דיון במאפיני התנועה הרפורמית

גם,

א) הגישה הזאת לא ממש השתנתה.
ב) הגישה הזאת כן הצליחה, והשגשוג העכשווי של הרפורמה אינו למרות הגישה הזאת, אלא הודות לה.
ג) להערכתי, חלק בלתי-מבוטל מכח המשיכה של התנועה הרפורמית הוא מאבקה הבלתי-נלאה באורתודוקסיה, ובפרט בחרדים. מערכות הבחירות של העשורים האחרונים הוכיחו בבירור שזהו מקדם-מכירות נפלא.

אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 19/01/2005 20:55:16

אידך גיסא,
איני מצוי במתרחש בנבכי התנועה, אולם דומני שיש שינוי. בכל אופן, לוחמה בחרדים יכולה להביא לעליית פופולריות, אך לא לפעילות במסגרת התנועה - לכל היותר לתמיכה בנוסח ה"ה עוז ויהושע שהוזכרו כאן; אדם אינו בא לתפילות וטקסים בקהילה רפורמית כיון שהתנועה נאבקת בחרדים (מאבק שהוא הדדי, כמובן).

גם-וגם ואידך-גיסא יקרים,
ראשית, ההנחה שהשינוי במעמדה של היהדות המתקדמת בארץ נעוץ גם בדרכי פעולתה מקובל עלי מאוד. זהו גם הבסיס לבחינה המתמדת (ולעתים גם לביקורת שאנו משמיעים פנימה) של דרכי פעולתנו היום, של הצורך בהרחבת הפעולה החינוכית והדתית וכיו"ב. עם זאת, דומני שהתמונה מורכבת יותר. משהו משתנה בחברה היהודית-ישראלית, שחלקים בה נעשים צמאים יותר לתוכן יהודי, ללימוד יהודי ולחוויה רוחנית קרהילתית בכלל. הדבר מתבטא, למשל, בתנועה הגדולה של "חזרה לארון הספרים היהודי", במקום שנקנה לפרשת השבוע בשיח הישראלי (כל שבוע לומדים אלפי ישראלים פרשת השבוע או שומעים דרשה עליה שלא במסגרת בתי הכנסת ותפילת השחרית של שבת) ועוד. גם התחושה, שהאורתודוכסיה היא הנציגה האותנטית של היהדות - האהובה עלי או השנואה עלי, שאני דבק בה או שאני מנוכר לה - שוב אינה חזקה כל כך אצל הרבה מאוד יהודים בארץ. לא הכל פרי מעשה ידינו (הרפורמים) לטוב ולרע. חלק נובע מתהליכי עומק רחבים הרבה יותר.
אשר לשאלת המאבקים ש"המרכז לפלורליזם יהודי" מקיים מטעם התנועה. ראשית, המאבק מעולם לא נתפס על ידינו כמאבק נגד האורתודוכסיה, אלא נגד ממסדים אורתודוכסיים שמצאנו אותם לא פעם מפלים, משחיתים וכיו"ב. המאבק היה גם על הפרהסיה היהודית הנוצרת במדינת ישראל. מעולם לא הייתה כוונה להיאבק נגד יהודי אורתודוכסי באשר זו דרך חייו ואמונתו, לגרום לדה-לגיטימציה של עצם הווייתו הדתית או לגרום לו לשנות את דרך חייו.
מאבקים אלה, כולל לא רק מאבקים הנוגעים ישירות לשלילת זכויותינו ורמיסתן אלא גם מאבקים למען צדק ויושר בכלל - נמשכים ויימשכו. ועם זאת, צריך לומר שהמרכז לפלוןרליזם יהודי בפרט והתנועה בכלל הרחיבו מאוד את "מוטת כנפי" הפעילות הציבורית. אין היום כמעט מאבק למען צדק חברתי שאנשי המרכז אינם מסייעים לו, פעמים רבות מאחרי הקלעים. במקרים רבים מאוד לא מדובר כלל במאבקים הנתפסים בפרספקטיבה השטחית המקובלת כנוגעים לעניינים דתיים (מאבק הנכים, מאבק החירשים, מאבק האנמהות החד הוריות, המאבק למען צדק וחמלה כלפי הבדואים ועוד ועוד). דומני, שבפורום זה יהיה זה מיותר להסביר מדוע בעינינו אלה מאבקים דתיים במובהק.
בשנים האחרונות מושם הרב יותר דגש על כתיבה עיונית וליטורגית (עדיין מעטה מדי), על פיתוח מודלים קהילתיים,, על העמקת חיי הדת של הקהילות, כולל פעולות ממשיות למען צדק וצדקה וכיו"ב. שינוי זה לא נעשה למען הפופולאריות, אלא למען הדבר שלשמו אנו פועלים. אם גם נצא (ז"א, להשקפתנו, עם ישראל והחברה הישראלית) נשכרים מכך - אדרבא ואדרבא.

תוקן על ידי - רודףשלום - 19/01/2005 23:11:38

רודף-שלום,

אני מסכים איתך לגבי התמורה בחברה הישראלית, אלא שגם היא באה לא במעט לנוכח הרצון להגדיר מחדש את הזהות היהודית כדי להוציא מליבם של החרדים, הדתיים וכו'. ברור שזה לא כל הסיפור, אבל בהחלט חלקו.

אשר למאבק נגד האורתודוקסיה, בוא לא ניתפס לסמנטיקה: מה שאתה קורא מאבק ב"ממסדים מפלים, משחיתים" אני קורא מאבק בחרדים. אגב, גם הם נאבקים בעיקר על הפרהסיא הישראלית, ולא על זכותו של הרפורמי הפרטי לנהוג כרצונו ברשותו הפרטית. מכל מקום, לא משנה מה זה ואיך תקרא לזה, וגם אם תכחיש את שנאת הרפורמים כלפי החרדים (למרות שהיא ישנה, ובבירור), תיאלץ כמדומני להסכים איתי שהפעילות נגד אותם "ממסדים מפלים, משחיתים" מציתה את דמיונם של שונאי-חרדים למיניהם ומוסיפה לפופולריות של הרפורמה בעיניהם.


אידך גיסא

אידך גיסא.

אגב, גם הם נאבקים בעיקר על הפרהסיא הישראלית, ולא על זכותו של הרפורמי הפרטי לנהוג כרצונו ברשותו הפרטית.

מישהו מבלבל כאן בין המפד"ל לחרדים.



תוקן על ידי - עצכח - 21/01/2005 11:12:18

אבליג על הקטילה.

לגוף העניין: לא ראיתי שום הצעת חוק מטעם החרדים שנועדה להוציא את בתי הכנסת הרפורמיים אל מחוץ לחוק, או לאסור טקסי נישואין רפורמיים, או לאסור לבצע גיורים רפורמיים או כל כיו"ב.

המאבק הוא על הכרת המדינהבכל הנ"ל.

אידך גיסא

או 7 שנות מאסר לנשים מתפללות בכותל.

בכלל הכרת המדינה אינה דבר מופשט. השאלה אינה אם ידליקו משואה ביום העצמאות. מדובר בהחלט בפגיעה בחיי הדת הפרטיים של הרפורמי.אי יכולת להנשא ע"י רבו או רבתו. אי יכולת לכהן כחבר במועצה דתית.או לרב רפורמי לגייר על פי דתו.[שלא לדבר על השאיפה המוצהרת של החרדים ,אבל לא נכנס לזה.]
מדינת ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שמפלה יהודים דתיים ואינה מאפשרת להם קיום חייהם על פי דתם.
ומה שמפליא,שרפורמי שמנסה להלחם על זכויותיו מואשם בשנאה לחרדים.
אה.. ותודה על שאתם מאפשרים להם קיום דתם בבתיהם הפרטיים.

אני חושב שכולם יסכימו שיש להקים מועצה דתית רפורמית, לקבוע רב/ה ראשי/ת רפורמית, שיהיה לו מעמד של ראש דת, ולהכיר בדת הרפורמית כדת לגיטמית במדינת ישראל.

או אז יכולו הרפורמים להתחתן אצל אותו רב, להתדיין בבית הדין שלהם והכל יהיה מוכר על ידי המדינה.

אולם לא את זאת הם רוצים.

הם רוצים לכבוש את המלכה עמי בבית.
לא את הפרהסיה הם רוצים אלא את ההכרה בהם כלגיטימיים ביהדות.

אכן, הרפורמים בעיניי הם דת הנפרדת והולכת מהיהדות. יש להם הגדרות הלכתיות שונות, תפיסות שונות הקרובות יותר לנצרות. החלק המעשי בדת הרפורמית הוא בעיקר החלק הטוקסי, והחלק המהותי הוא בעיקר הלב. ואכן זה באמת יפה, ואף קרוב להיהדות.

אך יהדות זה לא.

זה הויכוח האמיתי.

ביום שמדינת ישראל תכיר בהם כעדה דתית עם ראש העדה הדתית, היכול לחתן ולגרש על פי הכללים הנהוגים אצלם (עם הכלל שכל כלל נתון לשינוי) אני חושב שכולם יהיו מרוצים, ובמחשבה שניה גם הם.

ואני מבקש סליחה מכל אחד או אחת אם נפגעו באופן אישי, כי זו ממש לא הכוונה.

אפילו אם היה נכון ש"החלק המעשי בדת הרפורמית הוא בעיקר החלק הטוקסי, והחלק המהותי הוא בעיקר הלב", מה שאין לו אחיזה והוא מראה על תפיסה שטחית שלך של האחר, הרי אין בכך אף לתאר שום זרם של הנצרות, בעצם.

אז אולי אתה מבהיר בהודעתך שלא ביקשת לפגוע (ואכן בי, לפחות, לא פגעת אישית, רק ציערת אותי ברמת הדיון שנקטת בה ),

בתחתית הדברים, באת "לקלל" ונמצאת מברך. אכן, ראוי שיהודים רפורמים, ויהודים לא אורתודוכסים בכלל, יהנו מחופש פולחן מלא במדינת ישראל, כפי שנאמר כאן על ידי פעמים רבות בעבר, וכפי שמפרט נאכאמלנישט בטוב טעם (למרות שהוא משרבב את נשות הכותל, שרובן המכריע אינו רפורמיות, אבל זה כבר שייך לאשכול אחר, לעניין).

אפילו ההגיגים שלך על היותה של היהדות הרפורמית דת אחרת אינם רלוונטיים. המדובר בהכרה כ"עדה דתית", לא דת, זוהי דרישת החוק. למשל, אם הכנסייה היוונית אורתודוכסית והכנסייה הקתולית מוכרות, כל אחת, כעדה דתית, זה לא אומר שהן דתות שונות. הדברים ברורים.

שבת שלום.


תוקן על ידי - עצכח - 21/01/2005 11:14:00

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 09/02/2005 6:15:31

לצערי אין עיתותי כרגע לענות באריכות, אבל שלוש נקודות קצרות:

1. אשמח אם העיתונאים יכבדנו בהסבר מלומד במה דומים הרפורמים לנוצרים. מדי פעם מועלית טענה זו והיא אכן ניצחת ומרשימה, דא עקא, עוד לא היה מי שהראה לנו שיש בה גם טעם וגם אמת.

2. אידך,
דעותיך מכובדות בעיני, אבל בחייך, להגיד שאין הפלייה ואין מניעה כלפי הרפורמים? ברצינות.
- טקסי קידושין של רבנים רפורמים אינם בעלי מעמד חוקי בארץ;
- אין תקצוב ממשלתי לבתי כנסת ולמוסדות חינוך רפורמיים;
- רוב הקהילות הרפורמיות פועלות במקלטים או מבני בתי ספר או במבני ארעי. עד עכשיו אני מצוננת מטקס בר מצווה שהתקיים בשבת שעברה באיזה בניין עלוב ורדוף רוחות;
- גרוע מכל אלה מסע קבוע ושיטתי של דה-לגיטימציה של הממסד האורתודוכסי.
שאמשיך?

כך שזה לגיטימי מצדך לסבור שהרפורמים אינם לגיטימיים, אבל לצאת בהצהרה כזו?.. ספק אם זה מכבד את תורתך ואת אומנותך.


3. אולי הרפורמים בארץ הם אלה שהחזיקו את הפנס לאחרים (מואדיב, רואה? שיניתי את דימוי הגדר), אבל רבים רבים הולכים בעקבותיהם (גם אם לא בדרכיהם) ותובעים לעצמם חזקה על יהדותם:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=529970&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

"להגיד שאין הפלייה ואין מניעה כלפי הרפורמים"?

ובאמת, שחרית, אני אמרתי שהם לא מופלים?
עברי על דבריי ונסי למצוא ציטוט שיש בו, ולו ברמז, כדי לבטא טענה שכזאת.
כשבא נאכאמאלנישט וייחס לי זאת - ניסיתי להבהיר, אבל הוא נותר בשלו, אז נואשתי; אבל כשגם את מגלה בעיות בהבנת הנקרא - אני מתחיל לחשוב שאני לא הייתי מספיק ברור (למרות שחזרתי וקראתי את דברי עצמי, והם נראים לי נהירים, בהירים וצהירים).

ברור שיש הפלייה כלפי הרפורמים. על השאלה אם זה מצב ראוי או בלתי ראוי אפשר לנהל ויכוח (ואין לי זמן להיכנס לחזית נוספת - על הראשונים אנו מצטערים - אז במטותא אל תכניסו אותי אליה), אבל על העובדות אין חולק: הרפורמים מופלים; אבל הם מופלים בזירה הציבורית, ולא הפרטית.

מה פירוש?
הפירוש הוא, שאיש, לרבות החרדים, איננו נוקט פעולה אקטיבית למניעה כלשהי של פעילות רפורמית: לא של נישואין, לא של בר-מצווה ("בר עבירה", כפי שלגלג הרב שך על החילונים), לא של גיורים רפורמיים ולא של שום דבר רפורמי אחר. כפי שאמרתי (אני אנלץ לחזור על עצמי), המאבק הוא לא על הזכות לעשות את הפעולות הללו, אלא על הכרת המדינה בהן (לרבות על תקצובן).
זה, מבחינתי, שייך למישור הציבורי, ולא הפרטי.
(וליתר חידוד אבהיר, כי המישור הפרטי איננו כולל בעיני רק ביתו הפרטי של האדם, כפי שניסה לייחס לי נאנכאמאלנישט, שהרי מרבית הפעולות הללו נעשות ברשות הרבים, אלא את כל מה שאיננו מערב את ה"שטעמפל" הרשמי של המדינה כמדינה).

ושוב: אולי זה טוב ואולי זה רע, ואפשר להתווכח על הראוי ועל הרצוי; אבל איש לא יוכל להכחיש כי אלה הן העובדות: המדינה איננה נוקטת כל פעולה אקטיבית דכאנית לגבי פעילות רפורמית פרטית (במובן הרחב הנ"ל), ואיש (לרבות החרדים) איננו מנסה לגרום לה לעשות זאת.

אז אני לא אומר שהרפורמים צריכים להגיד תודה על כך (כפי שלגלג נאכאמאלנישט), וזה לגיטימי מבחינתי שייאבקו על הזירה הציבורית, אבל זה גם לגיטימי שיבואו החרדים ויאבקו נגדם על אותו הדבר עצמו. ולכן כתבתי לרודף-שלום שהמאבק הרפורמי הוא אכן מאבק "נגד החרדים", ממש כמו שהמאבק החרדי הוא "נגד הרפורמים", אף על פי שהרפורמי איננו מנסה להגביל או לשנות את אורחות חייו הפרטיים של החרדי (כפי שציין רודף-שלום בצדק), ואף על פי שהחרדי איננו מנסה להגביל או לשנות את אורחות החייו הפרטיים של הרפורמי. אלה כאלה נלחמים על הפרהסיא הישראלית, ולא על רשות הפרט. זה בדיוק מה שטענתי, ואני עומד מאחורי זה.

משהו עדיין לא ברור?



אידך גיסא