בשורה - מגזין ברוח קרובה לעכ"ח לכא'

אחר שעבר זמן מה, הנני לענות לדבריך בתוך דבריך

אך קודם לכל בוא ונהיה כנים, אתה כתבת שההלכה ש"מיצר שהחזיקו בו רבים" אינו מובא בר"מ ובשו"ע ולא פירטת, ואי אפשר לפרש שהתכוונת שלא הובא בב' פעמים או ג', ועל כן מן היושר היה שכאשר ציינתי לך המקורות שתתן לזה איזה יחס

מ_ ראשית
לא רציתי לכתוב על הסוגיות - איני רוצה להתווכח ואין הפורום הזה במה מתאימה לויכוח הלכתי מעמיק, אולם גררת אותי ואני אכתוב רק כמה מילים על הנושא .
אני חושב שהנחתך אודות הפורום אינה נכונה, וגם לא ראויה כי בור שאתה שותה ממנו...
יש שתי סוגיות בבא בתרא על הנושא .
בדף ס: מדובר על אדם שבנה את הכותל בתוך רשותו כיון שרצה לבנות מרפסת בחזית ואסור לו לצאת לרה"ר עם מרפסת אלא מעל גובה גמל ורוכבו. והניח לבני רשות הרבים להשתמש בחלק שנכנס פנימה . אינו יכול להחזר את הכתלים בחזרה ולהצר דרכם של בני רה"ר -אפילו אם לא בנה לבסוף מרפסת.
ואילו בדף ק' מדובר על מי שנתן לבני העיר מעבר בחצרו מתוך כוונה לקחת במקום זה מעבר קיים השייך להם. מה שנתן נתן ואינו יכול לקחת ...
בגמ ב"ב בדף ק' משמע מכל הראשונים כי המשנה מדברת בנתן מתנה לציבור ולכן זכו בקרקע , ולא בגלל ר' יהודה האומר "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" . כי ר' יהודה אומר כי אם הרבים משתמשים מעצמם במעבר - ומתקינים מעבר ובעה"ב שותק הרי אסור לו למנוע אח"כ מהם את המעבר כי הוא הסכים לכך ומימילא הם ברי רשות למעבר . אולם לא אמר ר"י שהם זכו בקרקע. אולם המשנה והרמב"ם והשו"ע מדברים על מעבר שנתן לרבים במתנה ולכן הם זכו בקרקע. וא"כ הגמרא הזאת והרמב"ם והשו"ע אינם כר"י.
נעשה קודם סדר. אדם נתן לבני רשות הרבים דרך, ואחר כך בא להחליפו, אנו אומרים שהדרך הראשונה נשארת של הרבים (ולשיטה אחת רק כשהוא גרוע) וגם הדרך השניה, וע"ז הגמרא אומרת משום הטעם של ר"י ש"מיצר שהחזיקו...".
נכון שהדרך הראשונה אינה נושא הסוגיה, והיא יכולה להצטייר במקרה שנתן לרבים את הדרך במתנה, ועל זה לא נאמרו מעולם דברי ר"י, דברי ר' יהודה נסובים על החלק השני של המשנה "ושלו לא הגיעו" (וכמפורש יותר בב"ק כ"ח). לא מצאתי בראשונים את אשר תאמר, על הדרך השניה הרי אין חולק שהטעם משום דברי ר"י שמיצר שהחזיקו וכו', וגם השו"ע מביא הלכה זו ומוסיף לה הרמ"א נימוק זה, ואיני מבין ורואה כלל על מה תאמר שאמרו הראשונים ומי הם והיכן.
הגמ' בדף ס' מדובר שנתן להם את שימוש ולא שהם לקחו אותו לבד שהרי אם הזיז את קיר חצרו הגובלת ברשות הרבים פנימה הרי נתן להם רשות שימוש ולכן אינו יכול להחזיר הכתלים בחזרה לגבול המקורי . אולם כאן מדובר שנתן - ולא כר"י האומר שהחזיקו בעצמם ורק הוא שתק.
איני מבין דבריך כלל. הן גם אם נתן רשות מדוע אינו יכול לחזור בו?? וע"כ רק מטעם מיצר שהחזיקו בו רבים דר"י, ומה עוד הרי הרמב"ם מביא על הלכה זו את הנימוק של מיצר שהחזיקו... ממש ממש איני מבין ובכנות.
אולם יש עוד חילוק מהותי בין סברתו של ר"י לבין דברי הגמ' בב"ב ס: והרמב"ם נ"מ פי"ג הכ"ד והשו"ע
שהרי לפי ר"י שמיצר שהחזיקו רבים אסור לקלקלו א"כ אם הכניס הכתלים לחצרו הרי השטח שנתפנה הופך להיות רה"ר ושם הולכים גמלים עם רוכביהם ולא יוכל להוציא מרפסת נמוכה אלא מעל גובה גמל ורוכבו ( כמו בכל רה"ר- שהרי מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ) , ואילו הגמ' הרמב"ם והשו"ע כולם פוסקים כר' יוחנן שתמיד יוכל להוציא מרפסת נמוכה. וא"כ גם כאן אין הלכה כר"י .

קודם כל הן הרמב"ם מביא את דברי ר"י עם הבאת מה שהבאת, ועוד שהרי גם ר' יהודה מודה שבעושק גמור אין הרבים זכאים, וכיוון שהכניס למטרה מסויימת את כתליו, כלומר כדי להוציא זיזין, גם ר"י יודה (בפרט לפי תוס') שזכות זו אינה נהפכת של הרבים, גם לא על ידי הכלל של מצשה"ר

אודה ולא אבוש. בתחילת התקפתך חשבתי שמא נשתמטו ממני פוסקים שלא עיינתי בהם בתחילה, וחיכיתי לטענותיך, אך כעת נדמה שיש אי הבנה גדולה בסוגיה, והי"ר שנזכה לראות בעין טובה זה את מעשיו של זה, ולא נמהר לקטול, וודאי לא לפני ניסיון לבחון את הדברים והסוגיה בעיון ראוי.


סיכום: דין מיצר הובא בר"מ ובשו"ע ונפסק להלכה, ודברי הרמ"א "ברשות" וכן המקור בתוס' היינו גם רשות בטעות, וצדק יהוסף בטענותיו על הפסק שראה, ויש לעיין שם "גופא דעובדא היכא הויא".


כל טוב

תוקן על ידי - talmid - 08/02/2005 15:08:35

תוקן על ידי - talmid - 08/02/2005 15:11:15

מ_ראשית

ניסיתי לצבוע תשובתי אולם לא הצלחתי ולכן אני כותב בצורה שאפשר לעקוב .

כתבתי.
ההלכה של ר"י שמיצר שהחזיקו בו רבים ( אפילו בלי רשות אלא רק שהוא ראה ושתק ) אינו להלכה.
כך כותב במפורש בעל המאור בב"ב ק' .
לא רציתי לכתוב על הסוגיות - איני רוצה להתווכח ואין הפורום הזה במה מתאימה לויכוח הלכתי מעמיק, אולם גררת אותי ואני אכתוב רק כמה מילים על הנושא .

ת. מ_ראשית
אני חושב שהנחתך אודות הפורום אינה נכונה, וגם לא ראויה כי בור שאתה שותה ממנו...

כתבתי
יש שתי סוגיות בבא בתרא על הנושא .
בדף ס: מדובר על אדם שבנה את הכותל בתוך רשותו כיון שרצה לבנות מרפסת בחזית ואסור לו לצאת לרה"ר עם מרפסת אלא מעל גובה גמל ורוכבו. והניח לבני רשות הרבים להשתמש בחלק שנכנס פנימה . אינו יכול להחזר את הכתלים בחזרה ולהצר דרכם של בני רה"ר -אפילו אם לא בנה לבסוף מרפסת.
ואילו בדף ק' מדובר על מי שנתן לבני העיר מעבר בחצרו מתוך כוונה לקחת במקום זה מעבר קיים השייך להם. מה שנתן נתן ואינו יכול לקחת ...
בגמ ב"ב בדף ק' משמע מכל הראשונים כי המשנה מדברת בנתן מתנה לציבור ולכן זכו בקרקע , ולא בגלל ר' יהודה האומר "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" . כי ר' יהודה אומר כי אם הרבים משתמשים מעצמם במעבר - ומתקינים מעבר ובעה"ב שותק הרי אסור לו למנוע אח"כ מהם את המעבר כי הוא הסכים לכך ומימילא הם ברי רשות למעבר . אולם לא אמר ר"י שהם זכו בקרקע. אולם המשנה והרמב"ם והשו"ע מדברים על מעבר שנתן לרבים במתנה ולכן הם זכו בקרקע. וא"כ הגמרא הזאת והרמב"ם והשו"ע אינם כר"י.

ת. מ_ראשית
נעשה קודם סדר. אדם נתן לבני רשות הרבים דרך,

ת. תלמיד
אתה טועה מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו - היא דרך ששיכת לרבים ואינה שלו - ולכן על זה שהוא מנסה לקחת אותה מהם ולתת להם דרך אחרת - לא שואלת הגמ' לישקול פזרא וליתב ולא מנסה לתרץ שמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו

ת. מ_ראשית
ואחר כך בא להחליפו, אנו אומרים שהדרך הראשונה נשארת של הרבים (ולשיטה אחת רק כשהוא גרוע) וגם הדרך השניה, וע"ז הגמרא אומרת משום הטעם של ר"י ש"מיצר שהחזיקו...".

ת. תלמיד
הגמ' אמנם מנסה להסביר מדין מיצר שהחזיקו בו רבים , אבל למסקנה ולהלכה נקבע כי מה שנתן הופך לבעלות של הרבים - ולא כר' יהודה שהקרקע נשארת בבעלותו ורק יש עליו איסור לקלקלו

ת. מ_ראשית
נכון שהדרך הראשונה אינה נושא הסוגיה, והיא יכולה להצטייר במקרה שנתן לרבים את הדרך במתנה, ועל זה לא נאמרו מעולם דברי ר"י, דברי ר' יהודה נסובים על החלק השני של המשנה "ושלו לא הגיעו" (וכמפורש יותר בב"ק כ"ח). לא מצאתי בראשונים את אשר תאמר, על הדרך השניה הרי אין חולק שהטעם משום דברי ר"י שמיצר שהחזיקו וכו', וגם השו"ע מביא הלכה זו ומוסיף לה הרמ"א נימוק זה, ואיני מבין ורואה כלל על מה תאמר שאמרו הראשונים ומי הם והיכן.

ת. תלמיד
בהלכה נפסק כי הדרך עוברת לבעלות הרבים שזכו בה כי נתן להם אותה במתנה - אמנם בטעות כי חשב בליבו לקחת לעצמו את רכוש הרבים -הדרך הישנה ולתת להם במקומה דרך חדשה - ולא כר"י שרק אסור לקלקלה אבל היא נשארת בבעלותו.

כתבתי
הגמ' בדף ס' מדובר שנתן להם את שימוש ולא שהם לקחו אותו לבד שהרי אם הזיז את קיר חצרו הגובלת ברשות הרבים פנימה הרי נתן להם רשות שימוש ולכן אינו יכול להחזיר הכתלים בחזרה לגבול המקורי . אולם כאן מדובר שנתן - ולא כר"י האומר שהחזיקו בעצמם ורק הוא שתק.

ת. מ_ראשית
איני מבין דבריך כלל. הן גם אם נתן רשות מדוע אינו יכול לחזור בו?? וע"כ רק מטעם מיצר שהחזיקו בו רבים דר"י, ומה עוד הרי הרמב"ם מביא על הלכה זו את הנימוק של מיצר שהחזיקו... ממש ממש איני מבין ובכנות.

ת.תלמיד
אני חייב להסביר את הדברים. אדם שמשתמש ברשות חברו למעבר אפילו שחברו רואה ושותק ואפילו שחברו הרשה לו בפירוש לעבור בחצרו - תמיד ואפילו לאחר 20 שנה יכול בעל החצר לסגור את הדרך ולומר למשתמש להפסיק לעבור. שימוש אינו מקנה זכויות ( כמובן אם אין חילוקי דעות על המציאות- דהיינו שחברו לא טוען שנתן לו במתנה או קנה ממנו זכויות ) . גם רבים שמשתמשים במעבר בחצר לא זכו ולא קנו זכויות ממוניות בחצר ולא זכות מעבר. אולם ר"י אומר הלכה כי אם ראה ושתק ונתן לרבים להשתמש במעבר - אסור לקלקל המעבר כי הם רכשו זכויות שימוש בשתיקתו . זה לא נפסק להלכה . מה שכן נפסק להלכה ( ברמב"ם ובשו"ע ) הוא כי מי שנתן לרבים במתנה חלק מחצרו הרי אינו יכול לחזור כי הרבים זכו ברכוש , ואילו מי שהרשה ( לא שלקחו והוא שתק , אלא נתן בפועל ) לרבים להשתמש אמנם הרבים לא זכו ברכוש אך אינו יכול לסלקם ( זהו דין בדיני איסור שחייב לקיים מה שהבטיח ).
הנ"מ בין ר"י האומר שכל מה שהרבים משתמשים והוא אינו מוחה אינו רשאי להפסיק השימוש לבין הדין בגמ' ברמב"ם ובשו"ע - שרק מה שהוא נתן חייב לקיים ולא יכול לחזור בו הוא בדין אם יכול לאחר זמן להוציא מרפסת נמוכה לאותו שטח . לפי ר"י הרי הרבים משתמשים שם כרה"ר רגילה ועוברים שם עם גמל ורוכבו ולכן ודאי שאינו יכול להוציא מרפסת נמוכה ולהפריע לשימוש שהרבים החזיקו בו . אולם אם אין הרבים קונים זכויות שימוש אלא רק הוא חייב מצידו לקיים מה שכאילו התחייב הרי הוא רצה מתחילה לתת רק שימוש למטה כי הוא הכניס את הכותל ע"מ לבנות מרפסת נמוכה ולכן מותר לו.
אין הסבר אחר לדין זה לפי ר"י שאוסר לקלקל דרך שהחזיקו בה רבים - להתיר לו לבנות מרפסת נמוכה באותו שטח שהם משתמשים שימוש רה"ר רגיל. !!!

כתבתי
אולם יש עוד חילוק מהותי בין סברתו של ר"י לבין דברי הגמ' בב"ב ס: והרמב"ם נ"מ פי"ג הכ"ד והשו"ע
שהרי לפי ר"י שמיצר שהחזיקו רבים אסור לקלקלו א"כ אם הכניס הכתלים לחצרו הרי השטח שנתפנה הופך להיות רה"ר ושם הולכים גמלים עם רוכביהם ולא יוכל להוציא מרפסת נמוכה אלא מעל גובה גמל ורוכבו ( כמו בכל רה"ר- שהרי מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ) , ואילו הגמ' הרמב"ם והשו"ע כולם פוסקים כר' יוחנן שתמיד יוכל להוציא מרפסת נמוכה. וא"כ גם כאן אין הלכה כר"י .

ת. מ_ראשית
קודם כל הן הרמב"ם מביא את דברי ר"י עם הבאת מה שהבאת, ועוד שהרי גם ר' יהודה מודה שבעושק גמור אין הרבים זכאים, וכיוון שהכניס למטרה מסויימת את כתליו, כלומר כדי להוציא זיזין, גם ר"י יודה (בפרט לפי תוס') שזכות זו אינה נהפכת של הרבים, גם לא על ידי הכלל של מצשה"ר

אודה ולא אבוש. בתחילת התקפתך חשבתי שמא נשתמטו ממני פוסקים שלא עיינתי בהם בתחילה, וחיכיתי לטענותיך, אך כעת נדמה שיש אי הבנה גדולה בסוגיה, והי"ר שנזכה לראות בעין טובה זה את מעשיו של זה, ולא נמהר לקטול, וודאי לא לפני ניסיון לבחון את הדברים והסוגיה בעיון ראוי.

סיכום: דין מיצר הובא בר"מ ובשו"ע ונפסק להלכה, ודברי הרמ"א "ברשות" וכן המקור בתוס' היינו גם רשות בטעות, וצדק יהוסף בטענותיו על הפסק שראה, ויש לעיין שם "גופא דעובדא היכא הויא".

ת. תלמיד
הסיכום :
ר"י אומר דין כי דרך שהחזיקו בה רבים הם רכשו זכויות שימוש שאינו יכול להפסיק - וזה לא נפסק להלכה.

המשנה בדף ק' " מי שהיתה דרך הרבים וכו' " נפסקת להלכה ולא מדינו של ר"י , אלא מדין מתנה שנתן להם ( אמנם בטעות ) ועל זה הגמ' דנה איך הרבים קונים קרקע - עכ"פ כך כותב בפירוש בעל המאור שם. וכך נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע שהם זכו בקרקע .

הגמ' בדף ס' נפסק להלכה שהוא רשאי להוציא מרפסת למרות שמקלקל שימוש שהחזיקו בו רבים , וזה לא כר"י .

מ_ראשית.

עברתי על החוברת,ראשית כה לחי באמת עבודה יפה,(טעויות ודפים כפולים מסימני ההתחלות שהן קשות כידוע.)
אולם דבר שקצת צרם לעיני: ההקדמה למאמרו של ברוך פרומן.בהקדמה נכתב שאדם זה אינו דתי,אבל מאמרו זועק דתיות מכל פינה.הביקורת אינה אלא מתוך הבנתו את התורה ודברי הנביאים שהם יסוד היהדות. וכך, אחת משתים או שהוא יודע לטעון טיעון דתי למרות שאינו כזה (ולא ברור מדוע הודגש אי היותו דתי)או שהמערכת לא השתחררה מהדוקטורינה החרדית שביקורת כזו מחייבת עמדה חילונית.
ואולי יבאר לי רב בזה.
אגב, יש לי ביקורת על חלקים במאמר אבל אין זה משנה את תמיהתי לעיל.




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

תלמיד, אני משער שאתה ניגש לסוגיה בגישה שונה לחלוטין מגישתי הטבעית ומה שנראה לי הבנת כל אדם, נסה נא לדבר עם אחרים, כי איני מוצא את טענותיך כמתאימות לכתוב שחור על גבי לבן, ואתה מחדש כביכול יש דרגה מעל ר' יהודה שזכו בקרקע, ואיני מוצא לכך מקור, ועוד. עכ"פ אני מכיר כמה בעלי תלמוד והרציתי לפניהם הדברים ואף הראיתי דבריך, ואף הם לא הבינו ולא ראו טענותיך, לא שזו סיבה ח"ו לפרוך או לאשר, אך איננו מדברים עוד באותה שפה והבנה, מה שכינית לימוד ישיבתי או אקדמי וכיו"ב, כי משני המתרסים לא מצאתי המבין הסוגיה כמוך, אני מתנצל.

קלמר

אכן הבחנתך חדה. הכותב התבקש לכתוב בשפה מתאימה, ואיש זה אשר רוח בו מכיר היטיב גם אורחותנו, ואין בדבריך אלא צל"ש למחבר המאמר.

תודה רבה על ה"ווארעמע ווערטער"

קעלעמר,

האם תוכל לסרוק לכאן את המאמר עליו אתה מדבר, כדי שנוכל לדון עליו. מעניינות אותי השגותיך, ואשמח לפתח דיון באשכול נפרד על כך.

תודה.

תלמיד

רק הערה, תן נא המקורות ההלכתיים שלא נפסק כדברי ר' יהודה? לתפיסתי מפורש הדבר שנפסק כמותו, וגם המושג שעליו ביססת כל הודעתך לעיל שיש מושג של "זכו לקרקע" אין לו מקור ולדעתי אף מנוגד לגמ' מפורשות, אך אני מעדיף אכן לתת לך קרדיט ולחכות לראיותיף שלהנחתי הם בשגגה.
אך אם ברצונך להמשיך הדיון נמשיך זאת נא כאן -
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1272150

אגב, המאמר נמצא שם גם, תן נא מבט.

מ_ראשית

אמרתי מראש שאין כאן המקום ללימוד מעמיק ולכן כתבתי בעיקר על צורת הלימוד והנסיון להכניס בסוגיות הגמ' דברים ורעיונות שלא העלו על דעתם.
אמנם כל אחד רשאי ללמוד ולכתוב כרצונו - אלא שרוח הדברים יעמידו את המגזין בתחום הפסול -אצל הקהילה החרדית וחבל כי אני לוחם - גם בפורום זה וגם במקומות אחרים נגד הקבעון וההליכה בעיניים עצומות אחרי דעות שמזמן עבר עליהן הקלח בעולמנו, כי לדעתי הדבר יחזור כבומרנג ויפיל חללים רבים מקרב הנוער .

ועכשיו אני כותב בפעם האחרונה את הדברים לעצם הסוגיה.

אתה שואל מהיכן אני לוקח את מה שכתבתי שההלכה-שנפסקה על מי שמשנה את דרך הרבים בב"ב ק. - אומרת שהציבור זכה בקרקע.

ראה :
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה כז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן וזכו בו וזה שנטל לא זכה בו, וכמה רוחב דרך הרבים אין פחות משש עשרה אמה.

שולחן ערוך חושן משפט סימן שעז

סעיף א
מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן וזכו בו, וזה שנטל לא זכה בו.

ועכשיו אסכם בקצרה את הנקודות המובילות בהבנת הסוגיות

1. בהלכה של מי שנתן דרך חילופית לרבים כתבו הן הרמב"ם והן השו"ע שהרבים זכו בקרקע ואילו במי שהזיז את הכותל לפנים ונתן לרבים רשות להשתמש לא כתבו שהם זכו אלא שלבעה"ב אסור להחזיר את הכותל למקומו.
2. ברור לחלוטין מהגמ' בב"ב ק. שלמסקנת הגמ' זכו בשביל החדש ולא רק שלבעלים אסור לקלקל את המעבר - כפי ר"י , והגמ' מסבירה באיזה קניין רבים זוכים במה שנתן להם.
3. בסוגיה בב"ב ס: אם הינו פוסקים כר"י הרי היה אסור לו לקלקל את מה שהחזיקו הרבים ולא היה יכול לבנות שם מרפסת מתחת לגובה גמל ורוכבו , ורק בגלל שאין אנו פוסקים כר"י והרבים אינם רוכשים זכויות בשטח ע"י חזקה ללא שהבעלים נתנו להם במתנה , הרי שאין עליו מגבלה להתנהג בשטח כבעה"ב ולבנות שם מה שהוא רוצה - מלבד האיסור לחזור בו ממה שהתחייב במעשיו, ולכן היות ומראש נתן לרבים אפשרות שימוש פחותה - כי התכוון לבנות שם מרפסת נמוכה - הרי רק מה שהיה בדעתו לתת זה מה שמחייב אותו, אולם הרבים אינם קונים כל זכות ובעלות מכח חזקתם בלבד.

הגיע לידי המגזין ותשו"ח למו"ל.


מסתברא,

לפי קריאה ראשונית, אני שם לב שהמגזין משקף יותר את דרכו של ר"ג ז"ל מאשר את עצכ"ח. הכוונה שאין בו דיונים על שינויים כמו הדיונים המתקיימים בפורום [ולכן אין את הסכנה שהזכרת], אך מאידך יש את היושר האינטלקטואלי הבלתי נרתע מכל שאלה, שהוא דבר חשוב כשלעצמו וכדאי הקדשת מגזין לכך.

כן [בהקשר להערות תלמיד] ניכר הפן הלמדני הישיבתי אך לא כזה שנעצר שם אלא כזה שהגיע לניתוח מילולי מעבר לשפה המעורפלת והבלתי מספקת [שוב בדרכו של ר"ג ז"ל].

כה לחי ועשו חיל

ווטו

תודה רבה.




____________________________________________

תלמיד, אתה עדיין רחוק מלימוד הסוגיה בדרך העולם, ומתחילה חשדתי בך שלא באת לטעון שאין כאן ישיבתיות, אלא שאדרבא הנך מנסה להתאים את ההלכה להנחות אחרות וכדרכם של ירי"ד וחבורתו, אולי זה אתה בכבודך.

על כל פנים, עשה כדעתך, פרש כרצונך, אך אל תנסה להאשים את העולם שהוא שונה מהעולם, אלא שהוא שונה ממך, זה גם יעזור לך, ועוד טיפ, לפני שמשנים עולם יש דברים חשובים יותר לשנות.