|
|
| נשלח ב-27/12/2004 11:39 |
 |
| |
ומי קובע מהו המקום הטבעי?
ובדידי הווה עובדא כשהייתי בחור בישיבה אמר לי חבר שלימוד תורה אינו 'טבעי' לנשים, שאלתי אותו הרי לאשתך יש תואר אקדמאי ולפני מאה שנה היו מוכנים להשבע שתואר אקדמאי אינו טבעי לאשה, א"כ מי קובע מהו טבעי?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 11:58 |
|
| |
צאוטונג,
ריבונו של עולם, אתה אם תסלח לי מוציא שם רע לשופטינו ולחכמינו..וזה בלשון עדינה, ואני לא אכנס איתך כאן לעניין קיפוח וכל הבול שיט הזה,
רק אשאל אותך שאלה? ה'שופטים' הרי קדמו למתן תורה - והם מונו כבר בפרשת יתרו, על סמך מה שפטו שופטים אלה - שבחר אותם משה על פי עצת חותנו הגוי יתרו?
"ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם על ראשים על העם"(יח/כה)
<יראי ה' אנשי אמת שונאי בצע, כולם הן בכלל אנשי חיל>
זו מהות השפיטה, ואותה אני רוצה חזרה - לא לחזור לחז"ל, לחזור הרבה אחורה עד המדבר!
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 19:40 |
|
| |
תוקן על ידי - מהעבר - 27/12/2004 19:43:36
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 21:40 |
|
| |
המקום הטבעי נקבע ע"י קונצנזוס של אלו החיים לפי החוק הטבעי קרי חוקי התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 23:49 |
|
| |
שוטנג
במאמץ לשמור את האשכול ממוקד
הנה הדוגמה שלי
הלכות קנין
היום ברור שהקנין המחייב הוא מעות
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 23:49 |
|
| |
1. תתאה גבר
2. יו"ט שני של גלויות (למרות דברי הגמרא דאנן בקיאינן בעיבורא דירחא וכו')
3. אגב, צריך לתקן גם את הלוח העברי בכלל, הוא מפגר (מידת השנה העברית קצרה בכמה דקות ממידת השנה האמיתית) וכך גולש הפסח לקיץ אט אט, כבר היום בשתי שנים מתוך 19 לא יוצא פסח בחודש האביב.
4. טרפה אינה חיה וההלכות הנובעות מכך.
5. דם נעכר ונעשה חלב.
6. שורקא דעינא בליבא תליא.
7. כל מיני חבלות מינוריות הנחשבות לפיקו"נ בשבת (תחת הציפורן וכדומה).
8. הריגת כינה בשבת.
9. הלכות הבנויות על הפיזיולוגיה של לול וכדומה (נדה)
10.דין קטלנית (נדמה לי שנובע מחוסר הבנה סטטיסטית)
11.דיני תולעים: זו נקודה קצת עדינה. בנושא זה הומצאה והוחדרה, לענ"ד, תורה חדשה לנגד עינינו הנדהמות בשנים האחרונות ממש. לעניות דעתי פשוט שהקדמונים לא הקפידו ברמה שדורשים ספריו של הרב ויא, מפני שלא הבחינו בכל שלל השרצים הללו או שסברו שרביתייהו מהצמח. נראה לי אבסורדי לדרוש בדיקה של כל קלח תירס במיקרוסקופ אלקטרוני, למרות שזה בנוי על חשבון נכון בשו"ע המורכב על תצפיות נכונות במציאות.
ואם כבר, בעקבות האשכולות על המחלוקת בפוניביז'. שמתם לב שכל האירוע הנוכחי התפרץ בגלל מינוי שהוא תוצאה של ירושה ??
אף על פי שזו דעה הנובעת משינוי ערכים ולא משינוי ההשקפה ביחס למציאות יורשה לי להציע לשנות את הנוהל המוזר הזה של "אם יש לו בן ראוי ליורשו" וכו'. כאן לא צריך אפילו לשנות את ההלכה, לעניות דעתי מספיק להחתים כל מי שמתמנה למשרה כלשהי על כך שהוא מוותר על זכות ההורשה. (אגב, האם זה נכון? האם דיני ההורשה של משרות נובעים מדיני כבוד וניתנים להמחל? - יורונו חכמי הפורום ושכמ"ה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 00:22 |
|
| |
המשך קצר...
כל הדינים הנוגעים ל"תקופה", ובראשם ברכת החמה. הענין תמוה ביותר, שהרי התקופה המחושבת היא תקופת שמואל, ואפילו הלוח העברי נוהג לפי תקופת רב אדא !!
הרבה "אומדני דעת" ו"חזקות" מהסוג של "אין אדם פורע תוך זמנו" ודומיהם נשתנו עקב שינוי המציאות.
כנ"ל לגבי ההנחה הבסיסית של דיני רבית, היינו שערך הכסף קבוע והפירי עולים ויורדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 08:34 |
|
| |
ועיקר שכחתי:
כמעט כל הדינים הקשורים לבליעה ופליטה בכלים. הנסיון הפשוט שלנו בחיים אומר כי בכלי מתכות וזכוכית שלנו לא נשאר שום טעם מתבשיל למשנהו אם הם נשטפו כראוי. שמעתי שעשו במכון צומת נסיונות מבוקרים (עם סמנים רדיואקטיביים) וגילו שאכן לא נבלע ונפלט כלום. נפק"מ כמובן לכל דיני או"ה, פסח וכדומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 09:06 |
|
| |
בדיקה פשוטה בבית, מראה שיש בליעה ופליטה בכלי מתכת[באשר לזכוכית לא בדקתי.]
גם אחרי הדחה יסודית בחומרים ובמטליות משובחות. והבדיקה היא לחמם את המחבת ולעבור עליה עם נייר מגבת התוצאה היא שנייר המגבת מלוכלך . אין לי הסבר אבל ניסיתי בעצמי.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 09:28 |
|
| |
קעלעמר,
השאלה היא האם הדבר יכול לתת טעם כלשהו. הנסיון מראה שאם שטפת את הכלי כיאות, לא תחוש בשום שריד לטעם התבשיל הקודם. מעבר לכך, לדעתי אם תנסה את אותה בדיקה בסיר נירוסטה לא יתלכלך הנייר.
לגבי זכוכית, דומני שכל שטיפה במים מסירה ממנה שכבה דקיקה של הזכוכית עצמה, מה שמקשה עוד יותר לקבל את ההנחה שהיא בולעת (אמנם תיתכן בליעה החודרת לעומק ויוצאת ממנו).
באופן כללי, אבותינו השתמשו בכלים שהעיבוד והגימור שלהם היו גרועים בהרבה משל הכלים שלנו (כלומר, פני השטח לא היו חלקים, היו גבשושיות וחריצים וכו'), ולפיכך הכלים הכילו הרבה יותר נקודות בהן יכולים שרידי המאכל הקודם להישאר; ואילו אמצעי הניקוי שהיו בידם היו נחותים בהרבה, הן מבחינת המטליות לניקוי, והן מבחינת החומרים. הדטרגנטים שלנו עולים לעין ערוך על הסבון שהיה בידם (עד כמה שהיה). לדעתי, אגב, הם גם הופכים אוטומטית כל טעם בלוע לטעם לפגם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 12:04 |
|
| |
אני שמעתי מאלו שניסו ואומרים שהמאכל משאיר טעם אפילו אחרי נקוי הכלים.
אני עצמי איני יודע אם זה נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 17:06 |
|
| |
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/844/763.html
האם ניתן לקבוע שבגדר ההתחדשות והשינוי של הזמן, ובאתחלת דגאולה בארץ ישראל, נקבע לו רף חדש אחרי שהתקבל ההליכה יד ביד לאורך רחוב חזון איש בליל שבת, לאט לאט גם קיום ייחסים לפני נישואין נהיה נפוץ, ואולי אף מקובל, מה דעתכם במה שקורה במציאות, ומה לדעתכם ייחס ההלכה הדתית.
והאם גם לזה התכוון המשורר שאמר השיבה שופטינו?
האם יש לשופטים לדון גם בשינויים שנובעים מהמציאות בשטח?
תוקן על ידי - ציקלה - 28/12/2004 17:17:31
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 14:23 |
|
| |
בעמוד הקודם הצעתי לבטל כמה היתרים (היתר עסקה, מכירת חמץ, מכירת קרקעות). ברצוני להסביר זאת בדרך אחרת.
כידוע, חז"ל אסרו הרבה דברים מותרים כדי לעשות סייג לתורה - כדי למנוע בלבול, כדי למנוע "מראית עין" ומסיבות נוספות, למשל:
* אסרו לשתות דם דגים מכונס - כי הוא נראה כדם רגיל
* אסרו לאכול בשר עוף בחלב - כדי שלא יתבלבלו ויאכלו בשר בהמה בחלב
ועוד.
לפי עיקרון זה, בימינו ראוי לגזור ולאסור את אותם היתרים:
* הלוואות שניתנות בהיתר עסקה נקראות "ריבית" וגם נראות בדיוק כמו ריבית - יש כאן לפחות "מראית עין" (יש בעיות נוספות, כמו עניים ששוקעים בחובות כבדים, אך לא כאן המקום להתייחס אליהן).
* מכירת הקרקעות לפני השמיטה נראית בדיוק כמו ביטול מצוות השמיטה.
* מכירת החמץ הסיטונית לפני פסח נראית כביטול מצוות ביעור חמץ (יש בעיות נוספות, כמו אנשים שמוציאים חמץ מתחת לכיסוי בסופר וקונים אותו, אך לא כאן המקום להתייחס אליהן).
בימי חז"ל, מעשים אלה לא היו שכיחים, ולכן חז"ל לא גזרו. אך בימינו המצב השתנה, המעשים נעשו שכיחים מאד וכבר כמעט נשתכחו המצוות הללו מישראל, ולכן ראוי לגזור ולאסור אותם. חז"ל בוודאי היו נוהגים כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 19:43 |
|
| |
קעלמר, שטונג, גו"ג
בלי קשר לניסוי המעניין של קעלמר (אגב, האם ניסית את זה גם בכלי חדש? כלומר האם הנוזל שנפלט הוא כזה שנבלע בבישול?) חז"ל קבעו לפי טעם כמפורש בגמרא, כלומר אכלו משהו וראו אם יש בו טעם מה שבושל קודם (ומעיקר הדין כשאפשר מועיל גם קפילא, הא קמן שטעם הוא הקובע).
דומני כי נסיון חיי היום יום הפשוטים שלנו מראה שאיננו טועמים במאכל שנתבשל את טעם המאכל הקודם שנתבשל באותו סיר. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 23:15 |
|
| |
מפיסטופלעס:
דברתי עם רב והוא טען שנסיון היום יום מראה שאפשר להרגיש טעם בתנאים מסויימים.
יש לציין מה שכתב הר' פויפער בספרו על יו"ד שניסה להכשיר כלים עד שיהיו ניצוצות מנתזין ולא הצליח להגיע לטמפרטורה גבוהה מספיק. והוא שאל מומחה לעניינים אלו והלה ענה לו שפעם אחוז העץ שבתוך הברזל היה יותר גבוה מהיום ועל כן היו ניצוצות מנתזין. משא"כ היום שאיכות הברזל שממנו מייצרים סירים וכדומה עלה על כן אין ניצוצות מנתזין. ואמר שבערך בחום של 300 מעלות צלזיוס היו ניצוצות מנתזין בעבר.
ועל כן יש לחקור אם סירים המכילים עץ באחוזים גבוהים יותר בולעים לטעם האוכל.
|
|
|
|
|
