למה התורה זוקקת אלוקים?

שומע_כעונה
עדיין יש מקום לחלק בין מצוות שמעיות כרציחה לבין שאר מצוות.
נראה לי שחז"ל שאמרו ששש מצוות הצטווה אדם הראשון, הבינו זאת כציווי ממש ולא כהבנה איטלקוטואלית.

שומע,

מקווה שהערתי תתקבל בברכה.

החיוב המוסרי עולה יפה מפרשת קין והבל מסברא פשוטה והיא שהאיסור על "לא תרצח" שייך לקטגוריית המצוות המוסריות/המפורסמות, ועליהן אמרו חז"ל שגם אם לא נכתבו ראוי היה לקיימם.לעומת המצוות השמעיות שאין שום רע בעשייתן - אלא שנצטוונו על כך.

יתרה מזו, בבראשית רבה פרשה ט"ז סעיף ו דורשים חז"ל את שבע מצוות בני נוח מן הפסוקים (בראשית ב, טז/יז) "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור מכל הגן תאכל" וכו'

וה'אלוקים' כאן הוא במשמעות של הכרת מציאות ה' מכוחות הטבע, ה'מציאות'כפויה על האדם מתוך צלם האלוקים שבו- באשר הוא 'יצור' החושב בחלק השכלי/מעשי שיפוטי שלו.-

לעומת דברי חז"ל בסוף מנחות בקורבנות לא כתוב לא אל, ולא אלוקים רק ה' שלא יתן פתחון פה (לבעל דין לחלוק)לכן כתוב ה' לבדו - לעומת ה' אלוקים אצל שבע מצוות בני נח.

אריק

אני מניח ששומע התכוון למעשהו של קין בהקרבת המנחה, שאלוקים לא קיבל את מנחתו ופגע בו בכך, וזאת למרות שלא היה ציווי או הוראה על עניין ודרך הקרבת הקרבן.

ועוד, בהקשר לדברים בדבר השגת האבות..

...ולזה אמרו במדרש: "אני ה' אלוקים הוא שמי" הוא שמי שקרא לי אדה"ר. אבל אברהם הכיר הטבע והליכותיה, הבין מפעלות תמים דעים, והכיר היוצר מתוך הצורה, ויש מנהיג לבירה זו...עד כי השיג היוצר השם האמיתי שהוא בראן וחידשן מן האפס וההעדר המוחלט, וע"ז יורה שם אדנות, והשגה זו העיקרית בכוונת הבריאה. לכן אמרו: 'בהבראם' - באברהם שעלידי אברהם שנוסה בנסיונות כמה ובחר בטוב, וזה היה תכלית התולדות משמים וארץ...

משך חוכמה, ויקרא כו-ד

יהוסף,
דוגמא קצת קיצונית,
כהן אנס את אחותו מי ישא בתוצאות המעשה לכל חייו?
הוא לכל היותר יקבל מלקות, יוכל להמשיך לאכול בתרומה וימשיך לעבוד במקדש, אולם היא נאסרת בתרומה ונאסרת להנשא לכהן.
איך אתה מסביר את המוסריות שבכך?

יהוסף,
כתבת:
<אכן דברי ר"א בו הרמב"ם הם דברים מסתברים, אך זו לא גישת כל הראשונים, אך גם על דבריו ניתן לאמר את הדברים האמורים בהודעתי הקודמת, הלא כן? >

אם דברי ר' אברהם מסתברים, אזי יוצא שעמדתי עדיפה מעמדתך, שכן לי מספיק לעורר ספק ואלו אתה בא בטענת וודאי ותובע תביעות בכח הוודאות שבדבריך.

אריק היקר

פרט נא את דבריך, כי לא הבנתי כוונתך.

תחשגחם היקר

אכן שאלות מסוג זה ראויים לעיון נפרד ובפני עצמו, אך בקצרה, יש דהרים שאינם קשורים לאשמה אלא לעובדה, האם המצורעים אשמים שהם מרוחקים בבתי חולים שמחוץ לעיר עם תקשורת מועטת עם בני אדם?

עלינו להבין אכן למה הנאנסת מרוחקת יותר מהאונס. הנאנסת, בפרט אם היא בתולה, נעשה בה שינוי הגדרתי באשר אשה משתייכת בו זמנית רק לאיש אחד, והדברים כאמור ארוכים וראויים לדיון בפני עצמו.

דברי ר' אברהם בן הרמב"ם הוא גם דעת המאירי בספרו סדר הקבלה בהקדמה ועוד ראשונים.

מסתברא היקר שכויעח

וכיוון ששבנו לעניין זה אבאר שוב כוונתי גם לר' אריק היקר.

גם אם אנו מפרשים שאברהם אבינו עשה רק עיקרי התורה או עיקרי דרך ד', הן עכ"פ אנו רואים ששייך לעשות חלקים גדולים בצו המוסר האלוקי על ידי זיהוי עצמי, ובזה נמצא שעניין ה"אובנתא דליבא" תלוי בכל חד לפום חורפיה.

יום נעים

יהוסף,
אם לא הסברתי כראוי את דברי אנסה להבהירם ועמך הסליחה.
טענתי היא שהתרשמתי שגישתך היא שניתן לגזור את התורה ואת פרטיה משיקולים מוסריים אנושיים. כדי להוכיח טענה כזו עליך לכסות את כל המקרים, כולל המקרה של בתולה שנאנסה (דרך אגב, הדין הזה הוא לאו דווקא בבתולה ולחשיבתנו המודרנית קשה לעכל שבתולה אכן שונה מהותית מבעולה), לעומת זה אני מוכן לקבל שישנם מצוות שהן מוסריות ונגזרות מכללי מוסר, רק אני טוען שאי אפשר לכסות את כל המקרים והמצוות בכך, ולכן גישה אחת של ר' אברהם מספיקה כדי לחזק את גישתי.

תוקן על ידי - אריק123 - 24/01/2005 9:28:26

אריק היקר

הבנתי עתה את דבריך. אתה טוען כך, היות ור"א בן הר"מ טוען שהאבות קיימו את תכליתהמצוות ולא מצוות התורה עצמם, מכאן שקיימו רק חלק ומכאן שלחלק אין הצדקה מוסרית.

ב' טענות בדבר.

א' קיום תכלית המצווה, ניתן לפרש וכך הייתה דעתי נוטה עוד קודם פתיחת הנושא, שלמשל אם העיקרון המוסרי של נישואי ב' אחיות זהו דרך זימה [משום נתון שלא נכנוס אליו עכשיו] הרי שאם זה נעשה בדרך שקרה ליעקב אבינו, ששם תכלית המעשים ודאי שלא בדרך זימה אלא משום שרימהו לבן, לא היה זה מן הנמנע שהאבות ינהגו שלא כפי התורה שכן רק לאחר שניתנה תורה חל הכלל ההגיוני של "א"כ נתת דבריך לשיעורין".

ב' גם כאשר אני טוען שניתן לאשש את עקרונות המוסר של המצוות, אין כוונתי שכל מצווה ומצווה נזהה בה עוד קודם את עיקרה, אלא שאנו יכולים לזהות את העיקרים הכלליים, קרי תכליות ומטרות כלליות, כמו כבוד לזולת, אי ציעור בעלי חיים, אך את הביטוי המדוייק שבחרה התורה ואת הגבולות המדוייקים, זה קשה מאד לשער מראש, גם לא אצל האבות, שכן בכל הכרעת גבול אין בכח ליצור גבול מדוייק ללא הוראה חדה מאת אלוקים. וא"כ מה שניתן לייחס לאבות, היינו קיום הרוח הכללית, אפשרות נוספת לביאור דברי הראבהר"מ.

יהוסף.

על פי טענתך שהמוסר בתורה קשור לכך שהקב"ה הוא מלוא כל ההויה ולכן המצוות מבטאות את המוסריות -

הרי שהיה צריך להיות שהמצוות יצרו מוסר מוחלט שבו כל ההיבטים הם מוסריים. אם המוסר נגזר מההויה העולמית הכוללת הרי שבכל עשיה שיש בה עוול כלפי אדם מסוים היא אינה ראויה.

לדוגמא הריגת רוצח היא בעיתית אם בנו החף מפשע יינזק מכך כי המוסר צריך לענות על שיקולי ההויה הכוללת ואינו רק המעשה הטוב ביותר במקרה מסוים.

ובמצוות רבות ברור שנגרם עוול מסוים לאדם.

דוגמא ברורה לכך היא דברי רבותינו בויקרא רבה על הממזרים:
ושבתי אני ואראה את כל העשוקים –
דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים:
והנה דמעת העשוקים - אבותם של אלו עוברי עבירות ואילין עלוביא מה איכפת להון, כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפ' לו ?
ואין להם מנחם, אלא מיד עושקיהם כח - מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום לא יבא ממזר בקהל ה', ואין להם מנחם.
אמר הקב"ה: עלי לנחמן, לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת אבל לעתיד לבוא אמר זכריה אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי...