|
|
| נשלח ב-1/5/2006 17:39 |
|
| |
אמשלום,
לא זכור לי איפה כתבתי שיש צמא למה שכינית 'מסר יהודי מתקדם', כך שלא ברור לי למה בדיוק את מסכימה בדבריי שלא נאמרו. אדרבה, גדלתי בסביבה חילונית-שמאלנית-אקדמאית-אשכנזית ולא הבחנתי בצמא כזה.
עם כל הכבוד ל'לוביים החברתיים', הם מעולם לא היוו עבורי ערובה לעשיית חסד (וכמה מהם יצא לי קצת להכיר מבפנים), והם זוכים לחשיפה תקשורתית הרבה יותר רחבה ממה שהם עושים, בודאי ביחס לארגוני חסד של החברה החרדית שמגלגלים חסדים במיליונים באלמוניות כמעט גמורה (אולי למעט ארגון אחד או שניים).
בכל אופן, אם ה'אחר' והתקשורת הם המחסום בפניכם מלפרוץ - אתם בדרך הנכונה על מנת להיכלל בקולקטיב הדתי. בשלב הבא בטח תטעני שכפירה במצע התנועה הרפורמית (המופיע באתר) אינה מן השכל, אלא רק מן הרגש והייצר.
ואגב, יש כאלו שאין להם אפילו קרש הצלה בדמות 'מערכת המשפט' המהוללת של מדינת ישראל תובב"א. לכן הם נאלצו ללמוד את הכלים הפוליטיים-דמוקרטיים על מנת להתקיים. אני משוכנע שאם התנועה הרפורמית היא גורם ציבורי כה משמעותי, היא תוכל ליצור לעצמה גם ביטוי פוליטי (ולא ביטוי עוקף דרך בג"צ שפועל על פי בסיס ערכי שמנוגד דרך קבע להכרעות הפוליטיות המתקבלות ע"פ רוב).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 17:51 |
|
| |
ממללא,
א. דיברת על כך שהקול הרפורמי לא נשמע בעניינים של יהדות במובנה הרחב, ולכך כיוונתי. אני בהחלט חשה צמא בציבור היהודי-ישראלי לקולות יהודיים מתקדמים, מתחדשים ופלורליסטיים, ויש לכך דוגמאות הולכות ומתרבות. כפי שכתבתי, אני מאוד מקוה שההתחדשות שמתעוררת בתנועה ליהדות מתקדמת בשנים האחרונות תניב פירות גם בתחומים האלה.
ב. לא דיברתי על חסד, אלא על צדק חברתי, וההבדל הוא גדול ומשמעותי. הלוביים החברתיים אולי אינם אוספים מזון ומחלקים אותו (וגם בזה, כפי שכתבתי, יש פעילות רחבה מאוד של התנועה ליהדות מתקדמת), אבל הם פועלים למען כינון חוקים, חינוך הציבור והשראת אוירה של בדיקה ותיקון בחברה הישראלית.
ג. אני ממש לא זקוקה לאישור שלך, כדי לראות בעצמי אדם דתי, וגם התנועה ליהדות מתקדמת לא זקוקה לחוו"ד דת"ל או חרדית כדי להגדיר את עצמה כתנועה דתית. אם אתה מבקש להגדיר מעגל זהות של "דפוקים" ו"נרדפים", יש לי כמה מועמדים מוצלחים ומתאימים הרבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 18:38 |
|
| |
אמשלום,
אם יש לכם בתנועה כמה חבר'ה שניחנו במתת א-ל של שנאה יהודית בריאה למכבי, אז הם יקבלו אישור בלי קשר לאישור (אם ינתן) לתנועה ו/או לחלק ממרכיביה, כך שלא צריך להיכנס ללחץ ולכל יהודי/יה יש ניצוץ ולא ידח ממנו נידח וגו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 19:55 |
|
| |
צ'אוטונג,
אני עדין מחכה שתביא אסמכתא רצינית (ולא מאתר של מכחישי שואה) לטענתך החמורה.
לחילופין, מילות התנצלות יתקבלו בברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 19:59 |
|
| |
שחרית ואני מצפה למשיח, אז מה? הוא מגיע?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 21:09 |
|
| |
המשיח לא אמר שיהודים כשרים וטובים סייעו לממשלות זדון...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 21:29 |
|
| |
על משקל ספרו של הרי"ל, 'רציתי לשאול אותך ישעיהו לייבוביץ' אביא 'הוצאת לי את המילים מהפה'.
למה הרפורמים לא דתיים / מאת: הפרופ' ישעיהו ליבוביץ'
בעיית הרפורמה ביהדות – או הרפורמה של היהדות – אינה כשלעצמה בעיה דתית. היא אינה מבטאת מאבק בתוך היהדות על משמעותה או זהותה של היהדות – אלא מבטאת מאבק בין דת לחילוניות, בין ערכים דתיים לבין ערכים הומניסטיים-חילוניים. אין באמירה זו משום קביעת עמדה לגבי הרפורמה, כי אם הצהרה עובדתית שלא יכולים להשתמע ממנה לא הסכמה, מחד, ולא גינוי, מאידך.
אכן הוויכוח על התפקיד ההיסטורי שמילאה הרפורמה ביהדות, לאמור: האם היתה או הינה תופעה יוצרת או תופעה הורסת, האם יש לה ערך בשמירה על היהדות, האם היא תורמת או מזיקה לשאיפות הפוליטיות והלאומיות של העם היהודי – כל זה ויכוח פסול, שכן הוא הופך את הדיון על משמעות הדת לדיון פוליטי-דתי המרוקן מכל תוכן דתי. זאת משום שהדת אינה – ומעולם לא היתה וגם אינה יכולה להיות – אמצעי להשגת מטרה או לעשיית תכלית מסוימת. היא עצמה המטרה או התכלית – אחרת היא חסרת משמעות.
מכאן עולה, כי הרפורמה צריכה להיבחן אך ורק על-פי הגדרתה שלה עצמה כתופעה דתית ועל-פי ההסברים וההצדקות לשינויים שהיא מחוללת במסורת ובערכים היהודיים.
ההסברים הניתנים על-ידי הרפורמים – ולא ניתן לפקפק בהגינותם של אנשים אלה – ניתנים לרדוקציה לטענה מרכזית אחת: שינויים יסודיים בצורת עבודת אלהים ובאורח החיים המסורתי – אם הרבה ואם מעט – יתנו סיפוק לשאיפות הדתיות, ויביאו לסיפוק צרכים רגשיים ו/או אינטלקטואליים שאין בכוחה של היהדות ההלכתית-ההיסטורית להביא.
ברם, דווקא הסבר זה מגדיר את הרפורמה, מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית, כתנועה חילונית ואפילו אנטי-דתית, כתנועת מרד בדת בכל מובניה. רפורמה פירושה מתן עדיפות לסיפוק צרכי האדם הבאה במקום מילוי חובות המוטלות על האדם על-ידי האלהים.
צא ולמד, שאפילו הפירוש המילולי של המונח הלטיני ריליגו הוא 'כובל' – זאת אומרת, כניעתו של האדם, על הצרכים, האינטרסים, הרצונות, והיכולות שלו, לסמכות על-אנושית. במילים אחרות, בעוד הדת היא תאו-צנטרית ורואה את האדם כמכשיר, הרפורמה היא אנתרופו-צנטרית ורואה את האדם – ואת רצונותיו ושאיפותיו – כמטרה. לכן, הרפורמה אינה כלל תנועה דתית אלא תופעה אנושית הממלאת פונקציה אנושית כשם שממלאים הרפואה, הביטוח הלאומי, האמנות, השעשועים וכו' – כולן פעילויות לגיטימיות, רציניות ושימושיות ביותר, המנצלות היטב את כישורי האדם ואת יכולתו המנטאלית, אך, דא עקא, רק את כישוריו ויכולתו של האדם.
הדת אינה אלא עבודת אלהים, כאשר עבודה זו היא הערך היחיד, בין אם מוצאת חן היא בעיני האדם ובין אן לאו – כשם שהגנת המולדת נחשבת בעיני הפטריוט כערך עליון, בין אם נוחה היא לאדם ובין אם לאו. הרפורמה, לעומת זאת, אינה אלא אחת מצורות עבודת האדם. מילוי חובה אין לה ולא כלום עם סיפוק: סיפוק והנאה – אפילו מדובר בהנאה רוחנית או אינטלקטואלית – אינם קשורים כלל למילוי חובה. הפיכת הדת לאמצעי לסיפוק האדם גורמת לכך שהאדם עומד במרכז והכול נמדד על פיו, כפי שעשה האתיאיסט פרותגורס. הדת טומנת בחובה, מעצם הגדרתה, את שלילת דרישתו של האדם – שנברא אך בצלם אלהים – לסיפוק והגשמת שאיפותיו, רצונותיו ומטרותיו.
אם הדת תיהפך מכשיר לסיפוק צרכיו של האדם ותותאם למאוויו השונים – כי אז מה ההבדל בין בית הכנסת ובית הקולנוע?
הדת בכלל – והיהודים בפרט – אינה המוסר. באלפי שנות היסטוריה של העם היהודי, היהודים לא התמודדו עם מאבקי החיים ועם המוות דרך המוסר אלא דרך התורה והמצוות. באף אחד מהנביאים איננו מוצאים התייחסות ל"מצפון". אדרבה, מהעברית המקראית נעדרת מילה שמשמעותה "מצפון", מילה זו הומצאה על-ידי פילוסופים-תיאולוגים בימי-הביניים.
דבריהם של הנביאים מחוסרי משמעות אם לא רואים אותם כנובעים מהתורה ומובילים אל קיום ההלכה. "מוסר הנביאים" שאין לפניו התורה ואין לאחריו התלמוד אינו אלא יצירת ספרות, שספק אם מתחרה ביצירותיהם של אכילס, סופוקלס, שייקספיר, גיתה או פושקין. מבחניה היסטורית, כל הנביאים היו כישלון מוחלט: הם לא הצליחו להביא נפש אחת לאמונה ואף לא למנוע עבודת אלילים. עם של עובדי אלהים ויראי אלהים הוא הישג היסטורי של ההלכה בלבד.
הרעיון הזה מגולם היטב בראש השנה. חג זה מסמל את ההכרה במלכות אלהים, והשתטחות של האדם לפני אלהים. לראש השנה אין כל משמעות אם האדם מרגיש עצמו חופשי לקבוע מה יהיו יחסיו עם אלהיו. לשני הפרקים מספר בראשית, הנקראים בציבור בשני ימי ראש השנה, יש המשמעות האמונית העמוקה ביותר: גירוש ישמעאל והגר על-ידי אברהם ועקידת יצחק מבטאים ויתר על כל הערכים האנושיים ומחיקת כל ההרגשים והמאוויים הטבעיים לטובת יראת אלהים ואהבת אלהים. מהתודעה האמונית הזו מנסה הרפורמה להתנער.
הובא בכתב העת בשפה האנגלית "מכתב לגולה", כסלו תשי"ז 1957
תוקן על ידי - mapatzon - 01/05/2006 21:38:48
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 22:01 |
|
| |
מפצון,
הדיון הזה חסר משמעות מפני שכל אחד בונה לעצמו הגדרה של 'דתי' שכוללת גם אותו ומוציא את השאר. יש לי למשל קרוב משפחה חרדית שחושב שהמפד"ל היא מפלגה לא-דתית כי אין לה מועצג"ת שהיא כפופה לה, וכן על זה הדרך ולגבי ליבוביץ' דמיתקרי פרופ' ל' ראינו באשכול אחר שיש שרואים אותו כלא-דתי, נבל וכופר.
אגב, באופן אישי למרות שאני קרוב לליבוביץ' בהגדרת הדתיות היהודית, ולמרות שהמלה דת למיטב ידיעתי היא במקורה 'חוק' ולא 'רליגיוזיות' - אני חושב שהביטוי 'שומר/י/ות מצוות' יותר מבטא באופן משמעותי את ההבדל בין הגישות השונות (אם כי הוא יכול להיות מוחל גם על חלק מהקונסרבטיבים ואולי רפורמים פרטיים שהם שומרי מצוות - אם יש כאלו).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 22:33 |
|
| |
ממללא, הוא אשר מוכיח הפרופ' שלא יתכן הגדרה אינדבידואלית לדתי, ואם ברצונך להפריכו יש לעשות זאת רעיונית ולא בדקדוקי אטימולגיה על משמעות המילה 'דתי' (וממילא הרעיוניות קובעת האטימולוגיה ולא ההפך) או אמירות משיחות צ'ולנט על מפד"ל.
מה חכם יותר, לספק אלפי תשוקות או לכבוש אחת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2006 09:17 |
|
| |
שחרית,
אני מניח שהוא מתכוון לכל מלחמות הנאולוגים שגלשו לערוב הממשלה להדחת רבנים וכו'. יש ויכוח כי
זה קרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2006 12:55 |
|
| |
ב-NRG התפרסמה תגובה למאמרו של יחיאב נגר, מאת הרבות הרפורמיות תמר דבדבני ודליה מרקס: http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/170/920.html
יש להעיר כי נגר הוא אמנם חבר די מרכזי בציונות דתית ריאלית, אבל אינו דובר מטעם או בשם התנועה (וההערה רלבנטית גם לדברי ממללא לעיל).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2006 00:55 |
|
| |
צ'אוט,
המרכז לפלורליזם הוא גוף פוליטי, שתוקף לא רק חרדים אלא גם ימנים, ליברלים (במובן הכלכלי) וגם מי שאמר משהו שגלעד קריב לא אהב.
אבל יש להם חוש הומור נהדר. המרכז הזה, שמגיש תלונות נגד רבנים שמתבטאים בצורה שלא נראית להם, קורא לעצמו "המרכז לפלורליזם".
עזוב אותם, הם לא שוים תגובה.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2006 10:11 |
|
| |
לגבי הלינק שהביא גםגם, אני מזדהה עם המאמר של רבותנו הנכבדות, אבל גם מזהה בעיה (בלי הצדקה ל'פרסת החזיר' שהציג הנגר במאמרו).
הן כותבות: 'יותר ויותר צעירים וצעירות בוחרים לקדש זה את זו וזו את זה בטקסי נישואין יהודיים, שוויוניים והדדיים; יצירה יהודית-דתית חדשה נכתבת ומתפתחת (תפילות, טקסים, הגות ועוד). כל אלה אינם באים להחריב את הקיים ואת המסורתי, אלא להוסיף עליו, להעמיקו ולהרחיבו'
בדיוק כדי שלא יבואו 'להחריב את הקיים ואת המסורתי, אלא להוסיף עליו, להעמיקו ולהרחיבו', צריך לבנות עליו. לזה הטיף קפלן הרקונסטרקשיוניסט בקול קורא במדבר. כל שלא ישלבו את המסירות ללמדנות מעמיקה הנמצאת בעולם החרדי עם פתיחות שאינה נמצאת בה, שלא מגבילה את החשיבה באומרה: 'עצור כאן לא חושבים', אין סיכוי להצלחת חלומו של יחיאב נגר. אפילו הפורום הזה שיש בו תחילת שיח בריא לכיוון הנכון נעצר כאשר מדובר בלבטאות רשמית את החשיבה הרצינית-פתוחה בשטח המעשים. כל אחד נשאר במגזרו ורואה את זולתו דרך עיניים מגזריים.
לזה דרוש אומץ בשני מישורים, להתאמץ במחשבתי (אידיאולוגי) לעמוד על העקרונות הטמונים בשורש כל מה שהתנפח במשך הדורות ולהיות אמיצים במעשי-חברתי (סוציולוגי) לחיות במוצהר לפי מה שחושבים (לצאת מהארון).
לגבי הלינק שהביא צטונג, מה שמפליא הוא שכל אחד עסוק שוב במגזריות ולא דן בגופו של ענין. השאלה הזועקת היא האם זה מוצדק שאקדיש שעות עבודה עבור אלה שאינם משתמשים באמצעי מניעה ו/או התאפקות ו.... על חשבוני?
קראתי שלפני קום המדינה היו שרים את התקוה כאשר קיימו את מצות פו"ר בכונה להעמיד חיילים למפעל הציוני. אולי יחבר הביטוח הלאומי המנון כדי שגם לאלה יהיה מה לשיר.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 12/05/2006 10:19:35
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2006 16:18 |
|
| |
בוגי,
השילוב החשוב והנחוץ בין מחויבות אמיתית ובין ראיה רעננה
ובריאה הוא זה שעליו מושתת הפורום ואני מסכימה לו בכל לבי.
הבעיה שלי עם דבריך, היא דרישה אפריורית לאורח חיים מסוים, באופן כזה שהוא יהווה מעין דרכון
כניסה לשינוי ולריענון.
מזכיר לי מכר שלי שבא לקליטה באיזה ישוב והציע הצעות לשיפור החיים שם. אמרו לו: "חביבי, קודם
כל תשב פה כמה שנים, תתאקלם, תכיר, תתאזרח. ואז נסכים להקשיב לך". דא עקא, משהתיישב האיש די
צרכו, כבר לא הייתה לו הראיה הרעננה שהייתה לו כשהיה חדש מקרוב בא.
צ'וטונג,
א - אין בדברים אמירה אנטי-חרדית, אלא דרישה לצדק של אמת, דהיינו תשלום הוגן גם לקבוצות חלשות
באוכלוסייה, שאין להן לובי חזק כמו לחרדים (אמהות חד הוריות למשל).
ב - עוד לא הבאת מקור לדבריך המקוממים מלפני שבועיים. אודה אם תעשה כן או לחילופין אם תחזור בך.
שבת שלום
|
|
|
|
|