האם ארגון קולך מתנגש עם אורתודוקסיות?

אשריך שאתה מאמין בכך.  לדעתי מי שילך לנישואין אזרחיים מעניין אותם כקליפת השום, ומצידם שילך - זה רק יחסוך להם בעיות אח"כ.  ממילא בכל מקרה לא יתאפשר מצב של נישואין דתיים וגרושין אזרחיים, ולכן הקהל שיבוא אליהם יהיה שבוי.

אבהו,

מי שהציע בזמנו מסלול של נישואין אזרחיים היה הראשל"צ הקודם הרב בקשי-דורון, ולא ראיתי שהמפלגות הגדולות קפצו על דבריו כמוצאי שלל רב (אדרבה, כאשר הוא ניסה למנוע מינוי דיין קיצוני לביה"ד הגדול שהיה מועמדם של החרדים, נציגי המפלגות הגדולות תמכו באותו מועמד משיקוליהם הפוליטיים).
נישטאיך,

אני חושב שכיום אין כמעט דמויות כמו הרב קוק שיש להן מעמד תורני מקיף בכל התורה הכולה ובמקביל מעמד ציבורי. גם דמות של גדול בתורה לכל הדעות כר' אברום שפירא, חסרה את הקשר לכלל הציבור שהוא הכרחי לאדם במעמד של רב ראשי, ולמעשה הוא מהווה סמכות רק בחוג מצומצם יחסית בתוך הציבור הציוני-דתי שגם הוא רק ציבור אחד. מצד שני, ישנן דמויות רבניות שאינן נחשבות לגדולי תורה אבל יש להן יכולת ציבורית משמעותית. יתכן שאף הרב מצגר יכול להיכנס לנעליים כאלו.

הבעיה היא שלא בוטלה הזיקה בין ביה"ד לרה"ר. לו כך היה, היה ניתן לבחור אנשים ע"פ התאמה, מי לנשיאות ביה"ד ומי לרה"ר.

לגבי הרב דייכובסקי - לדעתי מבחינתו הוא פעל נכון שסרב להצעת ברק כי ממילא הוא היה שם בחזקת עלה תאנה, ומה הוא צריך את זה?

לגבי תמיכת הרב אלישיב ברב מצגר -

אני מעדיף לייחס לכך תום לב ולא מעשה לייצנות, וזה רק מחדד את הבעיה. מה שהטריד את הרב אלישיב הוא פריצת גדרות בענייני הלכה (בעיקר גיורים, שמיטה ובתי דין), ולכן ההתנגדות שלו למי שעלול, לשיטתו, לפרוץ גדרות הגיונית, מה שהביא אותו לתמוך במומעד שהתחייב לסור להוראותיו בכל דבר.

הבעיה כאן שיש כאן דאגב למה שחשוב בעיני הרב אלישיב - שמירה על קודים הלכתיים מסויימים, ולא על מה שחשוב לאלו שנזקקים לשירותי בתי הדין, שהם אינם חרדים וראויים שידונו בהם מי שראויים ומתאימים לכך. המפלגות שאמורות לשמור על האינטרס של המתדיינים, למעשה מוותרות עליו משיקול פוליטי - וזו הבעייתיות שהצבעתי עליה בדברי לאבהו.

אגב, גם את נציגי הציונות הדתית אני לא מנקה מניגוד האינטרסים הזה, באשר הם לעתים מעדיפים מועמדים על בסיס הישיבה שבה הן למדו (ומינוי שני הרה"ר האחרונים מראה זאת).  

לדעתי, חלק מהתמיכה של המפלגות הגדולות במועמדים החרדים היא פחד שלהם מרבנים שהם חלק מהציבוריות הישראלית ועלויים לאיים על ההגמוניה שלהם (ע"ע דבריו המפורסמים של בן גוריון לליבוביץ'). עדיף להם איזה רב שמלמל משהו בעברית לא ברורה מאחד שהיה בצנחנים ולמד באוניברסיטה.

ממללא
האם הסוגיא דלהלן אינה תואמת את המקרה שלפנינו?

גמרא שבת קלט ע"א

ממללא,

חיים רמון כלל הנראה העדיף את החרדי הממלמל על טיפוסים כמו הרב רונצקי, ואני מבין אותו למרות שבענייני גטין אדם כרונצקי אולי מתאים יותר.  באשר למינוי דייכובסקי, היה שווה לנסות. שווה גם למנות חילוני עם שיעור קומה דומה לבית הדין הגדול.

אבהו,
מה הקשר בין שני הדברים הללו? כיצד חילוני יכול לכהן בבית הדין הגדול של  הרבנות? בית המשפט העליון עוסק בדברים רבים שאינם טכניקה משפטית, וגם לא דרושה טכניקה כזו כדי לעסוק בהם (לכל היותר ייעוץ קל). לכן רבים מבינים (מכל שכבות הציבור) שהצמצום של המועמדים למשפטנים הוא מזיק ולא נחוץ. מה שדרוש הוא שכל ישר, אינטגריטי, מוסריות וחשיבה טובה. לעומת זאת, כיצד אדם שהוא בור בהלכה יכול לכהן בבית הדין הגדול? אמנם גם שם חשוב שכל ישר וכדו', אבל ללא ידע הלכתי זה פשוט מגוחך.

אם כי היום כבר אין אפשרות להתייחס כמגוחך לשום דבר ברבנות. כבר עברנו את כל רמות השפל האפשריות...

מיכי,

חלק גדול מעיסוקם של בתי הדין הרבניים הוא בסידור גיטין לחילונים, ולמרות זאת כולם מקבלים כמובן מאליו שהחילונים אינם מיוצגים שם. נניח שנמצא חילוני שהוא בעל ידע טוב בהלכה. למשל פרופסור לתלמוד או יוצא בשאלה. האם אפשר להעלות על הדעת מינויו של אדם כזה לבית הדין הגדול? אני מוצא שרעיון כזה הוא מציאותי בערך כמו הניסוי המחשבתי של איינשטין שבו הוא רדף אחר קרן אור.

בעניין מינויו של לא משפטן לבית המשפט העליון אני צריך להתייעץ עם עו"ד כלשהו (או אולי ממללא יאיר את עינינו). אני חושד שהנשיא או הנשיאה יתקשו לשבץ אדם כזה בהרכבים. למרות זאת הציע ברק את התפקיד לרב דייכובסקי, וזאת בנסיון למצוא גשר אל הציבור החרדי.

אין כל בעיה בכהונה של אדם כזה. מה שהנשיא או הנשיאה ישבצו הוא שאלה משנית. להם יש אג'נדה משלהם.
אני לא הייתי ממנה בחיים מישהו חילוני שמומחה למשפט עברי לבית הדין הגדול, בגלל שכדי לפסוק הלכה דרושה יר"ש, ודרושה אוריינטציה ולא רק ידע. לעומת זאת, ביחס לביהמ"ש העליון הרצון להוציא את הצדק המוסרי והחברתי וכדו' אינו נחלתו של ציבור המשפטנים (=עוד פחות מכולם), חילוניים או דתיים. על כן אין כאן כל סימטריה.
נכון שאני גם לא הייתי נותן לביה"ד הזה סמכות על ציבור חילוני, שכן בעיניי עדיף להפריד דת ממדינה.
הוצאת החילונים מתחת כנפי סמכותו של ביה"ד היא ריאלית. הוצאת הדתיים מתחת סמכותו של בג"ץ היא לא ריאלית ולא נכונה. גם בגלל זה אין כאן כל סימטריה.

אבהו,

דבריך הם הוכחה לטענתי, שעבור חלק מנציגי הציבור החילוניים ראוי להקריב את הנזקקים לשירותי בתי-הדין הרבניים על מזבח הויכוח עם הדתיים-הלאומיים ו/או על מזבח הכסא.

בכל מקרה, האם אתה חושב שמי מהדיינים החרדיים במערכת חושב באופן שונה מהותי מאשר הרב רונצקי?

____________

ר' מיכי/אבהו,

יש אכן סעיף שמתיר מינוי אדם שאינו משפטן בהשכלתו לביהמ"ש העליון, שאכן חלק מהעניינים שהוא עוסק בהם אינו מצריך השכלה משפטית (מיעוט קטן לדעתי). עד היום נעשה בו שימוש אחד במינויו של הרב פרופ' שמחה אסף, חוקר התלמוד ותקופת הגאונים, לביהמ"ש העליון לאחר קום המדינה.

הרב דייכובסקי הוא בהחלט משפטן (גם אם לא למד משפטים באונ'), עצם עיסוקו הוא בתחום משפטי והידע שלו לא זקוק להוכחה (כפי שאפשר להיווכח במאמריו וכן בעצם היותו מרצה באונ' ת"א). ההערכה של ברק אליו היא כמשפטן.
בעלבעמיו,

כנראה שלשיטת הרב אלישיב עדיף למנות דיין שאינו דיין מאשר להקל בגיורים של רבבות (שזה חשש החרדים מהרב אריאל) או לצמצם טווחים בין ביהמ"ש העליון וביה"ד (שזה חששו מהרב דייכובסקי, בעקבות דעותיו לגבי הלכת השיתוף בין בני זוג).

כזכור הרב אלישיב עזב את ביה"ד הרבני בעקבות חוסר נחת מכמה מפסקי ופעולות הרב גורן, ואני יכול להבין שמנקודת מבטו יש למנוע ככל שניתן מצב כזה.

בסופו של דבר יש חילוקי דעות מהותיים בין העמדה החרדית שגורסת שעלינו לעשות מה שמוטל עלינו והקב"ה כבר יסדר את העניינים, לבין הגישה הממלכתית יותר של חלק מהציבור הד"ל שדוגלת ב'אקטיביזם הלכתי' וניסיונות לפתור בעיות כמו בעיית הגיור או 'נד-נד' הסמכויות בין ביה"ד וביהמ"ש בדיני משפחה.

אפשר לחלוק על גישת החרדים באופן ענייני ואין צורך לייחס להם מניע של ליצנות.