שוקו. שוקו מיט א ביסאלה ברונפען. יהיה בסדר. רק שיהיה חם.
_________________
נשלח ב-25/1/2009 05:33
קשה לעשות את הקפיצות מהעבר להווה. אתה דברת על הסבתא שלך ואני הסקתי מזה שאתה מנסה לומר שגם בעבר מצבן של הנשים היה בכי טוב ולא היה צורך במאבק. אם אנחנו מסכימים שהמצב היה לא טוב בעבר וטוב עשו הנשים שלחמו כנגד זה אז עשינו כבר חצי עבודה.
במלחמה צודקת למען מטרה מסויימת יש קנאים שמגזימים בקטנות כמו ראה\ראו.בעיני זה לא חשוב ואני לא חושב שמופעל כנגד זה טרור ( לא יחסתי חשיבות לכך אבל אני כמעט מוכן להתחייב שאמצא פירסומים הפוכים שבהם אין עקבות של כתיבה א מגזרית).אני לא בעמדה שתצדיק כל מאבק.בנתיים המאבק לא הוכרע בכלל.משכורתן של הנשים נמוך ממשכורת הגברים באותו מקצוע.בשביל זה די בלשרבב את האף החוצה ולראות.אם נדבר על העולם הדתי שבתוכו מתקיים ארגון קולך ועל לבו הוא נאבק אז יהיה צודק לקבוע שהדרך לשוויון אמיתי בין נשים לגברים ארוכה. אני לא מדבר על שוויון מוחלט בו אתה תשים פאה נוכרית על ראשך ואשה תסב בליל הסדר אלא לפחות על השמעת הקול הנשי בתוך הציבוריות הדתית.
אתה לא יכול לומר שהן מפעילות טרור כי הכוח עדיין ברובו אצל המגזר הגברי.
נשלח ב-25/1/2009 05:37
לעוף,הפוך:ברונפען.ברונפען מיט א ביסאלע שוקו...
נשלח ב-25/1/2009 08:58
איד"ג,
בעניין תשובתך העקרונית לבע"ב על "מאי אולמיה" וכו' -
כאשר המדוכא והגזול מחזיר לעצמו את כבודו ואת רכושו (המטאפורי והפיזי, כמו גופו, זכויותיו וכו'), זה באמת עלול לפגוע בגוזל ובמדכא, כיוון שמה שהיה עד עכשיו "שלו" עובר לידי אחרים. זו פגיעה שיש בה סוג של צדק, גם אם אינה נעימה. כאשר מוסיף הגזול לשעבר גם בעיטה וצביטה לגופת המדכא לשעבר, זו כבר אלימות ורשעות לשמן. מרבית צעקותיך על דיכוי (ברשימה שכתבת ללעוף) הן מן הסוג הראשון - בכי על כוח יתר שהיה בידיך ועכשיו עבר גם לידי אחרים (בכיוון של השוואת הכוחות). הבכי הזה (עם כל הכאב הטמון בו) הוא בפשטות "זעקת הקוזק הנגזל". אם יש שם משהו מן הסוג השני, זה באמת לא ראוי ואפילו מעוות (אם כי אני מקוה בכל לבי שזה רק ביטוי לתגובת מטוטלת ובעתיד נדע כולנו לאזן את הדברים).
[כשנהוג היה לכתוב "ראה" בהפנה להערות שולים, היה זה כשמיעוט זעיר של נשים קרא את המאמרים הללו והשתמש בהם. היום יותר מחמישים אחוז מתלמידי מ"א באוניברסיטאות בארץ הן נשים (לא רק במדעי הרוח), ונראה לי הגיוני להפנות גם אותן להערות, לא?]
תוקן על ידי אמשלום ב- 25/01/2009 8:55:20
נשלח ב-25/1/2009 09:32
כמדומני שבעולם הנאור נהוג לומר שהעובדה שהעם היהודי הוא קרבן השואה, זה לא נותן לו היתר להתנהג עם אחרים בצורה דומה, אלא אדרבא.
נשלח ב-25/1/2009 10:39
באשר לטרור התרבותי, צדיקים מלאכתם נעשית בידי 'ידיעות אחרונות'. קראו את מוסף 24 שעות של היום: משרד החינוך הנאור של המדינה הנאורה במזרח התיכון החליט להציע לתלמידיו לימודי מגדר, שבמסגרתם יבחנו את מילות השירים הקלאסיים של הישוב העברי ('חורשת האקליפטוס', למשל), יחשפו את הדימויים המגדריים המזעזעים המוגלמים בתוכם (פסיביות נשית, עוצמה גברית וכו'), וגם - ההפתעה הגדולה! - יחברו להם מילים חדשות! איזו מדינה נאורה!
(ומתי יגיע השלב שבו יחשפו את הדימויים החילוניים-הבוטים שבשירה העברית, למשל? ומתי יתנו לילדים החילוניים לכתוב לשירים אלה מילים חדשות, כדי לא להדיר ולהשפיל ולדכא את הדתיים? - אה, שכחתי, זה לא לעניין. זה לא לצד הנכון של תיקון הדימויים).
אמשלום,
סליחה, אבל מי שמתבכיין הוא דווקא הצד שלכן. כל הפמיניזם הוא תנועת התבכיינות אחת גדולה של 'הרעו לנו, הציקו לנו'. כשהיהודים קבלו שוויון, הם לא הלכו לבכות בתקשורת ולהקים ארגונים להפלייה מתקנת; הם לקחו את השוויון כמו שהוא והלכו לעבוד. כעבור דור או שניים הם חזרו עם איינשטיין ופרויד, ולא עם 'קולך'.
כבר הבעתי את עמדתי, שלגבי מצוקות אמיתיות - כגון פערי השכר הבלתי-נסבלים - אני בצד שלכן, ועל זה אין (נעבעך) מה להתווכח; איפה בדיוק מצאת שאני זועק חמס על אובדן זכויות יתר? בתחום הדתי?. את באמת לא רואה שכאן אין עניין של 'זכויות', לא יתר ולא לא-יתר, והשאיפה לשמירת המסורת וערכיה מפני שטף התרבות השלטת היא משהו שמעבר לשמירת זכויות היתר שלי בענייני חזנות וקריאת התורה (שאותן, אגב, אני ממעט מאד מאד לנצל)?
ואשר למטוטלת, נראה לי שאנחנו מתקרבים להסדר: את וחברותייך תתבכיינו על התנועות ימינה, אני וחבריי נתבכיין על התנועות שמאלה, וכך נסייע לה להתיישר על האמצע!
שימו לב: אני לא מדבר על הקטע הפוליטי - איסור החזרת שטחי וכו' - שבו יש למבקרים קייס לא רע, אלא לקטע הערכי: אזכריות, רחמנות וכו'. כל זה כאשר אותו צה"ל עצמו עיגן כמסמך רשמי את "הקוד האתי" המהולל, שאמור לבטא ערכים הומניסטיים מובהקים. (אה, שכחתי, "ערכי יסוד שכל חברה מתוקנת מושתתת עליהם" הם לא ערכים פרטיקולריים, הם האמת בה"א הידיעה; האמת בה"א הידיעה שרק פלורליסטים מובהקים יכולים לדבר בשמה).
נשלח ב-26/1/2009 10:54
אידך,
אכן הפלא ופלא. קראתי והשתוממתי. יפה גם לראות איך הראל משרבב כמיטב המסורת של העיתון לאנשים שמוכנים שאחרים יחשבו עבורם את הרב גינזבורג, וכורך אותו 'בלי לשים לב' עם הרב רונצקי. כעת ברור שיש להדיח אותו מיידית, לא?
מעניין שאת עלוני 'יש גבול', 'שוברים שתיקה' וכדו', הוא לא מצא בצאלים, או לפחות לא ייחס אותם לרב רונצקי.
נשלח ב-26/1/2009 12:08
מזעזעות לא פחות הן תגובות הטוקבקיסטים (חוץ ממס' 105, שזה אני...)
אבל מה, הכי גדול הוא הקטע המצביע על הפגם הנורא מכל (בפסקה הראשונה):
מפקדים וחיילים דיווחו על תחושות "התעלות" ו"עוצמה ערכית" תודות לשיחות עם הרבנים, שחיזקו את רוחם לקראת הלחימה עם הפלסטינים.
תשמע, שום פרודיה לא יכלה לעשות את זה טוב יותר...
נשלח ב-26/1/2009 12:24
לאסור על גיוס דתיים לצבא ! הצבא אינו יכול להרשות לעצמו להחזיק אנשים חסרי עכבות מוסריות ! האם יעלה על הדעת שפרסומים כאלו ישפיעו על הנפשות הצחות והרכות של הגולנצ'יקים?
*--indexsql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
מה זה עלה בדעתה של מרים שכטר, הממונה על השוויון בין המינים במשרד החינוך, כשהחליטה לעבור במסרקות ברזל על אוצר הזמר העברי ולהציע לתלמידים לשכתב את השורות המציגות נשים באופן משפיל? אין ספק שהיתה לה כוונה טובה.
לא יכול להיות אחרת: שהלוא ברצינות תהומית, ותוך פירוט העקרונות לשינוי שורות שיר פוגעניות, סימנו היא ואנשי משרדה את הטקסטים. קלי קלות: "והוא אמר: שמעי אלי קטנטונת, אני בניתי בית לשבתך, את תרקמי בערב לי כותונת, אני אנהג ביום את עגלתך" (יעקב אורלנד); או: "והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים, שיובילו אותך בגללי בנחושתיים, וגם אז לבבי לא יסור מעמך" (אלכסנדר פן); או: "כל אשר תבקש ותשאל, אעשה ואוסיף לשמוח, יהיה טוב, אהובי, יהיה קל, לעולם לא יחסר לי כוח" (נתן אלתרמן).
קשה להאמין שמישהו בחר להמיר את צירופי המלים האלה, שכמו בקבוקי יין טוב משמרים את ההיסטוריה העברית החדשה, בשורות יובשניות. אנשי משרד החינוך ראויים לציון אפס בהבנת הנקרא. לפני שנים טען הסופר ס. יזהר במסה מבריקה, כי עדיף שלא יחנכו לערכים, ושלא "יחנכו" כלל, אלא ילמדו. ההוראה המשונה לשכתב שירים לפי התקינות הפוליטית מוכיחה עד כמה הוא צדק.
מטרתה של הפעילות הנמרצת באגף המיוחד במשרד החינוך היא לחנך את הדורות הבאים לאור דימוי אידיאלי של שוויון. לשם כך, כבר פישפשו אנשי האגף במעיהם של כל ספרי הלימוד וזרקו מתוכם את כל ההיגדים השוביניסטיים המיושנים. יפה. אבל מה בין אלה לבין שירים, שרוב התלמידים פוגשים ברדיו, ולא בתוכנית הלימודים?
ומדוע מחייבת אותה תשוקה לארגן את העולם על פי תקינות פוליטית קפדנית את החירות המופרכת שנטל לעצמו המשרד ביחס לטקסטים ספרותיים? מילא פזמוני פסטיגלים נושאי מסר אלים כ"בני בני ילד רע", שבאמת לא יזיק להשמיע פחות, אבל "אמא אמרה לי: דני, ילדי הוא גיבור ונבון"? או "פרח נתתי לנורית?" מה הרעיון? שנורית תיתן לו פרח והוא יתייפח כגבר חדש תקני? ומי יכתוב את הפנינה הדידקטית המשמימה הזאת?
לכל עם יש תיבת נגינה ישנה, המזמרת שירים שוביניסטיים, אוויליים, גסי רוח או אנכרוניסטיים. משרד החינוך היה פוסל בלא להניד עפעף את כל שירי התשתית של התרבות המערבית, מהגברת שגידלה ילדים בנעל ועד מרי רועת הכבשים; אלא שכל בן תרבות יודע להבחין בין הערכים היקרים ללבו לבין גילוייה השונים של החברה בספרות - קלאסית והעממית. גם הפמיניזם אינו זקוק להגנה משוללת הומור כל כך, המעקרת יצירות מהקשרן ההיסטורי-חברתי ומסרסת אותן.
כדאי לעצור את האווילות הזאת כבר עכשיו, לפני שהמשרד יחליט לטפל גם בספרות יפה. נאומה של קיית הסוררת של שייקספיר יימחק, מ"האדונית והרוכל" של עגנון תישאר פסקה אחת, "יעקבי וליידנטל" של חנוך לוין יבוטל, "שערך הארוך, נערה" של יהודה עמיחי יקוצץ, ו"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק ישוכתב ל"אפשר בבקשה לקבוע אתך פגישה, לדבר על היחסים?" שלא לדבר על הסיפור הכי נחשל, זה שמתאר איך מצלע של בחור אחד בשם אדם נוצרה בחורה אחת, שהוא קרא לה חוה.
*--end switch about number of pictures in article*
נשלח ב-29/1/2009 09:14
אני מסתכלת על חברה נוצרית דתית לדוגמא, כקבוצת השוואה. קתולים אדוקים, השומרים מאוד על ענייני צניעות. נעזוב לרגע את כל מה שאנחנו כיהודים אומרים עליהם. גם עלינו אפשר להגיד שאנחנו גם כן מופקרים מתחת לכל המילים היפות. הם לא יותר מופקרים ולא יותר צנועים מאיתנו. אצל קתולים לא מפרידים בין נשים וגברים בישיבה בכנסיה, לא בחתונות, ולא באירועים חברתיים. ומה קרה? הם נהיו מופקרים פתאום? הם כל הזמן עוסקים בזנות? גם להם יש איסור על הוצאת זרע לבטלה, גם להם אסור כל מגע עם אישה ללא חתונה. ואני לא מדברת כבר על הכמרים שלהם שבכלל אסור להם מגע עם נשים. אז כולנו מכירים את הסיפורים על הכומר שאוכל מן הצד... אבל אלו סיפורים מוגזמים קצת. אין אצלהם יותר זנות מאשר אצלנו. אצלהם כומר יכול לשבת עם נזירה ולדון בענייני דת ללא בעיה. יכולים להתפלל ביחד, ואין עם זה כל בעיה. למה לחשוב שערבוב בין המינם אצלנו יצור מייד זנות והפקרות?
בבית הכנסת של ההורים שלי בחו"ל, למרות שזה בי"כ אורתודוקסי לחלוטין (חב"ד), הם עושים הרבה דברים במעורב, אחרי התפילה כולם אוכלים סעודה ביחד, יש שם סדר פסח צבורי, וכולם ביחד, מסיבות ראש חודש, שעורי תורה, כל מיני ארועים אחרים, והכל במעורב . ומה קרה שם? מישהו שם נוהג בהפקרות? עוסק בזנות? מה הפחד הגדול הזה מנשים והצורך להרחיק אותן מכל מקום צבורי? בשביל מה זה טוב?
נשלח ב-29/1/2009 09:18
לשכתב ודאי שלא, אבל להעלות לדיון, גם מהזוית של יחסי גברים-נשים אז לעומת היום, בהחלט כן.
והדבר נכון גם לגבי ספרות.
אם הייתי שרה לבני את 'פרח נתתי לנורית' הייתי מוסיפה לו הסבר שאין כל רע בלבכות לפעמים. לא הייתי רוצה שיגדל בתחושה שאסור לו באיסור חמור לבכות, משום שנולד זכר.
