קוצו של אשך

מפיסטו.

משהו לא מסתדר לי עם הסיפור שיל"ג תמך בגזירה. גם אם כן הוא היה בערך בן 25 כשהגזירה בוטלה. ואת התקפותיו על תורת ישראל החל 5 שנים מאוחר יותר. אם תואיל בטובך להפנות אותי למקור, אשמח.

אגב אין זה אומר כלום על הדיון באשכול זה. למה הדבר דומה. להתקפה שהיתה על סגנון אחד מגדולי הדור. ותלמידיו תקפו חזרה בכלי התקשורת בצטטם את שולמית אלוני. היש מקום להשואה בין רמת מוסריות הכופרים לגדולינו כר"י עמדין והנודע ביהודה.
האם אין אנו מצפים מגדולינו לטיפה [לפחות] -האם אין תורתינו תורת חסד [כפי שכבר הביאה ריב מר"ע יוסף]- יותר?

שוטנג.
אנא אל תפנה אל הכותב את נשקו של החלש. שבחוסר מענה מתחיל לצעוק "גיוועלד" אנטישימיות. נניח שאתה צודק. אז מה? בשביל זה למחוק ? לא להתמודד? הפורום הזה גם בשביל להתמודד עם טענות יל"ג ודומיו.
וכל השאלות האלה מצטרפות לשאלה אחת גדולה האם בטמינת ראשינו בחול אתם חפצים או ביצירת מקום שמתמודד עם הדברים הללו.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תוקן על ידי - קעלעמר - 26/12/2004 1:32:02

תוקן על ידי - קעלעמר - 26/12/2004 1:54:44

באגרת בקורת כמדומני ר"י עמדין הורה לגרש לא בגלל שיש ראיה שהאשה בוגדת אלא בגלל איסור כרות שפכה

מזכיר את השאלה שהפנה אחד להנוב"י (או אולי החת"ס – ואין הספרים תחת ידי כעת) על זה שהתחתן ולמחרת החתונה גייסו אתו לצבא. ובעבור ט' חדשים ילדה אשתו תאומים.

והשואל חשב לתומו שיש פה בעי' עם כשרותם של אחד הילדים היות ובלילה ראשונה צריכים לפרוש אחרי מעשה אחת אז איך יתכן שיוולדו תאומים! והנוב"י העמידו על טעותו.

חושב,
כמדומני שכבר דנו בפורום במקרה דומה שהכריחו לגרשה כי אין אישה מתעברת מביאה ראשונה.
ולינקזעצער יעשה מלאכתו הזריזה.

כשאדם מבטא דברים בפרופורציה הלא נכונה אנחנו מניחים שמשהו בתוכו ולא הדבר עצמו גורם להתבטאות. למשל, אם אחד אומר על בנו ילד ממוצע שהוא ממש עלוי, אז אנחנו מבינים שהבטוי מקורו לא במציאות היבשה אלא באהבתו או גאוותו של האב. אפילו אם נניח שהילד הפגין איזה שהוא כשרון, אנחנו לא נטען שהאב מתרכז רק על הכשרון ההוא, ואז התיאור "ממש עלוי" נכון, אלא נגיד שהאב מגזים בגלל איזו שהיא סיבה פנימית, במקרה הזה גאווה או אהבה.

בסיפור הנ"ל יש הגזמה. ההגזמה מצליחה לצייר את היהדות הדתית בצורה נוראית ואכזרית. כיון שאיני מכיר לא את הכותב ולא את מניעיו אני לא יכול לדעת למה הוא כתב סיפור כזה. מה שכן, שסיפור זה זהה באופיו לסיפורים שנכתבו בידי אנטישמים מובהקים. ואשר על כן קראתי לסיפור הזה, סיפור אנטישמי.

אולי אפשר לדון בכמה פרטים מהסיפור הזה ולנסות להבין אותם במסגרת וברקע של זמן וחברה. אבל זה יהיה כמו לקחת סיפור על עלילת דם, ולנסות להבין לפי זה האם יש מאמרים נגד הנצרות בתלמוד. ברור יהיה, כי ברגע שאתה מתייחס לסיפור עלילת דם בצורה כזאת אתה גם מעניק לו לגיטימציה. ועל כן גם להתייחס לסיפור הזה כביכול בצורה עניינית זה לתת לגיטימציה לפחות חלקית לסיפור כולו. אני לא אהיה שותף לזה.

בהבדל אחד. עלילת הדם [והתפארות האבא] הם שקר! וניתן אחרי הוכחת השקר וההבל שבעלילת הדם לדון גם במניע ,שהוא מטבע הדברים תופס מקום עיקרי.
במקרה דנן לא נטען על ידך שהדברים אינם נכונים. אלא שכונת הכותב היא אנטישמית .או שצורת הכתיבה היא כזו. ראשית הבה נשיב לו דבר ,נפרוך, נתרץ, ואחר נטפל בניסוח ובכונותיו.
ומדוע זה אנטישמיות? כי זה לא נוח? כי התרגלנו למוסר מערבי? וזה אעפעס לא כל כך מסתדר עם התרבות המערבית.
או שאולי כפי שטענו כאן אפילו עם התורה זה לא ממש מסתדר.
הטיעון המרכזי שעולה מדברי הכותב חוס_ מספר, שהגדולים המדוברים שאין ספק בגדלותם שפטו על סמך חוסר ידיעה . עצם זה שהאשה כשרה וחסודה לא היווה כלל שיקול ,שאולי הידיעה הטבעית שלהם שגויה. ועל סמך כך התאכזרו אל בני הזוג ומשפחתם. אני עצמי נבוך ואין לי תשובה ראויה.
לחזור ולומר את המנטרה "טוב... הם פסקו לפי הידע שהיה בתקופתם" כבר נדוש ולא משכנע. כל תורת החיים שלנו מבוססת על איזה ידע של כמה גויים שלא ידעו מימינם ומשמאלם? היכן האמת? היכן רוח הקודש?

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

כפי שכתבו כבר לפני, אם הטיעון המרכזי הוא על כך שפוסקים פסקו לפי טעות במציאות (ואינני יודע מה חידוש יש בדבר, וכי אנחנו לא פוסקים לפי הידוע לנו על המציאות, שחלק ממנו יתברר בעוד מאה שנה כשגוי?), למה לנו כל המלודרמה סוחטת הדמעות? לא פשוט יותר להעלות שוב את סוגית ההורג כינה בשבת או עוביו של רקיע?

אלא מאי, המטרה היא להציג את חכמי ישראל כערלי לב? את זאת ניתן לעשות בצורה מוצלחת יותר. למה לעצור באחרונים כשאפשר לגשת למקור בעצמו, ולכתוב סאטירה נוקבת על האכזריות שבאיסור ממזר, חיוב כהן לגרש אשתו שנאנסה, צערה של העגונה וכדומה (ותרגיל למתקדמים - כתוב על האכזריות שבשחיטת קרבנות, מסכת הייסורים שעוברים בעל כרחם זיתים וגרגרי חטה תמימים לצורך הקרבת מנחות, או על חוויותיו של לולב שטופל בשיטת הטלטולים).

אם כבר בסאטירה על ריבונו של עסקינן, למה לעצור בהתגלותו אלינו דרך התורה, ולא לכתוב על חוקי הטבע האכזריים שיצר? ביקור קצר במחלקה האונקולוגית (אונקולוגית-ילדים מומלץ, להגברת האפקט) יכול להוות מצע מצויין לפארודיה משובחת נוספת. אם גם זה לא יעזור, תמיד נוכל לשלוף את הקלף המנצח - היכן היה אלוקים בשואה?

קיצורו של דבר, אם הביקורת היא על אי-התאמה בין ההלכה למוסר האנושי מודל 2005, מוטב לומר זאת בפירוש ולא לערבב בכך סיפורים סוחטי דמעות לצרכים דמגוגיים. אם הטענה היא כי אנשים (וגם פוסקים) טועים, נו, אינני חושב שיש בכך חידוש למצויים כאן. מה שנותר הוא ליצנות בעלמא.

.


י"י :

אולי י"י ומואדיב

יסבירו לנו כיצד הרב עובדיה מצא את החוצפה ללכת כנגד ההלכה? מה זה הפקרות? עושה בחוקי התורה כבתוך שלו? הכיצד הוא התאים את חוקי ההלכה למוסר האנושי?

למה? כי הוא לא מספיק גדוייל?

למה? כי לא רצה שיציגו אותו בתור ערל לב?

איפה הלכה למשה מסיני איפה?


אי אי אי איזה שעשועים... אמא אמא הרמב"ם מנצח!




תוקן על ידי - riv - 26/12/2004 10:40:12

יצחק יונתן,

אפילו אני צחקתי (ואני מקווה שאיני פוגעת כאן באיזשהו זית או בקרוביה של חיטה זו או אחרת).

ולמרות זאת,
טרם הבנתי מה הבעיה בדיון על ערלות ליבם של חכמים ורבנים, במקרים מסויימים, במיוחד אם יהיה בו כדי לעדן את ליבנו שלנו ולתקן דרכי רבנינו.