|
|
| נשלח ב-5/1/2005 22:22 |
 |
| |
אידגי יקירי,
האם עלי להזכירך שהמוציא מחברו עליו הראיה?... אם כן, אענה על תשובתך היהודית בתשובה יהודית - אמור לי מהו מסר יהודי, ואז אשמח לנסות לענות על שאלתך.
ולגבי השימוש שלי בשפה, לא התכוונתי כמובן למצרף חוקי הדקדוק והתחביר וגם לא לפונטיקה אלא למה שנוכל לכנותו השפה הפנימית. זהו מושג חמקמק וקשה להגדרה מדויקת. בנוקטי בו אני מכוונת למה שהוא קודם אפילו למערך הרעיונות, האמונות והדעות של אדם, ומתייחס לאופן שבו הוא תופש את מציאותו וחייו והאופן שבו הוא ממשמע (מלשון משמעות) אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2005 02:02 |
|
| |
אין טעםואין הצדקה להיכנס להגדרה אנליטית של "מסר יהודי". זה לא פורה, ובמידה רבה גם לא נכון מבחינה פילוסופית (גם בלא להדזקק לוויטגנשטיין המאוחר, ועאכו"כ אם כן נזדקק לו). אבל אוכל גם אוכל - ללא כל קושי - להציג שורה של ערכים שהם ערכים יהודיים במובהק, על פי התפיסה האורתודוקסית, ושבהם היהדות איננה רק שיקוף סמלי של ערכים אחרים:
ברכות הנהנין, המצוות והראיה;
תפילה שלוש פעמים ביום כסדר שתיקנו חז"ל וכמנהגי עדות ישראל;
ציצית (לגברים...);
תפילין (כנ"ל);
שבת;
כשרות;
נידה;
מילה;
גיור ע"י מילה, טבילה וקבלת עול מצוות (+קרבן הגר, לעתיד לבוא);
להמשיך?
(אל תריצי אותי לספריה להביא את השו"ע).
אם את מעוניינת דווקא בערכים מופשטים יותר, הרי לך עוד כמה:
המשכת המסורת, הנורמטיבית והאמונית;
קבלת סמכות חכמי ישראל;
פרשנות המקורות מתוך אמונה באמיתותם;
הוקעה של הסטייה מן הנ"ל כקיום יהודי בלתי-ראוי;
ועוד.
אז הנה, הרמתי את הכפפה. עכשיו תורך.
(אגב, למה דווקא אני הוא "המוציא מחברו"? ואם בחזקות עסקינן, הרי "המשנה ידו על התחתונה", ואין צריך לומר מי מבינינו הוא ה"משנה" הגדול יותר, אף אם נסכים שגם האורתודוקסיה שינתה אי-אלו דברים).
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2005 17:04 |
|
| |
אידגי,
אני חושבת שחשוב להגדיר באופן מתודולוגי מה אנחנו מחשיבים כסמל ומה מחשיבים כערך. מובן שיש אין ספור הגדרות לדברים הללו ומובן גם שהם שלובים ופתוכים זה בזה.
האם ציצית למשל היא ערך? הרי בציווי המקראי עצמו נמסר שהערך שלה הוא עזר (auxiliary) ולא משהו העומד בפני עצמו: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם וגו'" (במדבר טו).
הרי גם אתה מסכים שאלה אינם אלא שיקוף סמלי של ערכים. לא ייתכן אם כן להניח שאותם ערכים יתקיימו גם אם השיקוף שלהם יהיה אחר?
~*~
אני מבקשת לחזור ולהדגיש שהרפורמה ביהדות אינה עניין של מידת ההקפדה הדתית! אמנם, אין להכחיש ששמירת המצוות המעשיות מוקפדת פחות אצל הרבה רפורמים ורבים לא תופשים את של הקב"ה כלפי עמו כסימון "וי" על מצוות.
עם זאת, כמה מחבריי הטובים בתנועה הרפורמית מקפידים על תפילה וברכות הנהנין ושאר דברים ברשימתך לא פחות מכמה מחבריי הטובים שחורי הכיפה בפורום שלנו (והמבין בוודאי שמבין...).
~*~
לגבי הערכים שציינת ברשימה השניה שלך, יש לדון בכל אחד מהם בכובד ראש. אם כי, לא יכולתי שלא להבחין בכך שכל מה שציינת שייך לאותה "משפחה"(אם נזעיק את ויטגנשטיין קשישא שוב) של ערכים – כולם נובעים משאלת רציפות הסמכות וקבלתה ומה עם שדרות שלמות של ערכים שלא קיבלו ביטוי בדבריך?!
הצטערתי, למשל, שלא מנית שם ערכים אחרים שבעיניי הם יהודיים ועמוקים לא פחות – "ואהבת לרעך כמוך" למשל או בלשונו של ר"ע "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליו".
~*~
אין לי, אלא להסכים אתך שאין טעם ותוחלת בהגדרת מהו "מסר יהודי" (ושוב, "המורה, הוא התחיל"...). עינינו רואות יהודים שמחשיבים את עצמם יראי שמים ויראי חטא שאחדים מהם מוכנים לפוצץ את הר הבית כדי להקים עליו את בית המקדש בימינו ואחדים מוכנים להחזרה אקסטנסיבית של שטחים תמורת תקווה לשלום עם הפלסטינים. אלה ואלה מתפללים בכל יום מאותו סידור ומקיימים את אותן המצוות.
תוקן על ידי - שחרית - 07/01/2005 17:07:43
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 21:49 |
|
| |
דווקא "מפוצצי מסגדי הר הבית" (אלו שניסו באמת, לא אלו שמדברים....) הונעו ועדיין מונעים מתוך נסיון לחולל רפורמה ביהדות. הם מבינים היטב כי הקמת בית מקדש תיצור מרכז כובד חדש שיהפוך, לדעתם, את כל היהדות ההלכתית הקיימת לעניין מיושן ויוליך לשינוי רדיקלי, שקשור, שוב לדעתם, לעידוד היסוד הדיוניסי ביהדות על חשבון היסוד האפולוני.
בזה, דרך אגב, הם שונים מאד מן התנועה הריפורמית ההיסטורית. נדמה לי שתנועה זו היתה תמיד קשורה עם מיושבות של בעלי בתים ולא עם רדיקליות של אנשים צעירים (עם פאוזה קלה באזור היינה, גנס וחבורתם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 21:54 |
|
| |
מפיסטו,
אפשר תרגום לעברית קלה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 21:57 |
|
| |
שחרית,
מה שאפשר בכל הדורות ליהודים בעלי השקפות עולם שונות לחלוטין להישאר קיבוץ אחד היתה תשתית מעשית שלה היו מחוייבים הכל. התפילין היו אותן תפילין (פחות או יותר...), גם אם המשמעויות בעיני המניח, ויהא הוא ליברל גרמני, מקובל צפתי או חסיד מזרח אירופאי, היו שונות.
כפי שאני מבין, אין תשתית כזו בבסיס העמדה הרפורמית. גם אם יש יהודים רפורמים שמחוייבים למצוה זו או אחרת (או אף לכולן), הרי שלא מדובר בפרקטיקה שמחייבת את הציבור.
'ואהבת לרעך כמוך' הוא ערך נשגב, ואולם אין בו כל ייחודיות יהודית והוא לא מבדיל יהודי מנוצרי טוב או הומניסטית מסורה. כמו כן, קשה לתת ביטוי פרקטי לערך כזה (ולערך כלשהו) ללא יצירת קודקס מדוקדק (כפי שמקובל לעשות במקומות אחרים לעתים באובססיביות).
לו הייתה התנועה הרפורמית משכילה להחליף את ההלכה המסורתית בתשתית פרקטית אחרת, ייתכן שהמצב היה שונה (לדוגמא, התנועה הציונית-חילונית שיצרה יהודי חדש עם 'מצוות' חדשות סביב הרעיון הציוני). ואולם, לצערי איני רואה כל תשתית כזו אלא רק עיברות של ערכים כלל-עולמיים.
אני סבור שגישה כזו יכולה לשמר ציבור קטן של אינטלקטואלים חילוניים המגלים עניין בלימוד המורשת היהודית, ובמקביל ציבור חילוני שמחפש מקום פחות 'תובעני' בכדי לחגוג בו חגיגות מסויימות בחייו. האם זו שאיפת התנועה הרפורמית?
תוקן על ידי - ממללא - 08/01/2005 22:55:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 22:29 |
|
| |
ממללא,
לגבי הרישא שלך -
הקיבוץ היהודי המאוחד ע"י הפרקטיקה המשותפת התדלדל מאוד במהלך 200 השנים האחרונות. רבים מאלה שיצאו ממנו לא חדלו להיות יהודים, הם חדלו לקיים את הפרקטיקה הממוסדת, אותה תיארת באופן נכון. להבנתי, אחת ממטרות הרפורמה, היתה ועודנה לשמור על אותם אנשים ונשים בתוך העולם היהודי ובתוך הקהילה היהודית.
אני בטוחה שיש המאמינים כי מוטב שיהיו "תינוקות שנשבו", אשר אינם מקיימים כלום ואינם מכירים את המורשת היהודית ואת ערכיה ומצוותיה כלל, על פני קיומם של אנשים ונשים יהודים שחיים את יהדותם ובוחרים מתוכה את המצוות החשובות והמהותיות בעיניהם. אני איני נמנית עליהם.
לגבי הסיפא -
התנועה הרפורמית (והתנועה ליהדות מתקדמת, בישראל) מציעות אפשרות לחיים יהודיים מלאים ועמוקים באופן המתאים לחלק מסוים מן האוכלוסיה. איני רואה בכך רע. באופן אישי (ואני מאמינה, שכך הדבר גם בבסיס התנועה הרפורמית), אין לי כל עניין לרפרם את העם היהודי כולו. מי שרוצה להתקרב אל היהדות, ללמוד את מקורותיה ולחוות אותה באמצעות התנועה הרפורמית, על קהילותיה וטקסיה, מוזמנת. מי שלא, לא חייבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 23:02 |
|
| |
ריב,
מה לא מובן ??
ממללא:
המצב העובדתי הוא שקיום מצוות הדת הפך בעולמנו הנאור לעניין וולנטרי לחלוטין. לכן, פרקטית, אינך יכול להכתיב משהו למישהו. אם הוא רוצה להקים "מועדון נגד השמד" (דומני כי כך הגדיר הולדהיים את הקהילה שלו בברלין) - זו זכותו, בדיוק כמו שזכותו להשאיר ממצוות התורה רק את אלו שמתחילות באות גימל או לטעון כי היהדות פירושה ריקוד רומבה רומבה לצלילי נקישות מטטאים.
מה שנשאר מן הפולמוס הדתי בחברה פתוחה הוא שני כיוונים:
1. הויכוח על האמת, שאינו שונה משאר ויכוחים בין דתיים חילוניים ליטאים חסידים או מה שלא תרצה.
2. במדינות בהן יש לדת מעמד פורמלי יש לדון בשאלת הצדקת הנוהל הזה, ולאחר מכן בשאלה מהי "הדת האמיתית" לעניין זה. זה המצב בישראל היום, ובגרמניה לפני 1870.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 23:12 |
|
| |
אמשלום,
נא הגדירי "חיים יהודיים מלאים ועמוקים".
אגב, גברים לא מוזמנים?
מפיסטו,
אני די הלום מהטענה שנחתה עלי זה עתה לפיה לא ניתן בימינו לכפות על אדם לקיים מצוות.
יתרה מזו, אני הלום מהטענה לפיה בימינו הדיון סביב השאלה 'מהי האמת?' עדיין רלבנטי. יש לך אמיתות חדשות שיכולות לסבר את אזני האטומה משמוע?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 23:15 |
|
| |
מפיסטו,
הסתפקתי בתשובתך לממללא, בעיקר בסעיף 2
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 23:15 |
|
| |
אמשלום,
אם כן,מדוע יהדות ההלכה/הפרקטיקה הממוסדת,לא מוצגת
בדרך כלל,כאידיאל אליו יש לשאוף ולהתקדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2005 23:31 |
|
| |
ממללא,
מבחינתי, "חיים יהודיים עמוקים ומלאים", כוללים לימוד והכרות עם היהדות על כל פניה ותכניה (מקורות, טקסי מעגל החיים, היום והשנה ועוד ועוד). הם כוללים גם עיסוק יומיומי בזהות היהודית של כל אחד ואחת, שאילת שאלות לגבי משמעות היות אדם יהודי בעולמנו, והתמודדות עם המחוייבויות שנובעות ממנה. רבים וטובים מן העם היהודי, אינם נוגעים כלל בסוגיות אלה, במהלך חייהם. מבחינתי, זה אתגר גדול, עבור כל מי שרואה עצמה (וגם עצמו, כמובן) אכפתית לגורלה של היהדות ולגורלם של היהודים.
מחשש לפגיעה ברגשותיו של מפיסטו, לא אומר, כי דברי מכוונים לגברים ולנשים כאחת, למרות שזו כוונתי.
[אגב, כשאתה ואחרים כותבים רק בלשון זכר, האם אינכם מתכוונים גם לנשים?]
ספרן,
שאלה מצוינת.
והתשובה מורכבת. אולי בגלל שבמובנים מסויימים, הרפורמה רואה עצמה כמעין "פוסט-אורתודוכסיה", ולמרות שיש שאיפה של אמת לחזור לשורשים היהודיים (כפי שתיארתי למעלה), שום "פוסט" אינו זהה ל"פרֶה", כי הוא כבר מכיל בתוכו את התמורה ותוצאותיה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 00:11 |
|
| |
קראתי פעם (לא זוכר איפה) כי כאשר נתכנסה אספת הרבנים הריפורמיים בבראונשוויג או משהו כזה, והחל הפולמוס על התיקונים בדת בינם לבן האורתודוכסים (1845 בערך) פרסמה קבוצת יהודים גרמנים מכתב בעתונות, בו היא הסבירה לקהל שכל הויכוח הוא שטות מוחלטת, שהרי רובם של יהודי גרמניה הם חסרי יחס לכל דת שהיא בין ריפורמית ובין אורתודוכסית.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2005 00:34 |
|
| |
גם וגם, (בתגובה למאמר שהבאת)
הקריאה הזו של עוז ויהושע להצטרף לתנועה הריפורמית היא מעניינת מאד:
מדוע אנשים שהם אתיאיסטים מוצהרים קוראים לידידיהם להצטרף לכת דתית? הייתכן?
אין ספק כי בפנייתם זו גילו עוז ויהושע את דעתם האמיתית על הריפורמים והקונסרבטיבים כסוג אנין של חילוניות ברוטב טשעולנט. בדומה מראה קריאה זו כי המוטיבציה היחידה שיש להם בעידוד הריפורמים היא ניגוח האורתודוכסיה. משעשע.
|
|
|
|
|
