השיבה שופטינו

בייני"ש,

כפי שראית אני קיצרתי, אך באמת חששתי שינסו להתוכח איתי ואאלץ להאריך. הנקודה העיקרית היא שלא באתי לטעון טענות מוחלטות, אלא להעלות מחשבות שצריכים בדיקה בסוגיות ובמציאות ההווית וההסטורית. אך אתייחס גם להערותיך.

א. בישול בשבת - ההבדל בין כלי ראשון לכלי שני מעולם לא היה ברור במיוחד. נראה שיש אפשרות להבין אותו כטעות בהבנת הטבע, ואם כן ברור שיש לשנותו. אפרש גם להבין אותו כהבדלי חום הנגרמים מהעברת הכלי, ואז יש לבדוק אם החום המקובל בימינו הוא אותו חום שהיה מקובל בזמנם. ישנה שיטה שלישית, כמדומני של האור שמח, שזה עניין של כוחו וכח כוחו. אך זה לא מסתבר בסברא, וגם לא נכנס בסוגיות ובראשונים.

בעניין בישול בכלל, יש לבדוק את הרגלי האכילה, שיכולים לשנות את הגדרת מאכל בן דרוסאי, ולפי זה את החום הנצרך לבישול. יש לבדוק את ההרגלים בדרכי הבישול, שיכולים לשנות דברים ש"אין דרך בישול בכך". (כך גם בשאר מלאכות שבת).


ב. אולי תתרגם את אמרות קאמארנא, לאלו מאיתנו שדוברים רק לשוה"ק?

ג.צריך לבדוק בדיוק איזה שיעורים הלכה למשה מסיני, ומה בדיוק ההלכה למשה מסיני. אך כדי לא להכנס לזה, בא ניקח שיעור שנראה פשוט שהוא לא הלכה למשה מסיני - שיעור עיכול של ארבעה מילין = 72 דקות. לא נראה פשוט שאם חז"ל היו בימינו הם היו אומרים "שעה"? (יש מאמר יפה מאוד בכתב עת האחרון של ישיהת רמת גן על כל עניין ד' מילין לכל דיניו שבש"ס.) או בעניין ד' אמות שהם מקומו של אדם - לא נראה בימינו שהיו אומרים שני מטר? וכן הלאה.

ד. בעניין סמכויות המלך, התכוונתי בעיקר שאם נעמיד לנו מלך, לא נראה שיהיו לו את כל פרשת המלך של ספר שמואל, שנראה הם תלויים בהסכמת העם. עיין בכך בעמוד הימיני לרב שאול ישראלי בסימן י.

ו. אם מרור הוא לא מר, אז במה הוא נהיה מרור?

ח. חיתוי בגחלים הוא חלק מהותי מדרך הבישול בהם. מה שאין כן בדרך הבישול בימינו. סברא כזו כבר העלה בשו"ת משנה הלכות ובשו"ת יביע אומר, ועוד, ועיין סברא דומה גם באגרות משה, אלא שהם לא היו מוכנים לסמוך על סברותיהם להלכה. זה כמו שאין חוששים לקריאה לאור מנורה "שמא יטה" גם אם ניתן להגביר את העוצמה.

ט. לא ידוע לי שהגדרת רשויות שבת נדרשת מהמדבר. נראה פשוט שהיא מבוססת על ההסתכלות האנושית על המציאות.

י. מצב הפשטות של חזקות נובע בוודאי מההתנהגות הפשוטה של העולם. ההגיון לא יכול להיות מנותק מהקשרו.

(יד. אם ההלכה מתייחסת, מה טוב. אבל לא ראיתי כל כך שאנשים נהגו להתייחס.)



אוסיף כאן עוד כמה מנהגים שלכאורה עבר זמנם:

א. כיסוי ראש לגברים, בימינו שאינו נהוג בעולם, נראה שאין בו עניין. יש לבדוק גם לגבי נשים, ושאר הלכות צניעות.

ב. טלית גדול לכאורה אינו נצרך כשיש טלית קטן.

ג. נדמה שטלית קטן אינו נצרך כשלא רגילים בעולם ללבוש בגד עם ארבע כנפות.

ד. מה שמקפידים על מלח בסעודת שבת, לכאורה תמוה בלחם שלנו. בהקשר זה אפשר לציין גם את כל הלכות דרך ארץ בסעודה כפי שמופיעים בשולחן ערןך, שאינם נוהגים ממש בימינו.

ה. קריאת ההפטרה - שכבר אין סכנה לקרוא בתורה.

ו. חזרת הש"ץ - שכולם בקיאים.

ז. הרבה חששות "גזרה משום" , וחששות "מראית העין" צריכות להבדק האם החשש עדיין שייך במציאות, בהשכלה, ובפסיכולוגיה של ימינו. התוספות התחילו עם זה כשהתירו למחוא כף בשבת מפני שאיננו בקיאים בתיקון כלי שיר. האם לא ראוי לפי זה להתיר גם לנגן בכלי נגינה? ואולי בימינו אנחנו כבר כן בקיאים לתקן כלי שיר? גם הרא"ש התיר סדין בציצית בימינו שאין תכלת. (האם אין בימינו תכלת?)


- דו"ד

דו"ד, תודה על ההבהרות החשובות. אמשיך ואדון בדברים, בלי לקבוע עמדה או מגמה.

א. היה כאן בעבר אשכול על "עילאה גבר ותתאה גבר", שבהם הקושיה עוד הרבה יותר חמורה. הובא שם הסבר נאה בשם הג"ן, שרוחו חופפת על דור המייסדים של הפורום. לינקי?

בקיצור, מבואר שם שהגדרות בישול בשבת אינן תלויות במעלות חום פיזיקליות, אלא בהגדרה של בישול כפי שהוא נבחן בעיני המתבונן בלי מכשירי מדידה. אני לא מדייק בניסוח, אך דומה שגם בניסוח זה יש כדי ביאור ל"כלי ראשון וכלי שני".

ב. תמיד שעה תשע, תמיד שעה עשר.

ג. כמובן שדבריך הם המחודשים. אקבלם רק אם יטען מאן דהו על סמך ידע מבוסס, שהמידות (מיל וכו') לא היו בזמן המדבר. בפשטות נראה שהם היו כבר אז, כיון שהן תלויות בטפחים ואמות של בני האדם. ואכמ"ל במחלוקת הפוסקים (ראה ספרי הגרא"ח נאה והסטייפלר) אם כל מידות השטח ניתו לפי אמות או לפי טפחים. בין כך ובין כך, הם ניתנו לפי מדידה זמינה לכל אחד, ללא צורך בקביעות אוניברסליות על מידות מסוימות, ומשכך, נראה כי אכן כל נמסר בהלממ"ס ואין טעם לשנות.

ח. אין תחת ידי כעת דברי הפוסקים שאכן אסרו קריאה לאור נר שניתן להגדיל את עצמתו, אך דומה ואכן בשש"כ אוסר. (וזה מלבד דעת החזו"א החושש לשמה יטה בכל נורה חשמלית).

ט. גש דחוף ללמוד עירובין. דומה ורש"י ו/א כותב כך, ובעוד הרבה מקומות, וכל דברי הראשונים והפוסקים מלאים מזה. אם לא מצאת שם אחפש לך.

י. דברי נסובו כלפי החזקות העיקריות, העמד ממון על חזקתו וכיוצ"ב, שאינן תלויות התנהגות. כמה סימנים בשו"ע בנויים על חזקות אחרות? ו"חזקה אין אדם פורע תוך זמנו" השתנתה? ו"חזקה שטרך בידי מאי בעי" השתנתה? אשמח על פירוט.

בן איש,

א. בסברות מסוג "הולכים אחרי איך שבני אדם רואים את המציאות, ולא אחרי המציאות באמת" אני לפעמים חושד שהמוטיבציה של אומר סברא, היא לא שבאמת כך הוא חושב, אלא שהוא לא מעיז לומר שחז"ל טעו או שההלכה צריכה להשתנות. כאן במיוחד נראה לי שקשה מאוד להסביר את הסברא הזו, ואכמ"ל. מלבד זאת, עדיין ייתכן שבני אדם רגילים בימינו רואים את המציאות בפשטות אחרת מפעם.

ג. בוודאי שהמידות היו גם בזמן מתן תורה. אך לא סביר שהתורה היא שקבעה ששיעור עיכול הוא בד' מילין וכדו'. לא סביר שהמידות נבחרו בגלל זמינותן, שהרי מיל אינו זמין, וגם כפי שאפשר לראות גם אמה אינה כל כך קלה למדידה. הם נבחרו כיון שהם היו המידות האוניברסליות באותו זמן.

ח. אם יש פוסקים שאוסרים קריאה לאור מנורה חשמלית, הרי שטענותי מופנות גם כלפיהן. (לא זכור לי שהשש"כ אוסר, ומהחזון איש בודאי אין להביא ראיה. במשנה ברורה יש דיון לגבי ה"לענטרנים" שלהם, ושמסקנתו היא שיש על מה לסמוך).

ט. עיינתי ברש"י עירובין ו ע"א ולא מצאתי.

י. בדיוק מישהו כתב לעיל באשכול שנראה לו שחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו השתנתה. כל דבר צריך לבדוק לגופו, אבל אני חושב שצריכה להיות פתיחות לבדוק, והכרה בכך שיש צורך לבדוק כיון שעבר הרבה מאוד זמן, והמציאות השתנתה מאוד.

יא. כנ"ל בעניין קניינים, כפי שכבר הזכירו קודם. החזון איש כותב שכל הקניינים הם רק עניין של גמירות דעת, ולפי זה יש צורך גדול לראות במה יש גמירות דעת בימינו. דוגמא קיצונית שחשבתי עליה, היא שאולי בימינו יש גמירות דעת בשעת הקידושין שגם האשה קונה את האיש, וגם הוא יהיה אסור מדאורייתא באשה אחרת.

- דו"ד