"אמש חל החג החסידי, "הניטל הגדול" (או "הניטל השני").
למי שלא מכיר, יש מנהג חסידי על פיו לא לומדים תורה בערב שבין 24-25 בדצמבר, או בערב שבין 6-7 בינואר. בערב זה נוהגים לשחק שחמט, או קלפים, יש שעושים פעילות מיוחדת חוויתית לילדים, וכיוצ"ב.
מה מקורו של המנהג? בלילה הזה חוגגים הנוצרים את חג המולד, כריסטמס בלע"ז. בימים עברו, היה מסוכן לצאת לרחוב ביום שכזה, אנשים פחדו לצאת לבית הכנסת לשיעור הקבוע במשניות או עין יעקב, מחשש שאיזה גוי שיכור יטפל עליהם ויכלה בהם את זעמו, ולכן תקנו ביטול תורה במהלך החג.
בשנת 1582 גילו אנשי הכנסייה הקתולית ברומא, שלוח השנה שלהם שגוי. הם בדקו את יום השוויון, היום שבו היום והלילה אמורים להיות באורך שווה, וגילו שהיום והלילה אינם שווים. מבדיקות מדוקדקות, התגלה שהיום והלילה משתווים ב-11 במרץ, במקום בתאריך שבו זה אמור לקרות ע"פ הלוח, ה-21 במרץ.
אז מה הבעיה?! השנה הלועזית מייצגת היקף מלא של כדור הארץ סביב השמש, ואם חישוב השנה אינו מדוייק, הרי שמאמיני הכנסייה נושאים את תפילת חג המולד, ביום שבו ישוע כלל לא נולד, הם מציינים את הפסחא בתאריך שבו הוא לא נצלב, ומתפללים למריה הבתולה (ויסלחו לי אנשי עיריית ירושלים על המילה) ביום רגיל במקום ביום תרדמתה... נקל להבין את המהומה הנוראה שהשתררה על כס האפיפיור, שהבין ברגע זה מפני מה צרות רבות כל כך באות לעולם. הרי ברור לחלוטין ש"היפוך הצינורות" הלזה הביא עלינו את כל הצרה הגדולה הזו.
ובכן, ראשית לכל, הוחלט תיכף ומייד על תיקון הלוח. כרוז גדול יצא ברחבי האימפריה, והודיע כי היום שלמחרת ה-4 באוקטובר, אינו ה-5 באוקטובר, כי אם ה-15 בו. כך קרה שיהודים תמימים שהתחילו לחגוג את חג הסוכות ב-1 באוקטובר שנת שמ"ב, סיימו את שמחת תורה רק במוצאי ה-19 בחודש(!!). תיכף לשינוי זה, עמדו כל החכמים, גירדו בפדחתם וחישבו, והודיעו כי על מנת למנוע טעות שכזו שוב, חייבים לקצר את השנים הבעל"ט בשלושה ימים בכל 400 שנה. מכיוון שכך, עמדו וביטלו את ה-29 בפברואר בכל שנת 100 עגולה, מלבד שנה המתחלקת ב-400, והכל יבוא על זמנו בשלום.
(ראוי לציין, שכיום עם כל המיכשור האלקטרוני המדוייק, אנחנו יודעים שהם היו קרובים מאוד אל החשבון האמיתי, והלוח המתוקן סוטה מן האמת רק ביום אחד ל-3200 שנה בערך.)
החדשות המרעישות הללו הגיעו גם אל מעבר לתחום השליטה של הכנסייה הקתולית. אנשי הכנסייה המזרחית-פרובוסלבית, היושבים ברוסיה, נחלצו להגן על כבוד הדורות הקודמים, ואחרי שדנו בעניין החליטו שלא יתכן לומר שהדורות הקודמים טעו, ונכשלו חס ושלום בחילול יום החג "האמיתי". אי לכך, אין ספק שהלוח הקודם שריר וקיים. את השינויים במציאות הסבירו כנראה בהסבר של "שינוי הטבעים" או "נתקטנו הביצים", וכיוצ"ב, אבל משנה לא זזה ממקומה, וזמני החגים יישארו כחשבון דאשתקד.
כך נוצר מצב שבזמן שהגיע ה-24 בדצמבר 1582 ברומא, וכולם קישטו את ביתם בעץ אשוח (שהיה באותה שנה קטן קצת, מכיוון שהמגדלים - ששתלו אותו לפני התיקון - לא הספיקו לגדלו מהר יותר...) ובמנורות צבעוניות (שלא עבדו כל כך טוב, מכיוון שעדיין לא היה חשמל...), ברוסיה הפרובוסלבית אנשים הלכו לעבודה, והחתימו את הכרטיס על תאריך 14 בדצמבר. רק 10 ימים מאוחר יותר, ב-3 בינואר למניינם, הגיע ה-24 בדצמבר למניינם, והם החלו לחגוג את חג המולד.
כך נוצרו גם הניטל הראשון והשני. בזמן שהיהודים ברומא פחדו לצאת מהבית בחג המולד הראשון, יהודים ברוסיה דווקא יצאו כהרגלם, והם פחדו לצאת מהבית דווקא בתאריך חג המולד השני... ראו נא איך הגויים הרשעים בהבליהם, יוצרים פירוד ומחלוקת בין היהודים. טפו. אפילו לפחד ביחד לא מאפשרים לנו....
שנת 1700 הגיעה, והכנסייה הקתולית הפחיתה יום מחשבון השנה כנ"ל. החל משנה זו הקדימו הקתולים את הפרובוסלבים כבר ב-11 יום. בשנת 1800 גדל הפער ל-12 יום, וחג המולד אשר נחגג במזרח חל בלילה שבין ה-5 ל-6 בינואר לפי הלוח המקובל (הלוח הקתולי), בשנת 1900 גדל הפער ביום נוסף, ומאז ועד היום, ועד שנת 2100, הוא נחגג וייחגג בתאריך בלילה שבין 6-7 בינואר.
שנת 1800, היא שנת תק"ס, היתה בראשית התפתחות החסידות, ובשנת 1855, היא שנת תרט"ו, הלך לעולמו מייסד חצר חסידות בעלזא, חצר חסידית שמרנית ואדוקה, המקפידה מאוד על מנהג רבותיה בלי שינוי. העיירה בעלזא שבאוקראינה, שכנה במקום בו נהגו הנוצרים ע"פ מנהגי הכנסייה הפרובוסלבית, ובית שאר מנהגי בעלזא, נהגו גם את הניטל השני. באותה תקופה, המון העם כבר השתמשו בלוח המערבי לציון ימי החודש, והלוח הדתי המזרחי שימש רק לקביעת תאריכי החגים. אי לכך, היה מקובל לומר שחג המולד חל ב-5 בינואר.
בשנת 1900, עם תנועת הלוח ביום נוסף כנ"ל, החלו לחגוג את הכריסטמס ב-6 בינואר, אבל בחצר בעלזא, חצר שמרנית כפי שאמרנו, לא יכלו לקבל את הרעיון. "הרי אבותינו נהגו לעשות ניטל ב-5 בינואר!! וכי מפני שהגויים הרשעים הללו שינו את יום חגם, נשנה גם אנחנו ממנהג אבותינו, ונציין את הניטל על פי החלטותיהם הטמאות?!" כך, בשעה שכל אנשי הקהילות המשיכו לציין את הניטל ולא עסקו בתורה ביום החג הנוצרי, בבעלזא המשיכו שלא ללמוד דווקא ביום הקודם, ב-5 בינואר, כמנהג אבותיהם.
והיום, כותבי קורות הנצרות, מציינים את ה-6 בינואר כחג המולד בכנסייה המזרחית, ואת ה-24 בדצמבר כחג בכנסייה המערבית, ואינם יודעים, שאי שם בירושלים, מתקיים לו מסדר קטן, "המסדר הכנסייתי הפרובוסלבי של חסידות בעלזא", המסדר היחיד בעולם המציין את חג המולד ב-5 בינואר בכל שנה..."
(ישראל גרינהויז, פ"ב)
