הובאו כאן דבריהם של ספרים קדושים, בענין אבני סיני.
רבינו בחיי (שמות פרק כח פסוק טו), כותב בדונו באבני החושן:
"דע כי נמצא כתוב בספרי *חכמת הטבע*, כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות, אינן אלא י"ב, והם אבות לכל שאר האבנים, וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן".
בהמשך דבריו הוא מסביר, את הקשר שבין השבטים ואבניהם בחושן, וסגולותיהם.
לחלק מהם סגולות מרפא, ולחלק מהם סגולות "סגוליות", ובין הסגוליות:
ומה שנתן אבן אודם לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא...וסגולתו שכל אשה *שנושאתו* אינה מפלת לעולם נפלים".
שמעון היה מפותח על פטדה, היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, ... ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון, על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכן כל מי שחטאו משבט שמעון, בבנות מואב הוריקו פניהם... *וסגולת האבן הזאת* של פטדה, שהיא מקררת את הגוף, וע"כ היא מצויה בארצות כוש, שהם חמים ושטופי זמה, וצריכים אליה לקרר אותם.
הם לא צריכים אבנים, אלא מקלחת קרה.
לוי היה מפותח על ברקת, והוא הקרבונקל"א נקראת ברקת, על שם שנוצצת כברק, ומאירה כנר, וכן תרגום ברקן, *וסגולת האבן הזאת* שהיא מחכימת פתי, ומאירת העינים, מלבד שמשתמשין בעצם גופה, כמו שמשתמשין באור הנר, ואומרים כי אם שוחקין אותה, ומערבים במאכל ובמשתה, או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד, להחכים ולפתוח הלב".
אין ספק שהוא יחכים מהר מאוד , לאחר שיקנה את האבנים היקרות, וישתה אותם לאחר שיטחן אותם, ויתברר לו שהוא לא החכים.
יהודה היה מפותח על נפך, והוא מראקד"י ובלשון ערבי זמור"א, ... ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו, והודה ולא בוש ... *וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם*".
דן על לשם, והוא הנקרא אשטפסי"ס, ונמצא בו פרצוף אדם מהופך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה.
איזה מסכן, קיבל אבן שלא עושה דבר, ועוד עם פרצוף הפוך.
נפתלי על שבו, והיא נקראת טורקיז"א, והפרשים מתמידים לנושאה, ... *וסגולת האבן הזאת* שהיא מושכת האדם על הרכב, ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת שבו, ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב, נתנה לנפתלי שהיא לשון חבור".
גד על אחלמה, והוא הנקרא קרישטא"ל ... *וסגולת האבן הזאת* שמחזקת את הלב, שלא ירך בלכתו למלחמה, ולכך נקראת אחלמה.
יוסף על שהם, והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם, בעיני כל רואיו, ונקראת שהם, ויש בה אותיות השם, ... *ומי שנושאה בבית המלכות, תועיל הרבה ויצליח, ויהיו דבריו נשמעים*".
הסגולות אינן "עובדות" תמיד.
רבנו בחיי ממשיך: "ראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף, שהאבנים צריכות טהרה, וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה, יתבטל כחם אליו או יחלש, ואם ישוב ויטהר, תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה.
שאלותי:
מה ערך "דתי" יש לדבריו, שאותם הוא מבסס, על "ואמרו", ועל ספר האבנים שחברו הפילוסוף?
האם כל רוכבי הסוסים היו טהורים?
בספר "מדרש תלפיות", (שהובא כמקור ב"יתד", בענין השן הנוספת שבפיו של היהודי), ענף אפוד, (מעמוד סא טור ב), מובאים דברי ספרים שונים אודות סגולות האבנים, והוא מביא את דברי רבנו בחיי, ואת דברי מהר"י קארו פרשת תצווה (?) שבהם הסברים והערות על דברי רבנו בחיי, כשעל אבנו של שמעון הוא כותב בשם "הטבעיים": "שאם תהיה האבן הזאת על אשה ותזנה, תשבר האבן הזאת".
אין ספק שרק אשה פסיכית, משאירה את האבן עליה בשעת מעשה, היא עלולה להשבר, וחבל על האבן וחבל עליה.
שאילותי:
אם האבנים צריכות טהרה, וידוע מסגולתם, שהנושא אותם בטומאה, יתבטל כחם אליו, כדברי הפילוסוף שהביאו רבנו בחיי, כיצד הם עובדים על אשה מזנה, שהיא קדשה ולא קדושה?
האם נשתנו הטבעים?
בהמשך דבריו הוא מביא את הסבריו של "החכם השלם אברהם, בספרו שלטי הגבורים", (חיברו הרופא כמה"ר אברהם *שער אריה* ממנטובה, על ענינים מצורת הבית והקרבנות ועל מלאכת המוזיקא..". החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים)
מקור נוסף שראיתי דן בסגולות האבנים, הוא הספר "באר הגולה", שמחברו "פלאי", שנדפס במגנצא בשנת תרל"ז, ובהקדמת המעתיק נאמר, "שהוא הלך בדרכי הרופא ממנטובה, רבי אברהם בן דוד *פורטא לעאנע* , (תרגומו של "שער אריה"), בספרו שלטי הגיבורים, רק בהבדל, שהמחבר ברר הסולת הנקיה מספר שלטי הגיבורים, והמותר זרה הלאה...".
לפניכם מספר משפטים, מסלתו אשר ברר, (עמוד צו): "היהלום הוא הדיאמנטי... ואמר פראנציסקיס הפילוסוף, שספרה לו אשת חיל נאמנת שהיתה מטרוניתא אחת נקראת איוירנסה, ממשפחת השרים לונסימבורג, שנפלה לה ירושה שני יהלומים, ואמרה שפעמים הרבה בנס גמור ומוחלט, מולידים בזמן מן הזמניםאבנים אחרים טובים בדמותם ובצלמם".
"והטיאופרסטוס היווני, שהיה תלמיד מעולה לאריסטו הגדול שבחכמים, כתב גם הוא, כי האבנים טובות, הם מולידות בדומה, כל עוד שכח אלוקי מתנוסס בו,... וגם פילינאוס הפילוסוף, בעשירי מטבעיים אמר, ... שהאבן הזאת היא הרה, ואם יקישו בה, יכירו כי יש אבן אחרת בקרבה, והיא יולדת אותה במשך שלושה חדשים".
אני מתאר לי את החזיון הבא:
אשה מגיעה הביתה, כשעל כל אצבע מאצבעותיה, טבעת יהלום, וכשבעלה שואל אותה: מאיפה טבעות היהלומים? היא משיבה: היהלום של השכנה, הכניס להריון את היהלום שקנית לי לפני האירוסין.
אין ספק שהבעל יאמין לאשתו, שהרי בספר "באר הגולה", כתוב שישנם יהלומים המולידים יהלומים, ויראה את עצמו כמתחרה לעתיד, של "דה בירס".
סיפרו לי שבבית חולים "עזרה למרפא", בבני ברק, ישנו גמ"ח אבני אודם, לנשים בשמירת הריון, האם ידוע לכם על גמ"ח "ועד משמרת הצניעות" לאבני פטדה?
 |
|
|