מומרים

בירמיהו מדובר בנושא המדובר כאן והריצה היתה הכרחית כדי להדביק את קצב הדג.

ידוע הביטוי ההלכתי "מומר לדבר אחד" או "מומר לכל התורה כולה", שאמנם אינם מכוונים למי שהמיר דת, אלא למי שאינו מקיים מצווה אחת או את כל התורה ללא המרת דת.
האם הביטוי הינו מקורי ולא מצונזר?

יעויין מאמרו של יעקב כץ על ישראל אע"פ שחטא.

דער_זאגער: יגאל עמיר לשיטתו היש לו דין רוצח

המשך הודעה שבאשכול אחר.

והנה יגאל [עמיר] אינו חייב מיתה גם אם היה הורגו במזיד ובמתכוין מכיון שיצחק [רבין] היה מומר ורשע גמור וכופר בעיקר וכבר כתב הרמב"ם שהכופר בי"ג עיקרים יצא מכלל ישראל ומצווה לאבדם.

שאלה אם הממיר אמונה בפרטים לאמונה בעקרונם ללא הכרח הפרטים, הוי מומר (חסיד_דינגה)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=119483&whichpage=12#R_9

_________________

בברכה

לאחרונה

לאחרונה, בחוברת האחרונה של 'מוריה' שיצאה לאור לפני הפסח,
נתפרסם מאמר של הרב ד"צ הילמן שליט"א, על מהדורת תוספות טוך לקידושין,
וממנו עולה ביקורת קשה על המהדיר,
בעיקר בענייני הנוסח המועתק מכתבי היד והטיפול בו,
ובמיוחד בענייני לשונות שנשתבשו בשל הצנזורה הנוצרית או הפנימית [באונס הצנזורה החיצונית].

באותה חוברת נדפסה גם תשובתו המשעשעת של המהדיר,
המעידה כמאה עדים שאין הוא מבין בענייני כתבי יד, דרכי המדפיסים,
דרך הטיפול בכתבי יד, וחוסר ידיעה מוחלטת בענייני צנזורה,
והחמור מכול, שאינו מעלה על דעתו עד כמה אינו יודע, ומתקיף בלעג
חכמים שהתמחו בכך במשך עשרות רבות בשנים, וכבר פקיע שמייהו בשטחים אלו.

באופן מעניין, מסתבר [וכן גם העלו באופן מגומגם בפורום על ספרים וסופרים],
שהמאמר של הרב הילמן נשלח למערכת 'מוריה' כבר יותר משנה,
ומאחר ולא הגיבו כלל, והיה מובן שאין בדעתם לפרסמו, שלח הרב הילמן את המאמר ל'ישורון',
ושם הופיע המאמר הזה כמה שבועות לפני שהופיעה חוברת זו של מוריה.
במאמר שב'ישורון' חלה לבסוף תפנית מעניינת מאוד,
שהספיק הרב הילמן להכניס ברגע האחרון, שנתנה כיוון קצת אחר להבנת הבעי',
כלומר הבעי' אינה יותר 'תעלומה' מאיזה כ"י נדפס הספר, וזו נפתרה ע"י
מציאת כתב יד זה, אך בכל השאר כל הטענות על הרשלנות ועל הבטלנות
נשארות על מקומם!

מאחר ומוסכם ומקובל על כל המומחים שעוסקים בכתבי יד ובקורות ישראל,
שהייתה צנזורה נוצרית ששיבשה הרבה בדפוסים, שנדפסו ע"פ רשיונם
ותחת עינם הפקוחהשל הצנזורים [ברובם, ואולי כולם היו יהודים משומדים,
החל מניקולאס דונין מויכוח פריז ומפול כריסטיאני מויכוח הרמב"ן, מחברי
ספר הזיקוק, ויועצי האפיפיורים שפרסמו את האיסורים, ועד הצנזורים
שפעלו במלכות הרשעה שברוסיה],

ומאחר שמוסכם ומקובל על כל המומחים שהמילים שנשתרבבו בשל
הצנזורה הרשעה ודרישותיה [והדברים כמובן גלויים וגם מתועדים
במסמכים רשמיים של הכנסיה], אינן מצויות כלל בכתבי יד ובדפוסים
שלא היו תחת יד הצנזורה, היה פלא גדול, לראות בספר של אחד
הראשונים, שנדפס מכתבי יד, לשונות של צנזורה.

בבדיקה שערכו ת"ח בארבעת כתבי היד שעל פיהם נאמר שנדפס
חיבור זה, לבקשתו של הרב הילמן, הוברר לו שבכתבי היד לא נמצאים  
הלשונות הללו.

נוצרה אפוא תעלומה, מנין באו אלו למהדורה שנדפסה. שיער הרב הילמן
שאולי היה כ"י נוסף שהוכן לדפוס בזמן מאוחר ובו כבר הכין מי שהכין,
את החיבור שיתאים לדרישות הצנזורה. ומסיבות שונות העלימו את קיומו.

ב'ישורון' הספיק הרב הילמן לשגר למערכת, תוספת למאמרו, שהחליפה
את הפיסקה האחרונה בו, ובה הודיע שבינתיים הגיעו לידיו צילומים של
מה שמכונה שם כ"י א, ואכן יש בו לשונות של צנזורה, ומן ההכרח לומר
שזה כתב יד מאוחר מתקופת הדפוס שכנראה כבר הכין אותו מישהו
כאמור, או שהיה במקום שהיתה סכנה של בדיקה בספרי היהודים
[כידוע מהמבצעי הבדיקה והביעור הגדולים שנערכו במנטובה, ובעוד מקומות].

לגופו של דבר, יש לבדוק את כתב היד הזה, ולעמוד, אם אפשר, על תכונת כותבו.

לענייננו כאן, כאמור המשעשע הוא שהמהדיר בתשובתו הקוצפת [וגונב לאזני
שהיא כבר נוסחה מעודנת מאשר הייתה בתחילה], גילה את קלונו לגמרי,
והרי הוא הולך ומכחיש את כל הידוע לעיני כל ישראל, ומשלה עצמו בפלפולי
סרק והבל, לדחות קביעות עובדתיות מקויימות.

לעניין הנדון באשכול זה, החילוף: משומד / מומר, כתב מהדיר בזה הלשון
 

ו. לשיטת הרדצ"ה (בעקבות הררנ"נ רבינוביץ) הוחלפה המילה "משומד" או "השתמד"
במילה "מומר" או "המיר" בהרבה ספרים וגם בתוס' טוך בהשפעת הצנזורים המשומדים.

דבריי לעיל נגררו לאשכול על משומדים בפורום 'ספרים וסופרים', ושם הוספתי כמה דברים שיש בהם לענ"ד עניין לקוראים ולמעיינים שכאן, והננו גוררם לכאן.

ממכתב רד"צ הילמן ה"מסתובב" ברשת:

"בס"ד כ' אדר תשס"ב
התעלמות מהדירי רמב"ם פרנקל מתרגומי רי"ק

מע"כ ידי"ע הג"ר .......שליט"א

נתבקשתי להגיב על הכתוב במאמר הר"פ כי אני הוא שכתבתי את הקטע של המקו"צ המובא במכתב הזה ואת ציוני סה"מ דמהדורתנו. וזה החלי.
 
הכותב התמים הזה נמצא בתוך חוג שבו נחשב הרי"ק לגאון וצדיק ואחד מגדולי ישראל ושתרגומו עדיף אצלם מתרגומי התיבונים ושאר המתרגמים ומאמין שתרגומו למ"ע הראשונה הוא האמת לאמתה והיטב חרה לו העלמת האמת וביזוי הרי"ק וחושב שזה בגלל שמועות בב"ב שכופר בזוהר או משום שהוא מזרחיניק. עכ"ד.

נתחיל מסוף דבריו. כתבנו "הרב הגאון רש"ב זכר צדיק לברכה" ולא כוזבנו כך על הר"ק משום שאינו מגיע לקרסוליו של רש"ב לא בתורה ולא בצדק!ת.
…
על נוסחאותיו של הרי"ק בס' היד יש להעיר שלא טרח לעיין בספרי הדפוס שנדפסו קודם דפוס ויניציאה משנת של"ר ולא פגעה בהם הצנזורא הנוצרית.
דוגמאות:
1) ביסודי התורה. רפ"ה סוף אות ב' כ' הרי"ק; "ונוסחתו [של הלח"מ] הטעתו שכתוב גזרה אבל לנוסח כ"י שכתוב שמד אין מקום לדיוקו" וכל דבריו מורים על' חסרון ידיעה:
א) שהנוסח כ"י אינו רק בכ"י אלא בכל ששת (או שבעת) הדפוסים שקדמו לד"ו של"ד שלא שובשו בגלל הצנזורא.
ב) שהלח"מ למד בדפוסים הבלתי מצונזרים (רק אחרי שהתחיל לכתוב את ספרו נדפס דפוס ויניציאה של"ד המצונזר) ובספרים שלמד בהם לא היתה שום נוסחא שהטעתו. *
ג) שהדפוס של הס' לחם-משנה שובש הרבה בגלל הצנזורא, ובמהדורת רש"פ סולקו ממנו השיבושים הללו, והרואה את דברי הלח"מ שבמהדורת רש"פ יראה שאין שחר לדברי הרי"ק.

2) בהערה פ"ב להקדמת הרמב"ם כתב הרי"ק כל מקום שכתוב בדפוסים גמרא בכ"י .תלמוד... גם בהל' מלוה פט"ו... כתוב בכ"י תלמוד. וגם כאן גילה בורותו. כי בכל הדפוסים הישנים הנ"ל כתוב תלמוד ולא גמרא.

3) בהל' ממרים פ"ג רה"א כותב הרי"ק: כ"ה נוסח ההלכה בכל כתה"י שברשותי ובנדפס שינו את פניה עד לבלי הכר. וכ"כ שם ברה"ב: כ"ה נוסח ההלכה בכל כ"י שברשותי ובנדפס הוסיפו וגרעו ושינו עד לבלי הכר.
וכל זה כתב מחסרון ידיעתו שהיתה צנזורא בעולם ושבדפוסים הבלתי מצונזרים לא הוסיפו ולא גרעו ולא שינו. ואין כתה"י שברשותו משובחים בזה יותר מן הדפוסין הישנים.