|
|
| נשלח ב-28/12/2004 19:32 |
 |
| |
"והחי יתן אל לבו"
"לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 10:26 |
|
| |
סברה חזקה, שאם לא היו במקום האסון כל כך הרבה מבקרים ומטיילים מאירופה, הדבר לא היה כל כך מזעזע את העולם, וממילא גם אותנו בכלל ('אזוי וויא עס קריסטעלציך אזוי יידלציך', ומצאתי אימרה זו כבר בס' חסידים, כמובן לא באידיש). הלא מה שמתרחש בחדרי חדרים של אפריקה ואסיה, אינו מעניין כל כך את העולם (קרי: כלי התקשורת והמנהיגים).
על שאלתי בדבר המסורת שבירושלים לא היו רעידות אדמה (רעשים), ועל כל פנים לא היו פגיעות בנפש, האם נבדקה? והאם יש מי שדן בדבר, לא ניתנה כל תגובה.
חוששני שאם הייתי מזכיר את האמונה שבבני ברק לא יהיו פיגועים, ושבבני ברק לא יפלו טילים (מלחמת המפרץ), משם רבנים מסויימים. היו בוודאי האשכולות כאן מלאים וגדושים בתגובות. יש אומרים שההגנה על בני ברק מקורה כבר בדברי החזון איש. ההייתה זו הבטחה או קביעה? יודע אני על תושבים בבני ברק שפוחדים לבוא לבקר בירושלים, משום שרק בבני ברק הם מוגנים מסכנת הפיגועים. האומנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 11:14 |
|
| |
דגים?
התוכל להביא בבקשה את דברי החזון איש במלואם?
תודה.
_________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 13:35 |
|
| |
בזמן מלחמת המפרץ ר' חיים אמר לפונים אליו שאין מה לדאוג וי"א שזה בגלל איזה ברכה של החזו"א.
אני יכול לאמר לכם דברים כהוויתם בשם אשת הר' חיים, שהרב לא יודע מה יהיה ומה לא יהיה בב"ב במלחמת המפרץ ולא יכול למנוע טילים,(נאמר לפני הטילים) אבל הרב יודע שכבר עכשיו רק בגלל הפחד והלחץ אנשים ניזוקים בנפשם ורוחם, ולפחות את הנזק הזה הוא כן יכול למנוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2005 00:30 |
|
| |
ועכשיו, כאשר נודעו ממדי האסון, למעלה ממאה וחמישים אלף איש נהרגו, מרביתם נשים וילדים. אלפי ילדים יתומים, פצועים מורעבים וסובלים סבל שעוד ימשך שנים רבות.
אימרו אתם, האם יקום בקרבנו איש דת אמיץ כמו הבישוף מקנטרברי:
"איך אפשר לא לפקפק באמונה בזמן שכזה"
הארכיבישוף מקנטרברי, מנהיגם של 70 מיליון מאמינים אנגליקנים ברחבי העולם, כותב במאמר גלוי בעיתון הבריטי "טלגרף": "השאלה 'כיצד אפשר להאמין באלוהים שמאפשר סבל אנושי כה רב?' היא שאלה שנשאלת בעיתות כאלה. זה היה מפליא לולא היתה נשאלת. יתרה מזאת, זה היה בגדר טעות..."
ynet 7.1.2005
אנשים מאמינים רבים ברחבי העולם מתקשים להתמודד עם מימדי הקטל של אסון הצונמי בדרום מזרח אסיה - לראות את מבטם הריק של הילדים שהתייתמו מהוריהם, או של ההורים ההמומים שראו את ילדיהם אובדים במים הגועשים - ולהישאר איתנים באמונתם.
בדיוק לנושא זה הקדיש היום (ראשון) הארכיבישוף מקנטרברי, העומד בראש הכנסיה האנגליקנית המונה 70 מיליון מאמינים ברחבי העולם, מאמר גלוי לב בעיתון הבריטי "טלגרף".
"כל מוות שרירותי, באסון או בתאונה, צריך לערער את האמונה, שעטופה לבטח בתשובות מוכנות ונוחות", כותב ד"ר רוואן וויליאמס. "נוכח אסון מצמרר במימדים שכאלה, טבעי שנחוש כעס עמוק ותחושה של חוסר אונים... השאלה 'כיצד אפשר להאמין באלוהים שמאפשר סבל אנושי כה רב?' היא שאלה שנשאלת בעיתות כאלה. זה היה מפליא לולא היתה נשאלת. יתרה מזאת, זה היה בגדר טעות..."
"אלוהים, מלמדים אותנו, אינו מושך בחוטים בכל הקשור למעשיהם של אנשים או התנהלות העולם. אם אנו רוצים לחיות בעולם... לעולם צריך להיות איזשהו מחזור ברור. סיבות מתרחשות בעקבות מסובב באופן שאנו יכולים לעקוב אחריו ולהתמודד עימו. לפיכך יהיה זה מוזר אם נצפה להתערבות אלוהית בכל פעם שמתרגשת סכנה. כמה מסוכן זה צריך להיות? כמה קורבנות ייחשבו סבירים?
עוד הוא כותב: "אז מדוע אנשים מאמינים מתפללים לאלוהים בבקשה לעזרה או רפואה? כן, הם אכן מבקשים מאלוהים להתערב ולשנות את המצב. אבל הם אנשים הגונים, הם לא רואים את התפילה כבקשה לפיתרון קסום שיהפוך את העולם לבטוח להם ולאחרים..."
נכון שכל זה לא ממש עוזר לנו להתמודד עם האסון, הוא כותב, אבל "אם גאון כלשהו היה מוצא הסבר וצידוק לכל המוות הזה, האם היינו מאושרים או בטוחים יותר באלוהים? האם לא היינו חשים צמרמורת ואי נוחות נוכח האפשרות שאלוהים בחר בכוונה בתוכנית הכוללת מידה כזו של קטל?
לדברי רוואן, האמונה שרדה מבחנים כאלה במהלך השנים לא בגלל שהיא מסבירה את האירועים אלא בגלל שהמאמינים לא יכולים להתכחש למתנת החיים שניתנה להם. הם למדו להבין שישנה מציאות אליה הם מסוגלים להתייחס רק ביראה ודממה.
בסיום הוא קרא לקוראיו להתמקד כעת לא בעבר ובמה שקרה, אלא באלה שנותרו חיים. "לא לנסות להבין אלה לנסות לשנות - ולו במעט - את המצב שנוצר".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2005 10:17 |
|
| |
תגובתי:
ומה "ממשלת" ישראל עושה כדי להתכונן לאירוע כזה ?
לא הרבה, אם נושא תאונות דרכים שזה לא תרחיש עתידני לא
נמצא בראש סדר העדיפויות שלה, ק"ו נושא כזה שהוא קצת יותר "עתידני".
מה לעשות שסדר העדיפויות נקבע לפי שיקולי רייטניג...
רק היום קראתי על מה עלול לקרות במקרה של רעידת אדמה רצינית או צונאמי ח"ו בישראל - מפחיד מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2005 13:00 |
|
| |
שלויימלע,
'מתי יימצא איש דת אמיץ אצלנו?'. יש עשרות כאלה. חלקם (הגדול) לא אורתודוכסיים, אבל איני יודע האם האכיבישוף ההוא מקביל להם או לאורתודוכסים שלנו? בנוסף לכך, הרב עמיטל, למשל, הוא אורתודוכס לגמרי (נדמה לי, אם כי אולי יש שיחלקו), ואני מזמין אותך לקרוא את הספר על גישתו לשואה ('עולם בנוי וחרב ובנוי', נדמה לי?).
נכון שהאוניברסליזם פחות פופולרי אצלנו, אולם זוהי תולדה של היסטוריה של רדיפות על ידי הגויים, והצורך להתגונן ולהתרכז בעצמנו. בהחלט יש מקום להשתפר.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 05:00 |
|
| |
ספרן, "תגובתינו"? נשמע כמו הכרזה אפוטרופסית של יודעי כל. או שהתכוונת להצעת רבינו לייסוד מדור "Ask The Rabbi".
אם כן עדיף ללכת ישר לסמכות הכוח לתגובה ללא קשר לליבון.
http://www.askmoses.com/
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 12:00 |
|
| |
היחס לתופעות טבע קשות ומולם תופעות יפות היווה את אחד מנקודות השיא בעיני בוויכות המאלף בין איוב הסובל יסוריים לבין אליפז חברו ביחס למושג גדולת ה' בטבע נעמיד את הפסוקים זה ליד זה:
איוב פרק ה אליפז
(ח) אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי:
(ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:
(י) הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
(יא) לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע:
איוב פרק ט איוב
(ה) הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ:
(ו) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן:
(ז) הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם:
(ח) נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם:
(ט) עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן:
(י) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:
על שתי תמונות אלו נשאל מהי גדולת הבורא האם זהו המטר היפה הדואג לצמיחת כל יצור אנושי או עוצמת הטבע רעידות האדמה והאסונות.
אלינו לבדוק קודם כל את תפיסתנו האמונית הרואה את הא-והים כעושה טוב נצחי מלא אור והדר.
איוב בסובל מתאר נכוחה את משמעותו הנורא של א-והים ומגיע בהמשך למסקנה הכואבת גדולת ה' וקטנות האדם עומדים אחד מול השני ומונעים מהאדם להבין את מעשה הא-והים ותודה לאליהוא שחידד את תפיסת הא-והים ביחס לכך בספר איוב.
ואכן א-והים עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר
|
|
|
|
|
|
]
