תודעת שירות לרבנים

אני מכיר רב אחד שחיוכים רחבים, ספור שקרים לעתונאים ("הייתי בצנחנים") ושאר עלילות שאין כאן מקומן הביאו את הרב אלישיב לתמוך בו ואותו לוולוו של הרב הראשי. הולך?

המתנתי והמתנתי שחכמי הפורום יוסיפו את הערותיהם וחבל שנושא חשוב זה יגלוש מתחת לאפינו.


א.מקצוענות. בבסיס הבעיות שהזכיר מכובדינו עומדת חוסר המקצוענות בדיבור בייחס ובכל השאר (לא זלזול אלא חוסר מקצוענות). לפי דעתי גישה מקצועית כלפי "הלקוחות" היה מוסיף תורה וכבוד התורה.

ב.נגישות. היתה לי שיחה אם פרופסורית מאחד מבתי הספר החשובים במדינה. (היא חילונית לגמרי) והיא אמרה לי שחבל שלראשי הממשלה והמדינה של הדור הבא מביאים רבנציקים להרצאות, "הרב אליישיב היה צריך לבוא".
ממתי ראינו חילוני מתקבל אצל גדולי התורה החרדיים?
(כולם יגידו שהשרה המפורסמת כן התקבלה אצלו אבל העם?)
ואנני מתייחס לרב אלא כדוגמה אישית ולא כבעיה.

ג.תור. ידוע כמה זה קשה. (למה א"א להתקדם? הרופאים בדור הקודם היו יושבים וממתינים ללקוחות.) היום יש מזכירה וקובעים זמן.

אינני קובע שהבעיה אצל כולם אבל הבעיות נפוצות.
העלתי שתי נושאים בכדי לעורר את הנושא.
הייתי רוצה הערות מחילוניים בעיקר.
או לפחות התייחסות לנושא בכלל.

ציקלה,

ביקשת הערות מ"חילוניים בעיקר".
ההתרשמות שלי אישית היא שקיימת עוינות רבה בקרב חלקים נרחבים בציבור החילוני לרבנות ומוסדותיה.
לדעתי הדבר נובע משתי סיבות עיקריות:

א) תחושה שיחס הרבנות קשוח ואטום בנושאים רבים כגון פסולי חיתון וגיור כהלכה (מדובר כמובן על העולם האורתודוכסי).

ב) לדעתי קיים חוסר מודעות לגבי הצורה בה הרבנות והרבנים עובדים. הדבר נובע מחוסר ידע מביש בקרב רוב הציבור החילוני בכל הקשור להלכה.


תוקן על ידי - נומוס - 27/12/2004 4:56:59

המושג שירות הוא מודרני ואכמ"ל.

יש בעיה עקרונית במושג תודעת שירות כלשהי, לא רק לרבנים וזוהי:
שכחנו איך להתנהג בנימוס ובכבוד לכל בני אדם בכל עת ובכל שעה ללא קשר לעסק שלהם אתנו.

kisarita
כשאת אומרת שכחנו, האם יש רמז בדברייך שאי פעם ידענו (כציבור) לתת שירות?
לא נראה לי. לדעתי זו חובת השעה להעלות את הנושא לכותרות ולא להרפות.

אראל

מצד אחד על העלאת הנושא.

מצד שני, אני מסתייג מהניסוח. רב אינו נותן שירות. משהו בניסוח הזה לא נראה לי.

רב הוא אדם שעוזר לזולת באמצעות נתינת תשובה הלכתית.

(התעוררה אצלי שאלה פשוטה מאד, ובכל זאת אין לי תשובה: מתי התחיל הענין לבוא לרב לקבל תשובה? האם אצל משה רבנו, שהעם הגיע אליו לדרוש אלקים, בפרשת יתרו? האם התורה ניתנה על מנת שיזדקקו לרב באופן קבוע, לא רק, נניח, בדיני ממונות? האם המטרה לא היתה שהכל ידעו את ההלכה, ורק מקרים נדירים יגיעו אל הרב?).

והנה כמה נקודות, שונות זו מזו מבחינה שיטתית.

א. לדעתי, אחת המטרות היא להמעיט כמה שיותר את הצורך להזדקק לרב. לכן, צריך ללמוד הרבה, כדי לדעת. צריך גם לחנך את הציבור להסתכל בספרים לבדו - וצריך שיהיו ספרים טובים (נושא בפני עצמו).

ב. יש סוגים שונים של שואלים. צריך זהירות גדולה, מפני שיש כאלו שיפרשו את התשובה להתיר יותר מדי, ויש שיפרשו אותה לאסור יותר מדי.

למשל, הסיפור המפורסם שהבאת מוכר לי כעל האשה ששאלה את המהרי"ל דיסקין. לפי הגרסה ששמעתי, היא שאלה על חתול שאכל חלב אחרי בשר, והתשובה היתה שבדיעבד זה בסדר. מכאן יכולות להיוולד חומרות לכתחילה בדיני חתול.

ג. (המשך הקודם): לכן, יש כאן שני עקרונות שסותרים זה את זה. מצד אחד, צריך ללמד את השואלים מה בכלל אינו שאלה. ומצד שני, צריך לא להרחיק אותם ולא לגרום להם לחשוב ששאלו שאלות סרק.

כתבתי מעט מהרבה. אוסיף עוד סיפור מזכרונותי:

מעשה שהייתי אצל הרב זילברשטיין לשאול שאלה. הרב זילברשטיין ענה להיתר. ואז שמתי לב לשני דברים אצלו:

1. הוא נראה ממש שמח שהוא יכול לענות להיתר. כאילו זה היה ממונו הפרטי.

2. לאחר שענה, לאחר שלא היה לי מה לשאול, הוא חיכה עוד רגע, כדי לראות אם יש לי אולי עוד שאלה. אולי לא הבנתי, ואולי שכחתי מה רציתי לשאול עוד.

רק לאחר שראה שקיבלתי תשובה לפי מה שרציתי, נפרד ממני, כדרכו בנעימות.

(לא כל הרבנים ערים לצורך הזה. ואולי אין להם זמן, והם ודאי מוצפים למעלה מהראש).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

>>התעוררה אצלי שאלה פשוטה מאד, ובכל זאת אין לי תשובה: מתי התחיל הענין לבוא לרב לקבל תשובה?<<

במאמר מוסגר זה נזכרתי בשמי סיפורים:
היה אדם אחד שהתקרב ליהדות והוא רווק כבן ארבעים, יום אחד הציעו לו שידוך בעייתי מאוד מכל מיני בחינות והאדם הזה לא ידע את נפשו מרוב בלבלול.הרי זה השידוך היחיד שהיציעו לו זה כשנה ומה יהיה אם ידחה אותו?
כפי שזה עתה למדו אותו הוא ידע שעליו לגשת ולקבל עצה מרב.
בצר לו ניגש למפתן מדרגותיו של הגדול ר' חיים קנייבסקי שליט"א ליטול עיצה ותושיה.
וכידוע התור ארוך וצרות עם ישראל מרובים, ומיועדינו עומד למטה כולו בדאגות ולחצים.
פתאום משום מקום ניגש אליו זקן אחד ואמר לו שלום, מה מעשיך כאן? מיועדינו שכבר לא יכל יותר קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב לפרוק את אשר על ליבו ללא החסרת פרט אחד ובאריכות יתירה.
הזקן הקשיב לו עד הסוף ולאחר שסיים את דבריו אמר לו: נו.. מה לפי דעתך הדבר הנכון לעשות במקרה זה? והוא ענה לו נראה לי כך וכך, וכן על כל נושא בשאלה שאל אותו הזקן מה היה נראה לו והוא השיב כפי שנראה לו.
לבסוף אמר הזקן: נו.. אז למה לך ללכת לרב? יש לך את כל התשובות בעצמך לך מפה ותעשה כפי שאמרת ואל תבוא לשאול רבנים דברים שאתה כבר יודע. והיהודי המתחזק הלך לביתו שמח וטוב לב.

כמובן שכששמעתי מפי מיועדינו את הסיפור אמרתי לו מייד שהזקן שפגש מתחת למדרגות הרב לא היה אליהו הנביא אלא זה בטוח היה ר' גדליה . ואכן זה היה ר' גדליה זצוק"ל.

ולמה צריך סיפור שני, בשביל האיזון הנכון:

בעיירה קטנה רחוק מיישוב יהודי חיי לו איכר פשוט שהתפרנס שם מגידול עופות. שומר תורה ומצוות היה בכל רמ"ח איבריו. כל שבוע ביום שלישי היה שוחט עוף אחד לכבוד שבת. למה ביום שלישי? כי אם יתעורר בעיה בכשרות יהיה לו מספיק זמן ללכת לעיר הקרוב ולשאול את הרב האם העוף כשר או לא.
ביום בהיר אחד הפסיק העיקר להגיע לרב, וכאשר כבר עברו ששה חודשים ללא שאלה מהאיכר חשדו בו בני הבית של הרב שפרש מעליו עול תורה ומצוות.
והנא לאחר שנה מופיע לו האיכר ועוף שחוט בידו, שאלוהו בני הבית בפליאה, היכן היית בשנה האחרונה? האם לא הקפדת על ההלכות? חס ושלום ענה האיכר. בפעם האחרון שהייתי בעיר לפני כשנה פגשתי ידיד, איכר מהעיר הגדולה, והוא שאל למעשי בעיר. סיפרתי לו שבאתי לשאול את הרב שאלת טריפה בעוף. אוי הוא אמר לי, יום שלם אתה נוסע בשביל לשאול שאלת טריפה? והרי זה כתוב במפורש בתורה, כל טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו! תביא לפני כלבך והוא יפסוק ככתוב בתורה, ואם זו טריפה הוא כבר יאכל את זה.

שמעו בני ביתו של הרב את הסיפור מפי היהודי התמים וכבר חזרו בתשובה על שחשדו בכשרים. קם אחד מבני הבית ושאל את האיכר, למה א"כ החלתת לבוא היום לרב אם שאלותיך?

ענה האיכר: הכלב ההוא! מחמיר גדול. אצל הרב הרבא יותר כדאי.

והנא לך איזון נכון בין מתי יש לשאול רב (ולא להסתפק בכלב) ומתי לא צריך לשאול רב (ולהסתפק בשכל הישר).

הרב קוק היה חותם 'עבד לעם קדוש'. והבין שזמנו מוקדש כולו לציבור עד כדי שסרב לקבוע שעות קבלה.

האם הרב קוק קבע תורים לפגישה? ושעות כך שיהיה חלוקה הוגנת, נאמר כל רבע שעה ביקור?

נראה לי שלצורך התחשבות על רבנים לפעול לחסוך מזמן הפונים אליהם.

ציקלה

אעקון ירוק מניף אצבע.

מ-א-ד נהניתי מהסיפור.

(המיימונית שואלת אם זה אמיתי, ואמרתי לה שאם אתה מספר, אז כן).


ולכולם

יש לזכור שיש הבדל בין מה שהיה לפני דור, או דורותיים, וכל שכן קודם - לבין היום. זה גם ברפואה וגם ברבנות.

היום יש הרבה יותר בני אדם, והרבה יותר פונים. היום משתרך תור של עשרות בני אדם לפני ביתו של ר' חיים קנייבסקי, והוא, שעול הציבור עליו, יושב על כסא ומחכה לראותם ולברכם.

(אלא שאיני יודע מדוע הוא נותן יד לזה).

רב גדול, כמו רופא גדול, רבים משחרים לפתחו, ואין הוא יכול לעמוד בכל הלחץ.

לכן יש שעות קבלה. ויש כאלו שמקבלים בין השעות, במקרים דחופים. או את המכירים והתלמידים.

הלא אי אפשר לקבל את כל העולם.

אולי הפתרון הוא שצריך יותר רבנים? וכמובן, רבנים טובים, (וכוונתי לאלו שממון חבריהם חביב עליהם יותר מיראת השמים שלהם - כלומר שהם חסים על ממון הזולת, טרחתו וצערו, ואינם מחפשים להחמיר איתו).

דוגמא לדבר, מה שמביאים בשם החזון איש, ששאל את ר' חיים עוזר אם שייך להקדים שלום לכל אדם בוילנא - וילנא של אז - וענה ר' חיים שלא.

ואולי זה פשיטא (=דבר פשוט שאין צריך לומר).

לפיכך, הרב קוק, עם כמה אלפי יהודים לכל היותר, היה יכול להקדיש כל שעה לציבור. היום זה בלתי אפשרי.

אחד הפתרונות הוא ללא ספק ללמד את האדם להבדיל בין מה זו שאלה לבין מה שלא.

ועדיין יש כאלו שבאים לרב, כי הם זקוקים לייעוץ הפסיכולוגי ומאור הפנים יותר מאשר לתשובה ההלכתית.

לדוגמא, מה נאמר על בחור צעיר שחידש משהו בגמרא ורוצה להראות את חידושו לגדול כדי לזכות בהערכה? האם אין זה חשוב?

וכל שכן ואין צריך לומר מי שיש לו חולה בתוך ביתו.

יש כאן בעיה אמיתית, של היקף עצום של ציבור ומספר קטן יותר מדי של רבנים - רבנים שעומדים בקריטריונים של אראל סגל.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

להסיר מליבם של צדוקים,
אכן הסיפור הראשון, בדידי הוה עובדה.



<<(אלא שאיני יודע מדוע הוא נותן יד לזה). >>


נראה לי שרב הגדרתו הוא משרת ציבור, ובתור שכזה הוא צריך לתת שרות.
נראה לי שאצל ר' חיים יש פתק להרשם לתור.
ובאופן כללי אין לתבוע את הרבנים על כך אלא את עסקניהם.
מה לך כי תלין על ר' חיים שמוכן לקבל כל יהודי באשר הוא.

ר' גדליה זצ"ל נהג באופן דיי קבוע לנזוף באנשים שבאו לשאול שאלות, אולי זה כוונתך?
והערה לסיום, בחיי אשתו ז"ל כשבאו לר' גדליה זצ"ל לבקש ברכה היה שולח אותם לאשתו באומרו "בברכות היא המקצוענית לכו אליה היא תברך אותכם".

ציקלה

עמדת על נקודה שהיא מאד חשובה לי, אז אטריח להזכירנה שוב.

תפקידו של הרב אכן לשרת את הציבור. ועל מנת כן ניתנה תורה.

אך מתפקידו הוא גם לחנך את הציבור. כלומר, ללמד את הציבור שבקשת ברכות ללא שום פעולה אחרת היא חסרת ערך (או כמעט חסרת ערך, שהרי אדם בכל זאת משקיע להגיע אל רב ולפרוק לפניו את ליבו, וזה יצירת קשר מסויים, אם גם עקיף, עם נותן התורה, ואולי יש בכך תנועה של תשובה).

לכל הפחות, הייתי מצפה מהרב שידבר עם כל מי שמגיע אליו כדי לומר לו בערך כך: אני מברך אותך מכל הלב שמה שאתה מבקש יתגשם. רפואה, בריאות, ילדים, חינוך, פרנסה. אבל דע לך שחשוב יותר שאתה תתפלל ממה שאני אברך. והקב"ה חפץ בתפילתך, ואתה חשוב לפניו כמו גדולי הצדיקים שהיו אי פעם. מה שהקב"ה רוצה ממך זה שתיטיב דרכיך.

ההמשך תלוי בפונה. אם הפונה הוא יהודי שמחוייב לשמירת תורה ומצוות, יש לדבר איתו על תיקון המעשים, המחשבות, נסיון לקחת על עצמו לתקופה מסויימת לעשות משהו ביתר כוונה, וכיו"ב. (ראה באשכול על "הכנה הראויה לימי המלחמה").

אם הפונה הוא אדם שאינו שומר מצוות, ראוי לכוון אותו לשמירת מצוות עד כמה שהוא מסוגל.

אבל לשבת על כסא ולומר: ה' יברך אותך? נניח שיש כאלו שרוצים בכך. האם צריך לספק להם את מבוקשם? אילו היו רוצים שר' חיים יעלה על הגג ויקרא כתרנגול, האם גם כן היה חייב לעשות כרצונם? נכון שכתוב בגמרא ללכת אצל חכם ולבקש ברכה, אבל שם הכוונה שמתוך כך שיבוא אל חכם ילמד ממנו. וחובתו של החכם לסייע לו בכך.

ומכאן למדנו על תפקידו של הרב, כפי שאלתו של פותח האשכול. ומכאן למדנו מדוע, לדעתי, אני סבור שהתהליך שמתרחש בביתו של ר' חיים היום מהווה ניוון של הציבור הליטאי, בדומה לתהליך שפקד באופן דומה את הציבור החסידי, שגם הוא הפך את האדמורים למקור להספקת ברכות, סייעתא דשמיא ורוח הקודש במקום לסיוע להתעורר בתשובה. (וסליחה על הצגת הדברים הפשטנית הרבה יותר מדי).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אכן הבנתי כוונתך ובד"כ הרב המדובר אכן עונה בברכה. אבל אנשים שהוא מכיר שמבקשים ממנו ברכה הוא אומר להם שהוא יתפלל עבורם ויותר חשוב שהם יתפללו וכדו'. אולי הוא חושש לפגוע בהם או מפאת חוסר זמן הוא לא מתייחס כך בד"כ.
וע"ז כבר נאמר שמתייחסים לרב כבאבא.

אבל ההתמקדות ברב הספציפי הוא בעייתי. בא לא נתכחש לעובדות, מצב הרבנים בארץ ישראל שנת 2004 הוא הגרוע מאי פעם שאני זוכר. הרבנים בציבור הכללי הם משמשים אך ורק למטרת שק רמיסה של התקשורת ולא יותר מזה.
כל חברה במצב נואש זה בייחסי ציבור היה מפנה את כל הכלים שלו לטיפול חירום בייחסי ציבור. הרושם הוא שהרבנים ככלל אינם מוטרדים מזה.

לפני שיעסקו בקירוב הלבבות יש להחזיר את הרבנים לקונצנזוס.

לדעתי חסרון בשירות לציבור הוא אחד מהבעיות ברור שהבעיות התחילו מבתוך הבית. החילוניים למדו שיעור בזלזול ברבנים, מהחרדים! ולכן זה המקום הראשון לתקן, בתוכינו.
ולאחר מכן ניתן להוסיף את הרעיונות והעניינים הנקודתיים.