הגשמה, והקבלה-לכב' יום השנה ה800 של רמבם

ברשות מורי ורבותי, וחברי הפורום, ועל צבאם רבינו איש האשכול(ות) מיימוני שליט"א, אני רוצה להציע שאלה/פתרון, שיקיף כמה מן הנושאים המרכזיים שכבר הלכו בו נמושות פה בפורום; "קבלה", "הראשונים וטעותם", "הגשמה". אני מקוה שתמצאו טעם בדבריי, ואמצא חן ושכל טוב.

ההתנגדות לקבלה יכולים לסכם, לפענ"ד, לב' עקרונות:
א. ההנחה שהזוהר הוא פבריקציה של רמד"ל.
ב. שיש בה כמה מושגים והנחות שהם נגד התורה ע"פ דעת הרמב"ם וסיעתו - דיעה המחמרת ביותר כנגד המגשמים.

והנפק"מ ביניהם, כי לפי א': אין סרך איסור, ואם רוצה להסתמך על "אילן גדול" ולקבל ממנו "תורת הסוד", אין חסרון בדבר. וכמו"כ אם יתודע שיש להזוהר מקור קדום, אז יתחזק מעמדו. אבל לפי ב' יש לדרוך בזהירות יותר, מכיון שיש חשש איסור בדבר.

לפי ב': אם נצליח ליישב שהכל הוא ממש משל גדול אחד, בלי שום שייכות של דמות וצורה כלל, אז כמובן מסולק התנגדות זו. יתכן שעדיין נתנגד לה מחשש שיהיו אלו שלא יצליחו להפשיט המושגים וכו'. אבל עכ"פ אין עוד התנגדות עקרונית לקבלה בשורשה. לפי א', אמנם, מה לנו ולטורח הזה, הלא כל כולה היא מתורת רמד"ל וכדו', ואין אנו אחראים לה.

הדברים עתיקים, שלגבי התנגדות א', הלא יש הרמב"ן, רבותיו ורבותיהם, תלמידיו – ובתוכם הרשב"א ותלמידו הריטב"א ורבינו בחיי, ותלמידי תלמידיהם – גדולי התורה (-במובנו הפשוט והמסורתי) וגדולי האומה, שכן אחזו מקבלה. ובפרט שלמעשה – בצדק או שלא בצדק – התקבלה דיעה זו בקרב כלל ישראל, על 99.9% גדוליו וקדושיו.

וכמו"כ יש ספר 'שיעורי קומה' (שאמנם הרמב"ם התנגד לה בתקיפות), ספר יצירה, וכן כמה מאמרי חז"ל שריח של הגשמה נודף מהם. הרמב"ם הביא איזה מהם במו"נ, על מקצתם טען שהם מזויפים או מוטעים, ולקצתם מצא תירוץ, ובין השאר הוא כותב שבעל המאמר הוא יחידאה, או שאמרו לפי שעה, או שאין הדבר כפשוטו כלל. בקיצור: "תירוצים" דוחקים. ואיך שיהיה, המקובלים יכולים לומר שאותם הספרים אינם מזוייפים, ושיש להם על מה שיסמכו, וביאורי הקבליים לאותם מאמרי חז"ל לא נופלים בתוכנם ובעומק שלהם, מביאורי של הרמב"ם ובנו רבינו אברהם וסיעתם.

אמנם התנגדות הב', שלדעתי היא יותר מרכזי, עדיין במקומה עומדת. היו שנסו ליישב ולהפשיט כמה וכמה עניני קבלה, ולא הצליחו, הלא הם כתובים על דפי פורום יקר הזה. ובפרט זה אי אפשר מבלי לציין ביאוריו הנחמדים של רבינו המיימוני שליט"א על ספר מורה נבוכים (לינק?), שהוכיח – בצדק – שהקב"ה אין לו דמות כלשהו אף לאחר כמה "הפשטות" והזדככיות. וכל אותם ה"דק מן הדק" ו"אור צח ומצוחצח" שהמקובלים נסו להסביר ולהציל תורתם מטענת מתנגדיהם שהם מגשימים, אין להם מקום בתורתו של מורה הדורות.

אמנם בכל זאת לאמיתו של דבר, נעיין נא במקור הדברים של שלילת ההגשמה בדברי רבינו הרמב"ם.

זה לשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק א הלכה ז – ט ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד... הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והגוף לא יהיה בשני מקומות, ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה, ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה, ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים, אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלהים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן..., עד כאן לשונו הטהור.

כלומר, בפסוקי התורה עצמן יש לנו "סתירה", יש פסוקים המורים על הגשמה, ויש ששוללים אותה (לפי הבנת הרמב"ם), אבל מכיון שיש לנו הוכחות משקול הדעת שא"א שהיוצר יהיה לו גוף, אז מוכרח לומר שהאמת הוא כפי שמשמע מן הפסוקים שמורים על שלילת ההגשמה, והפסוקים שנאמר בהם איזה דמות וצורה, הוא "כלשון בני אדם".

אין מן הצורך להרחיב הדיבור שכל "ההוכחה" של הרמב"ם מן הגלגל הסובב תמיד, מופרך כליל, ואין לה מקום כלל לפי הבנתינו אנחנו של מערכת השמש. וכל המכיר אף במקצת רבינו הגדול יודע שהוא לא היה כותב כן בזמנינו, ומה שכתב היה לפי "שהחכמות הלמודיות היו בזמנו חסרות, ולא דבר בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם" (עפ"י מו"נ).

נמצא שראיה משקול הדעת – אין. אלא שצריך ליישב סתירת הפסוקים.

ומעתה נחזי אנן, המקובלים מיישבים סתירת הפסוקים הנ"ל, שלעולם יש איזה ספירה/עולם/פרצוף/הארה דק מן הדק אור צח ומצוחצח שיש לה הבחינה (אגב: מה זה "בחינה", מישהוא יודע??) של "נתינה" או "קבלה" וזהו ה"יד" שכתוב בתורה. וכל הפסוקים השוללים הגשמה, ודאי כן הוא, שאין שם שום דמות ולא צורה, והכל גבוה מעל גבוה, ואנו מדברים בהם בלשוננו משום שאי אפשר אחרת, אמנם, אין שום ערך ויחס בין אותו היד והרגל הקדושים, למה שאנו קורים יד ורגל, אבל מ"מ יש איזה פרצוף בבחינה עמוקה ונעלמה משכלינו המצומצם.

ולכשעצמי אינני בטוח כלל, איזה דרך מורווח יותר, בישוב סתירת המקראות, אם דרכו של הרמב"ם או דרך המקובלים.

והנה, אין איסור מפורש על הגשמה בדק מן הדק, כמו שסובר הרמב"ם. וידוע דעתם של חסידי צרפת ואשכנז ה"גדולים וטובים ממנו" של הראב"ד, שכן האמינו במדת מה של הגשמה. ואדרבה הם הזעיקו עולם ומלואה נגד הרמב"ם, בסברם שהרמב"ם מרחיק לכת עד שא"א להתייחס להבורא כמצוי.

ולאור כל זה, אולי צריכים ל"רכך" ההתנגדות לקבלה ששומעים בפורום חשוב זה?

מה דעתכם?

היום שמעתי ברדיו, שלרגל 800 שנה לרמב"ם העבירו את חגיגות המימונה לטבריה, ואני מניח שעל קברו של הרמב"ם ימכרו היום הרבה "מים קדושים" חוטים אדומים שמן וארק.

איך אמר הגשש - "אם הרמב"ם היה חי הוא היה מת"...

הקבלה מרחיקה את ההגשמה ,ממש כמו הרמב"ם בשלילת כל תואר (ואדרבה כנגד ריחוק זה,יש שיצאו נגדה).ואולי אף יותר מהרמב"ם וריה"ל המזהה (ע"פ פשוטו)כשכל.ובטח לא כרס"ג והבחיי והרלב"ג.

ספר שיעור קומה,הרס"ג הסס בו,ואיפשר אותו בהנחת הכבוד הנברא.והרמב"ם דחאו לגמרי כדין דרשנות יוונית.

ברור גם,שספר יצירה ניתן לפרשו כקדמונים(רס"ג ריה"ל דונאלו ועוד) ע"פ השכל.(אותיות כאיכות ומספרים ככמות),ואין בו סיוע והוכחה לקבלה.

הנחתי היא,כי האמתהיא כדעתהסבור שספר הבהיר וספר הזוהר,נעשו בכח פעולה מאגית,כפי שציין בספר יוחסין.כל התירוצים שנאמרו כדי ליישב את הלשונות והמושגים המאוחרים שבו,כולם דחוקים ונרפים ואין להם על מה שיסמוכו.האמת זועקת שהספר הזה נתחבר בספרד.והוא מביע את השגת המחבר על פי המושגים שהיו ידועים לו.


(לגבי אגדת פטירת הרמב"ם-הרי ידוע שמחבר הזוהר הושפע רבות מדברי הרמב"ם,ישנה אגדה על פטירת הרמב"ם,שרבו היישובים בישראל היכן ייקבר.עד שבדרך מסויימת נבחר אחד מהם.סיפור זה דומה מאד למובא בסוף האדרא רבא לגבי סיפור קבורת רשב"י .)

מלמד

ברצוני להתייחס רק לנקודה אחת במכלול הדברים שהעלית.

כתבת: "אין מן הצורך להרחיב הדיבור שכל "ההוכחה" של הרמב"ם מן הגלגל הסובב תמיד, מופרך כליל, ואין לה מקום כלל לפי הבנתינו אנחנו של מערכת השמש. וכל המכיר אף במקצת רבינו הגדול יודע שהוא לא היה כותב כן בזמנינו".

ובגין כך אתה מסיק " שמכיון שהקיצוניות נגד הגשמה מקורה בראיות שאין להן בסיס..."

ואני טוען שדברי הרמב"ם קיימים אף בזמננו ואף שבודאי "לא היה כותב כן בזמנינו" אלא ודאי היה משדרג את הדברים לידע המקובל בימינו.

כך שבמקום לדבר על "הגלגל הסובב תמיד" ניתן לדבר על חוקי הגראביטציה האוניברסלית , ועל שאר חוקי הטבע שנוסחו ע"י ניוטון קפלר ואיינשטיין וכו' שהם מסבירים את ההרמוניה הנפלאה של גרמי השמים ביקום, והם יד ה' שמחיה את הטבע בכל עת.

וכך היו "נראים" דברי הרמב"ם אם היה כותבם בזמננו:
ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק, שהרי חוקי הטבע הפועלים מכוחו- ושעל ידם מסודר היקום וכל צבא השמים על מכונם- פועלים וקיימים תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד"...

כך שאינני רואה פירכה עקרונית לראיית הרמב"ם.

בר בי רב,
יש לדון האם מה שכתב מלמד שלא שייך האידנא הוא מפני האסטרונומיה של הרמב"ם אינה נכונה (=אין גלגל), או מפני שהמכניקה שלו לא נכונה (כידוע, גלגל סובב תמיד בהיעדר חיכוך אינו דורש כוח, ודי בכוח האינרציה).
הוכחת הרמב"ם מבוססת על כך שהגלגלים ממשיכים בתנועה כל הזמן. זה לא ממש חשוב שאין גלגלים, שכן הכוכבים (או כדור הארץ) ממשיכים כל הזמן להסתובב. וכאן זהו ניסוח שמדהה עם הניסוח שלך לגבי חוקי הטבע. זה אינו ניסוח שונה, אלא אותו ניסוח עצמו.
לשון אחר: אמנם לפי המכניקה של ניוטון לא צריך כוח כדי לסובב את הגלגל, אולם עדיין ייתכן שצריך כוח לא מכני. זהו הכוח שדרוש לכך שחוקי הטבע ימשיכו כל הזמן לפעול. ובנוסח אחר: מי מפעיל את כוח האינרציה (לא מי משקיע בו אנרגיה, שכן לא צריך אנרגיה לשם כך)?
בנוסח אחר זהו ההבדל בין עקרון הטעם המספיק לבין עקרון הסיבתיות (כמבואר בספרו של טיילור, 'מטפיזיקה', בפרק על אלוקים).

באשר לקבלה, נלענ"ד שישנם כאן הרבה מאד אי דיוקים. למשל, גם לפי המקובלים, הספירות והפרצופים אינם חלק מהאלוקות, אלא אור אינסוף (שגם הוא לא האלוקות עצמה אלא רצונה להתגלות, כבהקדמת פי' הראב"ד לספר יצירה) מתלבש בהם כנשמה בגוף ('אצילות' מלשון אצלו). אין כאן שום הגשמה, אלא רק אי הבנות של הקבלה (בין אם היא נכונה ובין אם לא).
אגב, הספירות מופיעות כבר במדרש חז"ל, ולא הומצאו על ידי הזהר או האר"י. אלו רק נתנו להם את משמעותם הכוללת.
המחשבה המודרנית יכולה להציע כמה מודלים שיישבו את כל הקשיים שהעלה הרמב"ם ושאר חכמי הפילוסופיה היהודית הביניימית. לענ"ד קשיים אלו נובעים ברובם מחשיבה פילוסופית פרימיטיבית למדיי.
למשל (בקצרה), עולם נמוך יכול להיות מצוי בתוך עולם גבוה ממנו בלי לתפוס ממנו מקום, כמו במקרה של ממד נמוך יותר (ראה בספרו המרתק של ר' שם טוב גפן 'הממדים הנבואה והאדמתנות', במאמר על הממדים). כך הנבראים יכולים להימצא בתוך האלוקות ולהיות נפרדים ממנה.
כך לגבי שיקולים כמו שמה שאין לו סוף אין לו התחלה. ושיקולים אינפיניטסימליים (מן הסוג של זנון). כל אלו עולים ביחס לאלוקות, ולקחת מהם מסקנות ביחס לתיאולוגיה בת ימינו זהו אבסורד.
ואכמ"ל בזה.


מיכי

בר בי רב,
יש לדון האם מה שכתב מלמד שלא שייך האידנא הוא מפני האסטרונומיה של הרמב"ם אינה נכונה (=אין גלגל), או מפני שהמכניקה שלו לא נכונה (כידוע, גלגל סובב תמיד בהיעדר חיכוך אינו דורש כוח, ודי בכוח האינרציה).
הוכחת הרמב"ם מבוססת על כך שהגלגלים ממשיכים בתנועה כל הזמן. זה לא ממש חשוב שאין גלגלים, שכן הכוכבים (או כדור הארץ) ממשיכים כל הזמן להסתובב. וכאן זהו ניסוח שמדהה עם הניסוח שלך לגבי חוקי הטבע. זה אינו ניסוח שונה, אלא אותו ניסוח עצמו.
לשון אחר: אמנם לפי המכניקה של ניוטון לא צריך כוח כדי לסובב את הגלגל, אולם עדיין ייתכן שצריך כוח לא מכני. זהו הכוח שדרוש לכך שחוקי הטבע ימשיכו כל הזמן לפעול. ובנוסח אחר: מי מפעיל את כוח האינרציה (לא מי משקיע בו אנרגיה, שכן לא צריך אנרגיה לשם כך)?
בנוסח אחר זהו ההבדל בין עקרון הטעם המספיק לבין עקרון הסיבתיות (כמבואר בספרו של טיילור, 'מטפיזיקה', בפרק על אלוקים).

באשר לקבלה, נלענ"ד שישנם כאן הרבה מאד אי דיוקים. למשל, גם לפי המקובלים, הספירות והפרצופים אינם חלק מהאלוקות, אלא אור אינסוף (שגם הוא לא האלוקות עצמה אלא רצונה להתגלות, כבהקדמת פי' הראב"ד לספר יצירה) מתלבש בהם כנשמה בגוף ('אצילות' מלשון אצלו). אין כאן שום הגשמה, אלא רק אי הבנות של הקבלה (בין אם היא נכונה ובין אם לא).
אגב, הספירות מופיעות כבר במדרש חז"ל, ולא הומצאו על ידי הזהר או האר"י. אלו רק נתנו להם את משמעותם הכוללת.
המחשבה המודרנית יכולה להציע כמה מודלים שיישבו את כל הקשיים שהעלה הרמב"ם ושאר חכמי הפילוסופיה היהודית הביניימית. לענ"ד קשיים אלו נובעים ברובם מחשיבה פילוסופית פרימיטיבית למדיי.
למשל (בקצרה), עולם נמוך יכול להיות מצוי בתוך עולם גבוה ממנו בלי לתפוס ממנו מקום, כמו במקרה של ממד נמוך יותר (ראה בספרו המרתק של ר' שם טוב גפן 'הממדים הנבואה והאדמתנות', במאמר על הממדים). כך הנבראים יכולים להימצא בתוך האלוקות ולהיות נפרדים ממנה.
כך לגבי שיקולים כמו שמה שאין לו סוף אין לו התחלה. ושיקולים אינפיניטסימליים (מן הסוג של זנון). כל אלו עולים ביחס לאלוקות, ולקחת מהם מסקנות ביחס לתיאולוגיה בת ימינו זהו אבסורד.
ואכמ"ל בזה.


מיכי

מיכי

הבה נאריך בזה.

א. האם הפרצופים והאורות אינם אלהות? כמדומה שזו מחלוקת בתוך הקבלה עצמה. האם זה לא מה שנקרא המחלוקת בין עצמות לכלים (הנה, גיליתי בורותי ברבים).

ב. היכן מצאת ספירות במדרש? אני משער שכוונתך לרעיון, למושג ולא למונח, כי עד כמה שידוע לי המונח "ספירות" מופיע בספר יצירה. אלא אם כן כוונתך שספר יצירה הוא מדרש חז"ל, וזה צריך ראיה גדולה...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

האם הפרצופים והאורות אינם אלהות?

אכן, נחלקו המקובלים בביאור כלים ואורות דאצילות, מה מהם עצמות וכו'. הנושא רחב ועמוק. ממליץ על מאמרו של הצמח צדק בענין, דומה ושמו "ג' שיטות", ודומה ונדפס ב"מגדל עז" של מונדשיין. אך יתכן ואני טועה בפרטים - מזמן כבר לא ראיתי את המאמר.