פרופיסור,

במחילה, אתה טועה ביחס לחזו"א.

שום נחיתות כלפי ירושלים! ידוע עד כמה הוא זלזל באנשי הישוב הישן ומוסדותיהם, ויש על כך רמזים באגרותיו.
אני אישית מאמין לחזו"א שבכל ליבו הוא פשוט רצה להקים תורה בארץ ישראל, ללא שום רצון חיקוי כזה או אחר.

בכלל מאיפה נפלה עליך ה'בניברקו-צנטריות' הזו? למה לגולל הכל על החזו"א? לידיעתך, ישיבת חברון הקימה כולל עוד לפני החזו"א, וכן כולל 'אהל תורה' במקור חיים, בלומזא פ"ת, היכל התלמוד בת"א - כל אלה לא היו קשורים כלל וכלל לחזו"א ומפעליו.

זה נכון שיש לו יד בשיקום מוסד הכולל כאתוס חינוכי, אבל צריך לזכור שהשפעתו בחייו היתה מועטה, ולאחר מותו הפך הכולל לברירת מחדל של חברת הלומדים בשל סיבות נוספות כמו חובת הגיוס לצבא, והעדר הכשרה מקצועית אחרת.

סיבה נוספת: עם השנים התרבה מספר הישיבות, כאשר כל אחת מקימה לעצמה כולל לבוגריה מתוך שאיפה להתרחבות, ולהבטחת המשכיות אופיה הייחודי כפי שהיא תופסת את עצמה.

יש שני סוגים יש כאלה שלומדים וזה ממתן תורה היה יששכר וזבולון
ויש כאלה שלא כ"כ לומדים שהם נשארים בכולל עד כמה שהם יכולים וזה נראה לי עדיף

מה נראה לך עדיף? שהם נשארים כמה שהם יכולים אפילו שאינם לומדים? עדיף על אלו הלומדים? עדיף על לצאת לעבוד מייד אם בלאו הכי אינם לומדים? ולמה?

פרופסור,

כשהחזון איש עלה ארצה - שליטת הכוללים כפי שאתה מתאר אותה כבר התמוטטה לחלוטין לאחר מלחמת העולם הראשונה כשרוב הכוללים אבדו את בסיס התמיכה שלהם מחו"ל, וכל הישוב הירושלמי החרדי היה שרוי במשבר עמוק ומספר הנושרים ממנו לעבר החילוניות היה במספרים מדהימים, (למרבה הפרדוקס - ההתאוששות היתה לאחר הקמת מדינת ישראל שנואת נפשם של הקנאים].

החזון איש כפי שכבר צוין על ידי הכותבים הקודמים התיחס די בביטול לקנאי ורבני ירושלים, ויעידו על כך גם מכתבו לרב קוק שיש בו בטויי הערצה לא רגילים, וכן זלזולו וחוסר התיחסותו לדעתם הן בענין שיעורי התורה והן בענין קו התאריך, ויש לציין שבכל עשרות שנותיו בארץ ישראל הוא ביקר בירושלים רק שתי פעמים.

אם אפשר לציין מודל כל שהוא שעמד בפני החזון איש הרי זה דוקא הדוגמא של פתח תקוה שהיתה עיר שנוסדה בידי חרדים אנשי ירושלים ולאחר שפנו לחיי המעשה - לא נותר מהדור השני כמעט שריד ופליט, וכפי הנראה הוא רצה להציל את בני ברק מגורל דומה.

בנוסף לכך הרי אי אפשר לתלות את כל המהפך ביסוד הכוללים אך ורק באישיות אחת תהיה כריזמטית ומשפיעה ככל שתהיה ובודאי שסיבות נוספות כבדות משקל גרמו לכך.

אחרי כל כך הרבה רעיונות אתרום גם אני תרומה צנועה לדיון.

עולם הישיבות במדינת ישראל התפתח באופן יוצא מן הכלל, בוגרי הישיבות ברובם הגדול השתלבו כבר בשנות השלושים לחייהם בעשיה החינוכית, אם כר"מים בישיבות הקטנות והגדולות החרדיות או בישיבות תיכוניות וספרדיות, אם כמשגיחים בישיבות אלו או כרבנים בערי הארץ או כדיינים בבתי דין שונים. לאחר מכן פרחה תנועת התשובה ובאה עלייתה המטאורית של ש"ס וגם הם סיפקו המוני משרות תורניות. מעתה ציפה כל בחור ישיבה למשרה [שטעלע בלע"ז]
ובינתיים המתינו כולם בכוללים.
מדוע הם לא יצאו לעבוד?
א. הם מקווים למשרה תורנית.
ב. הם חסרי הכשרה מינימלית, אפי' בחידר לא למדו לימודי חול
ג. אבא לא מרשה, השווער נתן סידור מלא בשביל לקבל חתן ת"ח.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

שמעתי שאחר פטירתו של הרב שצ'רנסקי מייסד סמינר בית יעקב בתל אביב שהיה בעצמו חסיד גור, כאו ראשי ישבה ליטאיים לנחם את המשפחה ואמרו שהוא ייסד את המהפכה התורנית, וד"ל.

פרופיסור,
הסגנון שלך משקף גם מטענים רגשיים ומרירות.
במיוחד הביטויים:
"מוסד ה'כולל' בנוסח ההמוני שלו (תרתי משמע) שורשו במפגש הקטלני של שתי תרבויות"
"לדעתי החזון איש פיתח רגשי נחיתות מול אנשי ירושלים"
"קמה בארץ-ישראל - בדיוק כפי חזונו של האי"ש - חברה אורתודוכסית, סגורה בין חומות, אדוקה, תלויה לחלוטין בעריצים מסוגים שונים, הקובעים עבורה מה לחשוב, מה לדבר ואיך לחנך".

מה שמעלה - אולי בפעם המיליון - את השאלה עד כמה ניתן לברר נושאים בצורה שכלית, ועד כמה אי אפשר למנוע התערבותם של רגשות.

מוציא לאור. מזמן לא שמענו ממך. ברוך בואך לשלום.

הבט:
הניסוח המאשים, המוטח במבקרי המימסד החרדי בכך שהם השוליים החלשים נפגעי חברה, הוא ניסוח אפולוגטי מוצלח בדרך כלל, לא במקרה הנידון.

שאלה לי אליך:
האם מוסד ה'כולל' אינו המוני? האם מדובר בבית מדרש שנועד לבני עליה, או בבית נתיבות של אלפי חייבי כתובה, המחפשים מקלט מהצבא, מאבי-נשותיהם או מהלחץ החברתי הלא-מתון? אם לזה לא יקרא 'המוני', המוניות מהי?

אני מניח שמזמן לא שיערת שמישהו מעלה בדעתו של'חזון איש' היו 'רגשי נחיתות'. הרי למלאך אין רגש, ורגשי נחיתות מניין? אם-כן, עלי להודיעך כי יש עוד כמה שרידים אשר ה' קורא אותם, המאמינים גם באנושיות של תלמידי חכמים. כל בן אנוש לוקה גם בחולשות, המשפיעות לעיתים על שיקול הדעת.

אני חוזר:
"קמה בארץ-ישראל - בדיוק כפי חזונו של האי"ש - חברה אורתודוכסית, סגורה בין חומות, אדוקה, תלויה לחלוטין בעריצים מסוגים שונים, הקובעים עבורה מה לחשוב, מה לדבר ואיך לחנך".
יש לך הגדרה נכונה יותר? אתה מכיר חברה אחרת?

למה יש צורך ב'רגשות מרירים' כדי לטעון עובדות שכל בר-בי-רב מכירן?

ואם כל כך קשה עם האמת, אולי מוטב לשמוע בקול חכמים ולהתנתק מהאינטרנט המריר, הפגוע והמשחית?

ועוד יש לשאול:

עד כמה החזו''א היה מודע לתוצאות מעשיו?

האם הוא ידע שמפעל ''הזעיר שם וזעיר שם'' שלו יתפתח למימדים מפלצתיים?

הטיעון שהועלה כאן בדבר הזלזול שהחזו''א רחש לאנשי הישוב הישן עדיין לא שומט את הקרקע מתחת לטיעונו של הפרופ'' לפיו החזו''א התקנא במודל החברתי שלהם

החזו''א נקט בטקטיקות ''הנדסה חברתית'' בכדי לקדם אגנדות מסויימות - וראה ערך קידוש המשנ''ב והפיכתו לפוסק אחרון אוניברסלי

גוונא,
הדברים שאמרתי ידועים לי מעדות לא ממקור כתוב, עיקר הדברים נוגעים לטיבם כת"ח.
ר"ס,
לגבי המבנה החברתי וכד', לא שמעתי עדות מפורשת אם כי ניתן היה להבין מהדברים שהחזו"א עשה את מה שראה לנכון ב"כאן ועכשיו" (כלומר לשקם את עולם התורה אחרי השואה) מתוך הבנה שזה צו השעה,  היה ברור מהדברים שבמצב רגיל, אין ערך באברכים ש"יחממו" כיסאות, ולא יביאו תוצרת  תורנית ראויה.  (אם כי לי לא ברור לגמרי האם זו היתה דעת החזו"א פרופר או שכך הבין אותה, "מוסר העדות" הנ"ל.)

אישציפור,

ברוך מחיה המתים! (אני מתכוון לאשכול שהחיית, כמובן).