ממללא

אני קראתי את הכתבה  כיוון דבריה בגדול הוא שלדתיים יש מחוייבות להלכה ולכן הם משלימים עם אי צדק , בעוד חילונים שאין להם מחוייבות להלכה ובכלל יש סיבות להעדיף שלא יתחתנו כדמו"י , אין שום סיבה שיכנסו למערכת הזאת. הכיוון הכללי הוא אולי רדיקלי במקצת לאזניים דתיות , כי במקום לתאר את החילונים כנואפים היא מדברת בצורה שמכבדת את העובדה שאין להם מחוייבות לדת, אבל לטעמי זה עדיין צריך להיחשב במסגרת גבולות הלגיטימיות , זוהי דעה סבירה והגיונית שניתן לדון בה.

אני מסכים שבתוך דבריה יש גם מספר מלים "בעייתיות" מנקודת ראות דתית  , אבל נראה לי בהחלט סביר שמדובר בהתנסחות לא מוצלחת ולא במשהו שמבטא משנה סדורה שהסיבה היחידה שנשים דתיות לא עוזבות את הדת הוא הקושי להשתחרר מהרגלי חשיבה . זה מה שעולה להבנתי מחלקים אחרים מן הדברים שצוטטו ויש לזכור גם שמדובר בציטוט חלקי  .

כמובן שכל זה לא יעניין את ידידנו איש האמת העולץ לחבוש לראשו את כובע האינקויזיטור הגדול , הנה הוא תפס אותה על חם , לא בנקל ירפה ידיו מן המציאה הלזאת , בוודאי מדובר במשנה סדורה , וגם אם לא, הרי כבר לימדנו פרויד שאין פליטות פה חינם, בודאי זה מבטא יותר מכל דבר אחר שהיא תאמר את מה שהיא חושבת באמת . אבל על זה אני מדבר , אנשים בעלי תרבות דיון נורמלית יבקשו אולי הבהרה על פליטת פה בעייתית , אבל הם אינם להוטים לדון לגופו של איש , להחליט עליו אם כשר הוא או פסול הוא , אלא מעוניינים לדון לגופם של דברים . הם ידונו לכף זכות או למצער יאפשרו לאדם ליהנות מהספק . זה מה שאני קורא לו יושר אינטלקטואלי.

דיון שמתפתח לו כעת בבח"ח :
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2354874

[בד"כ לא שייך לציין לדיונים מקבילים. כאן, ההבדל בין הפורומים יתגלה, מסתמא, גם באופי הדיון]

חנה קהת: עיסוק הרבנים בצניעות - פורנוגרפיה

.


עשור ל"קולך".

ד"ר תמר רוס, כאן:

http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=30624


=====================

בזכותן תמר רוס, פרופ´ לפילוסופיה יהודית ופמיניסטית דתית, סבורה כי ארגון קולך הצליח במטרות העל שלו י"ט כסליו ה´תשס"ט - אדם צחי

ארגון "קולך" חוגג עשר שנים לקיומו. באירוע המתקיים הערב (ג') באוניברסיטת בר אילן מועלים בין השאר רב שיח המעלה נושאים כגון "נשים מזרחיות - איה קולן?" ו"הרהורים של פמיניסט דתי", קטעי שירה של הזמרת חגית כפיר, וחלוקת אות "יקירת קולך". בקומוניקט שהופץ לרגל האירוע נכתב כי "ארגון קולך עשה היסטוריה במהלך עשר שנות קיומו. לראשונה הוכר במדינת ישראל כי ניתן לשלב שמירת מצוות על פי ההלכה היהודית עם רעיון הפמיניזם".   תמר רוס היא פרופסור לפילוסופיה כללית ולפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן. כחלק ממחקרה בפילוסופיה יהודית חוקרת רוס את הפמיניזם כמקרה מבחן למחשבה היהודית, והיא עצמה פמיניסטית דתית. בשיחה לכיפה היא טוענת כי ארגון קולך אכן הצליח במטרותיו: "הן העלו את המודעות לשאלות של נשים, הצליחו לארגן כמה מפעלים, לדאוג לאינטרסים מבחינה ציבורית ולהוות קבוצת לחץ משמעותית. הן גם הצליחו ליצור שינוי תודעה בציבור הדתי לאומי - אפילו שהתעוררה התקוממות, הדברים עלו לתודעה ונוסחו. לפני כן לא דיברו בציבור הדתי לאומי בצורה מפורשת על הנושאים הללו. הנושא הבולט ביותר הוא שאלת העגונות. יש יותר מודעות לפתרונות אפשריים כמו הסכמי קדם נישואין. עוד נושאים שעלו לתודעה הציבורית הם בעיית ההטרדות המיניות בציבור הדתי לאומי, הצורך לחנך בנים למודעות מגדרית ולשינוי במעמד האישה, וכן הדרכים החדשות להיפגש ולהתמודד עם טקסטים מקודשים בעייתיים, שעלו מתוך עלוני קולך השבועיים ומתוך הספרים שיצאו לאור כתוצאה מכנסים". הציבור הדתי לאומי משתנה (פרופ' תמר רוס, באדיבות אתר קולך) היו גם כישלונות, לדעתך? "אני חושבת שכן, במיוחד בשנים הראשונות. אני לא כל כך מעורה באופן שבו זה קרה, לא עקבתי מבחינה פוליטית, אבל נדמה שאז נכשל הארגון בכך שיצר רושם מאוד לוחמני, והעלה נוגדנים בציבור. אני יודעת שיש היום ניסיון מודע ומכוון למתן את הדברים ולהיות רגישות לכל מיני יבלות, לא להופיע בתור קיצוניות או מרדניות יתר על המידה. להפיג את הרושם של מרירות יתרה, ולנסות להראות את הבשורה בצורה יותר חיובית ומאירת פנים".   *************** tabindex="-32768" align="center" marginwidth="0" src="/inc_files/banner.asp?size=6&zone=21" frameborder="0" width="200" scrolling="no" height="200"><* את מראה אופטימיות ביחס לקבלת הציבור את עמדות קולך. את מראה אופטימיות ביחס לקבלת הציבור את עמדות קולך.   "אני אופטימית משום שאני חושבת שזה עונה על צורך שרק הולך וגובר. למרות שהציבור הדתי מתפלג לכאורה לשניים בנושא הזה, זה נושא בעייתי לגבי כולם, והוא לא ירד מסדר היום".   איך את קוראת את הציבור הדתי לאומי בהקשר הפמיניסטי? "כבר הרבה שנים, גם כתוצאה של המצב הפוליטי במדינת ישראל והאכזבה מהתקווה לתהליכים משיחיים, מתרחב הפער בין שני פלגים בציבור הדתי לאומי. הפלג הקוקיסטי עדיין נאחז בקרנות המזבח ומנסה לפלס דרך חדשה, לאור האכזבה מאמונה בתהליכים בשיתוף עם המדינה. מן הצד השני מתעוררת תגובת נגד של הגורמים הליברליים בציונות הדתית, שמנסה להתנער מאפיונים מטאפיזיים חזקים מדי ביחס למשמעות המדינה, ומנסה למצוא דרכים חדשות לחיות עם המודרנה בשלום מבלי לעזוב את מורשת ישראל סבא.   סוגיית הנשים היא רק סוגיה אחת, בוערת, בתהליך הזה, כאשר הציבור היותר קוקיסטי, שיש לי הרבה אמפתיה אליו, יוצר אמנם תדמית חדשה של אישה השונה מהדגם החרדי -  פעלתנית בתחום הציבוריות ובתחום ההתנדבות הלאומית, אבל עדיין נשמר אידיאל ההירארכיה והעמדת מרכזיות המשפחה כעומדת בניגוד למימוש העצמי של נשים בתחומים אחרים. אבל ההבדל המרכזי הוא התפיסה המהותנית של האישה. מצד הקוקיסטים יש תפיסה מהותנית, שהטבע של האישה מוגדר מראש על יסוד הנחות מטאפיזיות שאינן תמיד מוכחות בשטח. הסטריאוטיפ של "מהי האישה" והקביעה שהיא חייבת להתאים לתפיסה מטאפיזית מעורפלת, מצר את צעדיה. הגישה הליברלית יותר איננה מאמצת הנחות כאלה. אבל הציבור הדתי לאומי משתנה, וכיום יש יותר מגוון והכרה בדרכים השונות לעבוד את ה'".

באשכול הכתבות הביא קעלעמר לינק וכותרות דלהלן:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/841/852.html

תהיי אישה ותשתקי

נסו רגע לדמיין כנס 'רפואת גברים' בו היו יושבות גניקולוגיות ותלמידות חכם מן השורה הראשונה ודנות בינן לבין עצמן בקרי לילה, באיסור הוצאת זרע לבטלה, בעקרות גברים, בפרוסטטה? האם צניעות יש בכנס פוע"ה? או שמא השתקה והחפצה של האשה?

ע"כ המובא וע"ז אען ואומר:

צניעות יש!

איני מבין למה שלא נדמיין כנס "רפואת גברים" וכו' ללא נוכחות גברים מפני הצניעות ועל מה זעקת ההחפצה!

איני מתמצא מספיק בדרכי הארגון "קולך" כדי לומר בוודאות אבל עם כל הכבוד למטרותיו, ניתן לשער שישנה כאן רגישות יתר [וכמו הצורך בסוף הכתבה למנות את כל חברות הוועד של הכותבת] וע"ז ייאמר: "מנעי 'קולך' מבכי"!

[ווטו,

לפני כמה שנים נערך במכון ון-ליר כנס אקדמי בנושא חרדים. האם יש צורך להזכיר לך את זעקות השבר (והזלזול) שקמו כאן ובפורום הסמוך ביחס לכך שלא הוזמנו לדבר "מרצים" חרדים? למרות ש - א) היו שם דוברים חרדים; ב) הכנס היה אקדמי ואם יש חרדי/ה שחוקר/ת את החרדים באופן אקדמי, הוא/היא בודאי היו מוזמנים; ג) בקהל היו חרדים רבים ששאלו, הגיבו וקולם בהחלט נשמע.

מאוד קל לזלזל בכאבו של האחר. הדבשת שלו תמיד גבוהה ובולטת יותר.]

אמשלום,

איני מבינך! ישנה בעיה של צניעות בהזמנת נשים לדבר לגברים בנושאים אינטימיים. לכן כאן אין מקום לזעקה. זה כמו שלא מביאים לכנס בני אדם המקרינים הקרנות רדיואקטיביות כאשר אין לבאים האחרים את התלבושת המגינה מפני הסכנה.

לווטו

"מנעי  "קולך" מבכי".
נפלא.

[ווטו,

ה"נושאים האינטימיים" הללו הם גופן של נשים, בעיותיהן הפיזיות, מצוקותיהן הנפשיות (הנגרמות מבעיות פיזיות) והדרכים לפתרונן. האם צנוע יותר שגברים ידברו על כך? יתבוננו בכך (באופן פיזי ובאופן תיאורטי)? ידסקסו זאת בפומבי?

ההשוואה לרדיואקטיביות בהחלט מאלפת - האם גם בביתם לובשים הגברים הללו חליפות מגן? ומעבר לזאת, החכמתני. עכשיו אני מבינה מדוע עלי להישאר כלואה בביתי ונאלמת (כן, כן, גם מלשון אלימות ולא רק מלשון אילמות) - אני פשוט מסרטנת...]

אמשלום
את שוב מוכיחה את טענתי(באשכול בנין העולם) על חולשתו של המשל.

[צענערענע,

א. זה לא המשל שלי אלא של ווטו.

ב. דומני שדוקא הוכחתי את טענתו של מיכי שם - הבעיה לא במשל אלא בנמשל (שבמקרה זה, שום משל לא יוכל לתת לו טעם...).]