שיטת לימוד ירושלמית

אני מתעקש שמסיפורים ומבדיחות ניתן ללמוד, בקיצור ובצורה חדה מאוד, דברים שאחרים כותבים עליהם חיבורים שלמים.

והרי שיטת לימוד ירושלמית. בבית כנסת ירושלמי בעיר העתיקה, עומד הציבור בתפילת קבלת שבת, ובסופה כמנהג אשכנז אומרים במה מדליקין. עובר לו ערבי בחוץ ושומע מן החלון: '... אין מדליקין לא בלכש ולא בפתילת האידן...'. צועק הערבי לתוך החלון: 'שו הדא לכש?'. קורא היהודי בפנים בקול של התפעלות, איזה ראש חריף לערבי הזה: 'ער האט צוגיטראפן די גמרא קשיא: 'מאי לכש?'!!!!!!!!!!

(בערבית מדוברת: הוא קלע לקושית הגמרא: מאי לכש?).

לעתים קרובות, אני רואה שאלות שמזכירות לי מעשיה זו. ישנו יהודי שקרא לעצמו ראש ישיבה ועוד ועוד. הוא הביא לדפוס ש"ס ובהתייעצות התברר שיש לו ספק מי קדם למי, הר"ח או הר"ב מרנשבורג? (אני זוקף לזכותי שהצלחתי לשכנעו, שלא ידפיס בש"ס הקדמה משלו, והבין שאם ידפיס את דבריו לחוד, הוא יהיה גם 'בעל מחבר', וכך היה)

בהוצאת מרן בעל מחבר משולש ברמודה, מלח סדומית ועוד.

ויחוד דגים חידות עטופות ברמז, ועוד מנסה להסביר בכך יותר מחיבורים שלימים! מחפשים כאן את שלמה המלך.

בא ננסה.

יש להניח שהמלומד לועג כאן על הפורום שמנסה להמציא כל מיני המצאות על היהדות, ואינם יודעים להבחין בין תאריכים ואישים והכל נאמר מתוך בטחון רב. וכל הדברים כבר נידונו בעבר ואין חדש תחת השמש.

דגים

נשתכחה מכת"ר הסלמנדרא בעלת שני הראשים, ויש אומרים שהיא היא שטבעה במשולש ברמודה וצ"ע

דגים,

באותה שיטת לימוד ירושלמית, נזכרתי בסיפור דומה:

רב העיירה, עני מרוד, אשתו עצבנית שהבית ריק. הוא יושב ולומד, ולפתע מזנק משמחה: ברוך שכיוונתי לקושיית רבי עקיבא איגר!

ענתה לו אשתו: מה יצא לנו מזה? מה נאכל?

ענה הרב: את גדולה ממני! ברוך שכיוונת לקושיית התורה בעצמה: "וכי תאמרו מה נאכל".

שלויימלע
אם כבר הרי עוד סיפור. בזמנו הנהיג הרב הראשי הגרי"א הרצוג ז"ל, מנהג טוב, לכנס בביתו בימי שישי את מיטב הלמדנים שבירושלים, והיו מסיבים ומדברים בדברי תורה (מהם יצאו אח"כ הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש אויערבוך זצ"ל, ועוד גדולים), ביניהם היה אחד מגדולי ירושלים ואולי מגדולי הדור, שהיה מכונה טעפליקער רב, הרב מטפליק. פורמלית היה רבה של שכונת בית ישראל, אך היה גאון אדיר ומתמיד נפלא ביותר (עליו מספרים שלעתים קרובות היה חוגג סיום מסכת על כוס תה וסיגריה). הציקו לו הקנאים בירושלים, הלמאי הוא הולך לרב הציוני. אמר להם דעו לכם רבותי, הייתה לי קושיא עצומה, וחיזרתי על פתחי כל הגדולים בירושלים ואיש לא ידע לתרץ לי הקושיא, פרט לרב הרצוג שליט"א. שאלוהו מה היא הקושיא העצומה הזו. אמר להם: נתקשיתי מאוד בקושיא: וכי תאמר מה נאכל, והוא היה היחיד שידע לתרץ לי קושיא זו...!

דגים

אם כבר הזכרת את הטעפליקער . הגיע הזמן שיהיה אשכול על הדמות הזו. ואולי יואיל מר לעשות זאת.
[רק אוסיף מה ששמעתי מפי מכירו, שבזמננו לא היה לו שום סיכוי לקבל מעמד . ואם תפתח אשכול בודאי תרחיב בנושא.]

אל תדברו בחידות, יש לו שם:
הרב שמשון אהרן פולונסקי. (יש על שמו רחוב קטן של מוסר'ניקס... בשכונת בית ישראל)

נתקלתי באשכול זה, ואני רוצה להרחיב מעט על הגאון מטעפליק. אשמח גם אם ידידי קעלעמר יוסיף מידיעותיו על האיש ועל סגנונו המיוחד. האם סגנון זה הוא המשתקף ביצירתו של עגנון "האתרוג" (בתוך האש והעצים) המתאר את דמותו של הגאון מטעפליק כאחד שצער הזולת קודם אצלו לדקדוק הלכה?

שמעתי לאחרונה סיפור נאה על הגאון. כידוע, להגרש"י זוין היה טור של ביקורת ספרים בהצופה, שחלקו נדפס אחר כך ב"ספרים וסופרים" (ובהזדמנות זו -  מי שיש לו את הספר למכירה מוזמן ליצור איתי קשר). פעם אחת ביקר בטור זה קונטרס של הגאון מטעפליק, שאת שמו לא ידע המספר לספר לי, ועשה ממנו "צימעס" עד שלא נשאר ממנו כלום, ובסוף סיים וכתב - ובכלל, מי נותן שם לספר המתחיל באות ו'? (יש לעיין טובא שכן ספרים רבים רבים יש גם מקדמונים המתחילים באות ו'].

באותה שבת הלך הגרש"י זוין לכותל, ועבר בדרכו דרך שכונת בית ישראל ופגש את הגאון מטעפליק. אמר הגאון מטעפליק להרב זוין: אברך, התדע את פירושו של מאמר חז"ל הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל? אמר הרב זוין - כן. ספרי תורה רבים יש בהיכל וכולם שוים זה לזה. התמזל מזלו של ספר תורה, מוציאים אותו וקוראים בו. לא התמזל מזלו - הרי הוא נשאר בארון.

השיב לעומתו הגאון מטעפליק - לא. לא זהו פירוש מאמרם. אלא כך הוא הפירוש: ספרי תורה רבים יש בהיכל וכולם שוים זה לזה. התמזל מזלו של ספר תורה, מניחים אותו בארון לנפשו. לא התמזל מזלו, מוציאים אותו ו"מבקרים" אותו, ומגלים בו סירכא באות ו, ומביאים לתינוק שאינו לא חכם ולא טיפש שיאמר עליו "מבינות"...

עד כאן שמעתי. [ויש להעיר לפי זה על האשכול שפתחתי על ספרו של דוד אסף, שגדל למימדים עצומים, ודומה שבו נתקיים פירושו של הגרש"י זוין דווקא].

ויש לבחון את מהימנות הסיפור, כיון שלמיטב ידיעתי לא הוציא הגאון מטפליק שום קונטרס המתחיל באות ו, ואולי הכוונה לספר ויוסף שאול של הגרי"ש אלישר שנדפסו שם הרבה מחידושי תורתו של הגאון מטעפליק. (יש דרך קלה להגיע למאמרי הרב זוין בהצופה?)
תוקן על ידי - בןאישאחד - 16/08/2006 2:27:10

הסיפור הזה כבר נידון בעבר בפורום. אולי לינקי יוכל להביא לינק? (כמדומה שהוא בחופשה כעת).

[בן איש,

אם איני טועה, הסיפור "האתרוג" של עגנון, הוא נוסחו המרוכך והפחות מעניין של הסיפור החריף, המתוחכם והציני להפליא "אתרוגו של אותו צדיק"...]

הרב שילת הוא אחיין (או מסתבר יותר שהוא נכד של אחיו או אחותו) של הרב מטפליק ולפי מה שכתב בהקדמות ספריו נראה שאפשר לקבל ממנו מידע על דודו.

לומד,

צודק. חיפשתי כעת בגוגל, ומצאתי שכבר הבאתי את הסיפור הזה כאן:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1612701

אמשלום
אכן כך. עגנון מביא את הסיפור "אתרוגו של אותו צדיק" על ר' מיכלי מזלוטשוב. אלא שכדא להשוות בין הסיפור שהוא מביא לסיפור כפי שמובא אצל זוין בסיפורי חסידים. בעוד מן הסיפור החסידי של זוין המלקט עולה דמות של צדיק המוציא את כל ממונו ואף את התפילין היקרות שברשותו לקניית אתרוג, שהרי אין בעיירה אתרוגים באתה שנה, ובכ"ז לא מקפיד על אשתו שכעסה ופסלה את האתרוג. הרי עגנון מציג צדיק אגוצנטרי שכאשא אשתו מתלוננת שאין לה צרכי החג הוא מבטל את דבריה באמרו שלו אין אתרוג ומה הם צרכי הבית לעומת זה. לצדיק הזה קל להיות צדיק. הוא קונה אתרוג בדמי התפיךין, אבל יש לו זוג תפילין נוסף. הוא קונה אתרוג יקר כאשר יש אתרוגים בשוק והיה יכול להשיג אחד בזול יותר וגם לקיים את צרכי הבית (והרי אסור לאדם לכלות ממונו על מצווה). והכי חשוב, הוא לא הקפיד על פסילת האתרוג. על מה יש להקפיד? הרי לא אשתו פסלה אותו... ביג דיל להיות כזה צדיק
דרך אגב. מזה שעגנון מזכיר ועם בתחילת הסיפור ופעם בסוף הסיפור שברור לו שכך היה הסיפור, אפשר כבר להבין שברור שכך לא היה הסיפור. זו דרכו של עגנון, אלא שיש לחשוף את מקורותיו של עגנון ןלהשוות למה שהוא כתב. לנו מצוי הסיפור בספרו של זוין. עגנון הכיר אותו קודם לכן, מן הסתם בעת שעבד עם בובר על אוצר הסיפור החסידי. ספר זה אבד לו בשריפה שכילתה את ספרייתו בבאד הומבורג בשנת 1924 ואילו בובר משאריות העבודה הוציא אח"כ את אור הגנוז.
וכדאי גם לראות מה עשה שולי רנד בסרטו אושפיזין לסיפור האתרוג היקר שנפסל טוב שכן קרוב מאח רחוק?

אח של,

תודה על ההרחבה.
שלא כמו רבים מכותבי ההגיוגרפיות, עגנון היה סופר ויוצר. גם אם השתמש בחומרים שהיו לפניו, הוא עשה זאת כצייר שמשתמש בצבעים. "אתרוגו של אותו צדיק" הוא סיפור ביקורתי מאוד, ציני להפליא, ומלא דקויות כאתרוג.
אגב, לא רק סיפורי צדיקים היוו חומר ליצירתו זו. גם סוגיית הבבלי בקידושין לא-לד [אני בטוחה שכבר כתבתי זאת כאן פעם ].