| נשלח ב-22/12/2004 12:49 |
 |
| |
יחסו של השולחן ערוך לרמב"ם
באשכול סמוך, עלה הנושא של יחס השולחן ערוך לרמב"ם. אחד מבאי הפורום כתב כי הטור והשולחן ערוך פסקו כהרמב"ם מפני שאולצו לכך בידי היושר האינטלקטואלי שלהם, שהכיר כי הרמב"ם משקף את חז"ל.
אני חושש שקביעה זו אינה מדוייקת. ואני סבור שראוי להקדיש אשכול לשאלה זו. ההערות הבאות עשויות להוות הקדמה לנושא, ואני מציע להתמקד בעיקר ביחס בין ר' יוסף קארו לרמב"ם, כנושא שבחרתי לאשכול.
וזו דעתי:
א. הטור לא פסק כמו הרמב"ם. בדרך כלל, הוא פסק כמו אביו, בשעה שהיו מחלוקות ביניהם. וכן ניכר בכל מקום ומקום (יש יוצא דופן, אך הוא דווקא מעורר תמיהה מדוע שם זה אחרת).
ב. השולחן ערוך פסק כמו הרמב"ם, בהחלט. אבל תפיסת העולם שלו היתה שונה למדי, אולי לגמרי, מזו של הרמב"ם. תפיסת העולם, המוסר, ההלכה ותכלית האדם של ר' יוסף קארו בולטת מאד בספרו "מגיד מישרים", שבו, הרי, הוא מדבר אל עצמו. למשל, ניכרת סגפנותו, התפיסה שאפילו שתית מים מרובה היא עבירה (!). וכן, העיסוק המתמיד בגריסת משניות, שביטול ממנו כבר מחייב אובדן המלאך המדבר בו.
הרמב"ם עשוי היה להיות שותף במידה מסויימת לסגפנות, אם אם זה נכון, הרי זה רק בתור התרחקות מהבלי העולם הזה, ולא כמציאת חן בעיני האלקים (שזה יתכן רק באופן מטאפורי). ובוודאי שלא אחז מגירסה סתם של משניות. התיאור של חובת לימוד תורה שמופיע אצלו כולל שני שלבים, לימוד הגמרא למטרת הקפת הידע הקיים, ואחר כך חזרה על המידות שהתורה נדרשת בהן.
לפיכך, יש מרחק ושוני בין עולמו האינטלקטואלי של הרמב"ם לבין זה של השולחן ערוך, גם אם ר' יוסף קארו הכריז ואף יישם נאמנות לרמב"ם. ועלי להודות שנאמנות זו לפעמים גרמה לו, עד כמה שהבנתי, להציע פירושים לסוגיות ולראשונים אחרים כדי לפרשם בסגנון שהבין את הרמב"ם, כדי שיוכל להכריע הלכה כמוהו, לפי הרוב שנוצר.
אלו כמובן קביעות כלליות ביותר, שזקוקות לדוגמאות לשם הבהרה. אך זה נושא מעניין וחשוב, ולבטח חכמי ותלמידי החכמים של הפורום יוכלו לתרום לו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 12:57 |
|
| |
מיימוני,
היה מן הראוי להדגיש שהב"י כתב בהקדמתו שהוא נשען על שלושת עמודי ההוראה, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש ופוסק כרוב שביניהם. מכאן שאין עדיפות עקרונית לרמב"ם, וכמו שכתב כס"מ על הרמב"ם כך כתב ב"י על השו"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 14:54 |
|
| |
מיימוני,
תודה על פתיחת האשכול, חיוני מאוד להבנת כל הפסיכולוגיה הסוציולוגית של מה שנקרא 'פסיקת שולחן ערוך', יש לי מה לומר, אך מאחר ואני חוששת שתגובתי תחסום כל סיכוי להמשך הדיון, אני אמתין לתגובות החברים.
ומעניין גם להתייחס לתופעת כל ה'שיטות' שחכמים כביכול שיכללו למרות 'סמכות' השו"ע שאין לערער או להרהר אחריו.
תוקן על ידי - riv - 22/12/2004 14:57:22
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 18:09 |
|
| |
מיימוני, צידקתך כיום תאיר.
נדמה לי שניתן לומר בעולם ההלכה (ואולי בעולם החוק בכלל) שמהרגע שהפסיקה יצאה מידיו של הרמב"ם ונכתבה בספר, שוב אין האישיות של הרמב"ם מעניינת אותנו לענין הפסיקה.[דבר דומה אנו יודעים בבירור לגבי ביקורת ספרותית].
ואם כן, למרות שברור כשמש שמהרש"ל, למשל, קרוב הרבה יותר לרמב"ם באישיותו, מכל מקום, לענין הפסיקה יש קו ישר מספרי ההלכה של הרמב"ם אל ספרי ההלכה של מרן הבית יוסף, מבחינת התקבלותם על ידי הפוסקים שבכל דור ודור.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 19:02 |
|
| |
דוד היקר
תודה על הברכה וכן למר.
לגבי תשובתך, ודאי שאתה צודק, ובפרשנות הרמב"ם לקיום מצות לימוד תורה אין תלמידיו, ואנו בתוכם, מתעניינים באישיותו אלא ביצירה המשפטית-תורנית שהותיר אחריו.
אין זה אומר כמובן שאין אנו מתעניינים בו כלל, אלא שהתעניינות זו אינה משמשת לפירוש דבריו.
אמנם, טענתי היתה אחרת. לאמור: שגם שיטת הרמב"ם, באשר היא כתובה בספריו, אינה הולמת, לא ברוחה, את גישתו והמניעים השיטתיים של ר' יוסף קארו.
אני סבור שר' יוסף קארו עצמו ודאי לא היה מודע לכך.
אריק
נכון הוא שר' יוסף קארו קבע שהרמב"ם הוא רק אחד מבין שלושת עמודי ההלכה, הרי"ף והרא"ש, שיחד מהוים את בית הדין שעל פי רובו תיקבע - לדעתו - הלכה לעם ישראל.
אבל אם אתה לומד את פירוש הב"י, אתה רואה שלפעמים דעת הרמב"ם תופסת מקום גם במידה זו שדברי הפוסקים האחרים מתפרשים לפי שיטת הרמב"ם. בעוד שאולי אני הייתי מציע לפרשם אחרת מהרמב"ם. כלומר, הב"י, לפי הנחה זו, השתמש בכלים הרמנוייטיים כדי ל"כופף" את הפירושים האחרים לכיוון הרמב"ם.
כמו כן, הערכתו של הב"י לרמב"ם משתקפת במקומות רבים, מעבר לשיקולים הלכתיים. למשל, בדוגמא מפורסמת, בשולחן ערוך הוא פוסק שלא כהרמב"ם בנוגע למלאכה שאין צריכה לגופה (לדוגמא: המכבה את הנר או האור בשבת כדי לעשות חושך עובר על איסור מדרבנן לפי מה שאנו פוסקים, אך לפי הרמב"ם זה איסור סקילה של תורה), אך מזכיר שהרמב"ם אוסר זאת, כשהוא מזכיר את הרמב"ם בשמו. לדעתי זה מתוך הערכתו העצומה לרמב"ם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 19:31 |
|
| |
הבעייה הקטנה שיש לי באשכול הזה, איננה נובעת מהנסיון לחפש מניעים, רקע ותכונות אופי מאחורי הפסיקה ההלכתית.
מושכלות היסוד של הפורום הזה, שמעשה כזה הוא מותר ואולי אפילו רצוי.
הבעייה היא שלדעתי אין כמעט כלים לפענח את הנתונים הללו ממרחק כה רב של שנים.
אני מפקפק אפילו ביכולת לחדור לנבכי נפשו של אדם בריא ונורמטיבי בן דורנו.
על כן, כל פרשנות הינה אפשרית ולא תהיה בעלת ערך רב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 20:50 |
|
| |
יהודי נודד
תודה בעד האבחנה החדה.
אם אבקש לסכם אותה במילה אחת: יש לך ביקורת מתודולוגית.
ובכן, הבה נחלק בין הדבקים:
א. אני סבור שיש להבדיל, מתודולוגית, בין שני סוגי מניעים:
הנחות היסוד השיטתיות של הפוסק, (או של כל מי שחפצים ללמוד ולהבין את שיטתו והגותו, או פסיקתו),
לעומת - הנחות שאינן מודעות, ואפשר שהן אף קשורות לאישיותו.
ב"הנחות יסוד" כוונתי לאמונות שלו לגבי המציאות, לגבי התורה, לגבי שאלות מטפיזיות ועוד. ההנחה היא שניתן לתרגם גישות לסדרה סופית או משמעותית של הנחות יסוד כאלו, ואף להשוותן לשיטות אחרות שמוצגות בשיטה דומה.
ב. שיטת הלימוד הישיבתית, ולהבדיל הפילוסופיה, מנסה לחשוף כל העת הנחות יסוד. זה מה שאנו עושים בשעה שאנו שואלים בגמרא "מאי קסבר" (מהי היתה הנחת היסוד שלו?). וזה מה שעושה סוקרטס לבני השיח שלו בשעה שהוא מנסה להראות לבני השיח שלו באתונה מה הם באמת חושבים ואם יש סתירה בהנחות היסוד שלהם.
ג. ניתן לזהות הנחות יסוד ביתר קלות בשעה שנתקלים בסתירה. למשל, כאשר פוסק - או אדם כלשהו - כותב משהו שאינו עולה בקנה אחד עם מה שקיבל על עצמו.
למשל, במקרה של ר' יוסף קארו, כפי שטענתי, העובדה שהוא טורח להזכיר את שיטת הרמב"ם שאינה קבילה הלכה למעשה, או שהוא - לפי הבנתי - מפרש את הפוסקים האחרים כך שיעלו בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם.
ד. כמובן, העובדה שהוא עושה זאת עדיין אינה מספקת מענה לשאלה מדוע עשה זאת. כמו כן, התשובה יכולה להימצא במספר מישורים, מהם מודע, מהם בלתי מודע, מהם שיטתי, כגון הערכה לרמב"ם, מהם אישיותי. ובזה בוודאי לא באתי להכריע.
ה. כל מה שניסיתי לטעון הוא שניתן לזהות מוטיבים כאלו בשיטת ר' יוסף קארו, והדבר אומר דרשני. האם אנו מסוגלים לדרוש? אפשר לנסות, בזהירות. לא יותר מזה, בוודאי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 21:09 |
|
| |
מיימוני, שאלתך כמעט דומה לשאלה - מה ראו על ככה גדולים רבים שניסו למצוא קבלה אצל הרמב"ם, בשעה שכתיבתו הברורה שוללת את הקבלה מכל וכל.
ולכן נראה לומר, שמרן המחבר הכיר בחיבורי הרמב"ם כמין הילה וקדושה יתירה מחמת קבלתם הייחודית בקרב כלל ישראל, ולכן מצא לנכון לתת לו יחס מיוחד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2004 22:59 |
|
| |
דוד
אכן מיקדת את הנושא. מה טעם העניק ר' יוסף קארו את הבכורה לרמב"ם?
כתבת שאיבחן הילה מיוחדת שקשר עם ישראל לרמב"ם.
אמנם, זה מצריך לבאר מהי אותה הילה. ולאיזה חלק מעם ישראל הכוונה? החכמים, ההדיוטות? הילה של סיפורי סבתא או הילה של תלמיד חכם גדול? ושמא יד הפילוסופיה שלו באמצע?
ואם כבר, אפשר להעלות שאלה נוספת. ר' יוסף קארו הוא אחד מאלו שהפכו את לימוד רש"י לחלק אינטגרלי של לימוד סוגיה. כך זה נראה לפחות, כיון שבפירושו לטור, ה"בית יוסף", כל אימת שהוא מעתיק גמרא, הוא מביא גם את פירושו של רש"י. (האם לא שם לב שפירושו של רש"י שונה לעתים משל הרמב"ם?).
נכון הוא שרש"י בא לפרש ולעתים רחוקות הוא מביא פסק. נכון גם שיש מחקרים על כוונתו של רש"י בפירושו (ממדבש? מסתברא? מישהו?). אך כיצד ראה זו ר' יוסף קארו?
מבחינת יחסו לשנים, הוא מזדקק לרש"י לא פחות מאשר לרמב"ם, ואולי יותר. אך רש"י אינו נחשב בין הפוסקים, אם גם פירושיו מהווים חלק אינטגרלי ואפילו ראשוני בחיבור המרכזי של ר' יוסף קארו, הבית יוסף.
מה אם כן שורש ההבדל בזיקה אל שניהם? מה טיבה של זיקה זו? האם ר' יוסף קארו היה מודע לה? איך הגדיר אותה לעצמו, ואיך הצדיק אותה בעיני עצמו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 00:15 |
|
| |
כמה הערות בנוגע לשולחן ערוך:
א. אמנם כידוע ר' יוסף קארו פוסק לפי "שלושת עמודי ההכרעה", היינו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש [1], אולם הואיל וברוב המכריע של המקרים הרי"ף והרמב"ם הם באותה דעה בניגוד לדעת הרא"ש, שבדרך כלל מבוססת על פירושם של בעלי התוספות – יוצא מכך שהשולחן ערוך קרוב מאוד לדעת הרמב"ם.
ב. יש כמה הבדלים מהותיים בין ההשקפה ההלכתית של רי"ק ובין זו של הרמב"ם. למשל הרמב"ם סבור באופן עקבי שבנוגע לאותן הלכות מהתלמוד אשר מבוססות על ידע מדעי מסוים של חז"ל, ואנו יודעים כיום שידע זה אינו נכון – הרי שההלכה בטלה [2]; ואילו אצל השולחן ערוך כמעט שלא נתקלים בגישה זו (מלבד כמה מקרים נדירים, כגון ביטול איסור מים גלויים, אבל השווה למשל לדבריו בנוגע למים אחרונים)
ג. מן המפורסמות שהרמב"ם כפר בקיומם של רוחות רעות, שדים ושאר מרעין בישין, ולכן בדומה לסעיף 2 לעיל, הוא ביטל הלכות תלמודיות שמבוססות על אמונות טפילות אלו [3], כגון חיוב נטילת ידים בבוקר מדין רוח רעה, האיסור לעמוד ליד שדה חבירו (והשווה לדבריו בתשובות, ואכמ"ל) וכדומה. אולם בשולחן ערוך רובן ככולן של הלכות אלו קיימות, וברור שהרי"ק עצמו האמין בדברים אלה.
ד. בנוגע ליחסו של רי"ק לרש"י, ראה דבריו בבית יוסף על הלכות ציצית (אם אני זוכר נכון, בסימן י'), שם הוא מציין שאמנם רש"י סבור כדעת הרא"ש, אך הואיל ורש"י אינו פוסק הרי שלא מדובר על דעת שני פוסקים אלא אחד, ולכן אין הלכה כמותם (ציטוט לא מדוייק מהזכרון). כידוע הרב עובדיה יוסף "עשה מטעמים" מדיבור יחיד זה, אך לדעתי פשוט שאין כוונת הרי"ק לכך שרש"י "אינו פוסק", שהרי במקומות רבים הוא בהחלט מביא את דבריו להלכה בבית יוסף, ופוסק על פיהם בשולחן ערוך, דוגמה מובהקת לכך היא התפילין שכולנו מניחים כדעת רש"י, ולא כדעת הרמב"ם או הרי"ף או שאר הפוסקים שסבורים כמוהו בנוגע לסידור הפרשיות. אלא פשטות דבריו היא שרש"י אינו נחשב לאחד מ"עמודי ההוראה" שהוא בחר לפסוק על פיהם, ולכן הוא לא מצרף את דעתו לדעת שאר הפוסקים כדי להכריע על פיהם [4].
על כל פנים, ברור שהבאת דברי רש"י בבית יוסף נובעת בעיקר מכך שהוא המפרש הפשוט של הסוגיה, וזאת בניגוד לרמב"ם שלא מפרש את פשט הגמרא, אלא רק מביא את פסק ההלכה לפי דעתו. לפיכך אין שום רבותא בציטוט דברי רש"י באופן עקבי, הואיל והדבר נובע מסיבות דידקטיות גרידא [5].
ה. כדאי לציין שרי"ק עצמו כתב שכוונתו המקורית הייתה לכתוב את חיבורו הגדול ה"בית יוסף" דווקא על הרמב"ם, אולם הואיל וספר הטור מביא כמה דעות הלכתיות, הוא בחר את ספרו על פני המשנה תורה. בכל אופן הוא כן כתב את ה"כסף משנה" על המשנה תורה, מה שמראה את יחסו המיוחד לרמב"ם.
ו. חשוב לזכור שבקרב עדות הספרדים הרמב"ם כפוסק היה מאוד מקובל, ובעיקר במצרים ובמרוקו, וזאת בניגוד לשאר הפוסקים ובעיקר האשכנזים, לכן אין להתפלא על יחסו האוהד של רי"ק כלפיו דווקא (מה עוד שגם הוא עצמו היה במקור ממוצא ספרדי).
_____________________________________________
[1] אמנם ישנם מקרים לא מעטים בהם הרי"ק סוטה מגישה זו, ומכריע על פי פוסקים אחרים ואכמ"ל.
[2] ומעניין לציין שגישה זו קיימת אצל בעלי התוספות בנוגע לאיסורים שנובעים מטעם "סכנה" (ראה דבריהם במסכת ביצה, וראה עוד באנצ' תלמודית, ערך "אין בית דין יכולים לבטל...")
[3] ולחילופין ישנם מקרים בהם הוא מקיים את ההלכה התלמודית, אך מעניק לה טעם רציונאלי שתואם לידע המדעי של זמנו. וכבר נכתב על נושא זה, אך אני לא זכיתי למצוא עקביות מסוימת בגישה זו, כלומר מתי הרמב"ם משמיט את הדין, ומתי הוא מחליט לקיימו.
[4] אמנם נכתב לא מעט על כוונתו של רש"י בכתיבת פירושו לתלמוד,הן בספרות הרבנית הקלאסית והן בספרות המחקר המודרני, בעיקר סביב השאלה האם הוא עצמו נתכוון לפסיקת הלכה או לא, דעתי האישית שרש"י כן כיוון לפסיקת הלכה, ובכל האופן הנוגע לעניינו הוא דעתו של רי"ק בנושא, וכאן כמדומני שאין מי שיחלוק על כך שרי"ק כן סבר שרש"י כתב את דבריו להלכה למעשה.
[5] ומן הראוי לציין כי קיימים מקרים נדירים בהם הבית יוסף מצטט את לשון הגמרא אך מעתיק דווקא את פירושו של הר"ן על הרי"ף ומשמיט את דברי רש"י לחלוטין, ולא ידוע לי על סיבה לסטיות אלה (אם כי במקרה מסויים אכן אני סבור שפירושו של רש"י הוא דחוק מאוד, ואולי זאת הסיבה).
תוקן על ידי - רב_צעיר - 23/12/2004 0:16:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 05:41 |
|
| |
הרמב"ם לרוב פעמים ס"ל כהרי"ף, זכורני שהפמ"ג אף מקשה במקום שלא ס"ל כהרי"ף, דהאיך יוכל לחלוק על הרי"ף שהיא רבי' דרבי'. (הר"י מיגא"ש).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 11:33 |
|
| |
בארא.
אל מי אתה חושב שאתה מדבר? יש פה אנשים כמוני למשל, שעל אף היותם מבינים כקצה חוד המחט בתורה, רוצים באמת להבין מה שמות כל השמות שהושמו אצלך במרכות, כולנו ממהרים,,, ויש המון להספיק.. אך ריבונו של עולם טיפ טיפת כבוד לקוראים?
להזכיר שמו של החכם המושם במרכאות לפחות פעם אחת שנדע מיהו בשמו, ובכך גם תביא גאולה לעולם.
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 11:44 |
|
| |
תוקן על ידי - אריק123 - 23/12/2004 11:44:35
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 11:59 |
|
| |
יורשה נא לי לסכם את הנושא:
א) הרי"ק פוסק לפי הרוב שבין הרמב"ם הרי"ף והרא"ש, ובדרך ממילא פוסק יותר כהרמב"ם נגד הרא"ש, שהרי בד"כ פוסק הרמב"ם כהרי"ף, וכלשונו הרגיל של המגיד משנה על הרמב"ם: וכן הוא בהלכות (שהכוונה להלכות הרי"ף). הרמב"ם היה תלמיד תלמידו של הרי"ף, ושניהם חיו בפאס.
ב) לאידך, הטור פוסק יותר כהרא"ש לעומת הרמב"ם, שהרי הטור הוא תלמיד אביו הרא"ש, ובדרך כלל מקבל את מסקנתו, במקום שחולק הרא"ש על הרמב"ם והרי"ף.
ג) אמנם בנוסף לזה יש הפרש גם בסגנון, שלמרות שהשלחן ערוך בנוי על הטור, בסדר ההלכות והסימנים, מכל מקום לשון השלחן ערוך הוא העתק לשון הרמב"ם תמיד, עם הוספת פרטים שבאים ממקורות אחרים, והשמטת דברי הרמב"ם בשעה שהפוסקים חלוקים עליו, אבל במקום שאין מחלוקת בינם, מעתיק השו"ע את לשון הרמב"ם, אף שמסדרם לפי סדר ההלכות שבטור.
הסיבה לזה היא כמובן התרשמותו של הרי"ק מסגנון לשונו הזהב של הרמב"ם היוצא מהכלל בבהירותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 12:01 |
|
| |
אחרי בקשת המחילה, מי שאינו מכיר את ראשי התיבות האלו אין לו זכות לדבר בנושאי הלכה, וסליחה על החריפות.
הם מושגים ראשוניים בהלכה.
זאת ההודעה שנמחקה בשם אריק, מנהלים שימו ליבכם לכך, שיש פה תלמידים מן השורה שמערבים רגשות שנאה אישיות לתוך דינים רציניים
את ההודעה קיבלתי לתא האישי ואני רואה בזה חומרה רבה
ואריק החכם כל כך חסר טקט שאפילו אינו מבין שאני דברתי בשם אלה שמתביישים ומתביישות
ואריק,
נמאס, תפסיק להסתכל בצלחת של אחרים, תחוב את אפך עמוק לצלחת שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2004 17:34 |
|
| |
מיימוני ,
בתגובתי זו אתייחס רק להודעתך הראשונה באשכול.
א) זו אני הייתי זו שאמרה את הדברים בגינם פתחת את האשכול, ואני מסכימה איתך , הם אינם מדויקים, הם נאמרו מבחינתי בעיקרון.
ב) אתה קובע שהשו"ע פסק כמו הרמב"ם ברוב המקרים, בניגוד לתפיסת עולמו של הב"י כפי שאתה מתאר אותה, אני אינני רואה בעיקרון שום תפיסת עולם מנוגדת, ואינני רואה שוני אינטלקטואלי(= כושר חשיבה) גם כן, אני רואה גם אצל הרמב"ם וגם אצל הב"י את אותו המתח בין הקולקטיב, לבין האינדיבידואל. 'סגפנותו' של הב"י לא היתה שונה מסגפנותו של הרמב"ם, בשני המקרים, אצל שניהם, היא נבעה מה'מעלה' אליה הגיעו בחוכמתם.
ג) אם תתעמק במו"נ תבחין שהרמב"ם אומר שה'מעשה' שכולל בתוכו את 'גריסת המשניות'(= שתי מצוות עשה, שכליות, שאדם צווה בהם) שביטול מהם - כבר מחייב אובדן המלאך המדבר בו.ויותר מזה, מבחינתו טעות בחשיבה - היא בבחינת עבירה חמורה
ואני חוזרת לדברי – שהיושר האינטלקטואלי הוא שהכריע בפסיקת ההלכה – שהוא בלבו פנימה ידע שהרמב"ם משקף את חז"ל, ויתרה מכך, בדוגמאות בו אתה מביא את התלבטות הב"י בקביעת הלכה שמנוגדת לדעת הרמב"ם מפאת השתנות הזמן והרגלי לימוד והנהגות שהושרשו בעם ואי אפשר להתכחש אליהם לפי הרוב שנוצר, ועל אלה הוא כביכול 'מתנצל' ובכל זאת מזכיר את דברי הרמב"ם
תוקן על ידי - riv - 23/12/2004 17:45:15
|
|
|
|
|
|
