|
|
| נשלח ב-10/1/2005 10:46 |
 |
| |
(י) הַנּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
(יא) לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע:
המאמין יודע ש'נותן מטר' ו'שלח מים' היא הנהגה מפליאה וניסית לא פחות מאשר שינוי סדרי בראשית, להעתיק הרים להופכם ולהרגיז הארץ. וכבר נאמר דבר זה על ידי הראשונים. בכל זאת הנקודה החשובה כאן שבסימטריה הזאת מופיע הגבהת שפלים בצד הלכאורה טבעי. אמנם אפשר שמדובר גם כאן על מופע בסדרי הטבע, נניח של עץ מתרומם משפלות לרום, וכיו"ב, אך לא נטעה אם נקשר זאת גם למובן המטפורי של משפיל גאים ומגביה שפלים. אפשר שחלק גדול של ההתרחשויות באות להסדיר דברים בתחום הגאים והשפלים. אדם כשטוב לו, לעתים עשוי להתפוצץ מארוגנטיות, ובבת אחת, משתנה אצלו משהו לרעה, והנה הוא שח לארץ ונעשה שפל מן העפר. ולא רק מבחינה אובייקטיבית אך גם הסובייקט משתנה אצלו.
אפשר להבין זאת יפה מהסיפור בגמרא בבכורות על המלך, ר' יהושע וסבי דבי אתונה. סיפור מופלא, אך יש בו עוקץ מאלף כל כך. בסופו של דבר כאשר ר' יהושע מצליח להטעותם, להוציאם ממקומם המוגן והשמור ולהביאם בספינה אל המלך, וכאשר הם מופיעים בפני המלך, אומר לר' יהושע, לא, לא הצלחת, אלו אינם סבי דבי אתונה. משום שהוא ראה אותם בעליבותם, מדוכאים ומושפלים, ואיבדו את הצורה ההולמת את 'סבי דבי אתונה'. מה עשה ר' יהושע, שצפה זאת מראש (...), והכין לו חבית מלאה בעפר שהביא ממקום מושבם של הזקנים הללו, עמד ושפך עליהם את העפר. מהריחו את העפר, נתמלאו עוז ותקיפות, ומיד החלו למחות ולהתריס, 'מי הביא אותנו לכאן?' למה אנחנו כאן. הודה המלך שאכן אלו הם סבי דבי אתונה.
מה יכול לעשות ריח של הקביעות, של היציבות, של הסדר הישן והטוב, שמחזיר לאדם את מבנהו הנפשי התקיף האמיץ השתלטני. אני ואפסי עוד! וכיצד נשבר רוחו של אדם, מגאות לשפל, כשהוא נעקר ממקומו, והוא חן המקום על יושביו, שנעשים מלאים חן וזיו.
ישנו סיפור, ולא נתברר עדיין מי הוא מולידו. הגאון ר' חיים שטוצינער זצ"ל, היה מספר שבאותו זמן קשה בהיותם מטולטלים וגולים בסערות המאורעות שבתחילת מלחה"ע ה2, היו ויכוחים קשים כידוע, אם לברוח או לא, ואם תמצא לומר לברוח האם לא"י או לאמריקה וכדו'. נקטו לרוב בעצה הנוחה של שב ואל תעשה. אמנם ר' חיים שדעתו היתה שצריך לברוח, בא יום אחד מוקדם לבית המדרש והפך את כל השולחנות והספסלים ועשה אנדרלמוסיה שם. כשבאו הרבנים והתלמידים וראו את הנעשה הומחש להם מצבם וחדרה לראשם ההבנה שהעולם התמוטט ויש לברוח. מצד שני זרח ורהפטיג מספר בספרו שהוא זה שעשה מעשה זה שם, וכידוע חלקו היה רב מאוד בהצלה שם בקובנה ובסביבה.
הצד האישי וההיסטורי הוא תפל, הלקח הוא חשוב.
ועוד, מהסיפורים של ורהפטיג (שלא צונזרו, במשפחה הצליחו להשפיע עליו שלא יגלה הכול), שהמשגיח ר"י לווינשטיין זצ"ל, שהיה מהמתנגדים החריפים, הן לבריחה והן לכיוון הארצישראלי (אם כי כשבא לאמריקה וראה את מנהטן הזדעזע ואמר למלוויו הוציאו אותי מכאן איני יכול לסבול, כל כך הרבה עוה"ז), נשאל לאחר המלחמה: נו?! אמר המשגיח, א'קרומע זאך, אפילו עס איז מצליח בלייבט א'קרומע זאך! (דבר עקום גם אם הוא מצליח נשאר עקום)!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2010 15:53 |
|
| |
( "שביעי" - קו עתונות דתית )
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2010 21:57 |
|
| |
אשרי הציונים שצבאם מקדש שם שמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 11:42 |
|
| |
"מיד פרצה מחלוקת ונשמעו ביקורות על דעתו של ריץ' על התצלום. ולטר סיפסר, שזיהה עצמו כאיש שיושב בצל בחלק הימני של התצלום, אמר שהוא וחברתו (בחולצה הכתומה) היו "מזועזעים והמומים" ולא האמינו למראה עיניהם. שניהם התלוננו שהופקר צילם ללא רשותם, בצורה שהציגה בצורה לא נכונה את רגשותיהם והתנהגותם"
כתבה מאלפת.
את מי מעניינת האמת מאחורי התמונה?
העיקר זו התדמית,האימאז'.
(שוב ערעור על הקביעה המוחלטת שתמונה שווה אלף מילים)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 11:49 |
|
| |
דמגוגיה זולה- ותקשורת מגמתית וצהובה.
אף אדם לא היה מודע ברגע ההתרחשות לגודל הפיגוע, הבתים התמוטטו בהמשך, אפילו השכנים הקרובים של - התאומים- לא היו מודעים לטרגדיה הגדולה. ברגע שבה צולמה התמונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 12:17 |
|
| |
לקראת יום השנה העשירי לפיגועים, פירסם אותו ה"אובזרוור רוויו" בתור התצלום בה"א הידיעה של 11.9."
"התצלום הזה הפך כיום למיצג על היסטוריה וזיכרון. הוא לוכד רגע היסטורי, רגע של אסון נורא, ומציג עובדה שאפשר לייחס לכל הרגעים ההיסטוריים: החיים אינם נעצרים בגלל קרב או פעולת טרור שקורים בקרבת מקום"
התצלום הזה מייצג משהו אחר לגמרי.
הוא מייצג את עולם השקר של העיתונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 13:28 |
|
| |
באמת לא בסדר שהאנשים האלה "ישבו בשמש" בזמן האסון. הם היו צריכים לשבת בצל.
(כמובן שאז היו מאשימים אותם על כך שישבו בצל).
ועוד בלוף: התצלום הפך לסמל של אותו אירוע? אני אישית לא ראיתי אותו עד היום, אבל יכול להיות שזו בעיה אישית שלי. לא מוזכרת מילה על הצילום בערך בוויקיפדיה על תומס הופקר. אבל מה זה משנה כשהנושא האמיתי הוא קנאה בנהנתנות האמריקנית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2011 08:27 |
|
| |
בעב כתב אשרי הציונים שצבאם מקדש שם שמים. יש להעיר שזו מצווה שלא לשמה. וחוץ מזה קדוש שם שמים היתן לערוך גם במחיר "זול", למשל אי הדחת מי שעומד על דתו [בעניין שממש ממש שולי, אלא אם הוא עומד על הנקודה "מי בראש" ה' או הפיקוד] מקורס קצינים
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 15:43 |
|
| |
ספרן, ראוי אתה להערכה רבה על הנושא שהעלת ועל השאלה הגדולה שבסופה.
השאלה האחרונה מעידה על אדישות הבריות לגבי סבלם של אחרים, דבר המטיל בהם אשמה מוסרית
תשובה טובה לשאלתך אין בידי, אבל אומר דברים אחדים.
'פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. ... לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה [לא הזהיר אותה שהדבר אסור] נקראת על שמו [לגנאי, כאילו היתה זו פרה שלו]'. [בבלי שבת פרק חמשי נד ע'ב].
הכלל:
'כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה, נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כולו, נתפס על כל העולם כולו'. [שם] אברהם מוחה בפני האלהים על כוונתו להשמיד את כל אנשי סדום שמא יש ביניהם אנשים ישרים. 'האף תספה צדיק עם רשע' [בראשית יח]. אין זה עסקו. הוא אינו ממונה על משפט אנשי סדום, על דינם ועל ביצועו. אבל במישור המוסרי קיימת לו החובה למחות ולהזהיר, ואין זה משנה כלל מי העומד מולו. משמע לשתוק אסור וחובה למחות. מחאה שאין עמה השתדלות מעשה בפועל, עלולה להיות חסרת ערך מוסרי כאשר היא מן הפה ולחוץ לצורך יציאת חובה. הציבור צריך לנסות לעורר דעת קהל כאן ובעולם, ולהשפיע על הממשלות לפעול. לפעמים אפשרית עזרה הומניטארית של יחידים או עמותות פרטית. ספרן מביא צלום גזיר עתון ובו דברי הרב יחזקאל לווינשטיין ז'ל על החובה לסייע לבני אדם במצוקתם. הוא מדגיש את המושג 'בני אדם' ומוחה על ההבחנה בין יהודי לגוי. הדברים הפשוטים האלו הם דברי מופת. מבישה העובדה שלאחר מאות שנות חינוך אין האנשים מסוגלים לחשוב בעצמם על הדברים האלה והם זקוקים למדריך שיורה להם מה ואיך לחשוב. [אולי זה סימפטום של מחלת הצטטת המחליפה את המחשבה העצמית בחיפוש ציטוטים]. לחרפה תחשב העובדה כי יש אצלנו המבחינים בין אדם יהודי לבין אדם גוי, או בטוחים כי הגוי אינו אדם. מי שיכול וצריך לפעול בשם האזרחים היא הממשלה. כלל האזרחים נושאים באחריות מוסרית למעשיה של זו. ממשלות פועלות על פי אינטרסים ואידיאולוגיה, לא משקולי מוסר. כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, 1.9.1939, הודיע הנשיא האמריקני פרנקלין רוזבלט בשידור לאומה, כי ארצות הברית תשאר ניטראלית. הוא אינו יכול למנוע מן האזרחים לחשוב, להיות בעלי עמדה מסוימת, אבל המדינה תשאר נייטראלית. בישלנו דייסה והאכלנו את אמריקה בדייסה הזו. ישראל לחצה על ארצות הברית לסיים את המלאכה בעירק. תמכו בכך חלק מן השמרנים אצלם, כולל יהודים. הטענה הייתה שסדאם חוסיין מחזיק בנשק כימי. ג'ורג' בוש הבן, 'איש משכמו', פעל בהתאם לעצות האלו ובניגוד לאסטרטגיה הנכונה של אביו ושל קלינטון. בכך עירער את האיזון, הביא לעלית אירן, הרס את עירק, וגרם לקורבנות אמריקאניים רבים. אמריקה יוצאת משם עם זנב קצוץ בין הרגלים. כעת אמריקה אינה מוכנה להתערב בסוריה ולשלם מחיר על כך. כמו במלחמת העולם השניה כך גם כעת, האינטרס הראשי של ארצות הברית הוא באוקיאנוס השקט. ארצות הברית נתנה הרבה כסף וציוד, מי שנלחם נגד גרמניה וניצח אותה היו הרוסים. לפני מאה שנים היתה ארצות הברית על מסלול של עימות עם יפן, והעימות פרץ ב 1941. היום היא במסלול עימות עם סין. מי שחולם אינו מבחין כי ארצות הברית בתהליך נסיגה מן המזרח התיכון, וישראל, ה'ילד הקטן', התלוי לחלוטין באמא אמריקה, אינה שמה לב שאמא אמריקה, אחרי שטיפלה בה יפה מאד מ 1969 החליטה לגמול עצמה מהתינוק שאינו רוצה להתבגר. יש לה הרבה דברים דחופים יותר. המזרח התיכון היה תמיד אינטרס של רוסיה. בשנות הארבעים היא היתה בעימות עם בריטניה על ההשפעה באירן. האמריקאים דאגו לסלק את הבריטים מהאזור, נכנסו במקומם, וכעת הם מסתלקים. הם סילקו את הצרפתים מהודו סין ונכנסו במקומם כדי לקבל בעיטה הגונה בוויאטנאם. אחרי שהבריטים והרוסים נכשלו באפגניסטאן, נכנסה אמריקה לשם כדי לקבל בעיטה הגונה. האמריקאנים אינם מבינים את המציאות הראלית. גם היהודים לא.
עודד
תוקן על ידי 932woland ב- 25/08/2013 15:42:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 16:34 |
|
| |
עודד
מבלי להתייחס לעצם דבריך (שרובם פוליטיקה כפשוטה) התחלת במוסר וסיימת בשיקולים תועלתיים
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 16:58 |
|
| |
עודד,
ממשלות שאינן פועלות משיקולי מוסר מונהגות ע"י אנשים רשעים. רק כאשר הציבור הכלל עולמי ימאס בהנהגה של מנהיגים רשעים, או כשמנהיגים רשעים יעשו תשובה ויתחילו לחשוב על טובת כל בני ובנות עמם, אזי העולם יהיה טוב יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2013 17:23 |
|
| |
וכאילו שכחנו מה יחס ההלכה לגויים.ואהבת לרעך כמוך.
בתנאי שהוא רעך.
|
|
|
|
|
