|
|
| נשלח ב-1/3/2006 13:03 |
 |
| |
לא יודע כל
היכן מצאת בדברי אמירה שהבעיה אינה חמורה?
בסך הכל טענתי שכתבים לא בודקים את מה שהם כותבים ולרוב "טועים" לטובת הרעיון שהם רוצים להביע. ורק באתי דוגמא מהנתון הזה.
ולגבי דבריך שמי שמעוכב גט גם לכמה חודשים זה חמור.
תראה אין מה לעשות להתגרש לוקח יותר יומים גם כאשר שני הצדדים מגיעים למסקנה זו בצרה שקולה וברורה ומוכנים להגיע לפשרה בהקדם האפשרי. כיון שלעיתים יש גם ילדים שמתפקיד בית הדין לוודא את מצבם לאחר הגט..
גם מכירת/ מעבר דירה לוקח כמה חודשים.
ועוד כהנה וכהנה דברים נוספים.
זה מגוחך להגדיר כל מי שמחכה לגט כמסורבת גט, כיון שגם כאשר שני הצדדים מסכימים לוקח זמן לא מבוטל להתגרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 13:45 |
|
| |
תנוח דעתך, מרובקה, כל מה שקרה הוא שנשמטה מילה או שתיים מציטוט, אך המספר כנראה אינו מצוץ מן האויר. הנה האסמכתא:
'היקף תופעת סרבנות הגט שנוי במחלוקת הנובעת מהגדרת המושג "מסורבת גט".
לפי בתי-הדין הרבניים, בהגדרה של "מסורבות גט" נכללים תיקי תביעות גירושין פעילים שניתנה בהם אחת או יותר משתי ההחלטות חיוב גט או כפיית גט, או שהוטלו סנקציות נגד סרבני הגט, ואף שחלפו יותר משלושה חודשים ממתן החלטה, התיק עדיין פעיל וטרם ניתן גט. עד חודש אוגוסט 2005 היה מספר התיקים בהגדרה זו 135. בבדיקה קודמת, שנעשתה בחודש מרס 2005, נמסר כי בסוף שנת 2004 היה מספר התיקים של מסורבות גט 238. מספר התיקים של מסורבות גט שבהם ניתן גט בין סוף חודש דצמבר 2004 ותחילת חודש ספטמבר 2005 הוא 102 (תיק אחד נסגר – בעקבות הסכמה על שלום בית או בשל מות אחד מבני-הזוג). לדברי מר אהרון מונסה, יועץ למנכ"ל בית-הדין הרבני, ברוב המקרים שימש איום בהפעלת סנקציות על הבעל גורם מרתיע, והגט ניתן בלי שהיה צורך להפעיל את הסנקציות הקבועות בחוק. בדוח מבקר המדינה 54ב, לשנת 2003, נקבע כי הגדרת בתי-הדין הרבניים ל"מסורבת גט" היא מצמצמת מדי, שכן בחוק נקבע כי לא משנה "אם ננקטה בפסק-הדין לשון של כפייה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת", ומכאן שגם נשים שניתנה בעניינן רק המלצה, הצעה וכיוצא באלה הן מסורבות גט.
גם בארגונים הפועלים למען מסורבות גט סבורים כי הגדרת בתי-הדין הרבניים היא הגדרה מצמצמת מדי, וכי מסורבת גט היא כל אשה שבעלה מסרב לתת לה גט או שכורך את הסכמתו לתת לה גט בתנאי. לפי הגדרה זו מספר מסורבות הגט בישראל גדול במידה ניכרת מהמספר שהרבנות מציגה, ומדובר בכמה אלפים.*:namespace prefix = o />
לדברי ד"ר רות הלפרין-קדרי, ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר-אילן, מחישוב סטטיסטי על בסיס נתונים מסקר שנערך במרכז בחודש יוני 2004 עולה כי קרוב ל-100,000 נשים בישראל היו נתונות או עודן נתונות במצב של סרבנות גט. הסקר עצמו לא הצביע על שונות סטטיסטית מובהקת בין קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל – בפרט רמה סוציו-אקונומית ופריפריה מול המרכז. '
תוקן על ידי - חבצל_ת - 01/03/2006 13:51:18
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 13:54 |
|
| |
חבצל_ת
מה הכוונה המספר אינו מצוץ מהאצבע? הכתב טעה פה טעות חמורה במיוחד!
לא להבדיל בין היו נתונות או עודן נתונות זה הבדל שמים וארץ.
האם בגלל שהמספר מופיע בדו"ח אבל במשמעות אחרת זה אומר שהוא לא מצוץ?
זה כמו לומר שיש במדינת ישראל 6.7 מליון חולי סרטן, במקום לומר עד היום היו במדינת ישראל 6.7 מליון חולי סרטן, אלא שבדוגמא של חולי הסרטן ברור לכולם בצורה מיידית שיש כאן טעות של הכתב, אולם במקרה של בתי הדין מסתבר שלא כולם עלו מייד על הטעות.
זה כמו לשנות מילה אחת בפסק דין להוציא להורג, במקום לא להוציא להורג.
ולעצרי הרב דעתי לא נחה כלל, אני עדיין אוחז בדעתי שעיתונים זה מיידע חשוד במיוחד!!!
והדוגמא הזו מאפיינת במיוחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 14:14 |
|
| |
המספר אינו מצוץ מן האצבע, אך הוא שגוי. זה כל מה שאמרתי. אין לי ענין בהגנה על טעות צדדית בכתבה שאינה עוסקת כלל בענין זה, ומצאתי גם נתונים הוגנים יותר ב"הארץ", הנה למשל:
'מה, אם כן, מציע הממסד הדתי למסורבות הגט? ראשית, הוא מבקש להגדיר את ממדי הבעיה באופן מצומצם יותר. לפי הנתונים שמסר לכנסת מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אלי בן דהן, בישראל יש כיום כ-200 מסורבות גט "בלבד". ארגוני הנשים זועמים על ההגדרה הזאת ומבהירים שהיא כוללת רק את הנשים שלגביהן כבר ניתנה פסיקה של כפיית גט והבעל עומד בסירובו, אבל, הן מזכירות, יש אלפי נשים שעצם הדיון בעניינן מתעכב שנים ארוכות, בין היתר בשל היסוסי הדיינים לקבוע את חיוב הגט.'
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=319869&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
אבל אין לי הכוח לפטר את הכתב הטועה, ואיני, למען הגילוי הנאות, מתכוונת להמיר את המנוי שלי על "הארץ" במנוי על "יתד נאמן"...
ועוד, לי קשה יותר בהצדקה של סרבנות גט מן הסוג הנלוז בכל סדר גודל שהוא, וגם איני מבינה מדוע זה ענין של ארגוני נשים, משל מדובר בבעיה סקטוריאלית. אני הייתי מצפה שזה יהיה ענינם של אנשים הגונים. זה, למשל, ממש מפריע לי!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 14:26 |
|
| |
חבצל_ת
את צודקת לחלוטין שהבעיה שאת העלת חמורה פי אלף לפחות מן הבעיה שאני העלתי.
ואין לי ציפיה שתפטרי את הכתב או שתבטלי את המנוי על הארץ, יתד נאמן, העלון לחיילים של ישיבת מעלה חזקיהו, או כל דבר אחר.
בסך הכל העלתי טענה צדדית לחלוטין לנושא הנידון והיא שצריך לקחת דברים בעיתון בערבון מוגבל מאוד!!!
ולצערי הרב עיתונים בארץ לא מתקרבים לאמינות שניתן לצפות שתהיה לעיתון במגבלות אי הפיכת כל כתב לבר סמכא בתחום עליו הוא כותב. ועד שהם ישתפרו צריך להיות מודעים לכך שצריך לבדוק דברים מבפנים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 14:44 |
|
| |
יש לציין (מבלי להפחית מחומרת הבעיה, כמובן) שההגדרה שמציעים ארגוני הנשים היא מרחיבה מדי. אם נגדיר את כל מי שהבעל כורך את הסכמתו לתת לה גט בתנאי כלשהו כמסורבת, נגיע לאבסורדים. אם הבעל רוצה להתנות את הגט בכך שהאשה לא תעזוב את הארץ עד שהילדים יגיעו לגיל 18 כדי שיוכל לראותם, והאשה מתנגדת לתנאי כזה - האם זה הופך אותה למסורבת גט?
דומני שהגדרות מסוג זה הן הבסיס לסקרים כמו זה המוזכר, או כמו סקרים שמתפרסמים מדי פעם לפיהם, נניח, כל ילד חמישי הוא או היה קרבן לאלימות קשה - סקרים שכל-כך לא מתיישבים עם המציאות המוכרת לי, שאין לי אלא להניח שלעובדה שלגורמים המפרסמים אותם יש אינטרס מובנה בהעצמת חומרת הבעיה יש קשר לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 15:26 |
|
| |
ומה עם כל הגברים שנשותיהם מסרבות לקבל גט? כמעט ולא נעשה שימוש בהתר מאה רבנים כך שיש המון גברים (100,000?) שנשותיהן מסרבות לקבל גט!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 16:33 |
|
| |
גם_וגם כתב:
יש לציין (מבלי להפחית מחומרת הבעיה, כמובן) שההגדרה שמציעים ארגוני הנשים היא מרחיבה מדי. אם נגדיר את כל מי שהבעל כורך את הסכמתו לתת לה גט בתנאי כלשהו כמסורבת, נגיע לאבסורדים. אם הבעל רוצה להתנות את הגט בכך שהאשה לא תעזוב את הארץ עד שהילדים יגיעו לגיל 18 כדי שיוכל לראותם, והאשה מתנגדת לתנאי כזה - האם זה הופך אותה למסורבת גט?
כל מי שמתנה את השכמתו לגט ולו דבר הקטן ביותר הוא סרבן גט.
זו אחת הנקודות החשובות. אין שום הגינות שהגט יהיה חלק מהמיקוח.
יש ויכוח
תלכו ותריבו בבתי הדין/משפט מצדי עד צאת נפשכם. אבל למה להרוס לאנשים את חייהם האישיים כל עוד לא נגמרו המחלוקות
(תתאר לעצמך שאני אקח את אוזניך ערבון אצלי עד שלא נשתווה על עניין הויכוח שלנו בוועד הבית)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 16:36 |
|
| |
כתב
ומה עם כל הגברים שנשותיהם מסרבות לקבל גט? כמעט ולא נעשה שימוש בהתר מאה רבנים כך שיש המון גברים (100,000?) שנשותיהן מסרבות לקבל גט!
מסכים במאת האחוזים!
אין בעיית מסורבות הגט יש בעיית מסורבי/ות גט.
אין כמעט הבדל בין גבר לאשה בעניין זה (אולי אחרי כמה שנים של דיונים ומריטת עצבים)
וחבל שיש לאנשים רושם שזה בעייה של נשים.
נ"ב יש ארגוני גברים שטוענים שיש יותר מסורבי גט ממסורבות. אינני נכנס למספרים אבל ההיגיון אומר שהבעייה נמצאת במידה רבה לשתי המינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 17:57 |
|
| |
מן הבחינה העקרונית ומצד הצדק הצרוף בודאי שאין הבדל, אולם תוצרות הסירוב שונות לגבי גבר ואשה, שכן אשה שיוולד לה ילד (מגבר אחר) לפני קבלת הגט יהיה ממזר, בעוד שאין כן לגבי גבר (שנולד לו ילד מאשה פנויה). זוהי תוצאה הרסנית, כידוע, ולכן נשק הסירוב יעיל יותר בידי הגבר (מה עוד שלאשה שנות פוריות קצובות, מה שאין כן לגבי גבר).
אז - הי - גם אני בעד שוויון - אבל בואו לא נתמם. הדברים ידועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 18:34 |
|
| |
לא יודע כל,
אתה טועה כאן. הגט אינו צריך להיות חלק ממיקוח, אבל שותפות אי אפשר לפרק לפני שמחליטים מה יקרה עם נכסי השותפות. אם האשה קמה ונוסעת לחו"ל עם הילדים, לאיזה בית-משפט או בית-דין אפשר להביא אותה? אם לא נקבע ביניהם הסדר לראיית הילדים, עד שיושג הסדר כזה עלולות לחלוף שנים - ובינתיים האיש אינו רואה את ילדיו. אם לא הושג הסדר כספי, הנכסים נשארים במצב משפטי לא מוגדר. אם לא הגיעו להסכם על המזונות, עלול להיווצר מצב שאחרי שנים פתאום אדם נדרש לשלם סכומי עתק רטרואטיבית. דברים כאלה חייבים להיסגר לפני פירוק השותפות. אין בכך כדי לתת זכות לגבר לעכב את האשה באופן שרירותי; יש לקבוע זמן מקסימום להשגת הסדר בנושאים המשפחתיים והכספיים - חצי שנה, נניח - ואחריו אולי לקבוע בוררות חובה. במידה והגבר לא יקבל את פסק דין הבורר, הוא ייענש כפי שניתן להעניש סרבנים, כלומר - החל מקנסות כספיים ועד שלילת חירותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2006 19:47 |
|
| |
נכונה הטענה שלפעמים אחד הצדדים אינו הגון כלפי השני.
לדבריך:
1) זו סיבה מספקת לא לתת גט עד שיסודרו כל העניינים, כולל מזונות, חלוקת רכוש, זכויות ביקור, וכל דבר אחר שאפשר לריב עליו.
2) יש לך פיתרון חדשני שהוא לחייב בוררות וכו'.
אענה קודם על 2). זה רעיון טוב. אבל אין היגיון להתעלם מהעובדה שזה רעיון חדשני, ואי אפשר לעכב כל התקדמות אחרת עד שפיתרון זה יונהג.
בקשר ל 1):
1.1) למעשה זו הסיבה העיקרית לתופעת סרבנות הגט למיניה צבעיה וכינוייה השונים. צד מסוים חושב (בצדק או שלא בצדק) שהוא מקופח באופן לא ישר. ולכן נגזר על הצדדים שחירותם תישלל וייאבקו זה בזה על הכל. מאבק זה אכזרי וקשה כי הכל תלוי בהכל וכולם משלמים מחיר יקר מאד על המשך המאבק.
פיתרון צודק בהרבה הוא לחתוך את הקשר הגורדי המחבר את הכל להכל. ולקבוע שחירותם האישית של הצדדים לא תהיה תלויה בפיתרון כל פרטי המאבק. וכך כל אחד משוחרר לנפשו בהקדם האפשרי, ואז יש להם מריבה על כל מיני דברים שאותה יקבעו הערכאות המתאימות.
יצוין שכאשר אין קשר בין כל הדברים הרבה יותר קל לסגור את הענינים כי הערכאה המתאימה פוסקת וסוף פסוק.
אם יש בעייה שאפקטיביות של הרשויות באכיפת ביקורים, וכיו"ב זו בעייה שצריכה פיתרון. אבל זו לא סיבה להוסיף עוול על עוול.
יצויין שמי שנאבק באופן אפקטיבי יכול לקבל זכויות ביקור ע"י בית הדין/משפט. הבעייה היא שאין לאנשים כח לנהל מבאבק משפטי על זה וללכת למשטרה וכו'.
1.2) אני יכול לציין כי תליית הגט בפיתרון כל פרטי המאבק נותנת כוח עצוטם לסרבנים למיניהם.
מה קורה? הסרבן/ית נלחם חמש שנים נגד עצם הגירושין ותובע שלום בית וכו'. כאשר בית הדין "לוחצים אותו לקיר" שיגמור, הוא מעלה את נושא חלוקת הרכוש.
אפשר לעכב את הצד השני שנים באמצעות הטענה ה"תמימה" של "בוא נסגור את פרטי ההסכם".
1.3) בכל מקרה ספציפי יכול להיות צד שמעדיף את המצב החוקי הנוכחי (? אולי לא?). אבל בסך הכל של כולם אני חושב שתהיה לכולם פחות עוגמת נפש אם תושמד התופעה של גרירת רגלים וקשירת הכל בהכל.
נ"ב אחת הסיבות שמעכבות תהליכי גירושין רבים היא רגשית - אנשים לא תמיד בשלים רגשית להשלים עם תוצאות הגירושין. והמצב הנוכחי שמחכה להחלטה ברורה של הצדדים עלך כל הפרטים מאד מקשה על ההחלטה מבחינה רגשית כי אתה תובע משתי הצדדים שישלימו על איזה שהוא הסכם והרי הצדדים לא הסתדרו בתור נשואים, אז עכשיו יסתדרו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 01:14 |
|
| |
שחרית,
דומני שדו"חות מבקר המדינה ו/או עמודיו הראשונים של כל עיתון ישראלי מצוי יפיסו את דאגתך הכנה מחמת הנתון הסטטיסטי-אידאולוגי שהעלית, חרף סלידתך מהכללות.
טשטוש התחומים הזה של חוגים מסויימים בין מצוקות שלעתים נגרמות עקב הניסיון לשמר את ההלכה (בבחינת 'דמעת העשוקים ואין להם מנחם') לבין הטלת רפש כללית בממסד הרבני המושחת היא אחד הגורמים המונעים דיון משמעותי בתחום הראשון.
אם יש לך טענות מבוססות על שחיתות יתר בממסד הדתי ביחס לממסד אחר כלשהו - נא העלי אותם, ואל תסתפקי בתחושות בטן, שאין ספק שהן אובייקטיביות לחלוטין.
חוצמזה, שאני חושב שגם על זאביק רוזנשטיין ועוד כמה קולגות אפשר להגיד שהם דתיים 'במובן הרליגיוזי'.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 01:35 |
|
| |
לי"כ,
לא טענתי שיש לעכב כל שינוי עד ליישוב כל המחלוקות; הצעתי להגביל את יישוב המחלוקות בזמן, ואם הצדדים אינם מגיעים להסכמה בכוחות עצמם אזי יש להוציא מידיהם את הסמכות, ולהעבירה לגוף חיצוני שיחליט בתוך זמן קבוע נוסף. כך ניתן יהיה ליצור מצב שלאחר תשעה חודשים, נניח, יש הסדר סופי הכפוי על הצדדים, ועכשיו הבעל מחויב לתת גט.
הרעיון של השארת נושאים פתוחים עד שיבוא אליהו הוא, ביסודו, רעיון גרוע בכל מו"מ בין בני אדם (או בין עמים). תאר לך שהיתה לך, נניח, מונית בשותפות עם מישהו, ושניכם מתפרנסים ממנה במשמרות. יום אחד קם השותף שלך ורוצה לפרק את השותפות. אתה רוצה להגיע להסכם בידי מי תישאר המונית ומה התמורה שתשולם, אבל הוא כבר קם ועושה מעשה: הוא הודיע לרשויות שהמונית עברה לבעלותו הבלעדית, הוא מתפרנס ממנה ואת המשמרת השניה השכיר כבר למישהו. כשאתה בא ומוחה, הוא אומר לך: ידידי, אני רוצה לפרק את השותפות, ולך אין כל זכות לכפות עלי להישאר בה. לא מוצא חן בעיניך? תבע אותי. יש לי עורך-דין טוב, אני יכול למשוך את זה שנים - אני הרי מתפרנס ברווחה, ואתה כרגע חסר כל - ובסוף הרי ממילא תצטרך להגיע איתי להסדר שיהיה טוב בהרבה ממה שהייתי מקבל אם הייתי מחכה לך. ממה תתפרנס בינתיים? ידידי, זו בעיה שלך, הוא צוחק ונוסע לדרכו. האם זה סביר בעיניך, שאתה תצטרך עכשיו לרדוף אחריו? ברור שלא, החוקים אינם מאפשרים לו לפרק את השותפות ולקחת בעלות על נכסיה באופן חד-צדדי. כך גם כאן. תנאי לפרוק השותפות חייב להיות הסדרת הנושאים המשותפים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 02:52 |
|
| |
ה"משפחה" הוירטואלית מתה ברגע הפרידה.
השאלה היא האם כל צד מעוכב מלהכיר מישהו אחר עד שייגמרו כל הדיונים המשפטיים.
ועיכוב הגט לא פותר בעיות של אי הגעה להסדר. וכי האשה מאפשרת יותר ביקורים בגלל שאין גט? וכי הרכוש המשותף מחולק באופן יותר צודק בגלל זה?
תוקן על ידי - לא_יודע_כל - 02/03/2006 3:40:26
|
|
|
|
|
