|
|
| נשלח ב-29/12/2004 01:00 |
 |
| |
מואדיב,
הכעס משול לע"ז,יש בכוחו של החלק ה'מתעורר' שבנפש האדם פעולות כמו בקשת הדבר והבריחה ממנו, כשאתה רוצה במשמעות 'מתרצה' אתה בכיוון של הרצון לרצות באמונה - וכשאדם כועס הוא מתרחק מהמיקום הנכון במשמעות כיוון.
מפני שהכעס הוא פועל תנועתי שגורם לנפש האדם לזוז ממקומה המאוזן, לעשות סוויצ' ולצאת מהאיזון להתדרדר לקצה - כשאדם כועס הוא נותן ביטוי לאי הסכמה של הדבר שאינו מסכים עימו-ישנה התנגדות פנימית של האדם אל עצמו -ובעצם הוא מרוכז בעצמו, ועובד את עצמו. כמו למשל שהרמב"ם מסביר שמשה שהכה בסלע פעמיים מהכעס שהיה בו כלפי העם - ואז ה' 'התעצבן' עליו מפני שהתנהגותו משמשת דוגמא לכל העם, והם יטעו ויחשבו שבעבור שמשה נהג כך, ראוי לאדם לנהוג כך וכו' - וראה ש"פ פ"א פ"ה
הרי זה החטא היחדי כביכול שמשה חטא בו.
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
תוקן על ידי - riv - 29/12/2004 1:04:54
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 01:40 |
|
| |
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?whichpage=2&topic_id=981473
דברים שקיבלתי מ"איקה"
נדמה לי שכבר הערתי על כך בהרבה מהאשכולות
אם תעיין בהגדרת הרמב"ם בחלק המתעורר בשמונה פרקים, תמצא הגדרה מדויקת ביותר לתכונות חסרות או יתרות שבנפש האדם.
מתוך הגדרתו למתעורר, הוא מציין תכונות והיפוכן. כשהוא מקדים הסבר לפעולות "בחירת דבר אחד או התרחק ממנו והוא מתחיל "והכעס והרצון" (הפחד והגבורה, אכזריות ורחמנות והאהבה והשנאה –
הכעס מבטא לדעתי את אי הסכמתו של האדם לדבר מה, או בלשון אחר האדם כועס מפני שאינו רוצה בדבר המסויים בגינו הוא כועס,,,זה שורש הכעס, ממנו נובעת גם עומק הגאווה בין היתר,
הרצון המוזכר ברשימת התכונות, הוא במובן "היפוכו של הכעס" , כלומר "התפייסות", "ירידה מן הכעס" מה שנקרא "להתרצות"
ותגובתי:
תודה תודה
אבל אני מחפש הגדרה למידה עצמה, למשל כמו כעס = התקוממות, לחץ = ההילחצות בין תמונה ריאלית לדמיונית, וכו.
ותגובתה:
אי הסכמה מעוררת התקוממות
ה"בריחה מהדבר"
התנועתיות היא מה שמיחד את הרצון, עצם העובדה שאדם יכול לנוע מהדבר שאינו רוצה בו.
זו בכל אופן הגדרתו של הרמב"ם, והוא מציינו במפורש.
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
תוקן על ידי - riv - 29/12/2004 1:43:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 09:11 |
|
| |
.
כפי שהתורה משולה למים, כך הכעס משול לעבודה זרה.
לא מכינים כוס תה באמצעות הרתחת תורה, ולא דנים דין עובד ע"ז את מי שכעס.
אך משל הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 10:51 |
|
| |
מואדיב
הכל טוב ויפה לולא הבאתי את המקורות בהם הפנתי אותך לרמב"ם - ובו הוא מסביר מה משמעות ע"ז.
איך תסביר את "כל הכועס מסתלקת ממנו הנבואה" מהו פה הכעס, ומהי הנבואה?
לאן מסתלקת הנבואה? ומאיפה?
והרי כל התורה כתובה במשלים, ובמיוחד העניינים ה'דקים'
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 13:38 |
|
| |
.
הבנתי, עבה, וכדי עניינים 'דקים', אינה מגעת.
כל שיודע אני, הוא אודות הפסיקה להלכה.
לא זכור לי - וניתן לתקנני אם נעלם ממני - כי ראיתי פסיקה הקובעת לענוש את מי שכועס כשם שעונשים את העובד ע"ז.
דימויים וביטויים אצל חז"ל, רבים המה, ולא תמיד יש להבינם באופן מילולי.
למשל, דיון ארוך התקיים בפורום אודות שז"ל. ידוע הציטוט כי מי שנכשל בכך כאילו עבר על התורה כולה. מנגד, לא מצאנו שמי שעבר "על התורה כולה" , התחייב בנפשו כמי שעבר על עבירות כאלו, או בתשלומי כפל כמי שמתחייב בהם.
אך דימוי הוא, משל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 16:54 |
|
| |
מואדיב,
אל תמעיט בערך עצמך, התורה "לא בשמים היא", מאידך, אל תהפוך אותי בבקשה לחומניסטית, שמענישה כל 'כאילו' כל הכועס, עובד עבודה זרה על פשוטו, על פי ה'פסיקה'-
הרי שאלתך היתה ריטורית, וברורה תשובתה...מכיון שעיסקנן בתורה, וללמוד צריכים, הבאתי מה שהבאתי, אם נראה לך שהדברים מיותרים, עם כל הכבוד זה אשכולך אני מאשרת לך למחוק.
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 00:46 |
|
| |
ראשית, ברצוני להודות לכם על הפורום הנחמד שאני עוקב אחריו זמן מה.
לגבי הדיון - נדמה לי שדווקא הרמב"ם ראה במצוות מחיית עבודה זרה את אחד הענינים המרכזיים ביותר בעולם היהדות. בהלכות עבודה זרה פ"א הרמב"ם רואה את הקמת העם היהודי כקונטרה לעבודה זרה וגם החידוש המשמעותי ביותר במצוותיו של משה שם היא המלחמה בעבודה זרה. גם במורה מוזכר שרבות מהמצוות באו כדי להוציא מעבודה זרה.
לדעת הרמב"ם הדבקות של היהודי היא כאשר הוא עומד מול אלוקיו אחר ששלל ממנו את כל התארים שלו, והבין שכל הדברים הנמצאים בעולם הזה הם מוגבלים לעומת הקב"ה. שלילת התארים היא המשימה הרוחנית המרכזית של כל יהודי כדי לעמוד מול אלוקיו. העבודה הזרה מציינת את הקצה ההפוך לגמרי בקשרה את האלוקים לעולם הזה באופן מהותי. כל מי שמתרחק מהיאידיאל של שלילת התארים בעצם מתקרב לקוטב השני של עבודה זרה. אמנם, לא ניתן לומר עליו שהוא חוטא בעבודה זרה אבל המאבק הפנימי שלו יהיה קשור למלחמה בעבודה זרה, כפי שתוספת צניעות קשורה למלחמה בזנות.
|
|
|
|
|
