| נשלח ב-30/12/2004 19:29 |
 |
| |
לימוד התורה כתפיסת עולם פדגוגית חברתית
לאחרונה אני מוטרד בהתלבטות נוקבת אודות תפיסת העולם הקונסרבטיבית יהודית הרואה בערך "לימוד התורה" כערך עליון מקודש, שיש לאמצו כתבנית חינוכית אידיאלית, ולפחות עד כמה שהדברים נוגעים לחינוך ה"בנים" הרי שמן הראוי כבר בקטנותם לצמצם את מרחב השכלתם למרחב התורני, כאשר גם הוא ממוקד ביותר על הדוקטרינה ה"תלמודית", בשם וויסות השכלתי זה נמנע מן הנער החרדי כבר בשנותיו היותר צעירות כל מגע השכלתי אחר, כאשר דוקא השכלה "חיצונית" הנמנעת ממנו דוקא היא בכוחה לתרום לו לשיפור חייו הן החומריים והן הרוחניים תרבותיים.
ובמילים ברורות וחדות יותר: מה יש לנער או אף לצורב מתבגר כאשר הוגה הוא שעות ע"ג שעות מדוע יש "למביא גט ממדינת הים לומר בפנ"כ ובפנ"ח".. מה לו ולאותו ה"גט"? מה לו ולאותה "מדינת הים" (הוא בכלל מתגורר בליקווד וכולם סביבו "בני תורה" והשיירות לא"י ג"כ מצויות להפליא בסביבתו כיד "אל על" הטובה עליה) ומה ייתן ויוסיף לו ולשלמותו הרוחנית ידיעות אמופריות אלו אשר מנותקות לחלוטין מהוויתו האישית והחברתית באשר היא??
בכלל כדאי להתחקות אודות אופן הורתו ולידתו של אתוס מקודש זה "לימוד התורה" שבעיקרו אינו אלא "דבקות במושכלות", דבקות אשר תכליתה להכשיר את האדם לשלמות הצורנית ההולמת לו, וכך כאשר ההנחה היא כי ה"תורה" הרי היא הקאנון האוצר בחובו את האמיתות האלוהיות המכוונות, בוודאי כי ההתמסרות ללימוד ועיון אותם האמיתות הרי הוא כלי מזוקק לדבקות בדעת האלוהית, בבחינת אותו ה"אהבת אלוהים התבונית" של שפינוזה ואכה"מ. אך מה בין זה לבין לימוד סוגיות ע"ג סוגיות אשר כל כולן אינן אלא הגדרות ותתי הגדרות משפטיות, אשר כל תכליתן אינו אלא הסדרת החיים החברתיים והבין אישיים בצורה היותר הולמת ומכוונת, אך מכאן ועד לזיהוי קורפוס זה כדבר שלשמו יש להקדיש את החיים כולם, וכמקור דיאלקטי בלתי אכזב לדיונים ע"ג דיונים, תילי תילים של הגדרות, הררי נוסחאות וכו' וכו', הדרך רחוקה, ורחוקה מאוד. (ובכלל דומני כי מן הראוי לדון באופן נפרד, האם ניפוח אדיר ממדים זה לה זכה אותו קורפוס הלכתי/תלמודי הועיל ושיכלל לראייה הנכונה של אותם ההנחות הראשוניות האצורות בו, או שמא אלפיים שנות תורה (משיח?) דוקא הרחיקו את הלומד מן ההתוועדות המכוונת אל הטקסט וההתחקות הבלתי אמצעית אודות הארות הדעת החבויות בו).
ולא !! התירוץ השחוק של "שיכלול הקוגנטיב" שכ"כ נדוש להשתמש בו ולמחזרו בדיונים מסוג זה, רחוק מלשכנע ואצ"ל.
אני מניח שהנושא כבר נדון פה כבר לא פעם, ואף אשמח אם הלינקר הממונה יהיה לי למראה מקום, אך עכ"פ אני מניח שבבית מדרש שכזה ישנו מקום לחידוש גם בנושא שנדון בעבר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 20:15 |
|
| |
החבוי,
ראה בדברי מהר"ל ["תפארת ישראל" פ"י] "הם שואלים על לימוד התורה במצוותיה ודקדוקיה ובנזק השור והבור וכיוצא בזה,שהיה נראה בדעתם כי יותר יצליח כאשר ישיג בענין היסודות ובמהות הגלגלים ובשכלים הנפרדים"
ואמנם נשאלה שאלה זו[ראה מנחת קנאות מכתב מ' תשובת הרשב"א אל הרב יעקב בר מכיר] "האתרפה מחכמה מפוארה לדעת שור שנגח את הפרה?"
עיין שם בהסברו של מהר"ל והוסף את האמור ב"ליקוטי אמרים"-"תניא" סו"פ ד' ופ"ה.
ו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 21:30 |
|
| |
ספרן.
תשואות חן חן על המובאות, במקום שבו אני נמצא כרגע אין הספרים תחת ידי וע"כ נמנע ממני מלעיין באותם המקורות שהבאת. עכ"פ בטוחני כי אם במאמץ נוסף תוכל להיות לי למראה מקום למקורות נוספים קדומים אף יותר מאותם המקורות שהבאת, ולו רק מן הסיבה הפשוטה כי ימיה של דילמה נוקבת זו כימיו של העם היהודי (הגם שאיני בטוח כי הדוגמא של אותם "תינוק ותינוקת" מימי חזקיה דומה לנידון דידן).
אך דא עקא כי דוקא באשר העובדה האמורה אודות קמאיותה של התופעה והתהיות הבלתי נמנעות שהיא מעוררת, יש לבחון את הסוגיה מתוך המקום היותר אובייקטיבי ובלתי מותנה, כולל את טעמם של אותם חכמי ישראל שהזכרת (בהנחה שגם הם הטעימו את טעמם מתוך מקום שכזה, ולא מתוך נקודת מוצא של "מצווה ליישב"..).
תוקן על ידי - החבוי - 30/12/2004 21:34:05
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 22:54 |
|
| |
כי הם חיינו ואוריך ימינו, וההיסטוריה הוכיחה אין ספור פעמים שדוקא אלו שהמיתו עצמם באוהלה של תורה הם אלו ששמרו על המורשת היהודית באופן שלא תכבה נרה לעולם ועד.
אפשר לבדוק למה זה ככה, אבל אלו העובדות. אז אם היהדות יקרה היא לנו, לא נשנה את הגישה הזאת מבלי אלף טעמים והוכחות.
וקושיא אחת חזקה ככל שתהיה אין בכוחה לערער ולו במעט מסורה שהוכיחה את עצמה משך אלפיים שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 23:07 |
|
| |
שוטנג.
יש משו דמגוגי בהפיכת סוגיה נכבדת שכזו לסמסמא פלסטית סתומה.
וכאמור התהיה שעוררתי הנה בראש ובראשונה מתוך המקום ה"פדגוגי" ופחות מן המקום ה"תיאלוגי" רעיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2004 23:36 |
|
| |
מצוות ת"ת יש גם על סוגיות שלא נוגעות אלינו זאת עובדה.
שבישיבות לצערי מקדישים את עיקר שיחות המוסר על חיוב ת"ת ואיסור ביטול ת"ת זה טעות גדולה ואין על מה לסמוך.
שלומדים שור שנגח לפני שיודעים חומש רש"י זה עוד טעות גדולה ואין על מה לסמוך.
אתנחם בכך שזה הרע במיעוטו.
מה שההיסטוריה הוכיחה זה מעין ביצה ותרנגולת. אולי בגלל שהפנאטיים הם אלו שישבו ולמדו שור שנגח, והפאנאטיים הם אלו ששמרו על יהדותם בכל מצב (לאו דווקא בגלל שור שנגח הם שמרו על יהדותם, וזה לא מסביר את הצורך בלימוד שור שנגח).
הערה לאיזון: מישהו פעם אמר לי על כמה מכרים משותפים שלנו, שרואים עליהם את ההבדל בין מי שישב ולמד כמה שנים בישיבה (לפני שנהיה בעל הדיעה) ולבין מי שלא, דיברנו על אנשים מפורסמים בעולם החרדי האמריקרי. אכן אלו שלא ישבו כמה שנים בישיבה (מתוך המכרים שלנו) אחוז הגירושין שלהם נע בסביבות 250% והם בד"כ חיים חיי הוללות ללא קשר לזה שהם יושבים במזרח בביה"כ אם כובע וחליפה, אלו שלמדו הם מכובדים יותר מבחינה יהודית וגם במידותיהם כלפי סובביהם.
עדיין שאלת הביצה והתרנגולת נשארת גם אצלהם.
תוקן על ידי - ציקלה - 30/12/2004 23:56:39
תוקן על ידי - ציקלה - 30/12/2004 23:58:51
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 00:40 |
|
| |
החבוי,
זרקת פצצה, אך לא הצעת תחלופה.
האם אתה מתכוון למודל של הביקורת שבחובת הלבבות ומסילת ישרים וחסידות וכל בעלי המוסר שהלימוד האינטלקטואלי מחפה על אישיות ריקה. או שמא כוונתך לטענת הרמב"ם שלימוד תורה לבד אינו מספיק ויש צורך גם בחכמות.
בוודאי ידוע לך גם הטיעון של הזהר והתחדד בתניא וכן הוא בנפש החיים, וספרן רמז לכך, שהתורה הוא אלקים וממילא הלימוד הוא מעשה דביקות כשלעצמה.
כמו כן לא התמודדת עם הטיעון הקלישאי, הליטאי בעיקר, שגם בוודאי ידוע לך, שבלי תורה אין יהדות. האם זה בכלל נכון? וכי במקומות שלא צמחו שם גדולי התורה האנשים זנחו את הדת? כמו בספרד בזמן המשוררים? וכבר חידד ציקלה את השאלה: מי שלומד כי אומרים לו שצריך ללמוד ויש לו "זיצפלייש" הוא ממילא כזה שאינו זז ואינו נוהה אחרי הבלי העולם.
מאידך, הרי ברור שהחסידות הקימה מערכת של יהדות שהתורה אינה הדבר המרכזי, והחשיבות לא נמדדת לפי ידע ולימוד התורה, האם יש יותר נושרים מחסידים משל הליטאים? בוודאי שלא!
לפני שאתה מעלה תהי' כמו שלך אתה חייב להתמודד עם הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 09:38 |
|
| |
שמעתי מת"ח חשוב שהיסטורית כל יהדות שלא העמידה את דף הגמרא במרכז לבסוף לא שרדה, ואכן יהדות אשכנז הקטנה החזיקה מעמד יותר מיהדות ספרד הגדולה, וגם בחסידות חזרו בסוף לדף הגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 09:59 |
|
| |
אריק,
תסביר איך יהדות אשכנז שרדה יותר בגלל לימוד לעומת אשכנז? אני חולק על כל הקביעה מבחינה היסטורית.
ותדבר על מאתיים שנים אחרונות? אתה רואה שהשכלה פשתה יותר איפה שלא למדו?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:00 |
|
| |
מסתברא.
מה שבעצם אמרתי במילים יותר ברורות, הוא שלכאורה הפדגוגיה היהודית שבויה בקונספציה של עצמה, דבר שגורם לה לאמץ תבנית שרחוקה להיות מוכחת ומאומתת הן מהזוית התיאוסופית והן מהזוית החינוכית הטהורה.
אמור לעיל ע"פ ראייתי התפיסה של "קוב"ה ואורייתא חד הוא" נאמרה ביסודה על אותם "אמיתות אלוהיות" אשר מהוים בבואה של ה"דעת האלוהית", כאשר האדם הנו הצלע השלישית במשולש ה"שכל" ה"משכיל" וה"מושכל". אבל כאמור "הוויות דאביי ורבא" אינן באופן אוטומטי ממין עינינו אותו ה"מושכל" המתייחס למה שעליו קורא הנביא ירמיהו למתהלל להתהלל "השכל וידוע אותי", וכפי שמבאר זאת הרמב"ם בסיום המו"נ. "השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות, שהיא החכמה האמיתית", ואצ"ל שאין מדובר פה בלימוד הל' חציו עבד וחציו ב"ח" וכל כיו"ב.
לעומת זאת בוודאי שאני מכיר בכך שיש בלימוד זה אלמנט של התחקות אחר האמת האלוהית מוסרית והתבוננות בשורשי טיבו של המוסר האלוהי, אך דומני שאין צורך להרחיב כי הדבר תקף בסוגיות מאוד מסוימות וממוקדות, ואף בסוגיות אלו בהרבה מהמקרים שכר התבוננות זו נפסד מתוך עודף המלל והניסוחים האינסופיים שנצטברו ברבות השנים.
ולא. אין לי כוונה לפתוח פה אשכול שכותרתו "תורה מן השמיים" האומנם??
תוקן על ידי - החבוי - 31/12/2004 10:12:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:22 |
|
| |
נו ב'מת, יש משו לא רציני לנסות ולדון בסוגיה מתוך הזוית ההיסטורית, ומתוכה לחייב או לשלול את התופעה.
אף אחד לא מחנך את בניו רק מתוך איזושהי הנחה היסטורית, תהיה מוכחת ככל שתהיה (והיא לא!!).
מה גם שמדובר בהנחה שרחוקה מלהיות "מוכחת בעליל" בלשון המעטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:30 |
|
| |
תיקון טעות לאריק 123: "אף אחד לא מחנך את ילדיו מתוך הנחה היסטורית מיתית ביחס לקבוצתו האתנית לאומית, תהיה מוכחת ככל שהיא שתהיה"
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:44 |
|
| |
אריק,
רוב יהודי המזרח לא ידעו ללמוד דף גמרא ואף לא למדו במוסדות תורניים ברמה גבוהה, וחרף זאת, המשיכו לשמור על ההלכה עד הגיעם ארצה למדינת כור ההיתוך.
מאידך, חלק ניכר מעולם הישיבות והחסידות המזרח אירופי נטש את עולם התורה במופגן. גם 'יהדות ספרד' המהוללה העמידה בראשה את גדולי מפרשי התלמוד הראשונים, כזכור.
אני ממש לא מבין את הטענה של אותו ת"ח חשוב.
החבוי,
יכול להיות שיש מקום לשינוי בתכני לימוד התורה בגיל צעיר?
בישיבות התיכוניות, בהן הבעיה שהעלית חריפה ביותר והנוער מנותק שבעתיים משוורים שנגחו פרות שעוברן בצידן, ניסו ללכת על אלטרניבות אחרות:
1. רב חשוב אחד הציע ללמוד רמב"ם ורק בגיל מאוחר יותר להיכנס לפלפול התלמודי.
2. בישיבה אחת עברו ללמוד בכיתות נמוכות מסכתות מעשיות (ברכות, שבת, מגילה וכיו"ב) בשביל לעורר עניין.
איני יודע אם הנסיונות עלו בהצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 14:36 |
|
| |
ציקלה.
כמה הערות:
ראשית כתבת "מצוות ת"ת יש גם על סוגיות שלא נוגעות אלינו זאת עובדה" אני לא יודע למה התכוונת "עובדה" מה "עובדה" יש כאן?? לפני שהנך נתלה במצוות ת"ת ובשמה אתה מקדש את המודל הקונסרבטיבי המקובל, עליך לבוא לידי מסקנה כי מודל זה איך שהוא כפי שהוא תואם את אידיאת "לימוד התורה" הראשונית (אם היסמכות אוטומטית על מקורות כלשהן הנה מספקת מבחינתך בכדי לאמץ את "מצווה" זו באופן המקובל, אני מניח שכל הדיון באשכול זה הופך להיות עקר וחסר פשר מבחינתך. אבל בכלל מי בא לדון פה בגדרי "מצוות תלמוד תורה" ????).
לגבי שמירת ה"יהדות" של אותם ה"פאנאטים" כפי שכינית אותם, אני בהחלט יכול להסכים עם הקביעה ההיסטורית הזו, ולהיות אף יותר רדיקלי ממך בעניין זה ולזהות את עובדת שמירת הדת האדוקה שאפיינה אותם, בכך שמרחב השכלתם נתחם במרחב התורני המאוד מצומצם ובזה התמצה. ואילו אותם אלו שהתעלו מעל תבנית אדוקה וחד ממדית זו ונחשפו אל המרחב ההשכלתי הרחב יותר, זיכו בעצמם עצמאות מחשבתית אינטלקטואלית דבר שלעיתים בא על חשבון האדיקות הדתית המסורתית. וכאן אני מניח שיקומו ויצוצו הן הדורשים לשבח והן הדורשים לגנאי.
לגבי הערתך שהעלית לאיזון: אם קבלה היא נקבל. אך דומני כי עובדה אחת לפחות מתוך הממצאים שהצגת, והיא כי אותם בוגרי ישיבות הנן "מכובדים יותר מבחינה יהודית וגם במידותיהם כלפי סובביהם" נראית אירונית משו, בימים שבהם בני תורה הממיתים עצמם באוהלה של "אם הישיבות", עוסקים בחילופי מהלומות ומלחמות עולם, ומבוססים בביבים של קטנות ועליבות הרוח שאין למטה הימנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 15:20 |
|
| |
בשל דוחק הזמן והשבת המשמשת ובאה, אקצר בהודעתי זו הראויה להרחבה רבתי.
ע"פ ראייתי המענה לשאלה שהוצגה בכותרתו של אשכול נעוץ בשינוי יסודי של 180 מעלות בצורת הלימוד והמגע עם התכנים הנלמדים. האקסיומה הנעוצה בשיטה הקיימת מקדשת באופן אוטומטי כל קביעה ופסיקה המופיעה במרחב הרחב העונה לשם "תושבע"פ", ומתוך נקודת מוצא זו בא הלומד ומנסה לזכות דעתו בהבנה של "מה" כתוב לפניו, כאשר ההשגה האולטימטיבת מבחינתו תהיה כאשר תשתלם דעתו בהשגת אותו ה"מה".
נקודת מוצא זו מעמידה חוצץ בלתי עביר בין הטקסט לבין הלומד, והגם כי השימוש שבו הוא עושה להשיג את השגה זו הנו בכלים הקונגטיביים שניחן בהם, אך שימוש זה הנו עקר מראשיתו כאשר מבחינתו עליו להבין את דברי מדוע "לא הוי ייאוש" ומדוע "הוי ייאוש", כי הלא אלו ואלו דא"ח. וכך יוצק הוא את דעתו לדפוס הנתבע ממנו מן הטקסט שלפניו, ודעתו הופכת להיות כחומר ביד היוצר של תכנים מופשטים ורחוקים ממקומו והוויתו שלו. ויש עוד להאריך בזה רבות.
לעומת זאת הגישה שאני מציע, הגם שייתכן והנה טומנה בחובה סכנה למי אשר דוגל בהתבטלות בפני התורה המסורה איך שהיא כפי שהיא. אך עדיין דומני שיצא הפסדה בשכרה.
ע"פ ראייתי התוכן והפשר האמיתי שיכול הלומד לשאוב מן הלימוד התורני הוא רק כאשר יזדקק אל נקודת ה"סיבה" המוסרית אלוהית הנעוצה מאחורי ההלכות והשמעתות. הדוגמאות רבות מני ים בוודאי כאשר הדברים אמורים בסוגיות ערוכות בסדרי "נשים נזיקין" ששם באמצעות הסוגיות, הדיעות והסברות העולות בכוחו של הלומד להתחקות אחר האמיתות האלוהיות העומדות מאחורי המוסכמות האנושיות וההסדרים החברתיים והבין אישיים. שאלות כמו מהו "רשות" מהו "שלי" ומהו "שלך", מה מקום ה"פרט" ב"כלל" ומה מעמד ה"כלל" ביחס ל"כלל". מה טיב יחסי האיש עם אשתו, ולשם מה בכלל נחוץ הסדרת מערכת יחסים שכזו?? ועוד שלל אינסופי של שאלות יסוד הרות משקל בהוויה היומיומית, בכוחן להכשיר את האדם לתהייה נכונה ומכוונת אודות היסוד האלוהי העומד בראשית הווית חייו הריאלית והמוכרת. התחקות שכזו חובתה לבוא מתוך נקודת הנחה כי כל תכנים אשר לא יהיו רלוונטיים להוויה האישית והחברתית של הלומד הנן עקרים מיסודים וחסרי פשר בתבנית הפדגוגית הרצויה.
כאשר לימוד ה"מה" ישמש בעבור הלומד אך ורק אבן דרך אל השגת ה"למה", השגה שתאפשר לו לצאת ולהתעלות מעל התנועה הטבעית והאוטומטית של חייו ולתהות אודות שורש סיבתם האלוהית, השדה שכזו היא זו הראויה לכתר ה"דבקות במושכלות" דבקות שתכליתה לקחת ולהביא את האדם למקום ה"חיים כולכם היום" היינו יציקת ממד חיי הנצח בחיים היומיום הנפסדים.
כאמור יש להאריך בזה כהנה וכהנה, אך למען לא יהיו דבריי בראשית אשכול זה בבחינת "סתירה" ללא "בנייה" בצידה, ראיתי לנכון להציג את השקפתי בסוגיה נכבדת זו.
שבת שלום.
תוקן על ידי - החבוי - 31/12/2004 15:31:37
|
|
|
|
|
|
