|
|
| נשלח ב-26/12/2004 12:12 |
 |
| |
יצחק_יונתן,
יישר כח. הוצאת לרבים מאיתנו את המילים והמחשבות.
רק רציתי להוסיף, שאותם אלו אשר רואים את חכמי היהדות כבני אדם שמצוה לבקר אותם, נוהגים להציגם לפתע כמלאכים רק כדי לחדד את הביקורת: אם הם "מלאכים" "בעלי רוח הקודש", איך התנהגו ככה ואיך טעו וכו' וכו'.
והלא ברור מכל התורה כולה, שגדולי ישראל אינם נעזרים ברוה"ק בפסקי הלכה (אלא במקרים נדירים ביותר), ויש להם טעויות מכל מיני סיבות, בדיוק כמו שיש טעויות לשופטים שלפעמים מכניסים לכלא לכל החיים וגם הורגים והורסים משפחות והכל בטעות תוך הסתמכות על כללים שגויים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 12:17 |
|
| |
לגופה של מעשיה, לא נתברר לי עדיין אם מדובר בטעות או בפסק מוצדק בהחלט. על כל פנים, לא מצאתי כאן שום ערלות לב, מלבד זו של פותח האשכול, שאוחז בדרכו של קורח, ומשתמש בסיפור שהיה או לא, למטרות ליצנות המזלזלת בתורה ובתלמידי-חכמים.
אולי כדאי לפתוח בדיון מקדמי על ערלות ליבנו (המסויימת, כמובן), ואולי יהיה דווקא בו כדי לעדן את ליבנו שלנו. גם זה רעיון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 12:34 |
|
| |
רגע רגע
מה שעשה דוד המלך לאוריה הוא טעות, בכוונה לא בכוונה?
מה היה הסיפור שם?
מה שעשו אחיו של יוסף ליוסף יותר אנושי?
להזכיר עוד כמה?
למה להביא את הסיפורים האלה בתורה?
אי אי אי איזה שעשועים... אמא אמא הרמב"ם מנצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 12:38 |
|
| |
יצחק יונתן,
אני הראשונה שאסכים לדיון כן, כפי שאתה מציע.
אני בהחלט מאמינה שיש בלימוד כדי לעדן אותנו, וכדי להגביר את כבודנו אל בני ובנות אדם אחרים.
למשל, יצחק יונתן,
עיון ולימוד משותפים, כגון זה המתרחש ביני לבינך, מחייב אותי להקשיב למתדיין/ת איתי (עכשיו זה אתה, יצחק יונתן) ולענות לו/ה בכבוד, או לפחות, לפנות אליו/ה בשמו/ה, כאשר אני פונה אליהם. אחרת, ח"ו, תחשוד בי המתדיינת, כי אני מזלזלת בה עד כדי כך, שאיני מוכנה להקליד במקלדתי הדלה אפילו את שמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 12:41 |
|
| |
ואני תמיד חשדתי כי אותם שאינם פונים אלי בשמי המלא תוך הסרת המגבעת עושים זאת מרוב כבוד, שלא להזכיר את השם המפורש במקלדת שלא טבלה כדין. כל אחד והרהורי לבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 13:03 |
|
| |
יצחק יונתן
האם כל אותם דוגמאות שהבאת (איסור ממזר חיוב גירושין לאשת כהן שנאנסה וכו') אינם מעוררים אותם שאלות? האם אתה בטוח שמי שמוטרד משאלות אלה , זה רק בגלל שעז חפצו להציג את הרבנים כערלי לב?
מדבריך עולה גישה שככל שהקושיא גדולה יותר וככל שהסיכוי קטן יותר למצוא לה יישוב , יותר אבסורדי להעלות אותה. ולא היא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 14:20 |
|
| |
השאלה היא מהן "אותן שאלות". אם המדובר בסיפור הנ"ל בביקורת על פסק מוטעה, בשוגג או במזיד, אין כל קשר בין ביקורת זו לשאלת המוסריות של חיוב כהן לגרש את אשתו האנוסה וכדומה משאר פסקים שאין ספק כי הם על פי דין.
אם המטרה היא לדון בשאלת חוסר ההתאמה בין ההלכה לנטיותינו המוסריות דהשתא, אין צורך בתפאורה, וכבר נדונו הדברים לעייפה כאן ובמקומות אחרים ללא שימוש במניפולציות רגשיות נוסח קורח. כאמור, ניתן לשאול שאלה דומה גם על הלכות המפורשות בתורה שאותן אין לתלות בשרירות הלב של מאן דהוא, וגם על דבר ד' במציאות. קודם שנדון לבטל איסור פצו"ד אני מציע לבטל את חוק הגרביטציה, לבל יחבלו אנשים תמימי דרך בנפלם מן הקומה העשירית. אכן, ככל שקושיא זו גדולה יותר וככל שהסיכוי קטן יותר למצוא לה יישוב, יותר אבסורדי להעלות אותה, וכן היא.
על כן, המסקנה מהערבוב המיותר הנ"ל היא (כי כפי שאכן נרמז בשם היצירה המהוללת) יש כאן נסיון ללכת בעקבותיו של יל"פ, ואכן עז חפצו של הכותב וגו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2004 17:20 |
|
| |
האשכול ננעל כמפורט בהודעה הראשונה של האשכול.
|
|
|
|
|
