רחב הזונה

ריב

נראה לי שהיתה לך אי הבנה קלה בדברי מוציא לאור.

יש כאן שלושה ענינים.

א. מטרתה של תמר - לשם שמים.

ב. כשלונו של יהודה, הזדקקותו למעשה שאינו מתאים לו. כדברי מוציא לאור, עקב כוחות משיכה מעבר לשליטתו (סמיילי).

ג. הודאתו של יהודה, שהיא המעשה המופלא שמייחסים לו.

כאשר המקורות משבחים את יהודה, זה לא על החלק השני, אלא על החלק השלישי. לא על כך שממנו התעברה תמר, אלא על כך שהודה בכך שהוא זה שהיה אחראי לכך.

ופשוט.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

הבנתי, אתה טוען שיש להפריד בין המעשה עצמו, לבין התוצאה, ובין ההודאה.

ואני אומרת, אין הפרדה, יש מעשה ולקיחת אחריות עליו. המין אין בו שום רע לכשעצמו, על אחת כמה וכמה לפני 'איסורי ערווה" - אין צדיק שלא יחטא, ומעשהו של יהודה היה 'אנושי' במלוא מובן המילה, בני אדם אינם מלאכים,וכולם נכשלים בלי יוצא מן הכלל, ולכן אימרתם ב"אבות" נכונה ותקפה לכל הזמנים - "אל תאמן בעצמך עד יום מותך", ואדם צריך להתגבר כארי לקיים במיוחד את השמעיות, שכל העברות והמצוות נמצאים בחלק המתעורר של האדם..אין כוחות משיכה מעבר לכוחותיו של אדם, ולא מדובר בשדים שתוקפים אותו, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" כך שאין להתפלא גם על גדויילים לכל אורך התולדות..

הגדולה של יהודה היתה בזה שהודה לא מתוך אין ברירה על שנתפס על חם, וכל עניין ה'זנות' וכשלונו כביכול לא היה נודע,ק"ו שלא היו מגנים אותו אם לא היה מודה, ההודאה היתה תלויה רק בו, מפני שתמר החליטה כך! שהיא לא תלבין את פניו שלו מלכתחילה, רק היא והוא ידעו על הסימן ה'מטה' שנשאר אצלה...

אדם מועד למעידות, השאלה מה הוא עושה איתן?

________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם




תוקן על ידי - riv - 02/01/2005 23:52:15

.


גדולתו של יהודה היא בהודאתו "צדקה ממני" - הודאה שנעשתה קבל עם ועדה, וזו היא כוונת האומר שקידש שם שמיים בפומבי.

מואדיב,

נראה לי שיש לך אי הבנה קלה, או רק שנדמה לי , תקן אותי...

ההודעה של יהודה "צדקה ממני" היא היא ה'פומבי' המילה שאתה טרחת להדגיש, מפני שגם אם היה לוחש על אוזנה - היה זה בבחינת פומבי- גדולתו היא בזה שלקח אחריות על מעשהו."מעשה הזנות" שבו התבייש. זהו הפומבי.פירסום האמת על עצמו - הוא יהודה הגדול נזקק ל'קדשה' בשעת דוחקו!


__________________________________________

כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם

ריב,

אני תמיד הבנתי את ה"צדקה ממני" כהודאה באשמה של דחית הנישואין לשֵלה, ואי דאגה לייבומה של תמר, עד כדי כך, שנאלצה להתחפש לזונה ולרמות אותו. כלומר, יהודה מודה בכך שלא עשה כראוי בעניין הייבום, ולא על כך שנצרך לשירותי קדשה.