מקורם של השדים

דרקון

Dragon



דרקון, יצור אגדי במיתולוגיות רבות. מקור המלה "דרקון" יווני. פירושה הוא "נחש (גדול)", והיא לקוחה מן המלה "לראות" או "להביט", שכן עיני הנחש פקוחות תמיד. ואכן, ביסודו של דבר הדרקון הוא זוחל - נחש , לטאה או תנין - שנוספו עליו איברים של בעלי-חיים אחרים. לדוגמה, הדרקון האירופי, כפי שהתפתחה דמותו במרוצת השנים, הוא בעל גוף נחש, רגליים וראש של תנין, לשון שסועה, כנפי עטלף וזנב קוצני כשל כמה מיני לטאות (לפעמים יש בקצהו עוקץ עקרב). מרשים מכול, הדרקון יורק להבות אש, או לפחות נושף עשן; וברוב התרבויות, הוא ניחן בכוחות כישוף.



ייחודו של הדרקון לעומת שאר בעלי-החיים המיתיים בא על ביטויו בתפוצתו הרחבה. קשה למצוא חיה אגדית אחרת שמופיעה בתרבויות קדומות כה מרובות. זאת ועוד, הוא מצוי עמנו גם כיום: לאחר שכל השאר חלפו-עברו מן העולם, ממשיך הדרקון לעלות כפורח, ותופס מקום נכבד בתרבות המודרנית.




הדרקון של תרבויות המזרח הקרוב הקדום מבוסס רובו ככולו על הנחש. כיוון שזוהי למעשה רק ראשית דרכו במסורת שממנה צמחה תרבות אירופה, דמותו אינה כה משוכללת. בתרבויות המזרח התיכון העתיק, הדרקון הוא יצור גדול מאוד, קדוּם מאוד, שמייצג את כוחות התוהו, המתנגדים לסדר שמבקשים האלים להשליט בעולם. במסורות רבות, העולם המסודר, הכפוף לחוקי האלים, נברא עם הריגת הדרקון הקמאי וביתור גופתו, שממנה נוצרים חלקי העולם השונים.



כזוהי דמות הדרקון במיתולוגיות של מצרים העתיקה , בבל , אוגרית , החתים ועוד. דמויות דומות מופיעות במיתוסים של דת זרתושטרה הפרסית ושל דת הינדו ההודית. וגם במסורת היהודית יש דרקונים. המלה "דרקון" עצמה אינה מופיעה בתנ"ך, כמובן, אולם בתרגום השבעים תורגמה המלה המקראית "תנין" ליוונית, בעקביות, כ"דרקון". לעומת זאת, "לויתן" המקראי לא תורגם, אלא נשאר כלשונו, ועם זאת ניכר שהכוונה היא ל"דרקון", למשל בספר איוב (מ' כ"ד-ל"ה, ובייחוד מ"א).



כאמור, דמות הדרקון במיתולוגיות רבות מבוססת על שילוב התנין והנחש. זה האחרון מופיע רבות בתנ"ך, אם כי לרוב כפשוטו. בכל זאת, אפשר להבחין באחדות מתכונות הדרקון הקלאסי כבר בנחש של ספר בראשית: הוא ערמומי, מפתה ורוחש רעה; ורק לאחר שפיתה את חווה, קיבל כעונש את צורתו המוּכּרת לנו: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך." ובהמשך אנו מוצאים את אחד המפתחות החשובים למערכת היחסים המורכבת בין האדם לבין הנחש, בין בדמותו הטבעית בין בהתגלמותו המיתית, כדרקון: "ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." כלומר, הנחש (הדרקון) הוא אויב האדם מראשית היותו.



מבין התרבויות שבהן ממלאים דרקונים תפקיד מיתי חשוב יש להזכיר במיוחד את הסינית, היוונית העתיקה, הנוצרית והנורדית-הגרמאנית, וכן ראוי לעמוד על התפקיד שהוא מוסיף למלא בחיינו המודרניים.

מתוך האנציקלופדיה של YNET

אשר,

אשרי מי שזוכה לקרוא את הדברים, תודה.


וראה מה המשך חוכמה בפירושו על התורה, כותב על זה, ע' י"א בראשית

"והוא דאמר במשנה פרק קמא בסוטה, אני אמרתי יהיה מאכלו מאכל אדם(1), הוא אילו לא הסית, נתעלה לגודל שלמותו על שאר בעלי החיים, והיה מאכלו מאכל אדם(2), ודו"ק."

(1) סוטה ט, א: תנו רבנן, סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלוהו ממנה (רש"י)
שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו נוטלין ממנו
וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. אמר הקב"ה : אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו "ארור הוא מכל הבהמה ומכל חיית השדה". אני אמרתי יהלך בקומה זקופה - עכשיו "על גחונו ילך" יהא מאכלו מאכל אדם - עכשיו "עפר יאכל"...הרי מלשון חז"ל משמע כי מסוגל היה הנחש להגיע אל דרגת מאכל אדם - (השם "זן" הוא שם שיתוף לאדם ולבעלי החיים האחרים)

(12) כלומר, יכול היה להגיע לידי כך בכוח, וזאת מעלתו על שאר חיות כ'מלך על כל הבהמות'. ואולי בגלל חטא דוקא הוא, כי רצה להיות כבר באותו מקום אליו יכול להגיע - אם רק יזכה לכך!

__________________________________________


כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם

המזיקים אינם בני אדם, אך כדי לפרות ולרבות הם זקוקים לבני אדם, לפי אגדה שמספר ר' ירמיה בן אלעזר (דור רביעי לאמוראי ארץ ישראל) היה האדם הראשון בנידוי, והיה פרוש מאשתו מאה ושלושים שנה. באותו מקור מובא בשם התנא רבי מאיר, שאדם הראשון היה חסיד גדול שפרש מאשתו לאחר שנגזרה גזירת מ'מיתה'. בתקופת נידוי או פרישות זו נזדווגו לו רוחות של נקבות ומהן הוליד "רוחין ושדין ולילין"
לפי אחד הפירושים בבלי לא מרצון הזדווג עימהן, ובעצם כלל לא נזדווג, כי הללו נולדות מ"שכבת רזע דחזא לאונסיה (שראה באונס)"בבלי, עירובין חי ע"ב)אולם גם חווה הייתה מקור ללידת שדים ורוחות. לפי ר' סימון (דור שלישי לאמוראי ארץ ישראל) "כל מאה ושלושים שנה שפירש אדם מחווה היו הרוחות הזכרים מתחממים ממנה והיא יולדת מהם (בראשית רבה כ יא, עמ' 195)

רב זביד אומר כי מידי שבע שנים מתחלפים בתפקידיהם ויש כאלה שנעשים שדים כמו שאומר "חד אפר מתעביד שד" (ירושלמי, שבת אג, ג ע"ב),

הנה לכם עוד אמונה נוספת המסבירה את התהוות השדים.

__________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם



תוקן על ידי - riv - 01/01/2005 20:57:25

חוצפה,

החיה הזאת בכלל לא דומה לי ....

איפה הקרניים, הזנב והקלשון ???

מפיסטו.

החצוניות לא חשובה.
מה שקובע זה היופי הפנימי.






הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 02/01/2005 23:38:30

ר' אשר
במסורת שיבא המשיח, נאכל שור הבר ולויתן (עיין גם שירו של יוסלה)

באיזה הכשר הדרקון שלך?

(ולעצמי מספיק לי געפילטע פיש)

נ.ב.
הדרקון בצורתו החיצונית דומה מאד לדיאנוזרים המוצגים במוזיאונים, אולי ,אולי.

תוקן על ידי - vhalozin - 03/01/2005 3:28:24

מצורף קובץ

ראה זה מצאתי

ינשוף בפוזה התקפית

אני רואה שהנידון עלה שוב. ומצאתי בימים אלו ממש תמונה מעניינת



שימו לב למבט הכמעט אנושי