|
|
| נשלח ב-5/6/2002 16:34 |
 |
| |
וטו
בענין הסעיף הראשון לדבריך.
האם אתה שולל את מציאות האני? אז מי כתב את התגובה המתוחכמת דלעיל ומי דפק לעצמו על החזה?
ביתר פירוט וביתר רצינות. אם אין אני ואין תודעה ואין שכל, אז מה כן? אטומים של מחשבה (נוסח יום)? רצונות פזורים שהקשר ביניהם נובע מהיותם התקשרויות של נוירונים באותו מוח פיזי? עלי להודות שפשוט לא הבנתי את מלוא ההשלכות של מה שאתה אומר.
אל תשכח שהטענה המתוחכמת של דקארט היתה שהוא חושב שהוא קיים, וגם אם הוא טועה, וגם אם רימו אותו, וגם אם הוא רימה את עצמו, הרי הוא המרומה. זאת אומרת שיש הוא. זאת אומרת "אני".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2002 16:54 |
|
| |
מיימונידס,
לא אטומים של דייויד יום, כי אטומים הם אטומים ותו לא. העובדה שהם מתלוים לידע, היא מדרכי הבריאה.
יש ידיעה ובחירה [קרי נשמה]. דפיקתי על החזה היא עובדה בבריאה שבאה בעקבות ידיעה ובחירה.
אבל ידיעה היא סך כל החלקים הידועים. [נכון שב"אני" משתמשים גם על הגוף המשרת והמייצג את הידיעה והבחירה, כגון "אני מת", אבל אנו דנים על "אני" לאפוקי גוף].
שורש אי ההבנה בינינו באה כנראה מהפרדת חומר ורוח שאני מניח קיימת אצלך. אבל אם נבין שהכל מודעות אלא שהיא מתבטאת בדרגות, נבחין שהמציאות האמיתית ברמת הווה אינה אלא מודעות. ההבדל בין חומר ורוח הוא רק שמה שניתן להתעלם ממנו כרוח העף והוא קשה לעצירת המחשבה אותו אנו קוראים רוח והחמור שלא ניתן להתעלם ממנו לו אנו קוראים חומר. אבל בעיקרון זה כמו להגיד ש1+1=2 הקל זה חומר וש 379+487=866 הקשה זה רוח, אם כי אמיתותם שוה. [אגב, חטא עץ הדעת להידבק בחמור ומתוך כך לאבד כושר מיקוד לקל.]
לכן קיימת אצלך [לפי הבנתי] כמין מציאות "רוחנית" שלמעשה היא מיסטית.
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/5/2002 5:00:31 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2002 17:03 |
|
| |
אני בהחלט מסכים שהשתגרה במחשבה האנושית מאז דקרט הפרדה בין גוף ונפש.
אבל ההפרדה מתחילה קודם, הרבה קודם. וגם לנו, היהודים, יש בה חלק.
הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים" יכול להתפרש על נשימה, כוח הנשימה הביולוגי. אך בדרך כלל פירשו אותו על התבונה וכוח הדיבור. וזה התחיל מוקדם מאד.
אם נדלג קדימה עד למאה העשרים, נעשו נסיונות רבים כדי לבאר את היחס המטושטש והעלום בין גוף לנפש. למעשה, כולם לא הצליחו, והחוקרים הטובים הודו בכך. חלק מהם תלו את הקולר בהעדר מושגים נכונים. וכמדומה לי שצדקו.
לא זכיתי להבין את שיטתך. אבל לפני שתסביר לי, אם תהיה מוכן, אני רוצה להסביר את הרקע לקושי.
אנו מכירים במציאות שני סוגים של תופעות.
העצים, השולחנות, המחשבים והגופים, הידים והרגלים והמוח, שכולם ניתנים למגע יד או למדידה בסורק מוחי.
ומצד שני - כל התחושות. המחשבה-על (למשל, מחשבה על מה שאני כותב עכשו), הרגשות, שמחה, צער, ועוד. איני מכיר שום רגשות באופן ישיר אלא את הרגשות שלי. על קיומם של השאר אני מסיק מתוך מה שאני מכיר את עצמי ומקיש על זולתי לפי הסימנים החיצוניים של התנהגותו. אבל העולם הפנימי שלי הוא מספיק עשיר ומספיק מגוון כדי שאעניק לו ודאות מוחלטת, אפילו יותר מן התחושות שמגיעות "מבחוץ".
אני גם נוהג להשתמש במילה "אני" כדי להתייחס לעצמי. אני סבור שאני הוא אותו אחד שקם בבוקר וכתב כאן הודעה, ועכשו כותב כאן הודעה חדשה, ואחר כך ימתין לקבל תגובה מוטו.
אחת הבעיות היא שהמציאות החיצונית של השולחנות וכו' מורכבת, עד כמה שאני יודע, מאטומים, שמורכבים מפרוטונים ואלקטרונים ועוד דברים מהסוג הזה. אף אחד מהם אינו מסוגל לחשוב.
אז מה הקשר בין שני העולמות הללו. שוב, אני מדגיש, עולמות על פי השימוש הלשוני. אין לי התנגדות שתסביר שיש רק עולם אחד, אבל אני רוצה להבין היכן נמצאות המחשבות, ואם המלה "היכן" אינה מתאימה, הסבר לי מה כן אפשר לומר.
אני יודע שזה נושא קשה, אבל מאימתי נרתענו מפני נושאים קשים או כבדים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2002 17:35 |
|
| |
יקירי, לא נרתענו אבל כאן צריך גם לדבר עם הידיים ולהפסיק זה את זה כל שנדלקת נורה אדומה לשמע מלה או משפט.
בכל זאת אשתדל לחשוב בעת השקט על אפשרות ניסוח משופר יותר. בינתיים יש עבודה גם באשכולות אחרים
 .
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/5/2002 5:36:50 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2002 08:37 |
|
| |
מיימוני,
אני באמצע חיפוש נקודה וסוקר את האשכולות לשם כך. הנה כאן נוכחתי שכאן אני עדיין "חייב" לך תשובה. לשמחתי "זכה נעשה מלאכתו על ידי עצמו", הענין מתבהר באשכול האפיסטמולוגיה של אור בערפל. אשמח על תגובתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2002 17:20 |
|
| |
הושע נא פורום משממה, הושע נא
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2002 17:49 |
|
| |
בוגי
במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.
במקום שאין כותבים, נכתוב אני ואתה, ואולי יגיעו אחרים...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2003 16:50 |
|
| |
הגיעו.... אבל...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2003 17:50 |
|
| |
אקדמאי,
אולי הגיע העת שתשתף אותנו בהרצאתך על כתבי הרב תמרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2003 22:52 |
|
| |
לרב האקדמאי
כמו בצבא פרט לרבע עוף הכול הולך שלוש.
גם כאן יש שלושה סוגי משתתפים
א. אותם הלמדים בכולל או במוסד אחר אקדמאי
שהם הינו אך.
ב.בעלי בתים שכבר שנים עזבו את הישיבה ועושים לביתם אך עדין קיימת בהם הבנת הענין.
ג. קימים אלו מקרוב באו לאם צא ודרוש
והחכם עיניו בראשו לדעת איך לכלכל את החיים
במזון הרוחני
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2003 01:15 |
|
| |
מיימוני הזכיר למעלה את המושג שקר קדוש ואמר שהיא מוכרת לו מאיזושהי מקום . כמדומני שהמקור לרעיון הוא אפלטון בדיאלוג "המדינה" . סוקראטס מציע שבמדינה האוטופית שלו ימציאו מיתוס שעל פיו יוצא שכל אדם צריך לעסוק אך ורק במה שהוא מוכשר לו על פי טבעו. יש בדבר מחלוקת בין המתרגמים האם הכוונה ל"שקר קדוש" או ל"מיתוס נאצל" .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2003 01:48 |
|
| |
למה יהיה זה מיתוס או שקר? ככה מתאים שכל אחד יעסוק במקצוע המתאים לו!
המושג שקר קדוש לא הכרתי אותו בשמו זה אלא בפורום. אבל בשם 'זיוף מאדיקות' (pious fraud) הכרתיו אצל מבקרי המקרא על חלקי תנ"ך שנכתבו כנבואות לאחר יישומן!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2003 02:14 |
|
| |
הכוונה למיתוס המאשש שזה כך . המיתוס הולך בערך כך (לפי הזיכרון שלי) כל אדם נולד עם כמות מסויימת של מתכת . יש כאלה שבתוכם שמו האלים זהב ויש כאלה שבהם שמו נחושת ויש כאלה שבהם שמו כסף . אם יתעדבבו אלה באלה תבוא חורבן .
גם עצם הרעיון אינו מקובל כל כך ויש הרואים באפלטון את האב הרוחני של הפשיזם והטוטליטריות. לדעתו של אפלטון אין זה ראוי שכל האזרחים ישתתפו בניהול השלטון או בשמירה עליה .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 21:48 |
|
| |
שוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2004 22:19 |
|
| |
יענטע ,
לא חייבים כל כל כל הזמן , לחשוב .
לפעמים צריך לעצור , ולתת לדברים להתעכל , הרבה פעמים למדתי והבנתי הרבה יותר בשעת המנוחה ממחשבה , הרבה יותר מאשר בשעת הלימוד .
וכבר אמר מי שאמר , שהאדם החושב לא צריך לעצור
כדי לחשוב הוא פשוט חושב .... (ואם הוא לא חושב , גם עצירה , לא תשנה הרבה.)
ערב נאה לכם,
ושבת שלום.
נ.ב. אפשר לפתח רעיון שלם סביב זה בקשר לשבת . (שמור וזכור וכו')
|
|
|
|
|
