קדמותם של המיתוסים ומשמעותם.
ספר הכוזרי מאמר ראשון
נג. אמר החבר: האתה רואה שהלשונות קדומות אין להם תחלה.
נד. אמר הכוזרי: אבל הם חדשות מוסכם עליהם, מורה על זה חבורם מן השמות והפעלים והמלות, והם מן האותיות הלקוחות ממוצאי הדבור.
נה. אמר החבר: הראית בודה לשון מלבו, או שמעת עליו.
נו. אמר הכוזרי: לא ראיתי ולא שמעתי. ואין ספק שהגיעו אליה בדור מהדורות, ולא היתה קודם לשון שהסכימו עליה מהסכמת עם מבלתי עם, על לשון.
נז. אמר החבר: השמעת על אומה שחולקת בשבוע הידוע, שהתחלתו מיום ראשון והשלמתו בשבת, היתכן שישוו בזה אנשי הצין עם אנשי איי המערב מבלי התחלה והקהל והסכמה.
נח. אמר הכוזרי: לא יתכן זה אלא בהסכמה מן הכל, וזה רחוק, או שיהיו המדברים כלם בני אדם או בני נח או זולתם, ויהיה השבוע אצלם מקובל מאביהם.
נט. אמר החבר: זה רציתי. וכן מנין העשרה, הסכים כל אדם עליו במזרח ובמערב, אי זה טבע יביא לעמוד בעשרה, אלא שהוא מקובל ממתחיל בו.
------------------
בקטע זה ריה"ל מוכיח מקיומם של מוסכמות כלל אנושיות את זה שכולם באו ממקור אחד, כלומר אדם הראשון ו/או נח ובניו.
בהקשר לכך, וכמחשבה שנייה בעניינם של המיתוסים, "השדים" ינשופים?, ה"ליליות"? ה"שעירים" עטלפים?, ה"נחש הקדמוני" הדרקון???
אני רוצה לשאול מה דעתכם, האם קיומם של מיתוסים משותפים לכל העולם יכול להוכיח על מוצא משותף? כדברי ריה"ל וא"כ האם זאת הוכחה שהמוצא המשותף הוא של אנשים בלי השכלה?! או אולי זאת תהיה הוכחה לנכונותם של המיתוסים?!?!?!.
 |
|
|
