צום העשירי (בטבת) - יתבטל לעתיד לבוא?

גו"ג
הטיעון של ירידת הדורות מהווה עטיפה נאה הן לאי אזכור השואה והן לאי חגיגת יום העצמאות.
בקובץ הלכות יום העצמאות ויום ירושלים שהוציא לאור פרופ' נחום רקובר התפרסם מאמר של הרב שריה דבליצקי על יום ירושלים ובו הוא כתב שבעוד שפעם יהודי ירא שמים היה זה שרואה את יד ה' בכל צעד, הרי כיום התהפכו הדברים.

גו"ג, לענין הסיפא של דבריך:

אל תתעלם ממימד הזמן. איני יודע מתי חוברה תפילת אב הרחמים, וכמה זמן עבר מאז מסעי הצלב ועד לקבלתה בבתי הכנסת כמנהג מחייב. גם איני יודע כמה פוסקים חשובים התנגדו לשינוי בסידור התפילה. שמא, רק בתי כנסת תאומי-חבצלת החלו בזאת? שמא היו תשובות נגד המהרסים והמחריבים, המשנים מנהגי התפילה של אבותינו? (ונישטאיך היה כותב על השותי"ם הללו...).
 
איני אומר שבעתיד יהיה משהו או לא יהיה, אבל בהחלט יתכן שיהיה.

אגב, יש עוד אירועים בקנה מידה לאומי ש"נעלמו" מההסטוריה הכל-כך משומרת שלנו.

חורבן שילה, שהיה בתקופתו לא פחות ממה שהיה חורבן ירושלים 500 שנה מאוחר יותר.

מרד בר כוכבא, שהותיר לנו את ל"ג בעומר, כנראה, בלי בסיס ריטואלי לשימור הזיכרון (כפי שהערת נכון).

לעומת זאת, ישנם מאורעות וימים שוליים, לכאורה, שהפכו לעיקר היהדות.

אתה יודע למה אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט? כי בין חנוכה לפורים צריך ללמד משהו את ילדי ישראל. אז לומדים על ט"ו בשבט, עצים, טבע, איכות הסביבה וכו' וכו'. מבית הספר לבית ולתודעה הלאומית, יחד עם יום השנור של קק"ל, והנה חג.

לעומת זאת, תשעה באב ושמיני עצרת אינם נושא לימודי בבתי הספר - הם בחופש.




נוהל שכן זה כאן!

ט"ו בשבט (וגם ל"ג בעומר) נחגגים לא בגלל הצורך בתוכן לימודי, אלא כי הם היו מחוסרי אופי משלהם, ולפיכך איפשרו בקלות לראשוני הציונות להטות אותם לכיוונים שהלמו את דרכם ונגדו את הגלותיות (ט"ו בשבט - נטיעת עצים - גאולת האדמה, הקשר אל הטבע; ל"ג בעומר - גבורה פיסית יהודית).  בחודשיים בין סוכות לחנוכה בתי הספר מסתדרים בלי אף חג, והם יכלו לעשות זאת גם בין חנוכה לפורים.

יהוסף: עשרה בטבת 14/12/2002

האנו באמת עצובים? אולי יש לשמוח שאין סיבה לאליליות? אולי טוב ללא מקדש? אלא מה? נחליף את המקדש בצרות אחרות?!
זוהי עקמומיות לכא'

נבטל הצום ח"ו? אין לנו סנהדרין! אז מה נעשה?

נצום כי עם ישראל צם! אין ברירה!

*********************************
אנו בעצם מקיימים הרבה מהמצוות רק כי אנו חלק מעם ישראל ואיננו רוצים לפרוש ממנו, למשל:

שבת, האם היה מי שחש להעיד על הבורא בצורה זו לולא הציבור? כן לגבי כיפור וכל המצוות שאינם שייכים ישירות למוסר אשר ע"ז אולי אמרו בטילות לעת"ל!

*****
מיימוני:

יהוסף

יש לך טענות מרחיקות לכת.
אנו שומרים שבת רק בגלל שאנו חלק מעם ישראל?
אנו שומרים שבת כי אנו מעידים על בריאת העולם בידי ה'.

אולי כוונתך שהתורה ניתנה רק לעם ישראל? אך אז מוטב שתבהיר את דבריך, כי אחרת אפשר לחשוב שכוונתך שזה רק מנהג בעם ישראל ותו לא...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

*****
אקדמאי:

דעתי קרובה לדעתו של יהוסף.

ימי העצב והזכרון הם ענין של הקולקטיב היהודי לא של היחיד.
אכן זו הזדמנות ליחיד לפשפש במעשיו, אבל הצום הוא ענין של השתתפות בצער הציבור.

למי יש צער כיום, ועל מה?

הצומות היהודיים מתחלקים לשלוש קטגוריות:
יום כיפור - ה'חפצא' שלו הוא עינוי נפש.
תשעה באב - החפצא שלו הוא אבילות.
שאר הצומות - הם זכרון היסטורי, כאשר ההתרחשות העיקרית והמהותית שלהם כ'צום' תהיה רק בהתכנסות לשם תשובת-ציבור. התענית מאכילה ושתיה היא משנית בלבד, כמלווה את הענין העיקרי, ההתלכדות העממית לשם תשובה אמיתית.

להזכירכם כי המושג 'צום' בתורה פירושו כינוס. ('קיראו צום והושיבו את נבות בראש העם', מלכים ב')

כיום אנו ממלמלים עוד כמה מילים בתפילת שחרית הלזה יקרא 'צום'?

אין לנו בימינו אלא להתענות מאכילה ושתיה כאות סולידריות עם אחינו, ועם זכרונו ההיסטורי של העם.

*****
לינקזעצער:

אשכול עצכחי בבח"ח -
האם יום י' בטבת הוא מדברי נביאים?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1227400

החושב שמקיים מצוות ריטואליות לולא הציבור
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=632034

התורה כחינוך כללי ברמת הקולקטיב
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1036898

*****
ווטו1:

אקדמאי,

הערה לגבי הקטגוריות.

תשעה באב גם הוא זיכרון היסטורי, אלא מהיותו השיא שבהתהליך חורבן המקדש היהודי [י' בטבת-י"ז בתמוז-ט' באב-ב' בתשרי], הוא נזכר בתוספת של אבילות.

לגבי יום כיפור התענית היא התאפסות של פתיחת דף חדש שלכן שובתים לא רק מיצירה אלא אף מצריכה [חז"ל שילבו "בחדא מחתא" את עינוי הנפש עם השביתה ממלאכה. "שבתון" הוא מובן עצירה המתיישם בשניהם].

yirmiahu:

ב"ה.

נדמה, כי השיר הבא, פרי עטו של ידידי הטוב, מוצא, בקלות יחסית, את מקומו באשכול זה:

דמעות אנין

חולץ את נעלי ה'קוברה' (שמונה-מאות
וחמשים בסוף העונה) יורד מן הכסא (עץ
מלא, 'אִיקֶאָה', במבצע) מתישב על הרצפה
הצוננת ('נגב קרמיקה' סוג אלף. בַּז'
הכי התאים לידיות של 'רגבה')

על השולחן הפינתי שיירי 'קולה' ופלחי
אבטיח-בלי-גרעינים, צונן
ביצה טבולה באפר 'מרלבורו לייט'
(למי יש עוד מקום, אחרי סעודה
שכזו) הכלים כבר במדיח. לזכור
לקנות אבקה לפני שהרומניה
תבוא. גם נוזל לעדשות. אין טיפה
בבית. תהיה שואה אם אשכח

נשאר בגרביים (מאה אחוז כותנה בלי
תפר, רק שמונה-עשר שקל לזוג
ב'פָּפָּיָה'). שם זָ'קַט (הישן, 'וַרסָצַ'ה') חובש
'בורסלינו', נכנס ל'טראנו' (ארבע
על-ארבע שלושה וחצי כח
סוס). נוסע לבית הכנסת
השכונתי שני רחובות
מכאן.

ממזגן-למזגן-למזגן
אוי כמה קשה
לצאת, להיכנס, בחום הזה. איך זה
שעוד לא המציאו משהו. נניח
שרוול
ממוזג מדלת לדלת

הנה, הספסלים כבר
הפוכים. הגבאי דאג
גם השנה לכריות נוחות
במיוחד. גם המון נרות, אולי
עשרות. יופי. לא נתאמץ באותיות
הקטנות של הקינות.

איכה ישבה בדד.
אוי, מה היה לנו

*****
בעלבעמיו:

ירמיהו

לידידך.

kisarita:

כמובן שזו מצוה לאומית.
אני לא מתאבלת דוקא על חורבן המקדש אלא על חורבן המולדת.

וגם כשהמולדת הוקמה מחדש

שחרית:

סליחה שדווקא אני צריכה להגן על עניין שכזה...
לדידי עשרה בטבת חשוב לא מפני שאני אבלה על בית המקדש הקונקרטי
ובוודאי שלא בשל תקוות למקדש חדש.
היום הזה חשוב לי ואני מציינת אותו בתפילה ובצום מפני שבעבורי זהו יום שמסמל תחילתו של תהליך נפילה
תהליך נפילה שסופו חורבן ואובדן.
זהו יום שבו אנו מתאבלים על קודש שעתיד ליהפך לאבק.
אני סבורה שבמקום לשבור קנקנים ראוי למלאם לעתים ביין אחר
(וכמובן צריך לבדוק שיין הוא ולא חומץ).
האבל אינו שלם [ולכן רבים נוהגים לצום רק חצי יום]
מפני שתודה לאל אנחנו יושבים לבטח (יחסית) על אדמתנו במדינתנו הריבונית,
אבל אין זה אומר שאנחנו רשאים לשגות (תרתי משמע) בשאננות.
מלבד זאת, זהו יום שאותו קבעה הרבנות הראשית (שעמה בוודאי איני "מיודדת") כיום הקדיש הכללי לכל הנשמות הטהורות שאבדו תחת המגף הנאצי.
דווקא ב"הארץ" של שבת הובאה כתבה על אותו כומר צרפתי שעובר בכל כפרי אוקראינה ומחפש את קברי האחים של היהודים. כמה קל לשכוח אותם.
בנבדל מיום השואה והגבורה, זהו יום שבו אנחנו אומרים קדיש עליהם.
תודה לאל, איני חיה בחברה שבה עלי לקיים מצוות ריטואליות מסיבות של לחץ חברתי - פשוט איני רוצה לוותר על זה.

האם כבר דובר על ההדחקה החרדית של השואה?

_________________

למה שלא יתבטל הצום, למה שלעתיד לבא ואחרי תחיית המתים ישאירו אותו כיום הקדיש ???

לגבי מעמגו היום, הגדירו אותו יום אבל היחיד, וכן, יש עדיין שאומרים קדיש ביום זה לזכר הנרצחים, ואין שום הדחקה חרדית של יום השואה, אלא פשוט לא עושים מזה עניין בפני עצמו, עם טקסים ומשלחות, אלא משקמים או מנסים לשקם את ההווה לפי העבר, כל אחד כפי הבנתו ודרכו.