דיון במאפיני התנועה הרפורמית

כמ"ש חז"ל "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה", כנראה יש הדורשים זאת גם על ואהבת שבקריאת שמע....

מה שלא הסתיים הוא הדיון בנושא שעל הפרק, שהוא חשוב וזוקק עיון. אני גם מוכנה להידרש לו, כל עוד ייעשה בדרכים הראויות.

ואתה אידך, מצטערת, אבל אני מתקשה לתייג אותך כחשוך ואפל (מי יודע, אולי זו החיבה המקלקלת את השורה). לגבי הדברים, התנועה הרפורמית כתנועה דתית היא תנועה דתית (טאוטולוגיה?) וככזו, האמונה בקיומו של האל ובהיותו שומע תפילה שרירה היא. אדרבה, בגילוייה הקיצוניים של הרפורמה הקלאסית, היו שהאשימו את הרפורמים שלא נותר להם דבר מאורח חיים יהודי ומקיום מצוות וכל שהם מחזיקים בו הוא האמונה המונותאיסטית בא-להים.
עם זאת, התנועה הרפורמית מכירה בכך שלאנשים רבים יש רגשות מורכבים, סותרים ומבולבלים כלפי הא-להות. רגשות אלה אינם מיוחדים כמובן ליהודים רפורמים, מה שמיוחד הוא שהתנועה הרפורמית מסרבת להתכחש להם ונותנת להם ביטוי. טוב היו עושות קבוצות דתיות אחרות אילו היו נותנות ביטוי לרגשות סבוכים של בניה ובנותיה.
ומי היה זה שאמר שבמקום שדוחקים בו חששות וספקות, לא צומחים פירות?


תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 15/02/2005 18:18:18

אני מצרפת פה את מה שכתוב במצע של התנועה ליהדות מתקדמת בעניין א-להים והאמונה בו.

הדברים מובאים בסעיף הראשון בשער הראשון של המצע, ואלו הם
"זה ספר תולדות אדם ביום ברא א-להים אדם בדמות א-להים עשה אותו (בראשית ה, א)

האמונה בא-להים ובייחודו עומדת ביסודה של החוויה הדתית היהודית.
האמונה התמימה, ובצדה התהייה בדבר מהות האלהות, ליוותה את האדם היהודי במרוצת חייו, וכל דור ודור העשיר את הניסיון להבנת ה"עומד מעבר לנו".
המפגש עם הא-להים והחיפוש אחרי נוכחותו היו, והנם, רבי פנים, שכן הם צומחים מתוך מגוון רחב של חוויות אנוש ודרכי חיים.
לרבים מבני דורנו, האמונה, ובמיוחד בביטוייה המסורתיים, אינה חוויה ברורה מאליה.
כאבותינו ואימותינו אנו חשים פעמים רבות בקיומו של ה"נשגב" וה"בלתי נתפס", ועם זאת, לעתים, הספקות והשאלות הם עיקר נחלתנו, ולא התשובות.
כיהודים מתקדמים אנו מבכרים את חווית החיפוש על פני אמונה השוללת תהיות , וגם בחיפוש זה אנו רואים דרך להגשמת הציווי: "ואהבת את ה' א-להיך" (דברים ו, ה)


http://www.reform.org.il/About/matza.htm


************************************************

כמו כן, אני מביאה את דבריו של המצע החדש (1999) של התנועה הרפורמית בארה"ב בעניין הא-להים והאמונה בו.

We affirm the reality and oneness of God, even as we may differ in our understanding of the Divine presence.

We affirm that the Jewish people is bound to God by an eternal (b'rit), covenant, as reflected in our varied understandings of Creation, Revelation and Redemption.

We affirm that every human being is created (b'tzelem Elohim), in the image of God, and that therefore every human life is sacred.

We regard with reverence all of God's creation and recognize our human responsibility for its preservation and protection.

We encounter God's presence in moments of awe and wonder, in acts of justice and compassion, in loving relationships and in the experiences of everyday life.

We respond to God daily: through public and private prayer, through study and through the performance of other (mitzvot), sacred obligations -- (bein adam la Makom), to God, and (bein adam la-chaveiro), to other human beings.

We strive for a faith that fortifies us through the vicissitudes of our lives -- illness and healing, transgression and repentance, bereavement and consolation, despair and hope.

We continue to have faith that, in spite of the unspeakable evils committed against our people and the sufferings endured by others, the partnership of God and humanity will ultimately prevail.

We trust in our tradition's promise that, although God created us as finite beings, the spirit within us is eternal.


In all these ways and more, God gives meaning and purpose to our lives.

http://ccarnet.org/platforms/principles.html






תוקן על ידי - שחרית - 24/01/2005 12:32:33

ממללא,

א. אני ממש לא רואה היכן ראית באשכול זה דיון ב"אחר" האורתודוכסי. אתה, כמי שרואה עצמו שייך לאותו "אחר" מעלה שוב ושוב את מצוקתך האישית כלפי טיעוני התנועה הרפורמית ודרכה - וזכותך המלאה לעשות זאת. אני מצדי, לא ניסיתי להכפיש, לצמצם ו/או להדיר אף אורתודוכס (ואף יהודי) מדברי. כל שטענתי שוב ושוב, הוא, שבהחלט ייתכן והדרך הרפורמית אינה מתאימה לכווולם (ולא בגלל שהיא טובה מדי בשביל אנשים מסויימים, אלא פשוט בגלל שאינה מתאימה).

ב. טענתך, עליה אתה חוזר שוב ושוב, לגבי ההלכה כמסגרת חיים מחייבת ומאפשרת, מובנת לי היטב. איני מתווכחת איתה ואיני מנסה לסותרה. אני רק מנסה להאיר את העובדה שגם היא אינה מתאימה לכולם. עוד אני טוענת, שעבור אלה שהיא אינה מתאימה להם, יש מיני אפשרויות שונות לחיים יהודיים מלאים ומשמעותיים, והרפורמה היא רק אחת מהן.

ג. אתה, כאחרים באשכול זה ובחיים בכלל, מבקש ממני ומחברותי וחברי לתת תשובות חד-משמעיות לפרקטיקה היומיומית, לפילוסופיית החיים וכו'. אני מודה ומתוודה - אין לי כאלה. אני מציעה שאלות וחיפוש, ויכולה לפרוש את התשובות שמצאתי בעצמי אחרי יגיעה רבה (וגם בהן יש חלק שאינו קבוע לחלוטין, ויש בו מרכיבים משתנים ומתפתחים). רוצה? תאכל. לא רוצה? אל תאכל. אין לי כוונות מיסיונריות ולא שאיפות לרפרם את כל יהודי העולם.

ד. לגבי העניין הפילוסופי - אני פוגשת אנשים ונשים יהודיים שדרכיהם אל היהדות ובתוכה שונות זו מזו. חלקם מגיעים מן הצד המעשי והיומיומי; חלקם בוחרים לקדש את חייהם החילוניים באמצעות טקסי מעגל החיים ומעגל השנה היהודיים בלבד; חלקם בוחרים ללמוד בבתי מדרש ובאוניברסיטאות, לימודי יהדות מסוגים שונים; חלקם בוחרים לדון עם עצמם ועם אחרים על יהדותם, באמצעים פילוסופיים. כל אחת מן הדרכים הללו לגיטימית בעיני, גם כשאינה דרכי שלי.
ההערה שלי לאיד"ג, היתה ספציפית לענין העלאת השאלה של מעמד התנועה הרפורמית בארץ. הערתי (אולי בקיצור ובאופן לא מובן עד הסוף) כי הייתי מעדיפה לשוחח על הרפורמה והרפורמיות באופן עמוק וענייני, ולדון על המרכיבים החברתיים והרעיוניים, מבלי להיזקק לדיון משפטי ואזרחי, ששייך לתחומים בהם הענין האישי שלי פחוּת, והרבה פעמים יש בהם כדי להסיט את הדיון (לטעמי לפחות).






תוקן על ידי - אמשלום - 24/01/2005 13:13:04

המצע האמריקאי הוא חד משמעי הרבה יותר מהמצע הישראלי בקביעה כי האל קיים.

חילוקי דעות עקרוניים - בשאלה זו, כמו בשאלות אחרות (למשל, העקרון הפטריליניאלי שהוזכר לעיל) - בין פלגיה של התנועה ברחבי העולם, מעלים לדיון מאפיין אחר של הרפורמה: האם מדובר בתנועה אחת, או שמא בקבוצה של תנועות, השותפות אלו לאלו בחלק מעקרונותיהן אך שונות בשאלות מהותיות?

תודה גו"ג,
אני מנסה לומר את זה לאורך תליסר העמודים האחרונים ובדרך כלל דבריי אינם מותירים רושם...

הודעה ואזהרה

היות ובאשכול זה הדברים הגיעו לידי נשיאת מטענים אישיים, כל הודעה שתבוא מכאן ואילך שיהיה בה רמז לעניין אישי, תוכנו יימחק לאלתר ללא שליחת תכניו אל הכותב.

מי בעל דברים ויביא לכאן מראה מקום וציטוט של דברי ר' נחמן מברסלב על היותה של שאלת "איה" הדרגא הכי גבוהה בבחינת כתר?

מציץ:

ר' נחמן אכל חזיר?
ר' נחמן הבעיר אש בשבת?
ר' נחמן ביטל טהרת המשפחה?
....
(נא להשלים באינדוקציה את תר"י השורות הבאות)

למה אנשים מתעקשים לדבר סביב סביב, כאשר האמת גלויה וידועה לכולם ??? (ראה הודעתי לעיל לגבי הקומוניזם).

היהדות הרפורמית מגדירה את עצמה כלא הלכתית. זה אומר שליהודי ריפורמי אין שום מחויבות לכל סט או תת סט של עקרונות מעשיים הנובעים מן התורה. בספרו של מיכאל מאיר מתועדות כמה אפיזודות בהן ניסו להציג עקרונות כאלו, והם נדחו בשאט נפש על ידי התנועה בכללה.

כעת, יש רבה נימוקים טובים ומעניינים לטובת מה שאנו קוראים אפיקורסות, לדוגמה חוסר אמונה במציאות הבורא או ביכולת לתקשר אתו ("תורה מן השמים", איך שתרצה לקרוא לזה). על פניו קשה לי לראות מדוע מנימוקים כאלו אדם צריך להיות ריפורמי. הטיעון האפיקורסי אינו לטובת הרפורמי אלא לטובת החילוני. (אם נראה לך שאני טועה בנקודה זו אנא הסבר).

אם "יהדות ריפורמית" אמורה להביע סוג של התנהגות דתית (ולא JCC) אזי הטיעון לטובת הריפורמי אמור להיות בתוך המסגרת הדתית, כלומר להסביר מדוע קיומו של הא-ל והאינטרקציה שיש או היתה לנו אתו מחייבת להתנהג כיהודי ריפורמי, ומהי בעצם התנהגות כזו. הצבעה על מגרעותיה של האורתודוכסיה, חמורות ככל שתהיינה, או לחילופין השמוש בטיעון האפיקורסי למינהו, אינם יכולים להוות תחליף בנקודה הזו.

מפיסטו

מכותלי דבריך ניכר שלא עמדת על סוף דעתי (ובצדק, שכן לא פירשתי למה כוונתי). לא עלה על דעתי לומר שר' נחמן היה רפורמי או משהו כזה. התייחסתי אך ורק לדיון שהתפתח בסוף האשכול בנוגע לכתוב במצע הרפורמי על החיפוש , שהיו שטענו כאן שזה מעיד על כך שהתנועה הרפורמית אינה תנועה דתית. רציתי להראות שההתיחסות לחיפוש ולשאלות באמונה הוא עניין מורכב ושאנו מוצאים יחס כזה גם אצל מי שאין פקפוק לגבי דתיותו. כעין זה מסופר בשם הרבי מקוצק , אבל לך תדע אם מעשה זו אמת. נדמה לי שמישהו הביא כאן פעם בשם ר' חסדאי אבן קרשקש דברים דומים. (את דברי הארכיבישוף דק"ק קאנטרבורי לאחר אסון הצונאמי לא רציתי לצטט, כדי לא לתת סימוכין להשוואה לנצרות , אבל בכל מקרה נראה לי שאין ספק שהוא אדם דתי למהדרין . וזה הרי העניין כאן, האם נוכל להגדיר כדתי מי שיש לו יחס חיובי לתהיות באמונה).

למרות שמסתבר שדבריך לא כוונו לדברים האמורים אומר לך מה דעתי.

אתה מדבר על טיעונים לטובת הרפורמה. ובכן אני סבור שאין כאלה . אבל בכך אין הרפורמה שונה מן האורתודוכסיה או מכל דת אחרת. לא מובן לי למה מישהו חושב שהגיוני יותר להיות אורתודוכסי מאשר רפורמי. האם אתה סבור שבחירת דת היא עניין של הגיון מזוקק ?

אם הדיון שאנו מנהלים כאן הוא בשאלה האם ראוי ונכון להיות רפורמי , אולי כדאי שקודם נדון באופן עקרוני כיצד מכריעים בכלל בשאלות כאלה (אמנם אם נתחיל לדון בזה נכלה את כל ימי חיינו ולא נגיע לקוצו של אל"ף ). אבל לא ראיתי לאורך 15 עמודי האשכול הזה (ובכל שאר הדיונים בפורום זה) דיון בשאלה הזאת. ראיתי הרבה דיונים האם הרפורמה ראויה להתקרא בשם יהדות או בשם דת בכלל והאם היא שוחה עם הזרם או נגד הזרם , אבל למה לעזאזל שאחד מכל אלה יעניין מישהו הבא להכריע האם להיות רפורמי ?

מה יקרה אם ננהל דיון בשאלה מדוע להיות אורתודוכסי (או דתי בכלל) ? ניסיון העבר מורה שאף פעם דיון כזה לא יתקיים באופן כנה. יהיו כאלה שיענו בהתקפה על החוצפה שבעצם הצגת השאלה, יהיו כאלה שרק יתחמקו בעדינות (תלוי בשואל ובנשאל) ויהיו כאלה שילעגו לנאיביות בעיסוק בשאלות טיפשיות כאלה , אלה שכן ינסו לענות בכנות יסתבכו בסתירות ללא מוצא או שבשורה התחתונה הם יאמרו משהו בסגנון "האמונה עומדת מעל השכל".

אני מכיר יהודים אורתודוכסים חכמים הסבורים שאין הם צריכים להצדיק את אמונתם על פי השכל וכאלה שפחות חכמים הסבורים שיש בידם הצדקה כזאת (מעולם לא נתקלתי בצירוף אחר... ). אני באופן אישי נוטה לדעה הראשונה (אין זה אומר שאני חושב על עצמי שאני חכם , למרות שמהשורה הקודמת משמע שכן). ואני סבור שאפשר להסביר זאת בצורה שתתיישב על הלב. אבל דא עקא שאינני מסוגל להבין כיצד עמדה כזאת יכולה להתיישב עם קנאות וחוסר סובלנות. (ולפני שתתפרץ על הסתירות שבפלורליזם , אבהיר שאני מתייחס אך ורק לתחום מוגבל של אמונות ודעות וממילא כל מיני דוגמאות על קוצצי אוזניים ושורפי אלמנות אינן רלוונטיות ואם יהיה צורך ארחיב בדבר).

כך או כך אין בידי האורתודוכסים שום טיעון לטובת העדפת האורתודכסיה על הרפורמה(וכן להפך) או בחירה באחד מהם בכלל. יש הרבה טיעונים לא רלוונטיים לגבי שיעור ההתבוללות או מידת הנאמנות למסורת ולגבי מיהו הממשיך האותנטי של היהדות ההיסטורית , אבל לכל אלה אין שום משמעות ערכית/מוסרית .

יש עוד סוג של טיעון שעולה באורח קבע בדיונים האלה והיא שלמרות שאכן אין שום טיעון לוגי לטובת האורתודוכסיה (או לדת בכלל), הרי שהאורתודוכסיה היא משהו "אותנטי" או "אמיתי" בעוד שהרפורמה היא בסך הכל סוג של העמדת פנים וזיוף. אינני יודע מה יש לעשות בטיעון הזה . אני מבין שלפני מאות שנים היה מקום לסוג הזה של טיעון , שכן היה טעם בהעמדת פנים מכל מיני סיבות . אבל למה שאדם מודרני בן ימינו שלא איתרע מזלו לחיות בבני ברק ושאינו מתמודד לנשיאות בארה"ב יעמיד פנים שהוא מאמין בא-ל סתם כך. האם מישהו באמת חושב שיהודי שהולך להתפלל בשבת בבית הכנסת עושה זאת כדי שכאשר יתקל באורתודוכסי הוא יוכל לטעון שגם הוא עדיין שייך ליהדות? העובדה היא שיש מאות אלפים ואולי מיליונים כאלה ולא נראה לי שיש סיבה לפקפק ברצינות שבו הם לוקחים את הדרך שלהם.

השורה התחתונה היא שאין לדרוש מהרפורמים להסביר למה הם סבורים שיש להיות רפורמים יותר ממה שדורשים הסבר כזה מהאורתודוכסים. לשניהם אין הסבר לוגי מחייב ולשניהם לא אמור להיות הסבר כזה. כמובן שכל אחד יכול לתת טעם לעמדתו שכן הבחירה אינה חסרת טעם , אבל אין זה מסוג הנימוקים שאפשר להציגם בחקירה צולבת .

וצריך עיון אם יש בכלל מקום לויכוחים בין רפורמים לאורתודוכסים בשאלה איזה דרך היא הנכונה. שהרי אין שום בסיס משותף לדיון. הטיעונים מתחילים מהנחות יסוד שונות שנובעות מהרגשות אישיות שאף אחד אינו מסוגל להצדיק (ואם מישהו סבור שכן, אז בוא נתחיל משם ובל נלך סחור סחור).


[הורדתי אותו, ולכן תיקנתי את התיחסותך לקטע.]

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 25/01/2005 15:03:15

אמשלום,

א. מצוקתי האישית? בא לך לספר לי על זה?

לגופו של עניין, אני מבין שיש כאן קולות שונים מקרב האורתודוכסיה שלכל אחד טענות אחרות כלפי התנועה הרפורמית. אני רוצה להדגיש שוב את הפן שלי, למען הסר ספק:

איני בא להשתכנע בצדקת דרכה של התנועה וגם לא באי צדקת דרכה. איני בא לטעון לעליונות כלשהי של דרך זו או אחרת. אני בסה"כ מנסה להבין מהו התוכן החיובי, באם קיים, של התנועה הרפורמית. באשר ל'תנועה האורתדוכסית', הרי שהתוכן שלה מוכר לי - עבודת ה' לאור ה'הלכה'. דעתי על טיבו של התוכן הזה אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הדיון דנן.

במישור הזה, הטענה היחידה שאני קורא שוב ושוב היא: הרפורמה היא מקלט לכל מי ש'לא נוח' לו עם הלכה/מצוות/בית כנסת אורתדוכסי וכאלה. אין לזה ולתחושת 'אחרות' במובן שאת מנסה לצייר - ולא כלום. אדרבה, אני סמוך ובטח שבביה"כ 'איצקוביץ'' בני ברק עוברים מדי יום יותר אנשים מאשר בבתי הכנסיות הרפורמיים.

ב. אני מסכים שלא לכל אחד זה מתאים. אדרבה, רובנו לא עומדים בסטנדרטים שההלכה מציבה. השאלה היא האם יש לנו עימות בין 'רצוי' ל'מצוי', או שהכל מותר (באין א-להים, או אף בישיותו).

"חים יהודים מלאים ומשמעותיים" זו סיסמה שאיני מבין אותה. אני לא רואה בהשתיכות לתנועה הרפורמית משהו שמעלה או מוריד בעניין הזה. אפשר להיות גם חסיד גור ולחיות חיים יהודים מלאים ומשמעותיים, אפשר גם להיות טבח תאילנדי במסעדה 'יהודית', כמו שקוראים לזה בת"א (כלומר, מקום שמוכרים בו צ'ולנט וקיגעל) ואפשר סתם להיות 'יהודי משיחי' טוב. הרי אין שום קריטריון למושג 'חיים יהודיים' - בעיניך.

ג. תשובות חד משמעיות אין לי ואני לא דורש אותן ממך. אני בסה"כ מנסה, שוב ושוב וללא הצלחה יתרה, להבין מה עומד מאחורי דרך מסויימת. מהי הדרך? (ולא מה היא לא).

ד. אני גם מעדיף לשוחח על הרפורמה באופן מעמיק וענייני. אני ממש מתאווה לאיזה קצה חוט רעיוני או הד הדה של מסגרת. האם תקוותי תתממש אי פעם?

מרן המעיציץ,

למרות שאני, כמוך, רחוק מהלך החשיבה הזה, אתה לא יכול לגזור גזירה שווה בין הטיעון :

יש לחיות לפי השו"ע,
לבין הטיעון: יש לחיות איך שרוצים.

אלו הטוענים את הטיעון הראשון במשמעותו הראשונית (זו שאינה שלי ושלך) טוענים שכך ראוי לעשות וכל דרך אחרת היא פסולה. הם משוכנעים בכך שזה רצון הא-ל המוחלט. אתה לא יכול להתכחש לכך שיש גם אנשים מאוד חכמים ומשכילים שמשוכנעים בכך, אפילו בין חברי פורום זה.

מאידך, הדרך השניה כלל אינה מציבה אמת אחרת אלא אומרת שאיש הישר בעיניו יעשה.

ההשוואה שלך הייתה במקום לו היה מדובר בעימות בין יהודי לנוצרי, למשל.

לר' מייציץ,

1)יש בחב"ד מסורה מקובלת מיוחס לצ"צ, שאדמורינו השתמשו בה, בדומה להביטוי של הקוצקר.

2)אני הבנתי מיד למה דבריך ירמזון (למרות שאיני חכם, אך בכל זאת הבנתי), אך אני עדיין סבור שאתה עושה אי צדק בהשוואה לבין מה שהרפורמים מתכוונים שהספיקות הן ההן הדת. בכלל ר"נ התכוון שמדת איה והוא האי ידיעה הוא בחושך הכתר שלמעלה מהשגה, ואם התכוון שבשעת עבירה ואינו רואה אלקות בבירור, בכל גם בחטאו אלקיו עמו, או שהמצוקות מוכיחות לאמונה, כולם רחוקים מאד מכוונת האמנה הרפורמית.

3)ארכבישוף ד"ק קאנבורי הוא רפורמי למהדרין ולא נאה ולו יאה האמרה הנ"ל ואדרבה משם ראי'.

4)דומה שיש כאן דיון אם הרפורמה בכלל דת תיקרא, שכן תינח הקראים, או אפילו הנוצרים הם בגדרי ובמאפייני הדת (בלי להכינס לספר העיקרי)ם, שיש בה שתי היסודות עיקריים א)קבלת העובדה כמצע (ולא מצוקת איש פרטי) שיש אלקים, ב)קיום המצות, בלעדי אלו קשה לכנות משהו כדת.

4)הציונים לדידם טוענים שהיהדות הוא לאום או משפחה, ולא דת, הרפורמים, טוענים שהדת היא סוצלוגיה כלומר קהילה חברתית ותומכת עם מטבחי מרק ומצע מאד חברתית (במובן מסויים הם משקפים את הציונות בכך שרוקנו את היהדות מדתיותה), ולא מה שהי' ידוע עד אז כדת. הם המציאו מונח חדש למלת דת. זה כל הדיון כאן לענ"ד. האם התהיות והשאלת האסקטנצליות (כדברי מיימוני) דת תיקרא או פילוספיא תיקרא?

5)ואם יש קיום מצות, יש כאן הבנה אצל רבים שמדובר בהפיכת המצות לפלקלור יהודי שטבילה במי ספא דומה לאכילת גפילטע פיש, או לפלקלור פירות חמשה עשר בשבט (ועין אשכול הנ"ל)

6) דיון יותר קשה המתאים לטענתך ושלדבריך יהי' מאד קשה לשכנע, אם נתווכח עם קראי, או אפילו עם קונסברטיבי שמודה בעקרונות הנ"ל

תוקן על ידי - מסתברא - 25/01/2005 19:14:20

מייציץ:

א. האם התכוונת לדברים בלקוטי מהרנ"ת י"ב ? (מעין זה גם בתורה "כי מרחמם ינהגם" תנינא ז'). אם כן יש מקום לענ"ד להסתפק בפרשנות שאתה נותן להם.

ב. הבנתי גם הבנתי את דבריך. כוונתי לומר שגם ר' נחמן, על הצד של האמונה, הניח את דרך החיים המכונה בפינו ארתודוכסית פחות או יותר, וכנודע מאשתו של הקולונל שייסקופף, מילכוד 22 שם שם.

ג. בא נשאל שאלה יותר בסיסית, אם כך: האם ייתכן לדבר ולהתווכח (ואולי גם להשתכנע) בנושאים אמוניים או ערכיים? אם כן, אז זוהי המסגרת בה אמורים להתנהל הדיונים באשכול הזה. אם לא, אפשר לסגור את הפורום ולהשאיר הודעה שאנו דוגלים באיזה סוג אנין של "חיה ותן לחיות", וימותו הקנאים.

מציץ, הבט, בשאלה מדוע להיות אורתודוקסי, ישנה תשובה הנובעת מעצם האורתודוקסיות: משום שזו הדרך הנכונה - איש מפי איש ... מפי הקב"ה שברא את העולם על מנת שכך בדיוק ינהגו - תשובה זו הינה אינטרנית לאורתודוקסיה ומהווה יסוד שלה.

אין תשובה אקזיסטנציאלית המחייבת דת או דת ספציפית.

טענת ההעדפה של האורתודוקסיה על הרפורמה נובעת מעקרון האותנטיות והשמירה על המקור. לכן כה חשובה שרשרת הקבלה. משום שהיא בעצם מגילת היוחסין של האורתודוקסיה.

ברור לכולנו שהיו שינויים כאלה ואחרים, וכבר היו כאן אשכולות למכביר. אך כשיטה, זו השיטה שמעלה את השימור על ראש שמחתה, לעומת הרפורמה שמעלה את הרפורמה בראש.

זו הסיבה, שכל מערכת דוגמאטית, תראה בשיטת הנחלה דוגמאטית כשיטה הנכונה ביותר לעומת שיטת הנחלה הדוגלת בשינוי.

ולכן, אם להיות יהודי (שזה דיון בפני עצמו), אזי ברור שלוגית, נכון יותר להיות אורתודוקסי. משום שבהגדרה, האורתודוקסיה מחפשת לשמר את היהדות המקורית.
(לא אכנס לדיונים על צדוקים, פרושים והשתנות ההלכה במהלך בית שני)


אלא אם כן תניח אחת משתי הנחות חיצוניות: או שהטקסט המקראי אינו מקודש, וזכותי להתייחס אליו, לפרשו ולשנותו כפי שזכותו של המחבר. או שהטקסט הינו מקודש, אך יש לפרשו באופן שיעלה בקנה אחד עם הגישה שלי. ובכך "לקרוא" לתוך הטקסט את הרפורמה. דבר שסביר להניח שהוא מאולץ, הגם שיתכן שהוא יפה.