דיון במאפיני התנועה הרפורמית

מה? אתה חדש כאן? כן.אני בגולה הדויה סובל ונאנק תחת עול הגוים..

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

אינני חדש כאשר תחזינה עיניך דברי העניים. והדברים עתיקים.

השבת עלינו כמעט רגע.
שבת נעים מנאי היושב בניו-יורק.

ממללא,

אחת הדמויות ב'ליל העשרים', מחזהו הנפלא של יהושע סובול אומרת: "הנפש שואפת להתברגן". אכן הנטייה לפורמליזם ולהתקבעות על צורה תוך הזנחת התוכן היא נטייה אנושי ידועה ובמידה רבה בלתי נמנעת.
עם זאת, אמירה כאמירתך שכל מימוש מעשי של ערך סופה פורמליזם היא ביטוי לגישה פסימית למדיי ובעיניי גם לא מחייבת.

עם זאת מצאתי את החלק השני של טיעונך מרתק. כתבת: "דרך היחידה להימלט מפורמליזם וליהשאר 'רעננים' היא להותיר את האות המתה של הערך, משהו בסגנון 'ואהבת לרעך כמוך', בבחינת הניתוח הצליח והחולה מת".
כאן אני מבקשת להידרש לדבריך לא כאישה רפורמית אלא כמי שחוטאת פה ושם בקריאת תיאוריה אנתרופולוגית. כמה תיאורטיקנים, וביניהם רפפורט כתבו שאחד הדברים שריטואל בא לעשות הוא להפוך את המלאכותי לטבעי. לדוגמה, להפוך את ברכות הנהנין לחלק מן האכילה ממש, או לתנאי מחייב ממש כמו פעולות אחרות שאנחנו עושים מחמת טבענו. הצד השני של זה הוא מבט של ריחוק והזרה בפעולות הטבעיות של האדם (אכילה, שינה, העמדת צאצאים וכו') למשהו שהוא מותנה בקבלת או"ח מסוים ובקיום ריטואלים ופרקטיקה דתיים.
יש עוד להאריך בדבר הרבה [וגם לפתח את העניין יותר] ואם תרצה, נוכל להידרש לזה עוד.

בעניין הציצית... עדין איני מבינה.
כנראה שאין אנו חולקים את עצם ההגדרה של המושג 'ערך'. לדידי יש בערך [גם] משמעות וטעם בו עצמו, והוא אינו [רק] משרת, מסמל או מבטא משהו עמוק ממנו.
האם יש דרך לראות בציצית מטרה כשלעצמה חוץ מהעובדה שהיא משרתת, מבטאת ומסמלת קבלת עומ"ש, וקבלת או"ח יהודי.

לגבי הנצרות – אנא הסבר לי את הדמיון לדבריך בין הרפורמה המוקדמת לנצרות המוקדמת ואז אוכל [אולי] להידרש להבדל ביניהן.

לגבי עניין האמונה – לדידי, שאלת האמונה חשובה יותר מהאמונה עצמה. אין אני מתכחשת לטוהר וליופי של אמונה תמימה שאינה מתלבטת ואינה מתקשה וחלילה לי לומר שאין בה טעם או להגיד שהיא פחותה ממאבקים פנימיים בספקות וכו', אבל מקובלים עלי דבריו של רב נחמן "אין דבר שלם מלב שבור" (זה היה הניסוח המדויק שלו?).


אידך,
על טענת "יצירת הדימוי הלא מדויק" –

תודה [אני חושבת] על מה שנראה כמחמאה הגלומה [אולי] בדבריך [קצת מזכיר לי שבחו"ל מישהו אמר לי: "את בכלל לא נראית יהודייה"].

אמרתי בפירוש שאיני מייצגת את כלל הרפורמים, אין הדבר ביכולתי ובכוחי. דומני שהדבר תקף גם לגבי חברינו החרדים והדתיים לאומיים דהכא.
כך שאיני מבקשת ליצור דימוי. משרד ה PR של זקני הרפורמים לא שלח אותי הנה לעשות שיפוץ תדמית או לחילופין לצוד נשמות תמימות. רק על עצמי לספר ידעתי (וגם זה לא תמיד בהצלחה).
אמרתי יותר מפעם שמה שעומד מול עיניי הוא עם ישראל, אין לי כל כוונה ואפילו לא שאיפה סמויה שכל היהודים יהפכו לרפורמים.


קעלעמר,
איני סבורה כמוך שבעבור האורתודוכסי אדם חילוני ואדם רפורמי זה היינו הך. בעבור רבים, החילוני הוא תינוק שנשבה ועם ה"טיפול" המתאים הוא "יחזור הביתה" ואילו הרפורמי הוא בעיניהם כבר אפיקורס להכעיס.
ולגבי חרדים שהופכים רפורמים, למיטב ידיעתי אין רבים כאלה, לצערי רוב החרדים שהכרתי שקצו במה שכרוך בחיים בסגנון החרדי על כל מה שכרוך בהם, חצו את הקווים לחלוטין. לגבי המעטים שכן עברו לרפורמה, איני רוצה להכליל וחלילה לפגוע באף אחד, אבל אחדים מהם לא הביאו כבוד גדול לחסידות שאותה עזבו והם גם לא מביאים עכשיו כבוד גדול לרפורמה (ואמשלום, תמחקי את החיוך הזה!).

שחרית,

כל שיטה, הופכת למשהו שהוא מותנה בקבלת או"ח מסוים ובקיום ריטואלים ופרקטיקה, לאו דווקא דתיים. בדיוק כמו לימוד שיטת שחייה מסוימת, שעם שיפור הטכניקה, לאדם שרוצה להשיג השגים משמעותיים בתחום הוא מעוניין, אולי בהתחלה תביא אותו הטכניקה לכאורה לנסיגה, מפני שהטכניקה מכבידה על קושי של האדם להשתחרר מהרגלים שחונך על פי הם, והם שהביאו אותו להשגים 'נכבדים' יחסיים - אבל כל זה נעשה במודע בבחינת תנופה להישג נכבד יותר - צעד לאחור כדי לקפוץ רחוק יותר.

כל שיטה מבוססת על טכניקה שנלוות לפעולה כדי לעשותה 'מושלמת', וכל עניין האדם הוא לאמץ לעצמו הרגלים שבהתחלה אולי נראים כמלאכותיים לו, אבל כאשר הוא מתרגל אותם, והן הופכות להיות טבעיות לו,והמעשה שלו נעשה מושלם בעיניו 'אוביקטיבית' כוללנית. הוא תוהה כיצד יכול היה שלא לעשותם, וזה קשור בשאיפות פרפקסציונליות של כל אינדיוידואל באשר יש לו הרצון להשתפר,ולהעשות "טוב" יותר.






תוקן על ידי - riv - 15/01/2005 21:47:18

מסתברא,

ראשית לגבי פתיחת דבריך - לדעתי יש הרבה יותר מחמישה "סוגי" יהודים בארה"ב. ועם כל הבעייתיות של היהדות שם מה שיפה ומוצלח הוא שקווי המתאר בין הקבוצות הם הרבה יותר עדינים ונזילים.
[כשהייתי שם, השתתפתי באירוע שארגנו נשות חב"ד בעיר ששהיתי בה. בין המשתתפות היו נשים עם מטפחת על הקרחת ונשים מהארגון הכי שמאלני וחילוני וכל מה שבאמצע. כולן כרסמו בייגל ולקס, התפתו לעוגה המשמינה מדי והקשיבו למרצה הלא כל כך מוצלחה שנאמה שם. האם אפשר לדמיין אירוע כזה או אף אחד מששים שלו בארץ קדשנו?]

אבל אם מדברים בקבוצות ביהדות אמריקה, יש להוסיף לדבריך את הקבוצות הבאות: הריקונסטרוקציוניסיטים, את הבוּ – ג'וּ (אנשי העידן החדש, הרוחניות וכו'), את היהודים התרבותיים, דהיינו אלה שיהדותם אינה בעבורם עניין דתי וגם למנות את תופעת החבורות (ב' רפה..).
כמו שאמרתי לעיל, בחוגים משכילים וצעירים יש כיום נטיה מעניינת להתארגנויות פוסט-זרמיות או יותר נכון להגדיר זאת כקרוס-זרמיות. ולדעתי שם נולד דבר חשוב שעתידו מי ישורנו.

ועכשיו בארץ - כמה סוגי יהודים יש בארץ?
גם פה יש כמה דרכים לחלק. בעיני רבים החלוקה העיקרית היא של "דתיים" (ובתוך המטרייה הזו כל סוגי חובשי הכיפה והכובעים בכל הגדלים והצבעים) ו"חילוניים" (מאתאיסטים מודעים ועד מדליקי נרות חנוכה).

אני מסכימה שהכיוונים הדתיים הלא אורתודוכסיים הם עדין לא ממש אופציה מודעת בעבור רבים, אבל אני חושבת שיש תהליכים חשובים בכיוון הזה, ויותר ויותר אנשים מטילים ספק בכך ש"יש דרך אחת להיות יהודי" וצעירים רבים דורשים לקחת בחזרה את היהדות שלהם [כמובן שיש להרחיב הרבה בתיאור התופעה, ממדיה וסוגות הקשורות בה].

לגבי עצמי, אענה בקווים כללים, אכן אני ילידת הארץ (מצד אמי הורתי אני הדור העשירי בעיר הקודש). סביב גיל הבת מצווה שלי גיליתי את יהדותי, כלומר, גיליתי שזה שאני יהודייה הוא משהו בעל משמעות בעבורי וחיפושיי הובילו אותי לאן שהובילו. לא יכולתי לראות עצמי משתלבת במסגרת שנוגדת את הערכים שעליהם גדלתי, לדוגמה שיוויון ערך האדם [זה ממש בקיצור].

עד כמה שידוע לי, אין מיסיונרים רפורמים בארץ (מה שאין כן במקומות רבים בארה"ב). גרוע מכך, מסיבות אלה ואחרות, ההסברה של התנועה הרפורמית בארץ ירודה למדיי והתשואות [ש' שמלית] שאנחנו "גורפים" נמוכות במידה רבה ממה שהיה ניתן לצפות, אבל זה כבר עניין אחר.

צעירים ישראליים רבים מחפשים מענה לחיפושים הרוחניים שלהם בחופי גואה ובדתות המזרח על הפרקטיקות שלהן. רבים מהם עושים כן מתוך שאט נפש נוכח הביטויים הדתיים שהם רואים פה בארץ חמדת אבות. אחרים לא מוותרים ודורשים חזקה על מורשתם ודתם.

המשיכה ליהדות אינה דורשת לדעתי הסבר מיוחד והמשיכה ליהדות שעולה בקנה אחד עם הערכים של האדם גם היא לא ממש זוקקת הסבר. מה שזוקק הסבר הוא מדוע התנועה הרפורמית לא מצליחה יותר בארץ...

עניתי כאן בקווים כלליים, אם תרצה שארחיב באיזה עניין אמור ואם תרצה וידויים אישיים קורעי לב, אז אנא בפרטי.



ריב,

איני בטוחה שאני חותמת על כך שכל שיטה דורשת הסתגלות לאו"ח מסוים וגם אם כך הוא הדבר, יש או"ח תובעני ורציף כמו של היהדות (ולמצער באחדים מגילוייה), ויש או"ח מאד גמיש ורופף שמחייב נגיד ביקור שנתי במקום קדוש זה או אחר.
כך או כך, אני מסכימה עם העיקרון שאותו את מציינת.


תוקן על ידי - שחרית - 15/01/2005 22:23:12

שחרית,

שמחתי להסכמתך העקרונית

ובכל זאת תובעני הוא מושג יחסי לאדם המקבל עליו 'משימה' כל שהיא...

שחרית,

זה בסדר, לא חשבתי שאת יוצרת את הדימוי במכוון או כ"שלוחה".

על גוף הטענה לא ענית: האם אינכם בונים כאן מערכת, ששואבת את חיבוטיה האינטלקטואליים (שמכוחם היא שואבת את "רעננותה") רק מכח היותה חדשה ונאבקת על זכות קיומה?



אידך גיסא

אידך,
על כך כבר ענה מישהו לפני:
התנועה הרפורמית קיימת כתנועה מאורגנת ביהדות כבר כמאתיים שנה.
רוח חדשנות ביהדות קיימת הרבה זמן רב הרבה יותר (ריב"ז חי בדור החורבן...)

שחרית,


אינני מבינה למה הריפורמה,או לפחות את, מביאים את הדוגמא של הקולות המתונים והשקולים באופן כללי כמאפייני התנועה הריפורמית,(להבדיל מהיהדות ה'מוכרת' הישנה והפרימיטיבית שמתבססת על התובענות של עשיית המצוות הלכה למשה מסיני). וספציפית את התנהגותו של ריב"ז,והתנהלות דרכו עד להחלטה לבחור ב'כניעה' ולבקש את יבנה, כסמל לחדשנות ביהדות

זה חדש שכשאדם מגיע לצומת בו הוא נאלץ לעשות החלטה אמיצה והיושר האינטלקטואלי יחייב אותו לעשות זאת בהכרעת השכל האנושי?! והבנת המציאות מובילה אותו להכרעות חדשניות לכאורה?

אני אשמח לדעת על השינויים המהפכניים שעשה ריב"ז - שהריפורמים כל כך מזדהים דווקא איתו.האם הוא פעל שלא על פי מסגרת ההלכה, הוא פעל מבחוץ?

איני יודעת מאיפה הרעיון שהיהדות היתה חסרה ברוח חדשנות עד לעת החדשה,אם התנועה הריפורמית קיימת 200 שנה אזי ממש באותה התקופה נימנה בין הפוסקים האחרונים ר' אריה לייב בן יוסף הכהן, יליד גליציה,שימש כרב בקהילת סטרי בפולין. בעולם היהדות הרבנית, הוא מפורסם בחידושיו על ה"שולחן ערוך", אותם הביא בחיבורו "קצות החושן". משום הגיונו החריף, השפעתו בדורות האחרונים היתה רבה על דרך הלימוד, בעיקר בישיבות ליטא, וככל גדולי ההלכה של תקופתו, הולך גם הוא לפי תפיסת הרמב"ם.והוא אומר בהקדמתו לספר: "אך לא ניתנה התורה למלאכי השרת, ואל האדם ניתנה, אשר לו שכל האנושי, ונתן לנו הקדוש ברוך הוא התורה ברוב רחמיו וחסדיו, כפי הכרעת שכל האנושי, גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים"

"התורה" האמורה בפתיחת מסכת אבות היא תורה שבע"פ שאת קבלתה מסיני צריך היה להטעים משום שהצדוקים כפרו בסמכותה ובתקפותה. החכמים ידעו שתורה שבע"פ זו לא הגיעה אליהם ממשה כמות שהיא, שהרי הם עצמם היו פעילים בעיצובה.

מה שנתכוונו לו החכמים ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ל..." לא היתה תורה שבע"פ מבחינת תוכן מסוים אלא תורה שבע"פ בחינת הסמכות – והחיוב- לחדש לפסוק ולחוקק על פי התורה.




תוקן על ידי - riv - 16/01/2005 12:31:18

בדיוק מכח אותה סמכות, ומכח אותו שיקול דעת, פעלו חכמים כאשר "תיקנו" את ה"חידוש" הנקרא אורתודוקסיה. אלו הם האמצעים שנראו להם כנחוצים דווקא לצורך אתגרי השעה, ודווקא בגלל שלא היו אדישים לאתגרי השעה ולא סברו כי מה שהיה הוא שיהיה.



אידך גיסא