| נשלח ב-30/12/2004 10:22 |
 |
| |
רחב הזונה
אתמול יום רביעי בערב הלכתי להופעה של להקה דתית בפאב ... שברחוב יפו ירושלים. אפשר לדבר הרבה על הלהקה עצמה ועל סוג האנשים שהגיעו להופעה, ברצוני להתרכז על הפאב עצמו.
הפאב נמצא בקומה שנייה וכוללת שני חדרים, מטבח ועוד חדר גדול שנקרא לו סלון. הסלון הוא בגודל של בערך עשר מטר אורך על חמש רוחב. ליד הקירות נמצאים כסאות ושולחנות. אפשר לשבת ולהזמין אוכל ושתייה ממלצרית שעוברת משולחן לשולחן. במרכז הסלון ממוקם בר בנוי מעץ בצורת מלבן חמש מטרים על שתים. בתוך המלבן יש מלצר ומלצרית ומסביב כסאות. אנשים מתיישבים על הכסאות ומזמינים שתייה וכדומה.
המלצרים שעובדים בתוך הבר יש להם שני תפקידים. התפקיד הראשון זה כמובן לשרת את הלקוחות. התפקיד השני שלא יורד בחשיבותו הוא להיות אוזן קשבת לכל אלו שיושבים מסביב. התבוננתי במלצרית נקרא לה שפרה איך היא עברה בין כסא לכסא, עם זה מחליפה חיוך ומילה טובה, ועם השני מתכופפת להקשיב לאיזה שהוא סוד שהלה חייב לספר לה. וככה עברה לה הערב. לעומת זאת, המלצרית השנייה שאקרא לה פועה עברה בין השולחנות לבשה הבעה פרקטית כמעט חמורה. עברה בין השולחנות הגישה את האוכל וכמעט לא החליפה מילה עם המסובבים ועם המתיישבים. קצת תמהתי על פועה שלא מצליחה להיות נינוחה ורגועה. החלטתי שהיא סטודנטית שמפרנסת את עצמה במלצרות ושהיא היתה מעדיפה להיות רחוקה מאד מהמקום הזה.
ככל שהתקדמה הערב שמתי לב איך שהבעתה של שפרה משתנה בין גברא לגברא. בעוד שכשהיא היתה מדברת עם הגברים היתה מגיבה כראוי למילים שלהם, מקשיבה, מתרכזת, מחייכת ועונה, בעת שהפסיקה יכולתה לראות עייפות ואולי אפילו מרירות. חשבתי, מה זה עושה לאשה שבאמת אין לה את הכוח או הרצון להיות פסיכולוגית לגברים זרים אין ספור, ורק עושה זאת מתוך הצורך להתפרנס. הגברים שיושבים מסביב לא מהססים לפנות אליה על כל דבר שולי, וחילוף כמה מילים עם אשה שהם לא יראו שוב חייב להיות שולי. האם ההכרח לחשוף ולתת יום יום למשך כמה שעות לא שוחק את נשמתה של המלצרית? ככל ששמתי לב יותר לשפרה אז יותר הבנתי את פועה. פועה רואה את עצמה כעובדת לא מטפלת ולא מאהבת. היא אינה צריכה להקשיב ולא לחשוף את נשמתה. יש לה חיים משלו והם לא צריכים להיות עניין של כל מיני זרים אחרים.
האם הדינמיקה המתווצרת בין המבלה והמלצרית לא דומה לחוויית הזנות בזעיר אנפין. הזונה חושפת את החלק הכי אינטימי שלה לא מרצון של שיתוף ואינטימיות אלא בשביל כסף. וגם כאן המלצרית מחלקת חום וקשב ותשומת לב, לא מתוך טוב לבה אלא מתוך הצורך להתפרנס.
יש מחלוקת בחז"ל ברחב הזונה אם היא היתה זונה ממש או שזונה מלשון מזונות שהיה לה מלון והיא היתה מאכילה ומשקה את האורחים. אחרי מה שראיתי אתמול בערב, אני יכול להבין ששני הפשטים היינו הך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 10:41 |
|
| |
וגם כאן המלצרית מחלקת חום וקשב ותשומת לב, לא מתוך טוב לבה אלא מתוך הצורך להתפרנס.
הסיטואציה שתיארת יפה מאוד, הזכיר לי את הסיטואציה הבאה, איך אתה רואה את ההבדל מלבד שזה פיזי וזה רגשי?
נהג משלוחים שסוחב משקל כבד כל היום לא מתוך רצון להתעמלות אלא מתוך הצורך להתפרנס, האין זה שכירות של גופו שלא מרצונו? זה גם שוחק לר פחות מלהאזין לאחרים.
לא ראיתי (כמעט) נהג משאית להובלה שמאושר בזמן העבודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 10:46 |
|
| |
.
הגדר "זנות" .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 10:54 |
|
| |
א. מה הכתובת?
ב. יתכן שההבדל בין שפרה ופועה, הינו בדיוק בנקודה שהעלית. זה סוג עבודה שיש לך שלוש אפשרויות. או לא להיות מסוגל לעשות אותה, וזה מה שבחרה פועה. או שאתה כן עושה את זה, ואז יש שני אפשרויות. או שאתה אדם חם ואתה נהנה מהעבודה, ובאמת מתחבר לכל אדם. או שאתה עושה משחקים, ואז זה ירידה לזנות.
חשוב לציין, שהדילמה דלעיל נכונה למדי גם לגבי פסיכולוגים. מכיון שרגשות ההשתתפות או שהם מזוייפים או שהם אמיתיים.
ועוד יש להוסיף, שתיאורתית שייכת זנות עם רגש אמיתי, מה שמקובל מאד ביפן ובארצות המזרח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 10:56 |
|
| |
ההבדל בין הפיזי לרגשי לדעתי, הוא עולם ומלואו.
אם היה לך אפשרות לבלות עם אדם בגיל 50 שהגוף שלו נשחק או שהנשמה שלו נשחקה עם מי היית מעדיף לבלות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 11:27 |
|
| |
צ'אוט,
אני לא בטוחה שתקבל את דברי כמחמאה, למרות שהם מכוונים לכך:
השאלה שהעלית היא שאלת מפתח בדיונים הפמיניסטיים בני זמננו - תפקידן של נשים כנותנות שירותים (ולאו דוקא בהקשר המיני) בתוך העולם החברתי והעסקי המודרני.
זו שאלה מצוינת ובעלת משקל רב בכל הנוגע למעמדן של נשים בחברה, ואני מברכת אותך על שהעלית אותה.
ציקלה,
למרות שיש לדון בשאלה הכללית לגבי עבודה ונתינת שרות (כדוגמת נהג המשאית שהעלית), יש ייחוד (ואולי כמה) בסוגיית הנשים בהקשר זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 11:54 |
|
| |
אמשלום,
האם הייחוד של הנשים בסוגיה זו היא שהם רגשיות יותר בטבעם?
chout,
אכן שי הבדל גדול בין פיזי לנפשי, אבל גם כשמגדירים זנות כנפשי יש בה את האספקט הפיזי, וכן הנהג משלוחים שעיקר עבודתו הם פיזיים אבל יותר מכך הוא מדוכה נפשית.
אנסה לתקוף את הנושא מפן שלישי.
מהו עבדות בימינו?
כשאני רואה פועלים זרים עובדים עד קצה גבולם הפיזי, יום יום תמורת שכר זעום. הם ישינים בצריפים באתרי הבניה (שדות הכותנה של ימינו) ואוכלים מכל הבא ליד מחוסר הזנה בסיסית.
אני רואה עבד.
במחשבה שניה, הם מרוויחים הון עתק בייחס למשכורת במדינת מוצאם, בכסף זה הם חיים אח"כ שנים בעושר, שם במדינתם. האין זה שונה ממוכרי הבאסטות הישרלים הפזורים בכל הקניונים בארה"ב? הם עושים זאת מרצון לפרנסתם.
אני רואה בן חורין.
במחשבה שלישית, מה אנחנו? אנחנו קמים כל בוקר למטרת עבודה, (בהנחה שיש לנו עבודה) מי יכול לאמר שהוא נהנה מעבודתו, כמה מאיתנו יכולים לאמר שמשלמים להם מספיק, כמה מאיתנו יכולים לאמר שהם מקבלים כמה שרוצים/ צריכים,
ובכל זאת כולנו הולכים יום יום לעבודה במטרה אחת, לעשות כסף ולכלכל את ביתינו.האין אנו עבדים לאדון הכסף? נותנים את זמנינו ומירב שנות חיינו תמורת הכסף.
אני רואה עבד!
תאמר לי מהו עבדות אומר לך מהו זנות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:04 |
|
| |
ציקלה,
לא.
אני חושבת שהייחוד טמון במעמדן ותפקידן של נשים בכלל במערך החברתי - מטפלות, מעניקות, משעשעות וכו'...
בהקשר כזה, יש משמעות (בעיני) ליחסים הכלכליים המסדירים את הדברים בתוך מערכת מתגמלת (יותר או פחות), שאינה מתכוונת להיות נצלנית או "עבדותית".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:16 |
|
| |
אמשלום
לא יעזור, התגמול, זה לא זה..בלשון עדינה
זה לא עניין של מערך, וגם לא של מדיניות, זה עניין שמתחיל בחינוך, רב הנשים לוקחות בידיהן את ה'כוח הנשי' על מנת לעשות אותו קרדום, כברירת מחדל! הן אינן מסוגלות להתמודד עם הסיבות, הן מפיקות מירב התועלת מהמציאות שנקלעו אליה, הן לא 'יבזבזו' את חייהן ה'יפים' על מלחמות.
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
תוקן על ידי - riv - 30/12/2004 12:19:26
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:18 |
|
| |
הנקודה שהעלית נכונה, כמובן, אמשלום, ורק כדי להמחיש, סיפור, שאינו נדיר או דרמטי במיוחד:
חברה שעבדתי בה לפני שנים מספר נקלעה למשבר קשה, ועמדה בפני חיסול. המצב הקשה היה ברור לעובדים, כמו גם האפשרות המוחשית שתיק העסקים, וחלק מהעובדים, יימכרו לחברה אחרת, וחוסר הבהירות סביב איך ייעשה הדבר. רמת החרדות היתה גבוהה, כפי שניתן לשער, אנשים חששו למטה לחמם (בסביבה תחרותית מאד, צריך לציין). מתוך מספר דירקטורים, אני הייתי האישה היחידה. הדינמיקה, במשך שבועות של מו"מ, ספקות וערפל עסקי, היתה שכשעובדים שרצו עצה, לשפוך את ליבם, לברר על עתידם, לחלק את חרדתם, היו באים אלי, ורק אלי, כנראה בשל העניין המגדרי (כלומר, הציפיה שלהם שאני, כאישה, אהיה תומכת יותר, וגם, אפשר, בשל היכולת המעשית שלי לעשות כן יותר מעמיתי הגברים. תאמינו לי שזה לא היה מפני שאני יותר נחמדה..).
הנטל, אני צריכה לומר, היה כבד מאד, זה שלי הרבה יותר מזה של עמיתי הגברים, שהיו צריכים לנהל את ההתמודדות שלהם עם עתידם וההתמודדות של כולנו על עתיד העסק, אך לא נשאו בעומס של עובדים ברמה האישית (להבדיל מהמקצועית).
אני מביאה את הדוגמא הזאת בפירוט, מפני שבאמת מדובר כאן בעניין מגדרי גרידא, כמו שכותבת אמשלום (לא היה שום אספקט מיני שהוא כלל וכלל, וגם היחס המקצועי פרופר אלי היה ראוי). הציפיות במישור שאינו מקצועי במובן הצר שונות מגברים ונשים, וגם יכולת התפקוד שונה. צריך לחשוב למה, ולענות עם יד על הלב.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:34 |
|
| |
חבצלת?
חשבת לרגע...אולי...יכול להיות, רק אולי...שאת שווה את כל הגברים האלה שאת חושבת שבשל היותך אישה, היווה את הגורם לכך? נדמה לי שאת עובדת קשה קשה על עיצוב אישיותך במובן הרחב של המילה, ואולי יש לך יתרון 'רוחני מידתי'?
ו"בראם ויקרא שמם אדם" - כל השינויים המהותיים בנפש - בחינת השגים לכאן או לכאן- אמוציונלים, שכליים.. וכו', כביכול, בין גבר לאשה זו המצאה של בני האדם לאורך שנים של חינוך לקוי.< מובן שיש משחקי השלמה כשמדובר בזוגיות מעבר לכך....כלום
כמובן שאני מודעת היטב לשוני הביולוגי - זה במאמר מוסגר.
אי אי אי איזה שעשועים...אמא אמא הרמב"ם מנצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:57 |
|
| |
ריב,
דומני שחבצלת צודקת והעובדים שבאו אליה עשו זאת במדה רבה בגלל היותה אשה. אני סבור שלגברים קל יותר, בדרך כלל, לחשוף רגשות כמו חרדה בפני נשים מאשר בפני גברים אחרים (אינני יודע האם גם ההפך נכון). שתי סיבות לדבר: האחת, שחשיפת חולשות בפני גברים אחרים מעמידה את החושף במצב של נחיתות מול "מתחרה" פוטנציאלי (ולא משנה על מה או על מי מתחרים, אם בכלל); השניה היא יכולתן הגבוהה יותר של הנשים, במקרים רבים, לגלות אמפתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 12:59 |
|
| |
צ'וטנג
איקון ירוק מלא הערכה על בחירת הנושא ועל הצגתו היפה.
חבצלת
וכי מה רע אם פנו אליך בגלל שאת אשה, ומצפים מאשה להיות יותר רכה?
(איקון באמת לא מבין)
(עד שבאתי לשלוח נהייתה תקלה, אז הבנתי שזה בגלל שמישהו שלח משהו. הסתכלתי וקראתי את דברי גם וגם. ובכלל דבריו דברי).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 13:00 |
|
| |
לפום_ריהטא:
אני מעדיף לא להגיד את הכתובת מטעמים מובנים.
קשה לי לקבל ששייך זנות עם רגש אמיתית. כחות האדם מוגבלים וא"א לפזר חום וקרבה ושיתוף לאין סוף מקומות וכיוונים.
ציקלה:
עבודה קשה טובה לגוף ולנפש. אדם שמפרנס את עצמו ביגיע כפיו קשה ככל שיהיה הוא אדם מוערך.
שחיקת הנשמה היא רעה לנשמה ובסופו של דבר רעה גם לגוף.
אני לא רואה דמיון בכלל בין שני הנושאים.
אמשלום:
אני אעשה מאמץ מיוחד לקבל את תגובתך כמחמאה.
חבצל_ת:
מה קרה לחברה לבסוף?
תוקן על ידי - chouteng - 30/12/2004 13:05:54
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 13:06 |
|
| |
מה לגבי הטענה שהפסיכולוג עושה את אותה עבודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 13:24 |
|
| |
פסיכולוג מקצועי אמור לשמור מרחק מהמטופל. הוא לא אמור לחשוף בפני המטופל את החיים הפרטיים שלו. הוא גם לא אמור להעניק חום ואהבה. התפקיד של הפסיכולוג הוא להמציא למטופל את הכלים שיוכל לטפל בבעיות שלו-המטופל בעצמו.
|
|
|
|
|
