המדרש מספר לנו על צורות אנושיות פגומות שנוצרו היישר מאדם הראשון, ובכל אותן השנים אחרי חטאו נולדו ממנו שדים ולילין (תנחומא בראשית כו), וכבר הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"א ז') פירש את מאמר חכמים כי הכוונה ליצורים פגומים ופחותים כאלו שהם קרובים לבני אנוש. וחכמים למדו זאת מן הפסוק "ויולד בדמותו כצלמו", שעד עכשיו הוליד שלא בדמותו כצלמו, אלא יצורים פגומים, ש"לא הגיע להם זאת הצורה אשר ביארנו ענינה... אבל יש לו (לאדם הפגום) יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות, מה שאין כן לשאר ב"ח, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע והוליד הנזקים... וכן היו בני אדם הקודמים לשת". (מו"נ שם).
סביר מאד, כפי שיודע גם המדע בימינו, שהעולם אינו סטאטי, ושבאותה תקופה נוצרו מינים פחותים של בני אדם, וכנראה אלו הם השדים. ואותם יצורים, אשר בשם "שדים" יקראו, היו פגומים גנטית, ואכן היו צאצאי האדם המוכר לנו, ומתוך תנאי חייהם הקרובים לבעלי חיים, קבלו חייתיות ועזות, בצד מראה מעורר אימה.
בשום מקום בחז"ל (ושים לב שאני מדבר על חז"ל ולא על ספרות מאוחרת) לא כתוב שהשדים רוחניים, וכתוב במפורש שהם גשמיים, וכך אמרו חז"ל על השדים: 1) הם מתים כבני אדם. 2) הם עייפים וצריכים לישון. 3) יש ביניהם גם ממין הזכר וגם ממין הנקבה. 4) הם מתרבים זה מזה על ידי זכר ונקבה ביחסי אישות, זאת אומרת שיש להם עיבור, דנ"א וכרומוזומים. 5) יש להם מערכת עיכול והפרשות, הם אוכלים ומפרישים צואה. 6) כשהם שותים יין הם משתכרים, משום שיש להם מערכת שמזרימה להם חמצן למוח. 7) כשרוצים לתפוס אותם שמים אותם באזיקים, משום שהם עשויים מחומר ותופסים מקום, כמו כל בן-אדם. וכמו שנאמר על אשמדאי, שהיה מלך קבוצת אוכלוסין המכונה שדים, והובא אל המלך שלמה כשהוא כבול באזיקים. 8) כתוב שהם מתגוררים מדברות, חבל ארץ גיאוגרפי על פני כדור-הארץ החומרי. 9) כתוב שהשד נהרג על ידי חרב, בדיוק כמו בני-האדם הרגילים. (מקורות בחז"ל: חגיגה ט"ז, ע"א; גיטין ס"ז-ס"ח; רש"י נדה כ, ע"ב).
רבי יחיאל מפריז בויכוחו עם הכומר הנוצרי משיב לו:
"על שאמרת שהוליד שדים... על כרחנו הוא (-אדם הראשון) הולידן, שלא מצינו ברייתן בבראשית, ויש להן גוף ונשמה ופרים ורבים כאדם ומתים, כאותן שקורין לוטין (Lutin) מצוי בינינו". (ויכוח רבינו יחיאל מפאריז, עמ' 19).
הרי שהיה ידוע באירופה כדבר פשוט על 'שדים' בעלי גוף ונשמה, קבוצות אוכלוסיה, ואף היה להם כינוי מוכר. ואפשר לומר לפי השורש Loot - בָזַז, שָדַד, במקביל ל'שדים' בעברית.
ובספר שו"ת מחנה חיים (חאה"ע ח"ג ס' נה), לר' חיים סופר שכיהן כאב-בית דין במוקנאטש, מובא מעשה נורא באשה אחת שאחר לידתה חשק בה שד, והיה מוציאה בחוזקה ממיטתה בלילה אל המדבר ובועל אותה, ועשה כן עמה כמה פעמים, וסיפרה לבעלה במר נפשה, והלכו לשם כמה אנשים גיבורי חיל ואמיצי לבב, וראו את השד בשעת מעשה ודקרו אותו בחרב, והצילו את האשה.
ומוכח מהמעשה הזה ששד הוא סוג של פושע, כמו בדבריו של ר' יחיאל מפריז, שגר במקום מדבר, ויכול למות בחרב.
לביאור על הדרך הקלאסית, ראה במאמר בקישור המצו"ב:
http://www.thedos.co.il/Article.aspx?Article=281
