אל תעצור! כאן הפסיקו לחשוב

וטו,

בתוך תגובתך מסתתרת לא פחות מאשר "ההוכחה האונטולוגית" המפורסמת, (מפורסמת לפילוסופים) לקיום הא'.
כיון שהא' חייב להיות נמצא, לא ניתן להעלות על הדעת את העדר מציאותו. כיון שמה שהדעת תופסת באופן ברור והחלטי ובלתי ניתן להחשב להפך חייב להיות נכון, לכן הא' חייב להיות קיים.
זה אחד הניסוחים (ובוודאי לא המוצלח בהם) של ההוכחה האונטולוגית.
(אקדמאי, איפה אתה?).
אבל יש כאן כמה כשלים. אחד מהם הוא להעניק עוצמה ל"דעת" שאיני בטוח שיש לה. על כל פנים, די לחולק לטעון שהדעת היא כלי מלא סתירות, למרות שאין לנו טוב ממנו.
ולמעשה השאלה כבר נידונה בידי אפלטון. כיצד אנו מסוגלים להגות ברוחנו משפטים לא נכונים, או לא נכונים בהכרח. אם ניתן לחשוב מחשבות בלתי אפשריות, אז למה לא להצמיד להן את שם התואר ח"ו, גם אם נסתכן בבהלה שהיא אכן גרועה ביותר?

מיימוני,

בין מצד השעה בין מצד הענין, אדגיש בקצרה שלא התכוונתי לחישובים המחושבנים שהבאת אלא לאמונה הפשוטה והתמימה [אם כי חכמה], המוצגת באשכול השם.

היום שמעתי יהודי שסיפר על דיאלוג שהיה לו עם כומר גרמני וזה הזכיר לי את תסריטו של בוגי על מתן תורה.

היהודי שאל את הכומר, אחר שהלה אמר שהוא מאמין בתורת משה: "האם אתה מאמין שמשה הכה את האבן ויצא ממנו מים?"
ענה לו הכומר: "מה זה משנה? אני רק מאמין במה שמשנה לי!"

זה בעצם כלול בדברי מיימוני למעלה, אם זה החינוך ההוויתי להתאמת האדם, 'אז מה זה משנה?'

מיימוני,

התבוננתי במה שכתבת על ה"דעת" ככלי מלא סתירות ועל מתן עוצמה שאין לה.
כל עוצמה שלא תעניק היא לדעת, גם אם הדעת תחליט שהנבון ביותר הוא להישען על מי שיש לו את הזקן הכי ארוך בשכונה, הרי זו הדעת שהחליטה וכן אם היא תחליט שהיא מליאה ספיקות וכו'. אנא מיימוני, שים לב שיש כאן חומרת "יכה יוסי את יוסי" לשלול את הלגיטימציה של הדעת, כי אינך אלא דעת [הווה].

וטו,

יותר ויותר אני נוכח לדעת שצריך להקדיש דיון לנושא: מה נכלל ב"דעת". מיהי ומהי הישות הזו? ובעיקר, עד כמה ניתן לסמוך עליה.
למרות שבפורום הזה ייצגתי עד היום את הרציונליזם נוסח הרמב"ם, אינני רציונליסט, לפחות לא לחלוטין. בעיני, ניתן וגם ראוי להשתמש במנגנון ההשכלה וההתבוננות שלנו שימוש זהיר, ביקורתי ומודע למיגבלותיו.

הדעת אינה ישות אלא מבט הווה המתחלקת לנקודות מבט כפי מספר היודעים!

וטו

בוא נלך לאט לאט.
אנו מכירים: עצים, שולחנות, בני אדם.
לבני אדם יש: עינים, ידים, רגלים, ויש לקוות: שכל, למרות שאותו לא ניתן למדוד באופן ישיר (אבל עקיף כן) במעבדה.
במלים "שכל" או "אינטליגנציה" משתמשים כדי להתייחס לאותו משהו שיש לי, לך, לקוראי הפורום, ליהודים ולגויים, ומאפשר לנו לבצע את מה שאנו מכנים "לחשוב". כמובן, יש כאן פעולות שונות, אבל אני חושב שאם נישאר ברמה הפשטנית לא נחטא לאמת.
כרגיל, כשאני מדבר על "דעת", כוונתי לידיעות אמיתיות שאני משיג בשכלי. (למרות הדמיון הדקדוקי, זה לא אותו סוג פעולה כמו 'אני תופס את העט בידי'. אבל בשניהם יש לי שליטה על משהו שעכשו נמצא ברשותי). אני רואה את עצמי כבעלים על הדעת, לא הפוך.
חשוב מאד להבחין בין ה"דעת" שהיא תוכן הידיעות, לבין המנגנון שמאפשר להבין אותה, והוא ה"שכל" או ה"אינטליגנציה". מלים אחרות, שיש להן משמעויות שונות במקצת, עבור אותו תפקיד הן "תודעה" ו"נפש" ו"נשמה". איני בא כרגע לברר את יחסיהן ההדדיים.
עכשו אני רואה איפה טעיתי במינוח שלי. כשכתבתי שצריך להיזהר בשימוש ב"דעת", התכוונתי לא לאוצר הידע הנתפס, אלא לאותו מנגנון. אני רואה שמעתה יהיה עלי להיזהר בלשוני ולהבדיל בין ה"דעת" שהיא ידע לבין המנגנון, שנקרא לו "שכל" או "תודעה".
לאור הבחנה זאת, ראה נא שוב את הביקורת שלי על השימוש הבטוח מדי בעצמו בשכל. הקביעה אודות המציאות המיוחדת מסוג "הווה" נתפסת בשכל, האין זאת? אבל האם באמת ניתן לסמוך על השכל בודאות כה חמורה?
הביטוי "יכה יוסי את יוסי" מקובל אצלנו לתאר בלשון נקיה תופעה נוראה, מעשה גידוף כלפי שמיא. אני מעדיף להימנע מלהשתמש בו, אלא כמליצה, מפני שהוא נושא טעמי לוואי שונים.
לעומת זאת, אני בהחלט בעד בחינה של השכל את עצמו. זה אפילו נראה לי צעד ראשון בדרך להבנה. האם לא יתכן כי השכל יטעה? מעשים בכל יום שכן. אז מדוע שבתחום הפילוסופיה וההגות יהיה אחרת?

מיימוני,

אנחנו נכנסים לרמת ויכוח הדורשת פא"פ כדי לעצור על העדינויות, אך בכל זאת אשתדל.

א. אתה מגדיר את מה שאני יודע כיש לי, דהיינו הנחה קרטיזיאנית ש"אני" זו ישות עצמאית הרוכשת ידע. אך לא כן איבע"א סברא ואיבע"א קרא.
איבע"א סברא הרי אין ליודע אלא הידיעה. ראשוניות ה"אני" [ווטו דופק את עצמו בחזה] הוא דמיון מיסטי ממדרגה ראשונה.
איבע"א קרא 'אין עוד מלבד הווה'.
הניסוח שלך "שליטה" ו"בעלים" מוכיח את תפיסתך הנ"ל. אך שים לב, המלה בעל היא בא-על דהיינו השתלטות מתוך דעת מעורפלת ומפוצלת שיש בה כוחניות של שולט ונשלט. אך באמת הטהורה הכל אחד כל הריבוי אינו לוחם אלא קשר בין ישויות [השווה: לא תקראי לי עוד בעלי אלא אישי].

ב. בענין הסמיכה על השכל, אם תסביר מה זו אי הסמיכה על השכל תיווכח שישנה כאן טעות שהיא נוראה [כמובן מהרגע ששמים לב אליה] ושלכן אני משתמש להגדירה במשפט "יכה יוסי". כל טעויות השכל חלים אך "מכאן ולהבא למפרע" מהעת שמכירים בהם.