| נשלח ב-31/12/2004 00:56 |
 |
| |
תהליך האמונה
בטרם מתבגר האדם (ולא מבחינה ביולוגית אלא נפשית) ועדיין אינו יודע שאינו יודע ,הרי הוא חש בטחון, וודאות באמונתו המונחלת לו מסביבתו, והוא סמוך ובטוח שאמונתו עומדת בפני כל מתקפה ,
ומתוך בטחון זה , הרי הוא בונה לעצמו ע"פ אמונתו מטרות נעלות ,נצחיות , גבוהות מהחיים , כי מטרותיו הם שלא מתחום העולם הזה , אלא אלוקיות ,ומטרות אלו מרוממות אותו עד שמי רום עד שבשבילם מוכן הוא אף להקריב את חייו, חיי העולם הזה העלוב ,והלא נצחי בשביל עולם נעלה ונצחי,
נוסף לכך אמונה זו מביאתו ,בדרגתה הגבוהה לידי נירוונה שלוות נפש מוחלטת ,אמונה באב ואם מסורים הדואגים לכל מחסורי ,ואליהם אני יכול לפנות ולבקש ולהתחנן ולהסיח את מרת נפשי בשעות השפל ,ואיתם לשמוח בשעות רום.
שלווה זו נוסכת חמימות בכל האברים ,חמימות של רגש עילאי ,שאף שאדם לא מודע תמיד למצב זה, הריהוא קיים, ובהתגברו נפשית מחשבתית ,בהגיעו למסקנא כי אין בסיס כל שהוא לאמונתו בתחום הרציונלי ,שוב אינו יכול להשלים עם אובדן וודאות זו ,כי עולמו ייחרב עליו ושוב לא יהיה לו (מטרה נצחית שהיא מעל החיים ,מטרה זו יכולה להיות מטרה נצחית) שוב לא ייכנס 'לטרנס' של דבקות בו יתברך ,אשר כל הון שבעולם לא ישווה לתחושה של התרוממות זו , ורק מי שנמצא בה מבין על מה אני מדבר ,ואם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
ובאבדן האמונה, יאבד את הפן הרגשי ,הממלא את כל כולו יאבד את הנירוונה ,
לזאת, מנגנון ההישרדות שקיים בכל אדם, מתחיל לפעול ולהפעיל את כל 'הפילוסופיות' שבעולם ע"מ להציל את תודעת האמונה ,ולמנוע את 'הקריז' שיתקוף אותו עם אובדן האמונה כי חמור 'קריז' זה עשרות מונים, מ'קריז' לאחר הפסקת שימוש בסמים ,אך מה עושים והרציונל לא נותן מנוח, ושוב ושוב כל מה שמנסים לבנות מתמוטט תחת משקל התבונה ,
אי לזאת יש רק פתרון אחד ,להיתעלם 'מהרציונל' לחלוטין לחלוטין! ולשקוע ב'אמוציונל' ,וכפי שמיימוני אמר: "לשקוע בתפלה שוב ושוב " וכגודל הדבקות באמוציונל גודל הפתרון ,עד שאני מייעץ לכל הבא להשיח עמי קושיות באמונה ,כי התשובה לכל הקושיות היא , ניגון דביקות חסידי ,
ומתוך נסיון אומר ,כי היא תרופה בדוקה !
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 03:14 |
|
| |
קשה להבין למה נפתח אשכול חדש ולא נכתב כתגובה באשכול של מיימוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 04:41 |
|
| |
מזדהה
אבל לא הייתי מגדירה את זה שמאבק בין השכל ורגש
הם שניהם פועלים ביחד, משני הצדדים
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 07:49 |
|
| |
אביתתקדש,
ברגע שאתה מוותר לחלוטין על הבדיקה השכלית-רציונאלית,
איבדת את קנה המידה האובייקטיבי[הניתן לבדיקת הרבים]
היחידי.
במצבים קיצוניים,ניתן בדרך המוצעת על ידך,להגיע לאיבוד
התודעה העצמית לגמרי ולאחר מכן,לפירוק האישיות,האני.
לכן נראה כדברי כישרית,וכאלו הם דברי מיימוני,שמפאת
מוגבלותו של בן אנוש,עליו לילך בשתי הדרכים,של שכל
ורגש תוך היזון הדדי.
אכן,מי שבוחר בבריחה מוחלטת מן המכאובים הכרוכים
בהוספת הדעת,ומוכן לדור לעיתים בעולמות דמיוניים,
יערב לו.
ויש גם דרכי מילוט נוספות מן הדעת,פשוטות ובדוקות,
אבל הדרך ה"נורמאלית" היא-שאדם פועל במלוא כוחותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 09:11 |
|
| |
ספרן
רואה אני את דברי אביתתקדש מדבריך, אתה מדבר על הרצוי והוא על המצוי, הרצוי הוא איזון שמתפתח תוך כדי גדילתו של אדם ונשאר אתו עד להתבגרתו הסופית, והמצוי הוא מה שקורה בדרך כלל שהאמונה והאשליה תופסים מקום ראשון (כמו שאמרו חז"ל על היצ"ט שבא רק בגיל 13) גם מהסיבה הטבעית ששכלו של אדם מופיע בשלמתו רק בגיל יותר מבוגר, וגם ובעיקר משום סוג החינוך שהוא קיבל, היינו שלמדו אותו להשתמש בשכל להבין דברים מסוימים ועל דברים אחרים כאלו הם מופקעים משכלו של אדם,ומה שקורה אז הוא שהחניך מפתח שתי סוגי גישות לשני סוגי דברים,והקונפליקט הוא כ"כ קיצוני כי למשל בלימוד הגמרא רק מי שלומד להשתמש בשכלו עד הסוף יזכה לגדולה ,משא"כ בשאלות על הקבה הדבר היחדי שקובע הוא האמונה והמסורת,ואז בא רגע המבחן וזהו רגע ממש ולא יותר, שאז מוצגת לך שאלה שאתה לא יודע לאיזה צד לסווג אותה ואם התפתה לענות עליה הכל קורס כבנין קלפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 11:39 |
|
| |
זעיר,
אם כן,מה מעשיך בבית מדרשם של ה"חושבים" ? 
ואגב, דיברתי על היזון[=פידבק] ולא על איזון.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 14:04 |
|
| |
kisarita.ספרן.זעיר אנפין. רציתי להבאיר את דברי,תחושת ודאות (ואין זה אומר ודאות)ישנו רק בתחום האמוציונל ולא ברציונל ,כרגע אני חש ודאות מוחלטת כי יום ולא לילה,אך בניתוח רציונלי פילוסופי אין ודאות כזו,או כפי שקירקגור התבטא "חתן המחבק את הכלה אינו זקוק להוכחה כי היא קיימת". כך אמונה ברמה ודאות אמוציונלית מוחלטת כנ"ל,יכולה להתקיים .אך מה נעשה ויש יצורים שמטבע בריאתם תבוניים הם ביותר ואין בכוחו של הרגש להשתלט על יישותם,ליצורים אלו פתרון של ודאות ריגשית אינה מספקת,מה עוד שישנו הבדל בין ודאות ריגשית, למשל ודאות שכרגע יום או בדוגמה של קירקגור,שהיא ודאות פונקציונלית,אך לודאות אמונתית אני נזקק ל"ודאות אמיתית"כי אמת הוא כל יסודה. אך מה נעשה ואין יותר מכך, ארוחתינו דלה ביותר, ובעלי תאבון בריא ומוח גדול חייבים להסתפק בארוחה דלה זו. ואמונתי היא כי היושב במרומים אינו כועס על המסתפק בארוחה דלה זו,כי הוא שברא בנו כלי חשיבה אלו, המקשים עלינו כ"כ את אמונתינו. אך מי שחושב שגרם אחד של חשיבה "בשורשו של עניין",יקדמו באמונה,הרי לפי הבנתי טועה הוא, ומי אני שיעוררו על טעותו,ואולי עדיף שיחשוב כך וישבע מארוחתו. ובאשר לשאלת ספרן,"מה מעשיך בבית מדרשם של החושבים" הרי אומר עדות על עצמי,כי כניסתי לאתר הוא ברמה התרבותית ולא כמקור לתשובות,ועל משקל אמרתו של רבי נחמן מברסלב "פעם אמר אין עם מי לדבר", אני מוסיף "אין על מה לדבר" ואם בשחיטת פרות שספק אם הם קדושות עסקינן באתר, הרי גם זה לא מענינני במיוחד, כי כבר מזמן נהפכתי לצמחוני, כך שאתר זה הוא נחמד נעים ותרבותי,ומקום לאנשים שעדיין חושבים שיש תשובה ברציונל לשאלות שורשיות. אך לדעתי,כל שנשאר הוא ארוחה דלה ,ואם רצוננו(רצון הוא אוטונומי ראשוני וללא נימוק)באמונה, עלינו להשלים עם "הסתפקות במועט" ולשבוע מארוחה דלה זו, ולא להתפתות להכניס ולו גרם אחד של רציונל ב"שורשי האמונה" אשר ימוטט עלינו את הבניין כולו, זהו פרדוקס,זה קשה לאיכול למאמין, אך זה מה יש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2005 19:36 |
|
| |
למסתברא. אין לי התנגדות להכניס אשכול זה לאשכול אחר בנושא זה .
אני פשוט עדיין קצת ירוק בכתיבה באינטרנט.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 14:16 |
|
| |
האם ארוחה דלה זו , שאתה עצמך אומר כי היא פרדוכסלית , מספקת אותך, האם היא משאירה אותך באמונתך, או שאתה רק כותב לנו ההדיוטות מה עלינו לנהוג כדי שלא נשאר עירומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 14:43 |
|
| |
בתשובה לאישי.
אחד מאבני היסוד של אמונתינו היא מסורת אבות,וחיזוק יתר יש לנו ממסקנתם של ראשונים ובינהם מגדולי ההוגים, שבחרו והלכו לאור אמונתינו,(אף שיש ויטענו כי גם במחנות היריבים ישנם גדולים עם מסקנות משלהם)ועל אף גודל תבונתם ,לא מצאו סתירה בין תבונה לאמונתם,ובמצבינו אנו גם זה נחמה כלשהו,
אך אם אנו מנתחים את אמונתם של רבים, התלויה על בלימה ובכ"ז ממשיכים לאחוז בה לפרטיה(מעשה המצוות) על אף שלגביהם ישנו סתירה בין תבונתם לאמונתם,הרי שוב,אין ראיה ממעשהם של ראשונים, וכפי שהתבטאתי לפני חבר תבוני עם שאלות אמוניות קשות ומסקנות בצידן,ואעפ"כ מדקדק על קלה כבחמורה,כי בהתעסקו ברציונלי,במקום באמוציונל, הרי מערער את אפשרות הסתמכותינו על כתפיהם של ראשונים,כי אנו רואים כי ליצור תבוני אין שום קושי לחיות עם דרך חיים העומדת בסתירה לתבונתו,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 23:49 |
|
| |
ליצחקומר.
אינני מסתפק בארוחה דלה זו ,אך הגעתי למסקנה שברציונל לא יכולים לחוות שום ודאות אמיתית,חווית ודאות אמיתית, אפשר לחוות רק באמוציונל,כחווית הודאות שאכשיו יום, אך כמובן שהרציונל ימוטט חוויה זו.ומכאן הפרדוקס,אך מי שחפץ חיים צריך לקפוץ לתוך חוויה זו,ולא לתת לרציונל (שאין לו מה להציע, וכל כוחו הוא רק בהרס)למוטט אותה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 00:48 |
|
| |
"חווית ודאות אמיתית, אפשר לחוות רק באמוציונל,כחווית הודאות שעכשיו יום, אך כמובן שהרציונל ימוטט חוויה זו"
מי שהאמונה וודאית אצלו כוודאות היום, אשריו ואשרי חלקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 01:02 |
|
| |
קהלת א יז
ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללת ושכלות:
ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח.
כי ברב חכמה, רב-כעס;
ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
אמרתי אני בלבי, לכה-נא אנסכה בשמחה
וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל.
לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זה עשה.
ב יג
וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות
כיתרון האור, מן-החשך. החכם עיניו בראשו,
והכסיל בחשך הולך; וידעתי גם-אני,
שמקרה אחד יקרה את-כלם. ואמרתי אני בלבי,
כמקרה הכסיל גם-אני יקרני,
ולמה חכמתי אני, אז יתר;
ודברתי בלבי, שגם-זה הבל. כי אין זכרון
לחכם עם-הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים,
הכל נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.
יב יג
סוף דבר, הכל נשמע:
את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור,
כי-זה כל-האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 01:27 |
|
| |
אביתתקדש
ברוך הבא אל הפורום.
בנוגע לדבריך האחרונים -
איני יכול להרשות לעצמי לדבר בשם ווטו, אך עד כמה שהבנתי את שיטתו -
הוא ודאי לא היה מסכים עימך. אלא אומר שאדרבה, אותו חלק שאתה מכנה "הרציונל" הוא הוא מקור אותה חויה אחדותית של הכרת האלקים.
אם יש כאלו שאצלם הרציונל מעורר ביקורת וספקות, אין זה אלא מפני שלא למדו להשתמש נכון ביכולות שמציע הרציונל.
ומלבדו, אין הכרות עם האלקים.
לא באתי כאן להביע את דעתי שלי, אלא לייצג את דעתו. חלקי הוא בכך שאני מבקש להציג גישה נוספת, אחרת, לטיבו של אותו חלק מאישיותנו שאותו אפשר לכנות "רציונל", ושמא היחס אליו צריך להיות חיובי ולא שלילי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2005 15:13 |
|
| |
למימוני.
תאוריית וטו,שלא ברור לי מה היא, או כל תאוריה אחרת, טובה אולי לאדם המחפש ודאות פונקציונלית,שתעשה לו נוח בחיים, מאחר שגדל וחי במעמקי האמונה,ופרידה ממנה תביא למכאובים,שאין צורך להאריך בהם,וכפי שהארכתי בקטעים הראשונים,אך האדם שאינו מחפש תשובות אפלוגוטיות, אלא את האמת לאמיתה, ולאמת זו רצונו להגיע ברציונל,שזה אומר בדיקת הדברים מנקודת אפס,הרי כל בעל הגיון ויושר אינטלקטואלי יסכים, לדעתי,(יכול ואני טועה ,והגיוני הוא לא קנה המידה)ששיטת אפיקורס תצא הכי הגיונית(לא בהכרח ודאי) בעיניו,כי בודאות אמונתית צריך ודאות אמת(ולא פונקציונלית) ואמת ישנו רק אחד(אם כי ברציונל אדם לא יגיע אליה לעולם)כי אין תאוריית דת כשאר תאוריית,"תאוריית דת מוכחת רציונלית" ,היא תאוריה הסותרת מבחינה הגיונית,כל אפשרות הגיונית,לדת,אמונה,שונה, וכך היא עונה להגדרה הכו חשובה בתאוריית דת,והגדרה זו שמה "אמת"...ולזה אם אפשר להגיע,הרי זה רק באמוציונל,
|
|
|
|
|
