|
|
| נשלח ב-21/1/2005 18:24 |
 |
| |
חבצלת,
"העיתונאים" הבהיר בדיוק למה הוא מתכוון כשכתב שהרפורמה מזכירה את הנצרות, ואת גם ציטטת מדבריו: "החלק המעשי בדת הרפורמית הוא בעיקר החלק הטקסי, והחלק המהותי הוא בעיקר הלב". שלא כדברייך, זהו היבט אופייני לנצרות הקדומה ולנצרות הפרוטסטנטית לגווניה בימינו.
הביקורת על "הפורמליזם ההלכתי" עולה בנצרות החל מישו עצמו וכלה באתרי אינטרנט אוונגליסטים דהיום. אני מקווה שלא תכחישי את העובדה שביקורת זו היא מיסודות הגישה הרפורמית.
למען הסר ספק אני רוצה להבהיר, שלדעתי זה איננו פגם מהותי ברפורמה, שכן הקו הזה לא נוצר אצלה מתוך חיקוי לנצרות, אלא מתוך הליכה בתלם התרבות המערבית-ליברלית המודרנית, שהיא חילונית ביסודה. ובכלל, לא באתי כאן להגן על הטענה, אלא רק להבהיר את הגיונה הפנימי.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2005 19:52 |
|
| |
אידך גיסא
בא נעשה סדר.
1]האמירה שההפליה היא רק במישור הפרהסיה,מובן אחד לה, שאין כאן שלילת זכיות הפרט אלא סידור צביון המדינה.
דא עקא הפרטים לא מתישבים עם התיזה הזו. משל למה הדבר דומה שהמדינה תאמר לאדם שאינה מגבילה אותו ומותר לו לאכול לחם בפסח.אך שהלחם יהיה מטופו. [שמת לב שמהתגובות שלך ושלי אפשר כבר לפתוח שולחן.]
המדינה מאפשרת הצגה של חופה וקידושין ע"י רפורמים כמו שהיא לא מגבילה הצגות תאטרון ששבהם מתחתנים השחקנים.
אבל כל מהות הנישואין במדינה, היא הכרת המדינה בהם.
זאת ועוד, הרי אין הגיון במאבק על כך. מה נפשך, האם זה מונע חיים משותפים של הזוג? לא! אז על מה המאבק? על כפית אורח החיים הפרטי של החרדים על זוגות רפורמים.
תאר לך שבבני ברק יאסרו על נשים חבדיות לטבול במקוה חבדית. עכשיו, נרד שלב ונניח שלא יאסרו עליהם, אבל לא יתקצבו מקוה שנעשית על פי שיטת חב"ד .האם גם אז תאמר שזה ויכוח רק על הפרהסיה של בני ברק?
2] לא התיחסת לדוגמא שהציע לך נאכאמלנישט. על איסור קיום תפילה בכותל.ונסיון לחוקק חוק שמטיל שבע שנות מאסר על עוברת על חוק זה. חבצלת טוענת שאלו לא נשים רפומיות אבל העקרון ברור.
3]וזה הנושא העיקרי, ההשואה לנצרות.קלות הדעת של אנשים בהשואה לנצרות. הרי להגיונו של עיתונאים החסידות של הבעש"ט שכותרתה היתה "רחמנא ליבא בעי" ובתוספת שינוים מהמנהג הקיים,היא בדיוק הנצרות של ישו .[כידוע שישו עצמו על פי הכתוב בברי"ה אמר "לא באתי לשנות מאומה מתורת משה".מהזיכרון] או האמירות על קבוצה בין החרדים שהיא הדת הכי קרובה לנצרות.
תאמר, ומה בכך? הרי יש כאן טיעון .זהו, שגם אם יש איזה מאפין בין דרך מסוימת ביהדות לבין הנצרות, היושר והגינות מחיבים לא להשתמש בזה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2005 20:08 |
|
| |
קעלעמער,
1. ואני לתומי חשבתי כי משמעותו של אירוע דתי היא בקיום ההלכתי שבו, ואינה מותנית בהכרת גוף חילוני. מצד שני, אם אמרת כי כל מהות הנישואין הרפורמיים היא הכרת המדינה בהם ולולי זאת אינם אלא הצגת תיאטרון, מי אני שאתוכח.
2. המאבק נגד נשות הכותל הוא דוגמא מצוינת למאבק על הפרהסיא הישראלית, בדיוק כפי שטען איד"ג. לא שמעתי על מי שחוקק איזה חוק שהוא כנגד נשים החפצות להתעטף בטלית, בשק ואפר או בעור תנין, בשעת קיום פולחנן הדתי בחצרן האחורית.
3. השוואתך בין החסידות לרפורמה אינה במקומה. החסידות הדגישה את עבודת הלב אך לא עקרה את משמעותן של המצוות המעשיות. אילו לא באה הרפורמה אלא לחלוק על חומרת הגאונים במליחה אחר ג' ימים, פרטי הלכות בורר הכרוכים בהכנת סלט ביצים, או על כמה ענינים באיסור הושטה לאשתו נדה היה אולי טעם בדבריך (אם כי גם אז יש לדון על המוטיבציה לשינוי ולא רק על השינוי עצמו). המגמה הרפורמית בכללותה היא לבטל לחלוטין את משמעותן של המצוות המעשיות, ובמיוחד המצוות שאינן טקסיות (מיד תבוא שחרית ותתקנני כי במניין ההשכמה בטמפל באלבקירקי יש זקן אחד שבצעירותו דווקא הקפיד שלא לאכול עוף בחלב בתשעה באב שחל בשבת בשנה מעוברת. אם אכן כך הוא, כל דברי אינם אלא הכללה נמהרת, בטלים ומבוטלים מעיקרא).
אין כאן "איזשהו מאפיין" הדומה בין הנצרות לרפורמה. השיטה המבטלת את תוקפן של המצוות המעשיות המפורשות בתורה, ומייתרת אותן לעומת חובת הלבבות היא זו שעמדה בלב הביקורת הרפורמית על יהדות ההלכה, והיא זו שעמדה ביסוד הביקורת הנוצרית על הפרושים. לכן ההשוואה בהחלט במקומה. בכל מקרה, גם אם נווכח בהמשך הדיון כי אין בסיס להשוואה כזו, לא הבנתי מה לא הגון וישר כאן.
אם כבר בחוסר הגינות עסקינן, הרי שראוי לעיין בטענות על חוסר יושר, בורות, שטחיות ורפש (וזה כבר מה שנשאר אחרי התיקון) הבאות כתחליף להתיחסות ענינית. אמנם עלי להודות כי טענה מסוג "אין אחיזה לדבריך" ללא נימוק אינה קובעת שפל חדש ביחס לנהוג במקומנו בדיונים מסוג זה (ומה עוד שיש בהשארת תגובה כזו ערך רב למעונינים לעמוד על רמתן של כותבות שונות), אך יושר והגינות כלפי המותקף אין כאן.
תוקן על ידי - עצכח - 22/01/2005 23:12:46
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2005 22:01 |
|
| |
י"י,
איני יודעת למה כיוון קעלעמר בדבריו, אבל לדעתי, יש חשיבות גדולה להכרת המדינה-הקהילה והחברה האזרחית בה כולנו שותפים, בנישואין. ברור, כי לדעת מי שנישא (ומשיא) בטקס יהודי רפורמי, יש לדבר תוקף דתי וערכי, וכבוד אלה במקומם מונח. למרות זאת, אם המדינה, כגוף אזרחי, אינה מכירה בנישואין הללו, נמנעת מן הזוגות הכרה שעשויה להקל עליהם בענינים רבים. האם אתה מכיר הרבה זוגות במדינת ישראל, שמסתפקים בטקס האורתודוכסי ואינם נרשמים כזוג נשוי במשרד הפנים? מדוע הם נזקקים לרישום הזה? האם לא מספיק להם התוקף ההלכתי של הטקס?
טענתך כי מטרת הרפורמה היא ביטול המצוות המעשיות, היא טענה רצינית, למרות האירוניה בה ניסחת אותה. אני מסכימה איתך שזרמים מסויימים בתנועה הרפורמית (ובראשיתה - היו אלה הזרמים המרכזיים והמובילים), אכן ביקשו לעשות זאת. מכיוון שהתנועה הרפורמית חרתה על דגלה, מאז ומעולם, את האפשרות להשתנות ולהתפתח, מהלך זה נפסק בתוכה כמעט לחלוטין בעשרות השנים האחרונות, ורוחות אחרות החלו מנשבות בתוכה: "חזרה" רצינית ביותר לכיוון של קיום מצוות "מעשיות" (האם יש מצוות שאינן כאלה?), טיפוח לימודי היהדות ותלמוד התורה, הדגשת המחויבות למדינת ישראל ועוד ועוד.
התנועה הרפורמית היא תנועה מתפתחת ומשתנה, ובניגוד לזרמים אחרים ביהדות, אין לה רגשי אשם ביחס לזה. אנשים ונשים הבוחרים בשייכות יהודית רפורמית (כך אני מאמינה ומקוה) מגלים דעתם כי מחויבותם הראשונה היא ליהדות ולעם היהודי, ומחוייבותם השניה היא לערכי חשבון הנפש והבדיקה העצמית - אם טעינו, נתקן; אם כשלנו, נשתפר. כך עשתה התנועה הרפורמית מאז ומעולם, וכך (כולי תקוה) תמשיך לעשות גם בעתיד.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2005 22:01 |
|
| |
אכן הדגש על כוונת הלב מתוך תפישה של "רחמנא ליבא בעי" עומד בבסיס העשייה הדתית של התנועה הרפורמית הקלאסית והעכשיווית. אם מישהו רואה בכך גנאי, צר לי מאד.
העובדה שהדגש על כוונת הלב הוא בסיס בנצרות הפרוטסטנטית, עדין לא עושה את הרפורמה ביהדות תנועה אחות לנצרות. אידך, אין לי אלא להסכים עם הרישא שלך שהדימיון אינו תוצאה של השפעה ישירה של הנצרות על היהדות. לגבי הסיפא, שמדובר בהליכה ברוח הזמן, גם כאן אתה צודק, אלא שבעיניי חיפוש כוונת הלב ולא יציאת ידי חובה מצוות אנשים מלומדה אינה "שיגעון" מודרני אלא עניין העומד בלב הליבה של היהדות.
אם הדימיון הטיפולוגי במקרה של הרפורמה והפרוטסנטניות אין לו יסוד "גנטי" או השפעתי, הרי שדימיון בין עדות יהודיות אחרות ובין עדות נוצריות אחרות מרשים לא פחות. כילידת הארץ חשבתי שהטנקים והריקודים ברחובות ומתן המטבע המסורתי והסופגנייה בחנוכה כולם אינם אלא המצאה של חסידות משלנו, משהגעתי לארה"ב, ראיתי שהדימיון לפועלן של כתות נוצריות אחדות הוא גדול מכדי שיהיה מקרי (אם כי, מי אמר שאין ניסים).
כמו כן, מחזירי בתשובה (תשובה?) כריזמטיים, על הריטוריקה שלהם (ובכלל זה הטיעונים הכמו-מדעיים שלהם), הקלטות שלהם והעצרות ההמוניות שלהן, אינן שונות כלל ועיקר מאלה של נואמים וממטיפי דת אוונגליסטיים נוצריים. במילים אחרות, הדימיון של אמנון יצחק למטיפי דת דרומיים פונדמנטליסטיים אינו מבייש את הדימיון של הרפורמים לפרוטסטנטיים.
~*~
יצחק יונתן,
אתה מקפיד לומר שאין סיכוי לנהל דיון על התנועה הרפורמית בלי שהדברים ייגמרו במריבה. דבריך באשכול זה, הם דברי אדם ישר ואוהב אמת שחרד מכך שדבריו יתבארו כחסרי טעם. כך ורק כך יש לקרוא אותם, אחרת יבוא אדם ויתמה מה לו לכותב ברמתך אצל הודעה כזו שהותרת פה לעיל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2005 22:24 |
|
| |
אמשלום,
מי יקום עכשיו ויאמר שאנחנו אותה אישה?... שתינו שלחנו הודעה באותה דקה בדיוק.
אידך,
כשם שהקריאה the personal is the political נוקבת היא, כך גם היפוכה - הפוליטי הוא גם הפרטי!
אי תקצוב התנועה הרפורמית, בתי הכנסת שלה, מוסדותיה החינוכיים ובתי המדרש שלה הם אמירות פוליטיות שלכאורה מנותקות מחייו של הפרט ובחירותיו אבל רק לכאורה.
הצינון שהבאתי לדוגמה שנבע מישיבה בבית כנסת במבנה רעוע ורדוף רוחות הוא כמובן דוגמה פעוטה ושטותית לעומת ההדרה הקבועה שנעשית לרפורמים במדינתנו. ההדרה בספֵירה הציבורית משפיעה על הבחירות האישיות והפרטיות של אנשים שאינם רפורמים "שרופים".
לדוגמה, רבים רבים מרגישים שאם כדי להינשא אצל רב רפורמי צריך לא רק להתמודד עם הדודה של אמא שמאיימת לא לבוא, אלא גם לטוס לקפריסין ולעבור שם רישום נישואין מגוחך (ויקר), אולי לא "שווה" לעשות את זה?
ההבחנה שלך בין הספירה הציבורית ובין הספירה הפוליטית מועילה, אבל עובדת רק באופן חלקי. אווירת האי-לגיטימציה הייתה זו שאפשרה לרב אברג'יל ולכנופיית מרעיו לפרוץ לקהילת 'כל הנשמה' בירושלים ולפרוע פרעות בחבריה, כולל הכאת רב הקהילה וגניבת ספרי התורה שלה. אני מביאה דווקא דוגמה זו של אירוע חריג במיוחד שהתרחש לפני יותר מעשור, מפני שהוא היה אחד מהאירועים המכוננים שהביאו ליתר מודעות ליהדות הרפורמית בארץ ולעוול שנגרם לה.
הארינה הציבורית שלנו יכולה להכיל גם את כווולם, יש מקום. אבל יש אלה שרוצים להדיר את רגליהם של זולתם. אל תטגן את הרפורמים והחרדים באותו מחבת. אנא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 04:27 |
|
| |
יצחק יהונתן.
ברשותך אדלג על נושא הכפיה הדתית,פחות מענין אותי לדון בכך כאן [ואני מצטער על מה שכתבתי לעיל.],מה גם שאני כולל בתוכו את הכפיה על החילונים [והכפיה בתוך הקבוצות החרדיות עצמן.הדוגמא מהמקוה לא נולדה במוחי ההוזה] ואין זה יחודי כלפי הרפורמים.
נסכים אך זאת, שישנה הפליה . ומדינה לא יכולה להרשות לעצמה הפליה על רקע דתי.
בנוגע לסעיף 3.
בשום אופן לא השותי את החסידות לנצרות, רק טענתי כלפי "העיתונאים" שלהגיונו ניתן לעשות זאת. אני אכן לא חושב שיש דמיון, ודאי לא כהטחה מול החסידות שהיא והנצרות דומות. הטחה כזו מקורה לא נקי-לטעמי- ויש בה חוסר יושר. כך חשבתי כשקראתי את ההסטוריון דובנוב, הוא משוה את הבעש"ט לישו. וכך אני חושב כלפי מי שבדיון על מגזרים יהודים מטיח, את האשמה הכבדה [מצטער,אני רואה בנצרות אשמה כבדה.] בזולתו .ולואי ואתבדה.
ואדרבה, לטעמיך, הרי ראשוני הנוצרים לא שינו מאורח חייהם היהודי .גם הבאתי ציטוט מהברית החדשה שבו ישו בפירוש אומר שלא בא לשנות. א"כ לא ניתן לדמות את הרפורמה לנצרות. אלא אם כבר ,כטענת אידך גיסא, לחילוניות הליברלית . וזהו הדיון כאן ימים רבים.
תוקן על ידי - קעלעמר - 23/01/2005 4:30:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 05:03 |
|
| |
קעלעמער,
אכן, החשש מפני סוג של רפורמה ליווה את ראשית החסידות, ועליה היתה ההוכחה שלא תוביל את העם לסוג של נצרות חדשה.
חבצלת,
כפי שהסביר העיתונאים, אכן יש מאפיינים דומים בין עקרונות הרפורמה לעקרונות שהולידו את הנצרות והולכים איתה עד היום.
אמשלום,
אכן יש משמעות גדולה להכרת המדינה בנישואין, משלושה הבטים, שנים משותפים לאורתודוקסים ולרפורמים, ואחד נפרד.
המשותפים
חוק העונשין אוסר על נישואין ללא רישום, ומטיל עונשי מאסר בפועל על כך. ולכן לא תמצאי מי שנישא מבחינה הלכתית בלבד (אא"כ יש לו מה להסתיר).
להכרת המדינה בנישואים יש משמעות משפטית וכלכלית, בירושה ובמשכנתאות.
נפרדים
אינני יודע איזה "סוג" רפורמית את, אולם הרפורמה מאז, ראתה בדת סוג של דבר שבידי אנוש. ברצותו אוחז וברצותו שילח. והועידה של הרבנים הרפורמים, מחליטה מידי פעם על העקרונות הדתיים החדשים. ראיה כזו, שרואה בדת את הדבר העמוק ביותר שחברה יכולה לארגן, או להפך, החברה היא המסגרת העמוקה ביותר של הרגשות הדתיים (דבר שצחוק ההסטוריה, החרדים היום מקדשים ביתר שאת) הרי שהכרת המדינה בנישואים, היא היא חלק מתוקפם המהותי.
לעומת זאת, האורתודוקסים רואים בקנין האשה אקט משפטי-הלכתי, העומד בפני עצמו, ואינו זקוק לשום הסכמה חיצונית. תקפותו עומדת גם אם נעשו ע"י שליח בין בני זוג שלא ראו מעולם זא"ז והעולם כולו יזעק שאין כאן תקפות. (ובלבד ששאר התנאים התקיימו כהלכה).
מאידך, הכרת המדינה בנישואים הרפורמיים, תהפוך אותם לשווי ערך כמו האורתודוקסים, וזו המלחמה כאן.
*פניקס* - כינוי במיתולוגיה היונית לעוף מדברי אגדי החי 500שנה, אחר כך הוא שורף את עצמו וחוזר לתחיה מתוך אפרו"
נורמלים, תתעוררו מהחול!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 06:31 |
|
| |
ועוד נקודה (אין לי זמן להגיב על הטענות דעיל, אבל קשה להתאפק...).
שמתם לב שכמעט כל דיון ב"מאפייני התנועה הרפורמית" (או בכל כותרת אחרת הרומזת לאותו תוכן) גולש, במוקדם או במאוחר, לדיון על מעמדה במדינת ישראל ועל האפלייה נגדה?
מה זה אומר, לדעתכם?
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 23/01/2005 6:35:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 06:33 |
|
| |
הפניקס,
"חוק העונשין אוסר על נישואין ללא רישום, ומטיל עונשי מאסר בפועל על כך"? אמנם עברו לא מעט שנים, והזכרון כבר לא צה שהיה פעם, אבל קראתי את חוק העונשין יותר מפעם אחת ולא זכור לי סעיף כזה. התוכל להפנות אותי למספרו (ולצטט את לשונו, אם אפשר)?"
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 07:29 |
|
| |
איד"ג,
זה בעיקר אומר שיש הפליה ושעצם קיומה מפריע לדיון להתנהל ברמה התיאורטית-פילוסופית, שאני (לפחות) כמהה אליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 08:41 |
|
| |
אין איסור על כך בחוק, כרגע. קיימת הצעת חוק של ח"כ גילה פינקלשטיין להטיל על כך שלוש שנות מאסר. ההצעה הועלתה בעקבות קידושיו ע"י שליח של יגאל עמיר. דומני שהיא עברה קריאה טרומית.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 10:05 |
|
| |
שתי הערות מהירות ועוד אחת:
אידך,
1. הוויתי הדתית אינה מתמקדת בתחושות קיפוח וההפליה שהתנועה הרפורמית זוכה לה בארץ אינה במרכז תודעתי. עם זאת כששבים ומטיחים בנו שאנו מייצגים תנועה שבעה ומדושנת, זה זועק לעין ובאמת נותן תחושה של לעג לרש. על עצם קובלנתך על הטוענים להפליה כבר ענו באריכות באשכול נשות 'קולך' ואכמ"ל.
2. לשאלתך משעה 6:26 תשובתי היא לא רבתי. בשום אופן איני רואה שניתן לעשות רדוקציה של החיים הדתיים של האורתודוכסים ל"מצות אנשים מלומדה" ואם כך עלה מדבריי הרי אני מבקשת לתקן את הרושם!
קעלעמר,
לגבי נזיפתך, אני דווקא חושבת שיש מקום להשוואה בין קבוצות דתיות שונות. מהשוואה כזו ניתן ללמוד ולהבין תופעות דתיות באופן רחב יותר. בהקשר זה, איני רואה גנאי בעצם ההשוואה של מגזרים יהודיים לדנומנציות נוצריות אם היא נעשית באופן ענייני. הסכמתי שיש נקודות דימיון בין הרפורמה ובין הנצרות הפרוטסטנטית ושהן צריכות להידון ברצינות. באותה נשימה טענתי שיש מקום להשוות בין פועלה של חב"ד לפועלן של קבוצות נוצריות מסוימות. ושוב, איני טוענת שיש כאן מקור גנטי משותף או בהכרח השפעה הדדית, אני טוענת בראש ובראשונה לדמיון טיפולוגי.
עם זאת, אני מקבלת את דבריך שייתכן והשוואה כזו היא טעונה מדי מכדי שתידון בקור רוח ואולי עדיף לזנוח אותה כליל. מעניין רק שלאורך אינספור הודעות משווים את הרפורמים לנוצרים והתנגדות רבתי לא נשמעת, אבל ברגע שמושוות קבוצות יהודיות אחרות לנצרות קמה צעקה (בכללי ובתיבה הפרטית).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2005 11:48 |
|
| |
אמשלום,
מעולם לא טענתי כי לשאלת הכרת המדינה בנישואין רפורמיים אין משמעות פרקטית. הדיון היה בטענתו של אידך כי המאבק ברפורמה מתרכז בהבטים של הפרהסיא הציבורית, ולא בשלילת זכותם של בודדים לנהוג על פי מנהגי הרפורמים. על כך טען קעלעמער להפתעתי כי אי הכרת המדינה בנישואין רפורמיים מעקרת את משמעותו של הטקס כולו, ותגובתו על כך הרי היא לעיל.
גם דברי על היחס למצוות המעשיות ברפורמה אז והיום, נאמרו כמענה למגיבות המתממות שמעולם לא שמעו ולא ידעו על הבט כזה ברפורמה (אגב, אירוניה לעולם אינה סימן לטענה לא רצינית, התממות והטחת עלבונות בבר-שיחך דווקא כן). אינני יודע על טיבו של שינוי זה שהזכרת ומה הקפו, אך ככלל יש לומר כי כל עוד היחס של התנועה ואנשיה להלכות שבת, איסורי עריות, כשרות וכו' אינו זהה ליחס לגזלה ורציחה, ביקורתו של העיתונאים בעינה עומדת.
קעלעמער,
לא נחלק איש באשכול זה על כך כי המדינה מפלה את הרפורמים במישור הציבורי. לא הבנתי מה מקורה של קביעתך האקסיומטית כי מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה הפליה על רקע דתי. יכולה ויכולה ואף רצוי שתעשה כן. לו הייתה השעה כשרה וידנו תקיפה, על כל משמעותו של מושג זה, היה ראוי כי המדינה תפלה אנשים גם על רקע התנהגותם הדתית בחדרי חדרים. לעת עתה, אין אפשרות להשיג קונסנסוס שיתמוך במהלך כזה, אך יש אפשרות להשיג קונסנסוס שתומך בהפליה בתחומים שונים של הפרהסיא.
באשר להשוואה לנצרות, כבר הבהיר זאת איד"ג לעיל. ביטול מוחלט של המחוייבות לקיום המצוות המעשיות תוך התכסות בכסות הטיעון של "מלומדה" הוא ציר מרכזי הן ברטוריקה הרפורמית (ואף כפי שהיא מיוצגת בדיון זה ממש), והן בפולמיקה הנוצרית לדורותיה. בניגוד לחסידות שככלל הציבה את הדרישה לעבודת הלב בנוסף לחיוב הבסיסי לקיום המצוות (ולכך אכן יש תקדימים גם בחז"ל), כאן מדובר בקריאה המעודדת התעלמות מוחלטת מאיסורי תורה.
כך, כאשר אומר אדמו"ר פלוני כי יש לשים לב למה שיוצא מהפה יותר מאשר מה שנכנס אל הפה הרי אלו דברי התעוררות חשובים, שכן ברור לכל כי אין כוונתו להורות לחסידיו לאכול נבלות וטרפות אם רק יקפידו יותר באיסור רכילות. כאשר דברים אלה עצמם נאמרים בקונטקסט אחר, על ידי אנשים האוכלים נו"ט בפרהסיא ביוה"כ שחל בשבת, משמעותם אחרת לגמרי.
אין כל חשיבות מה אמר או התכוון אותו האיש עצמו, אם בכלל היה קיים, כיוון שברור שמסר זה במשמעותו הקוראת לביטול המצוות המעשיות הוא מרכזי מאד בטיעון הנוצרי מאז ימי הנצרות הקדומה, ואין נפק"מ כעת בדיון מי מראשי הנצרות חידש רעיון זה, באיזו שנה או באיזו שעה.
להבנתי, גם איד"ג לא חלק על דמיון זה אלא מחמת המוטיבציה השונה. לדעתי, אם נקבל את עמדתו של איד"ג, זוהי דווקא נקודה לטובת הנצרות לעומת הרפורמה. לפי טענה זו (ויסלח לי איד"ג על הניסוח הלא-אקדמי) המוטיבציה של הנוצרים הייתה אמונה דתית אוטנטית, בעוד שזו של הרפורמים הייתה חיקוי לתרבות חילונית. כידוע, מסיבה זו בדיוק, יש המפקפקים (לא אני כמובן) בעצם היותה של היהדות הרפורמית דת. וממילא, להבנה זו אינני בטוח שיש כאן הטחה והאשמה, אלא להפך, אך אין המקום כשר לדון בכך.
תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 23/01/2005 11:55:51
|
|
|
|
|
|
).
