דיון במאפיני התנועה הרפורמית

בר בי רב

אתה מדבר על "סופם" של אותם כיתות שנפלטו לגמרי מהיהדות , וזה מזכיר אותי מהויכוח שהיה לך לא מזמן עם מיכי האם השמש סובבת סביב כדור הארץ או להפך...

מנקודת מבטך נראה לך שאתה עומד במקום ושכולם מתרחקים ממך , אבל אין לזה שום קשר עם המציאות . אף אחד לא נפלט משום מקום, האחד פשוט מתרחק מהשני ואין משמעות לקביעה שהאחד נח והשני נע. מבחינת הקראי , אתה הוא זה שנפלטת.  והשאלה מי ממשיך לשמור על השם "יהדות" , חשובה כמו השאלה מי נושא בתואר קארלין . שם התפשרו על כך שכל אחד ישא בתואר קארלין , האחד יהיה קארלין סטאלין והשני קארלין פינסק.

הדבר היותר משמעותי הוא השאלה האם המרחק גדל עם הזמן עד שתחושת השיתוף , יהא אשר יהא תוכנה , נעלמת. הקראים והרבנים נמצאים היום כל כך רחוקים זה מזה , ששני הצדדים כלל אינם רואים עצמם שייכים לעם אחד. האם זה יקרה גם ביחס לרפורמים ואורתודוכסים ? זה לא קרה עד היום ולעת הזאת אין רמז שזה הולך לקרות (כמובן בעוד עשרים או חמישים שנה יכול להתחיל תהליך כזה) . הסיבה לכך היא שהדת נדחקה לשוליים ואינה נחשבת היום כמרכיב בלעדי בהגדרה העצמית. העובדה היא שגם לאורתודוכסים אין בעיה לראות את עצמם כחלק מאותו עם כמו החילונים ואין סיבה שיהא הבדל לעניין זה גם לגבי הרפורמים. הרעיון שהרפורמה שונה בכך שהיא רואה את עצמה כאלטרנטיבה לדת האורתודוכסית, אין לה על מה להתבסס. הבסיס לתחושת הזיקה הקיימת, כבר אינו הדת .

אמשלום:

התנועה הריפורמית בפירוש באה בכדי להיות אלטרנטיבה ליהדות המסורתית. זאת אומרת, גם אם לא היה שום איום מבחוץ, וכל היהודים היו ממשיכים בדרכי אבותיהם, עדיין הריפורמה היתה שואפת לשנות את היהדות. הריפורמה ראתה את היהדות כנושנת וזקוקה לחילוף. בשנת 1848 "החברים של הריפורם" בעיר וורמס כתבו כדלהלן:

אנחנו צריכים לעקור את הצורות הריקות ולייצר מוסדות חדשים בכדי לשכן את רוח היהדות. שפתינו כבר לא יתפללו לחזור לציון, בו בזמן שהקשרים הכי חזקים קושרים את נשמתנו למולדת בגרמניה, שעתידה (של גרמניה) שזורה בעתיד שלנו, כי מה שיקר לנו יקר להם... אסור לנו לחשוף את ילדינו למשא של הלכות... ועוד ועוד.

דברים אלו מדברים בעד עצמם.

באשר ליהדות החרדית, היא אכן קמה כתגובה למודרנה ולריפורמה גם יחד. היהדות תמיד סברה שיש לה להגיב לכל מיני איומים בפנים ומבחוץ וגדולי האומה המשיכו להציע כל מיני אלטנרטיבות (חסידות, קבלה, מוסר, עולם הישיבות ועוד) כתגובה להשפעות מבחוץ.

ושוב נחזור על הבסיס. הריפורמה הכחישה תורה שבכתב ותורה שבעל פה בצורה שבו היא הובנה במשך אלפי שנים. זאת היא הסיבה העיקרית למה הריפורמה נחשבת לדת חדשה, בעת שהיהדות החרדית היא נחשבת לממשיכה דרכה של היהדות המסורתית. שהרי בשאלות בסיסיות ליהודי חרדי של היום וליהודי בבלי שלפני אלפיים שנה יש אותם תשובות.

אמשלום

אין לי אלא לחתום על כל מלה בתגובתו האחרונה של chouteng המופנית אליך.

מציץ ונפגע

הרגשתם הסובייקטיבית של הקראים אינה מעניינת אותי.

גם הנוצרים מאמינים שהם בני ישראל האמיתיים לאחר שה' החליף אותנו בהם, האם זה משנה את המציאות האובייקטיבית שאנחנו היהודים והם לא ?

וזו בהחלט האנלוגיה שלי  לגבי הריפורמים בעוד כמה דורות.

(אגב, דומני שאלמלא קמה מדינת ישראל לפני 60 שנה, היתה  נבואה שחורה זו מתקיימת כבר היום.
 הקמתה של מדינת ישראל והנצחון הגדול במלחמת ששת הימים, קשרה את הריפורמים מחדש לישראל וממילא ליהדות.)

בר בי רב,

לא נוח לי לערער את בטחונך ב"ידיעותיך" ההיסטוריות, אבל אני בוטחת באינסטינקט האנושי המצוי כאן (קרי - עצימת עינים והדחקה), שיעזור לך בהתמודדות עם העובדות -

לגבי הקשר לא"י, ליישוב היהודי בארץ קודם להקמת המדינה ולמדינת ישראל -
כבר ב-1937, הצהירה התנועה הרפורמית במצעה כי "בשיקומה של א"י, הארץ שנתקדשה ע"י זכרונות ותקוות, רואים אנו תקווה לחיים מחודשים לרבים מאחינו. אנו מצהירים כי מחובתם של כלל היהודים לסייע בבינויה כמולדת יהודית, בכך שיתאמצו להפכה לא למקלט לנידחים בלבד, כי אם גם למרכז של תרבות יהודית וחיי רוח."

לגבי הקשר ליהדות -
הוא מעולם לא נותק, למרות המאמצים שהשקיעו בכך אורתודוכסים רבים במהלך מאתיים השנים האחרונות.

תוקן על ידי - אמשלום - 21/05/2006 20:44:11

אמשלום

תודה על הקטע המעניין במצע.

אולי תואילי להוסיף לי על "ידיעותי ההסטוריות" וללמדני: האם, ומתי החזירה התנועה הרפורמית לסידור התפלה שלה את קטעי התפלה המזכירים את הכמיהה לציון ולירושלים ?

וזאת, לאחר שמחקה את כל אותם קטעים, בשל השקפתה שהמולדת של היהודים איננה יותר ארץ ישראל, אלא  ארץ מגוריהם בלבד, כגון , היהודים הגרים בגרמניה, מולדתם היא גרמניה , והם גרמנים בני דת משה .

בר בי רב, שתי דקות לפני נסיעה לחו"ל למקום נטול [כנראה] אינטרנט. על השאלות שלך תוכל לקבל מענה במעלה האשכול. הן נידונו לא פעם. חיים נבון שכתב את המאמר המביך [בעבורו] ב NRG התנצל על השטויות שלו בנדון בהבהרה בשולי המ אמר.

בר בי רב,

בשמחה -
א. את הביטוי "גרמנים בני דת משה" לא טבעו הרפורמים, אלא מנדלסון, אם איני טועה.
 
ב. בסידור של התנועה הרפורמית הישראלית - התנועה ליהדות מתקדמת - יש לא רק את הביטויים המסורתיים של כמיהה לציון, אלא גם התייחסות בהירה וחד משמעית למדינת ישראל ולציונות המודרנית (באופן אישי, יש לי השגות על כך, אבל לא זה הדיון כעת). משנות ה-30 קיימות בישראל קהילות רפורמיות ובהן התפללו תמיד בנוסחים שאינם מחוסרי "ציוֹן". למיטב ידיעותי, כך גם בקהילות העולם (אולי תשכילנו בזה שחרית, שהיא המומחית לליתורגיה).

ג. אם תשים לב (ותתגבר לרגע קט על אותו האינסטינקט), תשים לב שבמצע קולומבוס מ-1937 (המצוטט לעיל) יש התייחסות ברורה לא"י כאל "מולדת".

אה, זה מעניין לאור שיעור המולדת של א,ב יהושוע מן ניגוד הפכי

הרפורמה כתנועה שאין לה שום מחוייבות למסורת ולהסטוריה , אכן יכולה לשנות את מצעה ועקרונותיה על פי האופנה השלטת ברחוב, לכן אין פלא שבפרוח הציונות ומדינת ישראל הפכה להיות דבר אקטואלי, הפכו גם הרפורמים לציונים.

ישמרנו ה' אם יבוא מצב שא"י לא תהיה אטרקטיבית, תתשתנה גם האפנה של ה"דת" הרפורמית.

בר בי רב,

ב- 1937 (אחרי תהליכים ארוכים ושינויים בשטח, שהובילו לשינוי המצע הכתוב) זה "בפרוח הציונות ומדינת ישראל"?

אני חשה צורך להתנצל (שוב), על כך שאני מתעקשת להציג את העובדות ההיסטוריות. אנא ממך, אם זה גורם לך מצוקה כלשהי, הרגש בנוח (כפי שעשית עד עכשיו) להתעלם מהן.

אמשלום:

ב 1937 כבר ידעו כולם שמדינת ישראל זה רק שאלה של זמן. להגיד שהריפורמה לא הושפעה מהציונות זאת היתממות. ולהניח שבעתיד היא לא תושפע שוב מתנועות חברתיות אחרות המנוגדות לתורה, היא הנחה שאין לה על מה להסתמך. אין לי שום ספק, שאם מדינת ישראל תתעלם, הרי שהריפורמים יהיו הראשונים שיעקרו את השיבה לציון מתוך סידור התפילה.

הדיון הזה בנוגע לרפורמה ולציונות מזכיר את סיפור השפן והכובע. אם הרפורמים מתנגדים לציונות הרי הם עוכרי ישראל. אם תומכים בציונות הרי הם נכנעים לאופנה השלטת ברחוב.

כמדומני שגם האורתודוכסים נכנעו לאופנת הרחוב ותמכו בציונות. למעט אותו מיעוט של עוכרי ישראל שמתנגדים לציונות.

.


chouteng:


שני הסבים שלי, לו היו קמים לרגע מהקבר, היו ממלאים צחוק גדול את פיהם למקרא דבריך כי היה ברור לכולי עלמא בשנת 1937 כי הקמת מדינת ישראל היא שאלה של זמן.

כמה תזכורות:

רוב הציבור היהודי באירופה, למרות שהיטלר כבר עלה לשלטון, לא ניסו להמלט מאירופה, משום שלרובם היה ברור כי הדמגוג המשופם לא יגיע רחוק בקרב האומה הגרמנית התרבותית.

המרד הערבי איים קשות על הציבור היהודי בא"י, הבריטים לא ממש ניסו למנוע פרעות ביהודים, והמצב הכלכלי היה קשה מאד בכל העולם - ובא"י בפרט.

אגב, אתה רוצה להזכיר לנו את תוצאות ההצבעה באו"ם בנובמבר 1947 ? זו היתה החלטה פה-אחד?