| נשלח ב-3/1/2005 01:26 |
|
| |
מדוע תאנה,
על קינה?
לא צהוב.
מכאוב!
על עולם שהיה
ועלה
וגלה
ובלה.
ולעולם שוב לא יהיה כפי שהיה.
ולכן,
דמעה יזיל
על ברזיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 04:09 |
|
| |
ברזיל? מה הקשר?
* * *
קראתי את שירו של שלוימלע, ועשיתי דין וחשבון עם עצמי: למה הפרשה העגומה בפוניבז' לא באמת כואבת לי?
אמנם לא מכיר את פוניבז' "מבפנים", אבל אני מכיר בהחלט מקרוב. אני מצטער על מה שקורה, חבל לי על מה שקורה, אבל זה לא ממש כ-ו-א-ב לי(כאב כמו שעולה משירו של שלוימלע, למשל). הרגשתי, ועדיין אני מרגיש, לא לגמרי טוב עם זה (האם קהו רגשותי? וכו') המסקנה שהגעתי אליה היא, שאולי המרחק הגיאוגרפי אכן קצת מקהה את רגשותי, אבל בראש ובראשונה לבי כבר גס בפילוגי ישיבות/חצרות/מפלגות, הן בעולם החרדי והן מחוצה לו. נכון, פוניבז' היא סמל, היא אווירה, ולדידי היא גם קצת נוסטלגיה (ובזמן האחרון אני נתקף נוסטלגיה אנושה לבני ברק בכלל), אבל הסיפור הזה כל כך חוזר על עצמו, כמעט אותה עלילה בחילוף השמות, שכבר הוא לא מצליח להכאיב על אף כל אלה.
עכשיו לא נותר אלא לכאוב את זה שזה כבר לא כואב (ואת המציאות שחוסר-הכאב משקף).
והנראה לעניות לבבי כתבתי.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 10:07 |
|
| |
א"ג
אולי זה יותר גרוע ויש בנו איזו זיק של נחת לראות שמטיפי המוסר ומעמידי הדוגמא בפנינו גם הם כושלים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 12:01 |
|
| |
עולם כמנהגו נוהג
הסיפור כל כך חוזר על עצמו
מאז "נהרות בבל"
כמה אפשר לבכות?
ישנם כאלה שלא עומדים בזה
עד שכפיצוי תדיר
צוהלים
בנפול אויביהם.
גם לעת זו
ליבם יעלוז
באובדן 'שונאיהם'
הלחינם יאמר
בנפול אויבך אל תשמח?
כשאמת המידה
גם היא במידה
אזי –
עבירה גוררת עבירה
לבם נעשה גס
ומתכהה –
עד שבוכים הם על
כאבם שלהם
על שאין כואבים
אובדן
עולם התורה.
_____________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 17:18 |
|
| |
אריק,
אני מקווה שלמדרגה זו לא הגעתי. לא בגלל שגמרתי לעבוד על כל הנגיעס, אלא בגלל שמבחינתי (ואני יודע שאני קצת חריג בעניין זה בקרב אחיי המזרוחניקעס), פוניבז' עדיין במידה רבה חלק מה"אנחנו" ולא לגמרי חלק מה"הם".
שלוימלע,
עכשיו תגיד: לטובת איזה צד אתה במחלוקת?
ואל תתחיל להתפתל ולהתחמק ולהגיד את כל הדברים הבנאליים ("בעד השלום, נגד המחלוקת"). ישר ולעניין.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 17:25 |
|
| |
מי שנקלע במקרה לאשכול זה אני מתנדבת להודיע:
לא מדובר באוהדים אלימים של קבוצות כדורגל
שלויימלע, לא כדאי לגלות!
________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 18:06 |
|
| |
א"ג
גם אני לא הדרדרתי עד כך ולבי דואב בקרבי, אך מה שכתבתי הוא חלק מכאב הלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 18:22 |
|
| |
אידך גיסא, האמנם מזרוחניק אתה?!?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 19:11 |
|
| |
גם,
כבר התוודיתי על כך מספר פעמים, בפירוש וברמז.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 21:01 |
|
| |
אידך.
עיון בהלכה מבהיר שוידוי לא מספיק . צריך גם עזיבת החטא [לפחות].
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2005 21:01 |
|
| |
עם מיזרוחניקים כאלה, מי צריך חרדים?
ועכשיו לשאלתך איד"ג,
באמת אין לי שום צד, כי אין כאן שום מחלוקת עקרונית, אפילו לא כסף, רק שליטה וכבוד. רובם שם כבר לא זוכרים מי התחיל ועל מה רבים בדיוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 18:13 |
|
| |
נו, נניח שהצלחת להתחמק מהשאלה.
אבל אני מניח שאתה מכיר אישית לכהפ"ח חלק מן הנפשות הפועלות. ובכן, את מי אתה יותר מסמפט?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2005 19:28 |
|
| |
מה יאמרו המשוררים
שיש להם סימפטיה
קונספטואלית
לאמנות
גם אם
היא גרה
בעיר ללא הפסקה.
אם משורר שיש לו
סימפטיה
לאמת מידה
שהתגוררה
פעם
ולא מזמן
בגבעה
נחשב למתחמק?
________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2005 00:11 |
|
| |
אמת דיברתי ולא אשנה.
|
|
|
|
|