מהו הטיש החסידי

ה'טיש' בתמונה הראשונה נראה שייך לאדמו"ר מבעלזא.

ה'טיש' החסידי ימיו בחסידות קדומים מאד. נראה שגם בימי המגיד ממעזריטש שהי' תלמיד הבעש"ט מחולל החסידות ומי שנחשב לבכיר תלמידיו וממלא מקומו, כבר נהגו ב"טיש" שתלמידיו שמעו את תורתו כאשר הרבי הסב ליד שלחן סעדות שבת או חג והם ישבו או עמדו לצדו. כמדומני שבתיאור הפילוסף המתפקר שלמה מיימון על ביקורו אצל המגיד מעזריטש, הוא מתאר את הסעודה שישבו שם תלמידיו והוא אמר להם תורה לפי מדת כל אחד ואחד. צד זה מצוי גם בעדיות אגביות פנים חסידיות.

למה הסבו ליד שלחן למען מסירת תורתם? והלא הי בדבר משום חידוש גדול. לא ה"מגיד" ולא ה"רב" מאז שחר היהדות העבירו תורתם בעת הסבתם לסעודה? יש פנים שונות לדבר. התפיסה החסידות תופסת מקום גדול העלאת הגשמי למימד רוחני ואכילת צדיקים דומה לקרבן כאשר אכילתם מועלת למדריגה נעלית. כמובן תפיסה נוגדת לתפיסת הפילוספים שהסתכלו על אכילה כדבר מגונה הדורשת צניעות.

צד נוסף, הוא ה"צוותא" החסידית, מנהיגי החסידות הרי חיפשו את הקירבה לעם להסיר את המחיצות ואת הנתק בין העם למנהיגיו, השלחן= ה'טיש' נחשב לאמצעי כזאת, שכן השתתפות בסעודה אצל הצדיק עם השירה וכל האווירה יש בה כח התלכדות והתמזגות וממיסה המחיצות.

אולם כדאי לציין שבחסידות חב"ד הרי אדמור"י חב"ד אף פעם לא אכלו סעודת שבת ביחד. ואמירת תורה אצלם היתה מעמד נפרד כמו ראש ישיבה האומר שיעור.

בחב"ד במיוחד בדור האחרון יש התוועדיות שהוא רק אמירת לחיים ושירה ביחד עם אמירת תורה אך אין שם בדרך כלל סעודה ולכן אינה נקראת "טיש". בדורות הקודמים האדמורים כמעט ולא השתתפו במסיבות התוועדיות כלל.

ויש לחקור אם אצל רבי נחמן מברסלב הי' הדגשה על "טיש".




תוקן על ידי - מסתברא - 23/12/2004 20:30:37

שמעתי.
הסבר ידוע למה דוקא בשעת אכילה, שמעתי פעם, בגמרא מבואר כי אסרו סתם פתם וסתם יינם של גויים, מחשש שיבואו לידי חיתון, א"כ אנו רואים כי האכילה בצוותא מביאה לידי קירבה, לכן נהגו לאכול עם הצדיקים.

על משמעות ה"טיש" וההתאספות אצל הצדיק תוכל למצוא בהרחבה יחסית ב"מאור ושמש" וב"נועם מגדים וכבוד התורה", אינני זוכר באילו פרשיות.


אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 26/12/2004 8:49:23

לבאראפארקער

חולין ד ע"ב

אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב שנאמר (דברי הימים ב יח) ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד ודלמא מיזבח זבח מיכל לא אכל ויסיתהו כתיב ודלמא בדברים אין הסתה בדברים ולא והכתיב (דברים יג) כי יסיתך אחיך באכילה ובשתיה והכתיב (איוב ב) ותסיתני בו לבלעו חנם למעלה שאני ודלמא משתא אשתי מיכל לא אכל מאי שנא שתיה דאמרינן מומר <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} לא הוי מומר לכל התורה כולה אכילה נמי מומר <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} לא הוי מומר לכל התורה כולה הכי השתא שתיה סתם יינן הוא ועדיין לא נאסר יינן של <עובדי כוכבים> {גוים} אבל אכילה אימא לך מומר <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} הוי מומר לכל התורה כולה איבעית אימא לאו אורחיה דמלכא משתיא בלא מיכלא ואיבעית אימא ויזבח ויסיתהו כתיב במה הסיתו בזביחה ודלמא עובדיה זבח לרוב כתיב עובדיה לא הוה ספיק ודלמא שבעת אלפים זבוח דכתיב (מלכים א יט) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו' טמורי הוו מיטמרי מאיזבל ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא ס"ד דכתיב (משלי כט) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ודלמא גברי דיהושפט נמי לא הוו מעלו זבוח גברי דאחאב אכול גברי דיהושפט זבוח עובדיה אכל יהושפט לא סלקא דעתך מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים ודלמא זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה זבוח גברי דיהושפט אכל יהושפט וגבריה לא הוה מפליג נפשיה מיניה מנלן אילימא מדכתיב (מלכים א כב) כמוני כמוך כעמי כעמך אלא מעתה כסוסי כסוסיך הכי נמי אלא מה דהוי אסוסיך תהוי אסוסי ה"נ מאי דהוי עלך ועילוי עמך תיהוי עלי ועילוי עמי אלא מהכא (מלכים א כב) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן פתח שער שומרון מאי גורן אילימא גורן ממש אטו שער שומרון גורן הוה אלא כי גורן דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה לימא מסייע ליה (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ואמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב על פי הדבור שאני מאי עורבים אמר רבינא עורבים ממש א"ל רב אדא בר מניומי ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים מי לא כתיב (שופטים ז) ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב וגו' א"ל איתרמאי מילתא דתרוייהו הוה שמייהו עורבים ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב (מלכים ב ה) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא"ר פדת קטנה דמן נעורן אם כן עורביים מיבעי ליה

הריקוד נראה לי שמחת בית השואבה בקרלין-סטולין, שם עיה"ק תובב"א.





תוקנה שגיאת הקלדה.
קל"מ

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 24/02/2005 0:13:03

אשר
הסבר בבקשה

ב"פ

כתבת שהאכילה בצוותה מביאה לידי קרבה, והבאתי לך מקור לזה בגמ' הנ"ל, עיי"ש.

באראפ

את ההסבר שלך קראתי פעם על חסיד תלמיד חכם שלימים נעשה אדמור שנסע לחג שבועות לרבו (אולי היה הנוסע הסוכוטשובי). החסיד עבר דרך עיר (לבוב?) בה כיהן רב עמו השתעשע אותו החסיד בדברי תורה (אולי היה הרב אורנשטיין-ישועות יעקב או נתנזון-שואל ומשיב). כאשר עמד החסיד להמשיך לנסוע הלאה לרבו, רצה לעכב אותו הרב ההוא בטענה שדברי התורה בהם הם מתעסקים, חשובים יותר מהאכילה שיאכל אצל רבו. על זה השיב החסיד שיש ללמוד מרבי מאיר שבהקשר של דברי תורה לא חשש להתקרב לאלישע בן אבויה באומרו: 'תוכו אכל קליפתו זרק' ואילו באכילה משותפת עם נכרים אין היתר כזה כפי שאסרו חכמים פת עכום מפני בת עכום. מזה הוכיח החסיד שעל ידי אכילה משותפת מתקרבים יותר מאשר על ידי לימוד משותף.

(כמובן שההוכחה חלשה שהרי לו ניתנה התורה רק לרבי מאיר ולא לברוריה, יכול להיות שלא היו מגבילים אכילה משותפת.)

בוגי,

בשו"ת "משנת שכיר" של הרב טייכטל מחבר הספר הידוע

"אם הבנים שמחה" מצויה תשובה הלכתית מפורטת בהסבר

הענין,מדוע ההשתתפות בשולחן הרבי,אינו כרוך בביטול

תורה.

לשאלה דומה שנשאל הגאון ר' דוד אורטנברג,רבה של

טשורטקוב,בעל "תהלה לדוד" השיב:הלימוד שלאחר מכן

יעיל פי כמה,המחשבה מהירה ובהירה,והכל מכוחו

של הרבי...

ספרן, תודה

האם אתה באמת חושב שנוהג הטישים הונהג לאחר ששקלו את השיקולים שכתובים בסיפורים ובספרי השו"ת או להפך?

אצל חלק מהאדמורים,שהיו בעצמם גדולי תורה ואנשי הלכה,

יש להניח שאכן קדמו שיקולים,ולכן,למשל,בעל "אבני נזר"

לא היה מרשה לבחורים,ליטול חלק בשולחנו ואמר שמקומם

ליד הגמרא,והטיש נועד רק ל"בעלי בתים".

ולהיבט רחב של יחס החסידות וההלכה,ראה:

"הלכות והליכות בחסידות" מאת הרב ד"ר אהרון וורטהיים,

מוסד הרב קוק,ירושלים תש"ך.

בארא פארקער,

גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים (סנהדרין קג, ב).