הגמרא כל אחד שיער במדתו.
ההסמכה לרמב"ם, לבנו ולגאונים הוא חסר טעם. אין אנו עוסקים בשאלה האם ללמוד מדברי אגדה, אלא האם מותר להוציא ידיעות היסטוריות מתוך דברי חז"ל, ובזה אין שוני מהלכה לאגדה. השאלה האם ידעו היסטוריה, האם החשיבו היסטוריה, והאם התייחסו להיסטוריה. או שהכול אנכרוניסטי.
ובזה ניוזנר היה מחמיר גדול, וטען שהוא אינו מאמין לשום דבר שלא נכתב מיד בשעת המעשה. ואחד ההולכים בעקבותיו אמנם לגבי ההיסטוריה של המאות האחרונות, פרופ' רוסמן למשל, אינו מאמין לדברי בעל תולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט. שהרי הבעש"ט דבר בשבת ובעל התולדות בוודאי רשם לא לפני מוצ"ש, ואיך יכול היה לזכור. ושוב כל אחד במידתו שיער, משמע שכוח זכרונו של פרופ' רוסמן אינו מגיע למשל מסעודה שלישית עד מוצ"ש. אמנם אני הכרתי יהודים שיכלו למנות כמה פעמים נזכר ר' מאיר במשנה, וראיתי זאת במו עיני (לא זו בלבד אלא שיכלו למנות מאה מחלוקות בין המנחת חינוך והאור שמח כמונה מעות, וגם זה ראיתי). עוד חיו בדורנו כמה בקיאים, ויש גם עמנו לאויו"ש כמה בקיאים. אפשר גם להזכיר את החוזרים החבדי"ם, וידוע לי על אחד שהיה בגיל 17-16, שהרבי הריי"צ נבג"מ כתב עליו שהוא הציל את תורת הרש"ב מהעלמה.
וגם הג"ר שמאי גינצבורג, שהיה החוזר בגור, אצל הא"א ואצל הב"י, נודע בכוח זכרונו. והגאון המופלא בעל התולדות לא יכול היה לזכור את תורת הבעש"ט. בדרך זו אפשר למחוק כמעט את כל התורה שבעל פה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 00:58 |
|
| |
איני יודע לשם מה ההתהדרות ב'כתבי יד', כך נדפס 'ישו הנוצרי' בש"ס רפ"ג הבלתי מצונזר.
תוקן על ידי - מסתברא - 27/12/2004 0:59:02
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 12:01 |
|
| |
לגבי הלימוד של הפילוסופיה גם בתחומים המטאפיסיים,ראה לרש"ט פלקיירא ב"אגרת הויכוח" שטוען להיתר,ורואה בזה מצוה,וסתרי תורה ועוד.אלא שאת המסקנות הנוגדות את קבלתינו יש להשליך.ע"ש.ואינו מחלק בזה בין הטבעיים לבין האלוהיים כפי שעשה הרדב"ז בתשובותיו.ע"ש.(וראה בשו"ת הריב"ש ובשו"ת יכין ובועז ועוד)וראה לרמב"ם במו"נ ח"א בהשוואת מאמר חז"ל בב"ר לדברי אפלטון.ודו"ק.וע"ע להר"א ביבאגו בספר דרך אמונה (ח"ב)מה שכתב נגד הנרתעים מהזכרת שם חכם נכרי בדברי תורה.ע"ש.וראה מסכת דרך ארץ? "לפילוסופוס חבירינו" ובדברי הבחיי הרבה מובאות מחכמי הישמעאלים (אחי הטהרה) וכל האומר דבר חכמה אפילו באוצות נקרא חכם (חז"ל) יש חכמה בגויים(חז"ל) לכן בכל הקשור לחקר עיוני באלוהות,יש להם מקום.הדבר נעוץ בשאלה האם יש מקום לחקר עיוני שכלי בזה או לא.(וראה בספר גן נעול להר"אא,ובהקדמת הרמב"ן והרח"ו)וראה שיטת השל"ה ומהר"א אזולאי בספר בעלי ברית אברם.ובהקדמת הפירוש לב טוב לחו"ה,ערבב הנושאים.
א-יש האוסרים הכל.טבעיות ואלוהיות.
ב-יש האוסרים רק האלוהיות.
ג-יש מתירים הכל.
דומני שאין איש שיערער על ציון שם חכם נכרי בספר קדש.אא"כ היה רשע ,ושם רשעים ירקב.גם בזה ניתן לכנותו בסתמא "אמר הפילוסוף" כשם שעשה הבחיי.ובספרים אחרים.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 23:35 |
|
| |
לוולוז'ין
תודה. ידעתי את האיש ואת שיחו, ואין הוא היחיד והממציא של דעה זו.
אוסיף עוד, כי מחבר מיוחד במינו זה, כתב גם שהבעש"ט לא היה ולא נברא, והוא דמות שנבדתה על ידי ראשוני החסידות. ואף בזה לא היה היחיד עד שהוצרך ג' שלום לכתוב מחקר מיוחד ולהביא שתי עדויות היסטוריות על הבעש"ט [וראה מ"ש על כך ר"ח ליברמן], ואח"כ קנה את עולמו הפרופ' רוסמן, שגילה כמה עדויות היסטוריות ממשיות נוספות על קיומו של הבעש"ט [חוששני שלגבי רוסמן, עדויות תלמידי הבעש"ט אינן עדויות היסטוריות מספיקות, שהרי רבי יעקב יוסף אב"ד פולנאה, מחבר הספרים תולדות יעקב יוסף, בן פורת ועוד, לא יכול היה לזכור את התורות ששמע מהבעש"ט, למן סעודה שלישית עד למוצ"ש שרק אז יכול היה לכותבן, ולפיכך א"א לסמוך עליו . . . !] ומסביב לכך כתב ספר שלם על הבעש"ט.
ועוד, טען מחבר זה, שכל גדולי החסידות לא ידעו ללמוד ולא שלטו בחלק הנגלה של התורה, ומה שבכל זאת נודעו כמה מגדולי החסידות כגאונים גדולים, טוען דיינרד, שזו היתה תרמית, רוצה לומר, שהם שכרו תלמידי חכמים שיכתבו עבורם את ספריהם [כך כתב בין היתר על האדמו"ר הצ"צ, וכמה אירוניה בדבר, שכן מנו דווקא יש כתבי יד רבים, שהם אוטוגרפיים, מחיבורי ההלכה שלו . . . !]. מחבר זה היה תוסס מאוד ובעל דעות שונות ומשונות בשטחים רבים [היה נגד ציונות ונגד מחדשי העברית וכיו"ב. הנני נזכר בהתקפתו השוצפת נגד חידוש המלה 'ספרייה' עבור מקום אסיפת הספרים או בית עקד הספרים, ומדגים בלעג מלים כגון 'שחטייה', או 'קצבייה'] אם כי היה סוחר ספרים מוצלח [לדבריו הוא ייסד כמעט את כל האוספים הגדולים בארצות הברית] וביבליוגרף.
לעומת זאת היה מיודד עם הקראים בחצי האי קרים, וראוי היה לחקור אישיות זו ומעלליה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 17:52 |
|
| |
האם חז"ל לא שמעו עליו ועל תלמידיו?
*****
גוונא:
אולי הוא הוא "סבי דבי אתונה"?
*****
ymy33655:
באופן כללי הגמרא אינה עוסקת באותם נושאים בהם הוא עסק, גם כשכן אין הגמרא רגילה להזכיר חכמים מחוץ לבית המדרש בשמותם.
ראה בכורות ח ב דין ודברים בין רבי יהושע בן חנניא לסבי דבי אתונא, לא ברור אם זהו תיאור מציאותי או משל ומה מסתתר מאחוריו, עכ"פ נראה שהסוגיא מציגה דיאלוג בין השקפת עולמה של אתונא לזו של היהדות.
אם מדובר במפגש אמיתי הרי מדובר בדור החורבן, מי היה אז באתונא? מדובר כארבע מאות שנה אחרי ארסטו.
*****
schmuelll:
היו שמועות שאריסטו נפגש עם חכמי ישראל, בסדר הדורות מובאת מסורת שהיה לו שיג ושיח עם שמעון הצדיק, אריסטו עצמו כותב בעל בלוגיקה שהוא דיבר עם שמעון היהודי (ראיתי מובאה לא קראתי אריסטו במקור) הדבר יתכן אם נאמר שאריסטו ליווה את אלכסנדר במסעו והרי אלכסנדר נפגש עם שמעון
במקורות גם מובא בשם תורת העולה לרמ"א שאפלטון נפגש עם ירמיהו והיה להם שיחה מעניינת על חורבן בית המקדש דבר שמתאים עם סדר השנים
מובא גם שסוקרטס נפגש עם אחיתופל דבר שמופרך על פניו בגלל אי התאמה בזמנים
אבל שום דבר מהנ"ל לא נראה אמין
*****
ספרן:
שמואל ,
[ אמין או לא . ב"לב אליהו" ישנה שיחה נחמדה המתבססת על פגישת ירמיהו - אפלטון ]
*****
אמשלום:
[שמואל,
טל אילן, בעבודת הד"ר שלה, טוענת ש"שמעון" היה אחד מחמשת השמות הנפוצים ביותר בין יהודים בתקופת החשמונאים. אולי גם לפני כן? לא את כל הנתונים בעולם אפשר להבין בעזרת שיטות המדרש של חז"ל, המתאמות בין שמות-בלי-סיפור לסיפורים-בלי-שמות...]
*****
ymy33655:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1717989
מאיר
*****
נישטאיך:
על "שמועות אריסטו וחכמי ישראל" ראו בספר "אוצר ישראל" (אייזנשטיין) ערך אריסטוטליס, (מראש עמוד 216 טור א).
*****
ספרן:
כאן הערך של אייזנשטיין מעובד :
http://www.daat.ac.il/daat/history/dmuyot/aristo-2.htm
[ לא לכולם יש את "אוצר ישראל" שאגב , שכן כבוד על מדפי ספרייתו של ר' יואליש מסטמאר למרות כתיבתו המזלזלת על הבעש"ט . גם הרידב"ז מעיד על עצמו במכתב שמעיין באוצ"י מחצית השעה בכל יום ]
*****
נישטאיך:
the original book is on your finger tip
http://hebrewbooks.org/pdf/ozar2.pdf
מראש עמוד 216 טור א).
 עולם הפוך אני רואה
*****
יוריקס:
שמואל: ירמיהו חי בערך 150 שנה לפני אפלטון כך שאין על מה לדבר.
*****
בעלבעמיו:
האם אפלטון כל כך קרוב ליהדות שנרצה לומר שהוא למד מירמיהו?
גילוי נאות - אני קורא כעת את ספרו של קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה.
*****
הללבןשחר:
יוריקס
למעשה, הוא חי 250 שנה לפניו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 10:16 |
|
| |
נכון הדבר, וכל ספר המביא מדברי אריסטו, או מזכירו,
ראוי ספר זה להגנז.
כגון הכוזרי שמזכיר את אריסטו פעמים רבות
הרמב"ם במורה, ופרוש המשניות,
ר" אלבו בספר העיקרים, ועוד רבים אחרים
לגנוז את ספריהם מיד!!!!
|
|
|
|
|
