למה התורה זוקקת אלוקים?

יהוסף,
כתבת:
<עלינו א"כ להיות מודעים לתכלית התורה - המוסר>
הרמב"םכידוע מגדיר להיפך שהמוסר הו אתשתית לדעות.

אריק,

נדמה לי שזה מה ששאלתי למעלה - אם תכלית כיצד גם תשתית?
[למרות שאני שאלתי על א-להים ואתה על המוסר ...]

אמאשלום,
אולי מפני שאני אורתודוכסי?

ריב היקרה
לא כיוונתי לדברים שהבנת מדבריי, אם כי יש מקום לדון בהם לאור הדברים.

אריק פרט נא הרמב"ם שהנך מצטט.

הרמב"ם שעומד חנגד עיניי הוא זה:

[מכלל מטרות התורה עזיבת התאוות]
ועוד מכלל מטרות התורה השלמה עזיבת התאוות והזילזול בהן, וצימצומן עד כמה שאפשר , ושלא ידרוש מהן אלא ההכרחי. וכבר ידעת כי רוב להיטות ההמון והתפקרותם אינה אלא בזלילה במאכל ובמשתה ובתשמיש, וזה הוא המבטל את שלמות האדם הסופית, והמזיק לו גם בשלמותו הראשונית, המפסיד רוב מצבי אנשי הערים והנהגת הבית....
וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזו, הלא תתבונן מקראות התורה היאך ציוותה בהריגת מי שנראה בעניינו שהוא מפריז בדרישת תאוות האכילה והשתייה, והוא בן סורר ומורה, והוא אומרו: זולל וסובא, וציווה לסקלו ולמהר להכריתו בטרם יחמיר עניינו ויאבד רבים ויקלקל תכונות צדיקים ברוב תאוותנותו.


[מכלל מטרות התורה עדינות וגמישות]
וכן מכלל מטרות התורה העדינות והגמישות, ושלא יהא האדם בעל עקשנות וגסות, אלא בעל היענות ומשמעת וישוב הדעת וגמישות . כבר ידעת מצוותו יתעלה:
ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד...

[מכלל מטרות התורה הטהרה והקדושה]
וכן ממטרות התורה, הטהרה והקדושה. כוונתי בכך הזנחת התשמיש וההתרחקות ממנו ומיעוטו ככל האפשר כמו שאבאר...
ולשון ספרא והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת [שנא] מצוות.
וכמו שקראה התורה קיום המצוות הללו "קדושה וטהרה", כך קראה את העברה על המצוות הללו ועשיית הרעות "טומאה", כמו שאבאר.

אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וסילוק הלכלוכים, גם זה ממטרות התורה הזו, אבל לאחר טיהור המעשים וטיהור הלב מן ההשקפות המטמאות והמידות המטמאות.
אבל ההסתפקות בניקיון החיצוני, ברחיצה וטהרת הבגדים עם התאוותנות בתענוגות וההפקרות במאכלים ובתשמיש, יש בו תכלית התיעוב. אמר ישעיה בכך המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר וגו', אמר שהם מטהרים ומתקדשים במקומות הגלויים וברשות הרבים, אלא שהם מתייחדים בחדרים ובתוך בתיהם במריהם, והם הפקרותם באכילת האיסורים החזיר והשקץ והעכבר.
ושמא רומז באומרו 'אחר אחת בתוך', להתייחדות בביאות האסורות.

מסקנת הדברים, כי חיצוניותם נקיה מפורסמת הנקיות והטהרה, אבל פנימיותם הרי הם עם תאוותיהם ותענוגי גופותיהם. ואין זו מטרת התורה. אלא המטרה הראשונית צמצום התאוות, וניקיון החיצוניות אחר ניקיון הפנימיות...[מו"נ ג' ל"ג]

וכן:

[מטרת המצוות תועלת לאדם]
אלא הדבר הוא בהפך זה, וכל המטרה היא תועלתנו כמו שביארנו, ממה שנאמר 'לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה', ואמר 'אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'.

הרי ביאר כי אפילו החוקים כולם מורים אצל כל העמים שהם בחכמה ותבונה. ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה, ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא חכם ונבון ורם מעלה, ויהיה זה מופלא בעמים? 7

אלא הדבר כפי שאמרנו בלי ספק, והוא שכל מצווה מאלו השש מאות ושלש עשרה מצוות, היא:
או למתן השקפה נכונה,
או לסלוק השקפה רעה,
או למתן חוק צדק
או לסילוק עוול,
או להדריך במידה נעלה
או להזהיר ממידה רעה.

הכל תלוי בשלשה דברים:
בהשקפות
ובמידות
ובמעשים המנהליים המדיניים.

[מתוך פל"א שם]

תוקן על ידי - יהוסף - 01/02/2005 12:49:23

יש הרבה פעמים תחושה שחלק מהקושי של העמדת המצוות כאמצעי מפחיתים מקדושתם, ולגישה ב' תחושה זו מתעצמת. הרמב"ם נתן דעתו על כך -

ויודע אני כי נפשך תרתע מן העניין הזה בהחלט במחשבה ראשונה, ויקשה עליך זה, ותשאלני בלבך ותאמר לי, היאך באו ציווים ואזהרות ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, והם כולם אינם מטרה לעצמם אלא מחמת דבר אחר, וכאילו שזו תחבולה יעצה ה' עלינו כדי שישיג את מטרתו הראשונה, ומה מונע ממנו יתעלה לצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר, ולא היה צורך לכל אלה אשר אתה חושב שהם על דרך המטרה השניה.

ושמע תשובתך אשר תסיר מלבך את החולי הזה, ותגלה לך אמתת מה שהעירותיך עליו. והוא, שכבר נאמר בלשון התורה כיוצא בשאלה זו בדיוק, והוא אמרו 'ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף', והנה כמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא הייתה המטרה הראשונה, מחמת חשש מה שאין יכולת לגופותיהם עליו כפי הטבע, לדרך אחרת כדי שתתקיים המטרה הראשונה, כך ציווה ה' מצוות אלו אשר הזכרנו מחמת השש, מה שאין יכולת לנפש לקבלו כפי הטבע, כדי שתושג המטרה הראשונה, והיא השגתו יתעלה ועזיבת עבודה זרה.
כי כשם שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות [שמח] ומעשים רגילים שכבר נינוחו בהן הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון, ויעזוב את כולן בבת אחת.
וכמו שניהלם ה' בעיכובם במדבר עד שנתאמצו נפשותיהם, כפי שכבר ידוע כי המדבריות ופראות הגוף מביאים אומץ, והפך זה מביא מורך, וגם נולד עם אשר לא הורגל לכניעה ולעבדות, וכל זה היה בציווים אלהיים על ידי משה רבנו: 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה', כך באה הקבוצה הזו מן המצוות בניהול אלוהי כדי שישארו עם סוג המעשים הרגילים, כדי שתתבסס הדעה שהיא המטרה הראשונה.

ושאלתך מה מונע היה מה' מלצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר. מתחייב לומר לך בשאלה זו השנייה, ואיזה מונע היה לה' מלהוליכם דרך ארץ פלשתים, ויתן להם יכולת להתייצב למלחמות, ואין צורך לכל הסיבוב הזה בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה... [שם ל"ב]


קיצורם של דברים, הרמב"ם מוכיח שראיית המצוות כמקדמות את האדם בדרך של קידום אמצעי ולא עצמאי, מעוגנת בתורה ובלשונותיה.


תוקן על ידי - יהוסף - 01/02/2005 12:56:50

מו"נ ח"ג פנ"ד
<והמין השלישי הוא שלמות באדם עצמו יותר מן השני, והיא שלמות המעלות המידותיות, והיא שיהו מידות אותה האדם בתכלית מעלתן.

ורוב המצוות אינן אלא להשגת המין הזה מן השלמות. וגם מין זה מן השלמות אינו אלא הצעה לזולתו, ואינו תכלית כשלעצמה. והוא שכל המידותיות אינן אלא בין כל אחד מבני אדם לבין זולתו, וכאילו השלמות הזו במידותיו אין עתודתה אלא לתועלת בני אדם, ונעשה כלי לזולתו, לפי שאם תניח שאחד מבני אדם לבדו ואין לו עסק עם שום אדם, תמצא שהמעלות המידותיות שבו כולן אז בטלות ומושבתות ואין להן צורך, ואין מביאות שלמות באישיותו במאומה, אבל יהיה צורך לה ותחזור תועלתה אלת מבחינת הזולת
והמין הרביעי היא השלמות האנושית האמיתית, והיא השגת המעלות ההגיוניות, כלומר: ציור מושכלות המביאות להשקפות אמיתיות בעניינים האלוהיים, וזו היא התכלית הסופית, והיא המשלימה את האדם שלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא המעניקה לו הקיום הנצחי ובה האדם אדם. >

מתוך אתר דעת

ובל נשכח שהמעלות המוסריות הם מכלל המפורסמות.

תוקן על ידי - אריק123 - 01/02/2005 14:12:10

אריק היקר

להבנתי ה"מפורסמות" אלו המצוות המוסריות שמהותן [מה שנקרא סיבה או טעם] מושכל לכל, אך אין ח"ו הפרדה בין המוסרי למידות הנעלות. המידות הנעלות הן המצוות העדינות במוסרן ושמהותן נרכשת אך בעיו וקניית דרכי החכמה שלימדנו ה' בתורתו. וכך גם מוכח מדברי הר"מ שהבאתי, אחרת איך תפרנסם?