בשורה - מגזין ברוח קרובה לעכ"ח לכא'

זמן רב לא ביקרתי בהיכל החושבים, אך על שמועה אשר שמעתי אני בא להודיע וגם לברר.

אדם אמין גילה את אוזני, שמלבד כתב העת של ר' בןציוןכהנא, שמיועד לפתוח נושאים סוציולוגיים בעיקר ובעדינות לגעת בנושאי מחשבה שונים [אם הבנתי נכון], אמור לצאת בשבועות הקרובים מעין מגזין שמעיקרו יועד לאנשים בסגנון עכ"ח, או עכ"פ כאלו "המרשים לעצמם לחשוב קצת יותר" כהגדרתו.

אם יש למאן דהו מידע בעניין, אשמח.

מה שמאד תפס אותי בדברים ששמעתי, שיש שם כדוגמא מאמר בשם "אני חושב משמע אני כופר?" אמרתי לנפשי מייד, אכן לכאורה יש קרבה בין מגמת החושבים העוצרים לכותרת האמורה.

ביקשתי מיודעי חן להביא לכאן את הנוגעים והיודעים בדבר, כדי להודיע ולזכות את הרבים.

אין לי הרבה מה לומר, ואולי זו מודעה שראוי למחוק אותה במידה ולא יתווסף מעבר לזה כלום, אבל היות ויש כאן צד זיכוי הרבים, האמור להתברר בהמשך, אני מבקש מההנהלה להשאיר זאת כמה ימים. תודה מראש.

מאמר פתיחה למגזין מס' 1
"אני חושב משמע אני כופר"???


לאחרונה יצא לי להתקל ביותר ויותר אנשים אשר גדלו ונתחנכו על-פי מסורת הדת ואושיותיה, וינקו את ערכי הדת בצורה נוקבת לכאורה, כשאר במקביל מעמדם החברתי לא סבל מנחיתות כלשהי, ואדרבה בכישוריהם יוצאי הדופן הצליחו להתבלט ולקנות לעצמם מעמד ייחודי, הכרה חברתית, וסביבה תומכת ואוהדת. ובכל זאת, כאשר בגרו והגיעו לגיל אשר בכוחם ליטול את גורל חייהם בידיהם הם הפנו עורף למורשת הדתית המפוארת עליה נתחנכו, ובחרו באורח חיים נטול דת ואמונה, תוך כדי שהם נוטלים על עצמם את המחיר האישי וההקרבה העצומה הכרוכים בצעד דרמטי ומפכני שכזה. והנה כאשר נשאלת השאלה כלפי אותם האנשים, "מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם"? אתם שפקחים אתם, מה ראיתם לצעד שכזה? התשובה הנשמעת מפיהם היא "הפסקתי להאמין". וכל זה למה? כיצד באת את/ה בשכלך אל מסקנה נגטיבית שכזו? (ואין בשאלה זו כוונה להתחקות אחר הלך הרוח האמוני, אלא תהייה בעצם התאפשרותה של דינמיקה אישית שכזו, כאשר אדם העומד במקום יציב תומך ואוהד, ואמיתות הדת מוטבעות ביסוד הווית חייו, מגיע למסקנה כה קוטבית למקום זה) וכאן באה התשובה המפתיעה: "התחלתי לחשוב"; מחשבות שהולידו התחבטויות, התחבטויות שהולידו "חקירות ודרישות", וכו' וכו', וכך הגעתי עד הלום.

ובכן, אני מרשה לעצמי לנחש כי יש חלק מן הקוראים ששוקל כבר בשורות פתיחה אלו לוותר על קריאת מאמר זה, ואולי אף להניח למגזין כולו, מתוך מסקנה כי הכתיבה בו סובלת מחוסר אמון משווע. מה זאת אומרת "התחלתי לחשוב"? איזו דמגוגיה היא זו; וכי חסרים אנשים דתיים חושבים? וכי לא שמע הכותב מעודו על "יצרים", "מאווים" וכו'? וכי חסרים מניעים שיניעו אדם צעיר לפרוק מעליו עול תורה ומצוות? דומני כי כדאי כבר בשלב זה להתייחס לטענות מן הסוג הזה, ובכך לבחון האם האמת העובדתית עומדת מאחורי תשובה זו, או שמא היא מהם והלאה, ותשובה זו אינה אלא המצגת הנוחה מבחינתם להצדקת אורח חייהם החדש, כאשר בעצם המניע האמיתי רחוק מאוד מלהיות אידיאולוגי-אמוני.

כל ניסיון להכריע תהייה זו בצורה אובייקטיבית ומוחלטת ייכשל אפריורית, ולו מן הסיבה הפשוטה כי "האדם יראה לעיניים והאלוהים ללבב" ומי הוא אשר יכול לבחון כליות ולב ולקבוע מסמרות אודות מניעיו של הזולת לפעול כך או לבחור אחרת? אין לנו אלא לצאת מנקודת המבחן האישית, מדוע פלוני בחר כך ואלמוני אחרת, והאם פלוני זה דובר אמת כאשר הוא מציג באור הרעיוני את בחירותיו המסוימות, ולבחון את האמירה ההיא בקונטקסט ההפוך לחלוטין. דהיינו: במקום להתייחס לטיעוניהם של המתקוממים למיניהם על קביעה זו, לגרור את השאלה דווקא לפתחם: "האם החברה החרדית/דתית על מוסדות ההשכלה ומנגנוני החינוך שבה, אכן מקנה לאדם הצומח בקרבה את הכלים המינימליים לעימות ואימות אמונתו הדתית בראש ובראשונה עם עצמו"? האם המערכת הדתית בשלל תבניותיה אכן מעניקה תשובות ומענה ברור לכל אותם שאלות, תהיות וערעורים שמעלים ה"פורשים", ואשר בשמם מזהים את המניע לפרישתם? חובתם של המתקוממים לשאול את עצמם שאלת יסוד בסיסית זאת, קודם שיבואו להטיח מיני מניעים כאלו ואחרים בסיבת פרישתם של אותם הפורשים.

ודווקא על שאלה זו דומני שיבכולתי לתת תשובה ברורה ונחרצת: המערכת והדוקטרינה הדתית-אמונית כפי שהיא מוצעת בפני הצעיר המתחנך, לא רק שהיא רחוקה מלתת מענה לתמיהות וספקות בסיסיים ביחס לאמיתות הדת, אלא אף יתרה מכך, באופן פרדוקסלי, הצורה הדוגמטית והתובענית ביותר שבה הדת מוצעת, לפחות במסגרות החרדיות והדומות לה, כאילו מזמינה ויוצרת בעצמה ערעורים אלו. ואסביר את כוונתי בכך: אם ננסה להיכנס לנעליו של נער חרדי הגדל ומתחנך על ברכי הדת וערכיה, נמצא כי מטען ה"חובה" הדתית המוטבע בו מכיל בתוכו מעל ומעבר למצוות הדת המסוימות והמפורשות בקורפוס הדתי-הלכתי הסופי, הלא הוא ה"שולחן ערוך". ללא מאמץ מיוחד נוכל על נקלה לזהות מגוון של "חובות" אשר כל קשר בינן לבין חובת ה"דת" הצרופה הנו מקרי בהחלט. לדוגמא: החברה החרדית הקלאסית תובעת מן הנערים שהגיעו לגיל מצוות לשלול מעצמם משעת היותם כבני יג' ועד עולם כל הבעה אופנתית החורגת ממודל הלבוש החרדי המסתכם בחליפה וכובע, חולצה לבנה ומכנסיים שחורים. כל אדם שגדל בצעירותו על ברכי צו הלבוש הזה יודע כי בעבור הצעיר החרדי נתפס צו זה במקשה אחת עם מסכת הערכים הדתית לה נתבע הוא לציית.

דוגמא זו הנה אחת מני רבות המשקפות פסיפס של "חובות" שבהגדרתן הנן לא יותר מאשר הבעה חברתית קהילתית, אך בעבור הצעיר החרדי הרי הן עצם מבשרה של ה"חובה" הדתית הצרופה. הדבר בא לידי ביטוי גם ברובד האמוני הצרוף. אידיאת האמונה הדוגמטית כפי שהיא נתבעת בגירסתה החרדית (התייחסות המאמר נוגעת בעיקר למודל החרדי, הגם שגם בחוגים דתיים אחרים קיימים קוים מקבילים לכמה מאפיינים המיוחסים אל המגזר החרדי), נושאת בחובה תביעה אמונית כפולה ומכופלת ממה שהאידיאה הדוגמטית תובעת (כאשר קיימת תלות דוגמאטית בין כל רכיבי אותו מטען "אמוני-דתי" מן היותר חמור שבהם ועד לאחרון הפסיקות ההלכתיים, עפ"י העיקרון שיסודו בעיקרון ה"מומר לדבר אחד כמומר לכל התורה כולה), וגם לכך הדוגמאות רבות. מבלי שאכנס כעת לעובי קורתה של תופעה אבסורדית זו, אומר כי המסקנה הנחרצת העולה מתוך תופעה זו היא כי שאיפתם הפדגוגית של אותם האמונים על הנחלת הדת והאמונה היא להטמיע את הדת בראש ובראשונה כתבנית "חברתית" סוציולוגית, ולרתום את תחושת המחויבות המשפחתית/קהילתית של הצעיר אל עגלת הדת והאמונה, ורק לאחר מכן ליצוק פה ושם נקודות של טעם ועניין במטען האמוני גדול שאותו הוא כבר בין כה וכה נושא על גבו (כאשר רובו ככולו של אותו "טעם ועניין" אינו נוגע ישירות לאותם ה"אני מאמין" שאותם נתבע הוא לקבל), אם ירצה ואם לאו.

קיצורם של דברים: כאשר באים להתמודד עם האמירה "התחלתי לחשוב", חובה לבחון את העניין פוזיטיבית. דהיינו, להעמיד את המטען הרוחני-ערכי כפי שהוא הוטבע בתודעת אותם הפורשים, ולשאול: האם יש במטען זה די בכדי להקנות את האמונה והדת בצורה ברורה, מגובשת ויציבה? ועל כן באה המסקנה שדומני שהנה בלתי נמנעת: חד משמעית לא. האופן שבו מונחלת הדת וערכיה היא סינטתית וריקה, כל אותן דוגמות שלהן נדרש הצעיר להאמין ללא-עוררין מוקנות בצורה שאין בה כל נרטיב קוגנטיבי. המוח, בהקשר זה, הוא איבר נטול משמעות וריק מתוכן. אותו "וידעת היום" שעליו מדברת התורה ממומש בצורה של זריקה לורידים, במקום בצורה הסברתית מאלפת. אני יכול לקבוע ללא-עוררין כי אם יש דבר המאיים בצורה ממשית על תבנית האמונה הרליגיוזית של החברה החרדית הרי הוא מושא המחשבה. המחשבה, אותה פעולה נפלאה המשיאה את האדם לצאת מגבולות עשייתו המכאנית, לבחון ולשקול באבן בוחן כל פעולה ועשייה במרחב הווייתו. וככזו, היא גם מקנה לו מעמד נבדל וייחודי, ומעניקה את תודעת ה"אני האינדוודואלי", תודעה אשר אוצרת בחובה את היתרון הגדול של האדם על-פני חיית השדה. תודעה זו היא המאיימת באופן מובהק על תבנית הדת הקונפורמיסטית כפי שהיא מעוצבת בתצורתה החרדית. מסגרת הדת אינה יכולה לסבול מצב שבו אדם יפתח את תודעתו האישית ובכך, כתוצר לוואי מיידי, יתבדל מהווייתו הקהילתית הסובבת, ואף יתעלה "חלילה" מעל אינסטינקט החובה האוטומטית הטבוע בו, ויתבונן בשורשיה האידיאיים של החובה וסיבותיה הראשיתיות.

כאמור, אין בכוונתי לדחוק עצמי לאותה פינה טפלה ובלתי-רלוונטית בעליל, לבחון האם יש אמת אישית מאחורי אמירה זו של אותם הפורשים, וממילא התהייה אודותיה תשאר בלתי-פתורה כיוון שמדובר בעניין אישי ופנימי של כל אחד. אך מאידך, לאחר שבחנו את האמירה בקונטקסט ההפוך והעמדנו אותה כמראה מול מודל הדת והאמונה, כפי שהוא מעוצב בגירסתו החרדית, ולכן אנו יכולים לקבוע באופן חד-משמעי כי אותה אמירה קולעת לאמת החדה והכואבת: צעד הפרישה הוא אכן תוצר-לוואי של תהליך כמעט בלתי-נמנע; המחשבה גוררת מודעות, מודעות גוררת עצמאות, ומאותה עצמאות הדרך אל הפרישה הסופית יחסית קצרה. המשמעות התיאולוגית של מסקנה זו היא, שהאדם החושב אינו יכול לשאת בעצמו בו-זמנית הן את מחשבתו והעצמאות האישית הנגזרת הימנה, והן את הדת ותפיסת האמונה בתצורתה החרדית. הדבר הסביר שיקרה הוא שאותו אדם שתכונת המחשבה מקננת בו באופן אקטיבי, ייאלץ בלית-ברירה להקריב ולחתוך בבשר החי של מחשבתו הוא, על-מנת שלא יפר חלילה את המודל הערכי-אלוקי שעליו נתחנך, וכפי שלימדו אותו "לחשוב" (במרכאות כפולות ומכופלות) מי הוא, ומה משקל מחשבתו ה"דלה" מול הצו האלוקי (בשלל אופני התגלותו ממשה רבינו ועד אחרון ה"גדוילים" באשר הוא). מי שבכל זאת החליט לאמץ ולדבוק בהלך-הרוח של מחשבתו, ולסרב לכניעה אוטומטית למודלים קבועים ומוגדרים מראש, הנגזרת הכמעט ישירה להחלטתו תהיה חריגה כזו או אחרת מן ההליכה בתלם הדתי-קונפורמיסטי, ובמקרים קיצוניים יותר אף נטישה מוחלטת של אורח החיים הדתי. כך הגענו למסקנה הדואבת שמולה ניצבים היום אנשים ונשים לא מעטים שנתחכנו על ברכי האמונה והדת בגירסתם החרדית: "אני חושב משמע אני כופר". המציאות, בהקשר זה, כמעט ומדברת בעד עצמה.
(כמובן שהחפץ לדון את תופעה זו לכף זכות לא יקשה בידו, באשר כי ניתן להניח כי סיבתה הראשונית של תופעה זו, הנה החשש מפני קוצר המשיג במקום שבו ה"מושג" הנו כה עמוק וכביר. אך כיוון שלא מעינינו כאן לתקן חברה כלשהי, אלא לבחון את המציאות כפי שהיא קיימת כיום ותוצאותיה המדברות בעד עצמן, ולהציע מתודה שונה לפחות בפני מי שצר לו במקומו האמוני כפי שנתחנך בה עד היום).


וכאן הבן שואל: האומנם? האומנם האמת האובייקטיבית עומדת מאחורי מסקנה דרמטית זו? האומנם דתנו והאמונה שנתחנכנו על ברכיה אינן יכולות לקבל לתוכה אדם אשר דבק בתכונת הייחוד הגדולה שניחן בה? האם אותו אדם שרוצה לאמץ את יסודות האמונה ואורח החיים הדתי חייב כל חייו להסתפק בידיעה (ובאמונה) כי לפני מאות שנים רבות היה איזשהו "רמב"ם" ועוד אי אלו, שישבו ופתרו אחת לאחת את כל הבעיות, הספקות, והלקונות שאולי קיימות בפרדיגמת הדת והאמונה היהודית, ובכך עשו את ה"עבודה השחורה" עבור הדורות הבאים כולם של לימוד ה"חכמות החיצוניות", ושלל אידיאות המינות והאפיקורסות, כדי לעמת מולן את האמונה האלוהית; ואנו, בדורות אחריו, יכולים לשבת בטח ולנוח על זרי הדפנה של הדת הקדושה ששפר בגורלנו להיוולד לחיקה? האם זוהי אותה ידיעה אלוהית של "אתה הראת לדעת", שאותה מצווה האדם ולהשיג בדעתו?
בדיוק למקום זה מכוונת מגמתו של מגזין זה, לנסות להציג את האמונה הצרופה ואת אמיתות הדת היהודית באור אחר, באור אשר יציע את האמונה מזווית ברורה, שקולה ופוזיטיבית; להעביר את דוגמות הדת היהודית תחת שבטה של הדעת שניחנו בה אנו, יצורי האנוש. ולא, המטרה פה אינה מסומנת מראש "לאמת" את האמונה והדת בכלים תבוניים, "אימות" שאיננו מובטח לאף מרכיב ברבדי האמונה. מאידך, מובטח כי מה שיעבור את אבן-הבוחן התבונית, לו יהיה נאה לשאת את כתר ה"אמת" על ראשו, באשר כי אבן-בוחן היא ואין בלתה כלי אולטימטיבי לאימות ה"אמת". עם זאת, נקודת-המוצא העומדת מאחורי מגזין זה היא כי אכן האמונה והדת היהודית מכילים בתוכם אמיתות אלוהיות שניתן לאמתן בכלים תבוניים ובעימות פילוסופי צרוף. אין טעם להרבות במילים אודות "יומרה" זו שנטלנו על כתפינו במלאכת עריכת מגזין זה, כאשר חובת ההוכחה הדרמטית נתבעת מאתנו. כל שאוכל לומר, או יותר נכון לבקש, מן הקורא בשורות פתיחה אלו, כי יראה לתת אמון בסיסי באותם אנשי הגות ורוח העומדים מאחורי פסיפס המאמרים המופיעים בשורות אלו, כי כתיבתם באה לאחר אימות דעתני מעמיק של אושיות הדת והאמונה, אימות שחשף באור-יקרות חדש את אמיתות הדת והאמונה, וכך באמות-מידה של תבונה צרופה יצק מחדש את פרדיגמת הדת בתודעתם.
אכן יראנו בפצותנו כאשר לקחנו על עצמינו משימה כה עצומה ונכבדת, להכנס לפרד"ס ולצרף את דתנו באור השכל האלוהי, להסיר את הלוט האופף את מצוות דתנו ולגלות את האמת התבונית האצורה מאחוריהן. התוצאה, כאמור, אינה מובטחת מראש, ומגזין זה יהווה במה פתוחה למחקר אובייקטיבי מעמיק, כן ופתוח. פסיפס השאלות והסוגיות שבהן ייגע המחקר השכלי העומד ביסוד מגזין זה, יהיה לאורכה לרוחבה ובעיקרלעומקה של האמונה והדת, אך זאת יודעים אנו האוחזים בקולמוס הכתיבה במגזין זה, לפחות מתוך הבנה פילוסופית מעמיקה ועל-פי ניסיוננו האישי, כי דרך המחקר האובייקטיבי היא היא ואין בלתה כלי צרוף לאישוש האמת באשר היא, לטוב או לרע.
פסיפס הנושאים שיעלו על מדוכת מגזין זה יהיה רחב ומגוון ביותר, החל בסוגיות יסוד בפילוסופיה, אתיקה ותיאולוגיה, כמו "טיבו של האל המונותאיסטי"; "בחירה וידיעה"; "טוב ורע"; וכיו"ב, עבור דרך מחקרים על "אמיתות התורה" ו"טעמי המצוות", וכלה במחקרים היסטוריים אודות תופעות, שיטות ואישים, ועוד כהנה וכהנה מאמרי מחשבה, הגות ומחקר שקצרה היריעה מלפרטם כאן (באינדקס המצורף ניתן לקבל תמונה כוללת על תבנית המגזין ומגוון המדורים המצויים בו). נקודה נוספת הדורשת הבהרה (לפחות לפרוטקול), כי אומנם מקובלנו כי "אין בית המדרש בלא חידוש", ובוודאי כי מגזין זה יכיל בתוכו חידושים והארות בשלל הנושאים שיעלו וידונו בבית מדרשנו זה, אך מתודיקת ההתבונות ביסודה מקובלת ומסורה בידינו מענקי הדעת, שלאורם אנו הולכים, ובדרכם יצאנו אנו לרעות ולראות בעקבי החכמה והדעת.

ואם נחזור לרגע אל אותה המסקנה עגומה שעלתה מתוך מודל האמונה החרדי קונסרבטיבי, לפיה "אני חושב משמע אני כופר", ההישג הגדול שאותו שואפים אנו להשיג באמצעות מגזין זה הנו דווקא בצד האמוני של המטבע, שיימצא ולו אדם אחד בסוף העולם אשר ייחשף ויפנים תכנים המופיעים במגזין זה, וישיא את אמונתו הדתית למקום שבו יוכל הוא להעיד בעצמו כי "אני מאמין משמע אני חושב". זוהי השגת אמת הראויה לשאת את תואר האמונה הצרופה, ולוואי ונזכה להטביע השגה זו בלבו של מאן דהו, והיה זה שכרנו.

בחרנו לקרוא למגזין זה "ראשית", מאחר ומגמתו להעמיד את פרדיגמת האמונה והדת על גווניה ומאפייניה השונים אל מול נקודת ה"ראשית" התבונית שלהם, ומתוך נקודת סתר חביון זו לחקור לבחון לחיוב או לשלילה את ההנחות המקובלות באשר הן. ומי ייתן ואכן תשגה ותפרה אחריתה של "ראשית" זו.

מטרת מגזין זה אינה לשמש כחומר קריאה עיוני הגותי גרידא, אלא לשמש בית-מדרש חי ודינמי לכל דבר בעבור מבקשי החכמה ודורשיה, ולכן מבקשים אנו מכל מי אשר מוצא לנכון להעיר ולהאיר, להוסיף ולחדש, בכל נושא ועניין העולים על מדוכת המגזין, שלא להסס ולתרום לנו ולקוראים מביכורי דעתו, למען יפרה הדיון ויתברר העניין בנפה נוספת, ואף אם מדובר בדברי ביקורת נוקבים ויורדים לא יימנע מי מן הקוראים מלהשמיע את דברי ביקורתו, כי מי כמונו יודע את כוחה של בחינה וביקורת לברר ולהצמיח בסופה את האמת הנדרשת. (וזאת, כמובן, עד כמה שהדברים מובעים בצורה עניינית ומכובדת השומרת על צביונו של מגזין זה. כל כתיבה באשר היא שלא תתאם לאופי זה תדחה על הסף).

כמ"כ נשמח לקבל מאמרים בכל הנושאים והתחומים הנידונים במגזין זה. מבטיחים אנו בעז"ה כי מאמר שיימצא הולם ברמתו ואיכות כתיבתו יזכה לבמה במגזין זה בעתיד.

ובסיום נשא תפילה לצור העולמים מקור הידיעה ואבי החכמה:
אלוקינו ואלוקי אבותינו, היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל הורם מה שיאמרו הבינם מה שידברו שלא יכשלו בלשונם ולא ינקשו בשינונם ואל יאמר פיהם דבר שלא כרצונך" אמן.

"חברות הביטוח לנזקי שרפות מסרבות לבטח את הקיוסקים בבני ברק בהן נמכר המגזין הנפוץ "ראשית". כתבנו מציין כי הדבר נעשה משיקולי יעילות גרידא"

"יתד נאמן", מהדורת ל"ג בעומר הקרוב

רק שלא יהיה טרמפ לאלה הגורסים: אני כופר - משמע אני חושב.

המון בהצלחה.

המאמר יפה,
אבל-
היה אפשר להציג את הבעיה "אני חושב משמע אני כופר"???
בלי להציג מגזר מסוים [ראה דברי מפיסטופלעס] וכך העתיד לראשית לא יהיה אחרית,

לדוגמא-
ע"י הצגת הנושא "אני חושב משמע אני כופר"??? " ממעשה בחכם ותם" של ר' נחמן, ובכך לחסוך מלחמה בתחנות רוח [חומר]

ושוב בהצלחה.


תוקן על ידי - איכה - 09/01/2005 7:53:35

היכן ניתן להשיג את המגזין?
ברור שיש חושבים שפורשים ומתלבטים, אבל אסור לשכוח שיש כאלו שפורשים כיוון שאינם אנשי הגות ולפחות בגיל צעיר הם רק הולכים אחר רצונם ודווקא כשמתבגרים הם מתחילים לחזור בהם.

על המאמר והמגמה

..בהמשך לידיעה שהביא כתבינו מספיטו, נמסר עוד כי בעקבות ההמולה התקשורתית וחששם הכבד של "חברות הביטוח", הוקפצו המכירות בשוק ה"שחור" (תרתי משמע), כך שמי שחשב להספיד את המגזין כבר ב"ראשית" דרכו, באה הידיעה הבאה ונתנה זוית אחרת על סיפור מתגלל זה של "מגזין ראשית. אנחנו כאן במערכת החדשות נמשיך לעקוב מקרוב אחרי סיפור מרתק זה, ונביא לכם הצופים את הידיעות העדכניות בענייין.

שלוימעלה.

אני מניח ש"אריסטו" עונה אף אצלך הן לשם "כופר" והן לשם "חושב", ואני מרשה לעצמי לנחש כי הוא אף היה מזהה אלמנט של סיבה ומסובב בשני מאפיינים אישיים אלו. כך שבוודאי שלא ניתן לשלול את נוסחה זו של "אני כופר משמע אני חושב". ואת האמת זה לא מעינינו להתעמת מול הנחה זו, אלא כאמור במאמר לנסות ולתקוף את העניין מהזוית הפוזיטיבית, ולהגיע למקום שבעקבות תופעת מגזין זה יוכל מאן דהו להעיד בעצמו את ההנחה ההפכית "אני מאמין משמע אני חושב" הנחה שהנה כיום נחלתם של בני מעט, יחידי סגולה כמעט.
(אותם "תופסי הטרמפים" למינהם, הם ואין בלתם ייתנו את הדין על קלקלתם).

וכן, צריך להיות גם קצת "הוזים" בשביל לחולל מהפיכות שכאלו !!

איכה.

הערתך חשובה וחיונית, אך בעניין זה של "קריאת הילד בשמו הוא", ההנחה שרווחת אצלינו במערכת הנה כי דוקא אבחנה חדה וברורה של התחלואה החריפה שקיימת במגזר זה, הנה הדרך המתבקשת להתמודדות נוקבת ואמיתית עם התופעה, מה גם שדומני ששמו של ה"ילד" בהקשר זה עולה וצף מאליו, וכאילו שזור להפליא על כיפתו החיננית.

הצעתך לתקוף את הנושא דרך סיפור ה"חכם והתם" של ר"נ מברסלב מקורית בהחלט, ואף היה בכוונתינו ללבן את "מעשיה" זו באופן דידקטי בגיליונות המגזין הבאים. אך עד כמה שהדבר נוגע למאמר הפתיחה, הרי כי מאמר זה הנו פחות בא כמאמר "עיוני דידקטי", אלא יותר כמאמר שתכליתו להעמיד מראה בפניה של היהדות האורטודוקסית, וכנגד אותה בבואה שנשקפת להציג את מגמתו של מגזין "ראשית".




תוקן על ידי - מ_ראשית - 09/01/2005 11:09:33

אריק123

כפי שכתבתי בהודעתי הראשונה כל הפרטים הטכניים הנוגעים למגזין יימסרו בחפץ לב אך ורק באמצעות התיבה האישית.

לגבי הערתך אודות אלו שפורשים מטעמים כאלו ואחרים, לא הוברר לי כל הצורך היכן זיהית בדבריי שאני מזהה אלמנט אידיאולוגי מחשבתי בכל מקרה של "פרישה" שכזו?? מה גם שכאמור, העניין שתופעת הפרישה צריכה לעורר הנה אך ורק עד כמה שהדבר מתייחס כלפי החברה שממנו החליט הפורש לפרוש, והיא זו שמחובתה לשאול ולבחון את עצמה, האם העניקה היא די כלים ותכונות שאמורים היו למנוע את תוצאת לוואי זו?? וכלפי כך מתייחס המאמר.

מקווה שהובנתי
יום נעים.



תוקן על ידי - מ_ראשית - 09/01/2005 11:45:01

חזק! (ולעניין המגזין, לא ברור עדיין מהי תצורתו, אך שמא בזה יתוקן עניין האתר שנעזב, משום מה)

הבהרה רבתי !!!

כיוון שבימים האחרונים נפוצו שמועות משמועות שונות, אודות טיבו ואופיו של המגאזין, ראינו לנכון להבהיר כמה הבהרות:

א. מטרת המגאזין אינה אלא להביא את דבר ה' זוהי תורה, בצורה תבונית ומושכלת ולקרב הדברים לתחושת הלב.

ב. למרות כי מקובלנו ש"סתירת זקנים בניין", דהיינו, כי לעיתים על מנת לברר את אמיתות התורה לעומקן, ולהעמידן באור האמת, יש לסתור הנחות קודמות ידועות. עכ"פ מגודל שאיפתנו להתרחק ככל הניתן מערעור על אושיות הדת ואורחות המסורת, שמנו מגמתינו דוקא על ביצור וחיזוק אמיתותיה בצורה פוזיטיבית, למען יוכל האדם לשאוב מן התכנים המתפרסמים במגאזין השגה תבונית מעמיקה אודות הדת והאמונה בפרט, ועולם ה"דעת" בכלל, ללא חשש.

ג. אין דרכינו בפולמוסים והתנצחויות, בוודאי שלא באופן גס ובוטה ח"ו, וע"כ נמנעים אנו ונמנע ג"כ בעתיד, מלהגיב למיני השמצות ועלילות דברים המופנים כלפינו ואודותינו (כפי ששמעתי שאירע כאן לפני מספר ימים, וכה"נ נמחק, ובצדק, ע"י הנהלת הפורום, ובוודאי כי חובתנו להודות לה ע"כ). אמת מידה ברורה זו תשמש גם בעתיד בעבורינו כתמרור, בבואנו לאשר או לדחות מאמרים שיונחו בפנינו לשם פרסומם במאגזין.

ד. ובכל זאת, "שגיאות מי יבין", בטוחנו כי על אף המאמץ הגדול שאנו עושים על מנת שלא תצא חלילה תקלה מתחת ידינו, בכל זאת עלולה לעיתים ליפול שגיאה ושגגה באופן הסברתם וניסוחם של הרעיונות המתבארים (חשש שהנו כבד שבעתיים כאשר מדובר ברעיונות עמוקים ביותר, הנוגעים ליסודות האמונה והדת). וע"כ בקשתינו מכל מי שזיהה לדעתו טעות או שגגה שכזו שלא להסס ולהעמידנו אודות תקלה זו, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם. ובמידה ונמצא שאכן שגגה יצאה מתחת ידינו נעשה הכל ע"מ לתקן את המעוות בהקדם האפשרי.

ויהי רצון שנזכה לראות אור באור הדעת, ולא תפול כל תקלה בבית מדרש זה.

מצורף קובץ

מתקדמים...

נ"ב: המאמר לעיל תוקן, ואם יש בו אלמנטים העלולים להתפרש באופן לא ברור או פוגע, הם כנראה תוקנו.

כאמור לעיל, הנני להדגיש זאת שוב:

"המעוניין לפרסם מאמר ברוח הדברים המתוארים, וברוח עכ"ח, ימצא אכסניה נאותה במגאזין,

ניתן לשלוח לתיבת מ_ראשית

או לדוא"ל: [email protected]

תודה מראש

בימים אלה הולכת ונדפסת מהדורה חינמית במאות עותקים. המעוניין/נת מתבקש לשלוח כתובת לאישי או למייל, אם יש למאן דהו מכרים נוספים שחושב שישמחו להכיר ולהתרשם, יצרף נא גם אותם.

תודה וערב טוב