מומרים

'אדם גדול וזקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו רבי קלונימוס ובקי בכל התלמוד' (רש"י)

לא אוכל לעזור לך בהפניות לאינטרנט, אבל אולי אוכל לעזור לך בעניין עצמו. המלה 'מומר' היא מלה מלאכותית, מזוייפת ובעלת משמעות פסולה. המלה הזו אינה קיימת בכל הטקסטים, בין בכתבי יד ובין בדפוס, שלא עברו תחת ידה הקשה של הצנזורה הנוצרית. המלה הזו נוצרה על ידי הצוררים הנוצרים ונכפתה על היהודים, שהיום כבר אינם אפילו את זרותה ואין משמיטים אותה גם ממהדורות חדשות ומתוקנות (אולי חוששים עדיים מתגרת ידם הקשה של הנוצרים?).

המלה הנכונה היא 'משומד', 'משומדים'. והוא מין עבריין קשה שמתייחסים אליו בחומרה רבה. אין לנו עניין ח"ו בהמרה מדבר לדבר. יתכן שבמחשבה של ימי חז"ל לא היתה קיימת כלל ולא הוכרה כלל תופעה של יציאה מן הדת וכניסה לדת אחרת! יש מידות שונות של עבריינות יש משומד לדבר אחד ויש משומד לכל התורה כולה. יש מושג של יצא מכלל ישראל, כלומר הוא עבריין קשה כל כך, שרואים אותו כמי שיצא מכלל ישראל, ואין מתייחסים אליו בשום זכות של אדם מישראל (וכמו שתיאר הרמב"ם במי שנתקלקל אצלו יסוד מן היסודות של תורת ישראל).

והרי לך דבר שנכשלו בו שלושה מגדולי דורנו, ובשל אי ידיעת המכשולות שנגרמו לנו בשל מעשיהם של הנוצרים, המשומדים, המינים והמלשינים.

הגר"מ שטרנבוך העלה שאלה מעניינת. כיצד רב המסדר קידושין למי שאינו שותו"מ נותן לחתן לשתות מן היין, והרי החתן הזה כשיגע ביין יאסור אותו כדין נגיעת מחלל שבת, ונמצא הרב מכשילו באיסור, ועובר על לפני עור?
שאל הגרמ"ש שאלה זו מן הסטייפלער זצ"ל. השיב לו הסטייפלער בשם בנו הגאון ר' חיים, בהוכחה מהנאמר בגמרא בחולין, בסיפור הנפלא על ויכוח שהיה בין רבי ובין צדוקי, על פירוש הכתוב 'יוצר הרים ובורא רוח', וכי מי שיצר הרים לא ברא רוח? השיב רבי מה שהשיב וסוכם שיחזרו לדון בזה אחר כמה ימים. בינתיים ישב רבי בתענית (מצער ומדאגה למצוא תשובות הולמות). לאחר שלושת ימים, הפסיק רבי את צומו, וישב לסעוד. באמצע סעודתו, דפקו על הדלת, נבהל רבי וחשב שהצדוקי חזר אליו, ואמר גם בברותי נתנו רוש, ורוצים להטיל מרורות בסעודתו. צעק אליו הצדוקי שעמד בפתח, זה לא אני, אני חברו של הצדוקי שהתווכח אתך, ובשורה טובה בפי אליך, לא מצא חברי תשובה ועלה לגג והפיל עצמו לארץ. נהנה רבי, וכאות לשביעות רצונו, הזמין את הצדוקי לסעוד עמו. לאחר הסעודה אמר רבי לצדוקי, כוס של ברכה אתה נוטל או רצונך בארבעים זהובים (מכאן למדו להלכה שהחוטף ברכה מחבירו צריך לשלם לו עשרה זהובים כפיצוי עבור הברכה שחטף לו [אמנם יש קושי שהלא ברכה רביעית בבהמ"ז היא מדרבנן, על הרוגי ביתר, ועיין בש"ך ובט"ז ועוד שדנו בזה]). מכל מקום הלא הצדוקי אסר את היין בנגיעתו, ואעפ"כ לא חשש רבי לתת לו כוס לברך. ראיה שמותר.

אמנם הסטייפלער דחה את ראיית בנו, על פי דעת החזו"א הידועה, יו"ד סי' ב, שאלו שאינם מאמינים בתושבע"פ אין לדונם ולהחשיבם כמינים ואפיקורסים, כי הם כתינוקות שנשבו וכו' וכו'. נמצא שצדוקי שאינו מאמין בתושבע"פ, אינו אוסר היין, ואין ראיה ממעשיו של רבי בחולין.

ולא ידעו כל הנ"ל, שבימי רבי לא היו צדוקים, ו'צדוקי' בגמרא חולין שם היא מעשי הצנזורה הנוצרית ועושי דברה (ואף הצנזורה הפנימית), ואין זה אלא תחליף למלה 'מין', שהוא בדרך כלל מציין בתלמוד נוצרי. זכינו לדין שהמדובר בגמרא חולין הוא במין ואפיקורס שאין ספק שאוסר יין בנגיעתו. וחזרה הראיה משם למקומה...!!

הרב דוד צבי הילמן, במאמרו "מפגעי הצנזורא שלא נודעו לרבים", (צפונות בני ברק, תמוז תשמט, (שנה א גליון ד), עמודים סב-סח), ליקט ממקורות רבים, הגהות ותיקוני צנזורים ונוצרים שהתאזרחו ביהדות, והפכו הלכה למשה מסיני.

*********

type in google:

מומרים




תוקן על ידי - נישטאיך - 21/12/2004 19:24:25

כמה שינו בעקבות מאמרו של הרד"צ הילמן שליט"א, ובעקבות מסקנתו להלכה ולמעשה, את נוסח ברכת המינים? וכמה החלו לומר בתפילתם למינים ולמשומדים אל תהי תקווה?

דגים.

<"כמה שינו בעקבות מאמרו של הרד"צ הילמן שליט"א, ובעקבות מסקנתו להלכה ולמעשה, את נוסח ברכת המינים? וכמה החלו לומר בתפילתם למינים ו*למשומדים* אל תהי תקווה?">

בצפונות ב, אות יט כתב הנ"ל, על נוסח ברכת המינים, שלא נמצא בחז"ל ובפוסקים הראשונים, תיבת מומר במשמעות "משומד", או המיר במשמעות "נשתמד", וכי דבר זה נעלם מעיני החת"ס שכתב באגרת סופרים סימן י, (דברי החתם סופר הועתקו בשו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן ע): "כי מומר יצדק על כל מי שהחליף עולם עומד בעולם עובר, אפילו מצווה אחת לתאבון, ומשומד אינו אלא לכל התורה".

******

ושאלה לי אליך:

כמה מחסידי חב"ד, המתפללים מתוך סדור "תהילת ה'", הפסיקו להגיד בסוף התרת הנדרים את ה"כלם מותרים לך", שהוא "שארית", של *סדר הנזיפה* שהמדפיס שכח להשמיטו, לאחר שהשמיט את סדר הנזיפה שלא נהגו לאומרו בחב"ד?

מתפללים בנוסח מסויים מפני שכך נכתב בסידור, לא מפני שמבינים מה נאמר בו.

יקום פורקן יוכיח.

<כמה מחסידי חב"ד, המתפללים מתוך סדור "תהילת ה'", הפסיקו להגיד בסוף התרת הנדרים את ה"כלם מותרים לך", שהוא "שארית", של *סדר הנזיפה* שהמדפיס שכח להשמיטו, לאחר שהשמיט את סדר הנזיפה שלא נהגו לאומרו בחב"ד?>

איני מבין את השאלה, חסידי חב"ד לא היו צריכים להפסיק לומר את הקטע 'כלם מותרים לך' שבסוף, כי אף פעם לא אמרו אותו. נכון שזה שריד מסדר הנזיפה, שנדפס כולו בסידור תורה אור של חב"ד (בזמנו כמקובל אצלי נחשב סידור זה מתאים ומדוייק יותר לחב"ד מאשר תהלת ה', שנעשה ברוסטוב קצת בחפזה, וכתב על כך גם הגרא"י נאה בפסקי הסידור). לא מדוייק שבחב"ד לא נהגו לומר את סדר הנזיפה, אלא שמאחר וסדר זה נאמר רק בפני 'עדה', דהיינו לפחות בעשרה, וזה לא מצוי, נתבטלה אמירתו מאליה. לאחרונה במסגרת הנטיה לחטט ולהעלות דברים נשכחים ולהוסיפם לסדר החומרות, ראיתי, ובחוגים ליטאיים, שמתאמצים לאסוף מנין, כדי לומר גם את סדר הנזיפה והקללות.

בזמנו היה אחד מגדולי הממונים והגבאים בירושלים ר' זאוויל שפיצר, שהיה האחראי בכולל ובח"ק ובגמ"ח וכו' וכו', ונחשב לאדם תקיף וןנוהג בקפדנות בעסקי ההנהגה. עליו מסופר שלפעמים היה מגיע אדם ממורמר או אשה קשת לב, שחשבו שקופחו, והיו פותחים בשטף קללות ובהשמצות כנהוג, היה מקשיב בסבלנות, ולבסוף היה מוריד את כיפתו הגדולה ומנער אותה היטב, כדרך שמנערים את הציצית לאחר קידוש לבנה, ואומר (אולי ג' פעמים) כנראה, מה שאומרים בשעת תשליך. כנראה שאם עושים זאת מיד בשעת חימום, זה עוזר כמו התרת קללות, ואין צריך עשרה.

אגב, איזו אירוניה. הוא שהיה ראש הח"ק שנים רבות,לא היה אפילו קבר מוכן. זכורני שבהלוויתו, נתגלה שלא פתחו קבר! היה זה בבית הקברות הפרטי הקטן של ד"ר וואלך מאחורי ביה"ח, ועמדו עם המיטה כמה שעות עד שחצבו שם את הקבר...! מן הסתם מצאו בעזבונו אחר כך רק קבא דמוריקא, שלא כדרך הממונים דימינו.

אגב דאגב, פרופ' שלום כותב באוטוביוגרפיה שלו 'דברים בגו', שלעת זקנתו הוא מסתכל מסביבו ורואה שמכל חבריו הטובים (בהם גם מנהיגי הציונות באירופה) נשאר הוא היחיד בלא ד' אמות של קרקע בא"י.
פירוש רש"י, זאת משום שכל ימיו גר ברחביה בדירה נאה מאוד, שהועמדה לרשותו חינם על ידי האוניברסיטה העברית, ומשום כך, היה מסכן שנותר בלא פיסת קרקע בא"י. משום כך כנראה ירד בסוף ימיו לגרמניה, באומרו שלא נשארו לו חברים ומכירים והוא בודד ומתגעגע לנופי ילדותו. למזלו נפטר כמה חדשים לאחר מכן ולא נודע הדבר ברבים.

דגים,

אות לחביבות דבריך,הערה קטנה:

שם ספרו האוטוביוגרפי של שלום הוא "מברלין לירושלים".

ומעניין לעניין באותו עניין [ומחוסר זמן לעדכון האשכול וכותרתו] ראיתי אזכור באשכול סמוך על כאלה שבאופן כללי וטבעי הם שומרים מצוות אלא ש"לצורך" הם חורגים פה ושם [יש דוגמאות מצחיקות למכביר]. האם דינם כמומר לתיאבון או שמא דינם קל יותר בדומה למומר לדבר אחד שי"א שאינו נחשב למומר?

כן באלה המתרצים חריגותיהם באמרם "לא יעלה על הדעת שאלוקים ידרוש דבר כזה" האם דינם קל עוד יותר וכסברת בוגי באשכול על "מומר לשם שמים"?

ואם כבר העלו את האשכול-
האם למישהו יש מושג על מה שאמר דגים אודות הצדוקים שהוזכרו במשנה? הדברים מעניינים מאד, ובאופן אישי חשובים לי מאד לצורך בירור סוגיא. האם יש מקור לכך שלא היו צדוקים בימי רבי? ובכלל, איך נסביר את כל הסיפור עם הצדוקים שהיו בזמן המקדש [הקטירו בחוץ ביו"כ, נזהרו מטבול יום בפרה אדומה, ועוד], הרי רבי היה כמדומני אחרי החורבן?

תוקן על ידי nocheiner ב- 25/11/2008 21:24:49

מבקש אני לחזור לאותו פלפול שהביא דגים לעיל, ודחיית הסטייפלער. ממאי נפשך, אם אותו צדוקי-שאינו-צדוקי אינו אוסר את היין מחמת היותו תינוק שנשבה, הרי גם החתן החילוני בימינו דינו זהה?

כל זה, מעבר להבלות הפלפול שמנסה ללמוד הלכה מאנקדוטה חביבה, ואז מעמיד את מעשיו של רבי בהתאם לחידוש של החזו"א...

האם היתה הו"ל של ספרו לאחר שחזר לגרמניה, והאם  שינו את שמו ל"מברלין לירושלים וחזרה"?

<"האם למישהו יש מושג על מה שאמר דגים אודות הצדוקים שהוזכרו במשנה?">

נדמה לי כי הקראים נוצרו מתוך הביתוסים והצדוקים, מאוחר יותר בתקופת הגאונים על ידי ענן בן דוד,

_________________

מודה ועוזב

על מוצא הקראים ראה במבואו של פוזננסקי לספרו "זכר צדיקים" של הקראי מרדכי סולטאנסקי (וורשא תר"פ), עמודים 10-13.

מתוך אתר של הקראים בארץ. אולי הם לא  יודעים מה שפוזנסקי- מי זה?- ידע?

אחרי חורבן בית שני אנשי כת הפרושים הלכו והתרבו ולעומתם אנשי כת הצדיקים הלכו והתמעטו.