|
|
| נשלח ב-13/1/2005 16:44 |
 |
| |
מכיוון שאין לי מה להוסיף בעניין הדתי (א. מה אני כבר מבינה בדת. ב. גו"ג ומואדיב כבר אמרו הכל לפני.), וגם לא בעניין האלכוהול (למרות שאני שותה בצמא דבריכם שלכם), אוסיף משהו בעניין הכדורסל:
מואדיב,
לרגע קט חשבתי שאתה אחד השותפים בקבוצה השכונתית שלנו (המילה האחרונה אינה מרמזת בכהוא זה על נכונותי לקום מרבצי ולכדרר, אלא יש בה מעין תמיכה מורלית באלה שכן עושים זאת). אבל מסתבר שטעיתי (יש שם גם נשים).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 19:47 |
|
| |
חברות וחברים (התקדמתי, הא? תראו מה שההשתתפות בפורום עושה לי...),
אני שמח שלא נזקקתם לוואליום; אשר לוודקה, כדאי בכל זאת לטעום (גם וגם, לחובבנים כמונו הותר הערבוב, יען כי מכשירי השקשוק המקצועיים אינם נמצאים בבתינו ומשום טירחא יתירה לא גזרו רבנן).
ותשובותי:
אני מוכן (ולא רק טקטית) לצמצם את דבריי ולא להחילם על עניינים כגון מסורבות הגט, אלא רק על ענייני עבודת ה' ה"פולחניים". מכאן ואילך אתמקד באלה.
שחרית,
נתחיל בעובדות ההיסטוריות (במחילה).
מארקס, בתקופות מסויימות, היה מרושש לגמרי, והיה סמוך על שולחנו של ידידו אנגלס.
צ'ה גווארה, בימיו הטובים, הסתובב ביערות, ולמיטב ידיעתי לא בתנאי קמפינג (אם כי לגביו יש כל כך הרבה מיתוסים, שאי אפשר לדעת).
טרוצקי בא ממשפחה רעבה ללחם ממש-ממש. אמו הייתה אלמנה ענייה. מסופר על החפץ חיים שבמשך שנים סירב לקבל את פרנסי קהילת טרוצק, משום שהאשים אותם בגורל המשפחה והידרדרותו של "לייבל'ה".
אבל כל זה לא רלוונטי כלל (ולא נדרשתי לזה אלא בשל רגישותי לדיוק היסטורי). לא טענתי שמאבק יכול או צריך להתנהל רק ע"י רעבים. מה שחשוב זה לא מצבו של מחולל המאבק, אלא הנושא שעליו הוא נאבק. מצדי, נשות 'קולך' יכולות לאכול קוויאר ולשתות שמפניה כל היום, אבל שיאבקו על נושאים כואבים-באמת (ולא חסר). הרמיזות שלי על היותן בנות השכבות ה"שבעות" הייתה על דרך העקיצה, אבל היא לא נועדה להיות גוף הביקורת, אלא רק אינדיקציה לגבי מה שמעניין אותן.
חבצלת, קעלמער, גם וגם והאחרים (שכחתי מישהו/הי?),
כבר כתבתי שאי אפשר לצפות מאדם לנהל מאבק על עקרונותיו של חברו, אלא בראש ובראשונה על עקרונותיו שלו, ודוק.
(לא הייתם מצפים מתושב גוש קטיף שיילך בימים אלה לנהל מאבק על זיהום הירקון, נכון?). הרבנים עסוקים מזה כמה דורות במאבק - ומאבק אמיתי - על הגנת המסורת מפני שטף המודרנה, ואת זה הם עושים כדבעי (ועקרון השויון איננו עקרון-ליבה של המסורת, לעומת המודרנה...); אבל מי ששם לנגד עיניו את עקרון השוויון - ראוי ויאה לו להילחם על
השויון, ומכאן ואילך עולה שאלת סדר העדיפויות: אם ישקיע את מאמציו להילחם על שויון העשוקים וכו' וכו', או על שויון בארוניות (לוקרים) בקאנטרי קלאב שבו הוא חבר. כמובן, אינני משווה את החיים הדתיים לדוגמא האחרונה, אבל תן דעתך: האם אכן מדובר בבעייה אמיתית וכואבת, כפי שמציגות אותה נשות 'קולך'? באמת-באמת כואבת?
ולגבי הטענה שלכל אחד יש מקום משלו בתיקון העולם:
נכון, אבל יש סדרי עדיפויות בחיים; וממש כמו שלכל אחד יש זכות ליצור לעצמו סדר עדיפויות כזה או אחר, כך יש זכות לזולתו (לי, במקרה זה) לבקר אותו על סדר העדיפויות שלו, אם הוא נראה בעיניו כמעוות, ובמסגרת זו אף לעקוץ אותו פה ושם.
(שתהיו לי בריאים, אני משקיע בדיונים האלה הרבה יותר זמן ממה שיכולתי להרשות עלצמי, וכל זה בעיקר בגלל שתפסתי כאן את המשבצת של החשוך התורן, ואני מרגיש אחריות; אין לעזאזל מישהו אחר שמוכן למלא את מקומי לכמה ימים??).
כל טוב,
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 13/01/2005 19:49:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 20:13 |
|
| |
אידך,
אני משפשפת את עיניי, זה שוב אתה
"נשות 'קולך' יכולות לאכול קוויאר ולשתות שמפניה כל היום, אבל שיאבקו על נושאים כואבים-באמת (ולא חסר)"!
קודם מרפאים את הפצעים הגדולים והפתוחים - איפה שכואב להן באמת. היית פעם מסורבת גט? היית פעם עגונה? מה אתה יודע על סדרי עדיפות?
חכה, כי כפי שאמרת החשש שלהן הוא "שלא יקבלו תיאבון מוגבר" ושלא ייצאו מגבולות האורטודוכסיה, לאט לאט,..הכל יבוא בזמנו...'סבלנות' הן יודעות בדיוק מה אומרת ההלכה כיום,ולמה באמת התכוונה התורה באיסוריה ובהתריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 20:37 |
|
| |
נשמטה לי השאלה מהתגובה הקודמת
אולי תפרט מהם ענייני עבודת ה' ה"פולחניים", שעליהם הן נאבקות?
תוקן על ידי - riv - 13/01/2005 20:42:11
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 21:20 |
|
| |
ריב,
את מתפרצת לדלת פתוחה לרווחה, עם רוח פרצים שכבר מנשבת בה כמה שעות.
כבר הסכמתי שענייני העגונות ומסורבות הגט הם עניינים כואבים באמת. ולא סתם באמת, אלא באמת-באמת.
אילו בכך בלבד היה הארגון עוסק - הייתי קם ואומר: "כן בנות קולך דוברות".
אני מדבר על העיסוק בעניינים כגון:
חיוב נשים במצוות (טלית, תפילין).
הארכיטקטורה של עזרת הנשים.
מנייני נשים.
"זכותן" של נשים לנשק ספרי תורה.
"זכותן" של נשים לשמש ברבנות, דיינות וכד'.
להמשיך?
לא יודע למה, אבל הדברים האלה לא נראים לי כנושאים בוערים, וגם לא כנושאים כואבים-באמת-באמת.
(אז עכשיו תתחיל ההתלהמות הצפויה: "נו, בטח, כי אף פעם לא היית אשה... כי לא חווית את החווייה המשפילה של ככה וככה...").
נו, טוב. אז מי שהדברים האלה באמת כואבים לה יותר מזה שנשים מקופחות בשכר, מוצבות בתפקידי פקידות ומוזגות בצבא, ונדחות מקבלת משרה - שתלך להפגין מול הרבנות, ושיהיה לה לבריאות.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 21:21 |
|
| |
ועדיין אתן חייבות לי תשובה: למה המסר של 'קולך' לא נקלט בעיירות הפיתוח, למשל?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 21:40 |
|
| |
.
אידך גיסא:
הרשה לי לומר כי בדבריך האחרונים מצאתי בערך 60% דברי טעם - האם זה בגלל שהוודקה שלך היא 40% ?
אינני יודע מהיכן נשאב המידע שלך אודות פעילות קולך, חוששני שהוא דומה לתה שהוכן בשבת, מכלי שלישי ומעלה.
ראשית, בנדיבותך כי רבה, הסכמת להודות בכך שפעילות לטובת נשים עגונות, או כנגד מטרידים-מינית, היא פעילות שאין צורך מצדך לצאת כנגדה, ואין לי אלא להריע על כך בפומבי, בחוצות פורומא.
שנית, אתה יוצא נגד "ענייני עבודת ה' "פולחניים"" , ולשאלת ריב אף טרחת לפרטם, כגון חיוב נשים בטלית ובתפילין ( ??? מהיכן הבאת את המידע המופלא הזה? נראה לי כי התבלבלת בין קולך לבין משהו אחר) , הארכיטקטורה של עזרת נשים (וזה מהיכן? מעלוני סוף השבוע של קולך שאותם אינך קורא? ראה הערתי הקודמת בסוגריים) , וכן הלאה וכן הלאה.
אני דוקא עומד נפעם מדבקותן של נשים במצוות, ומחיפושים כנים אחר הדבקות בהן. קבוצות תפילה של נשים - ומטבע הדברים, כל שאני יודע אודותיהן הוא מכלי שני - באות בדיוק מתוך המגמה האורתודוכסית. אתה ניצב מול נשים המעוניינות להשתתף בצורה פעילה בתפילה, אך אינן רוצות לחצות את גדרי ההלכה או את גדרי הצניעות, ולכן אינן מוכנות להתפל במניינים "מעורבים" , כפי שעושות נשים בקהילות רפורמיות. אלא מאי? קל מאד לזרוק רפש. אין צורך במאמץ מיוחד כדי להוציא שם רע, 40%, זה כל מה שנדרש.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2005 21:50 |
|
| |
אידך
אני לא כל כך מבין מה הטיעון שלך ומה הקשר לשאלה האם ארגון קולך יכול להיות חלק מהאורטודוקסיה או לא.
נניח שבקורתך נכונה -ואני לא מבין מה ההבדל בינן לבין רבני ישראל שקולם לא נשמע בנושאי חברה ומצוקה חברתית.-
האם אין טענותיהן צודקות? האם אין זכות לאשה לבקש אחיזה בדתה?
רצונך לומר שאין להן לנשים זכות זו,אנא התכבד ,ואמור זאת בקול רם וצלול כחזן לאחר ששתה "גוגל מוגל".
נאמר כאן ע"י רבים שמכירים את הארגון ,בשונה ממני, שהארגון שואף לתיקונים בתוך האורטודוקסיה.
טענתך דומה לאדם שיטען כנגד מנהל גמ"ח למוצצים ,שהרי כבר הוא בעניני גמ"ח מדוע לא מתעסק בדברים חשובים יותר כמכשירי רפואה וכו'.
והערתי לעיל במקומה עומדת -ללא מידע- יש לי תחושה שאכן נשים אלו הן שותפות גם במאבקים על שויון כללי.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2005 00:03 |
|
| |
אידך,
כדי לפצות על התפרצותי כביכול, אני אסביר כמיטב יכולתי
..< גילוי נאות, אין לי שום קשר לאירגון 'קולך'>
כבר נשכחו דבריו הנוקבים של הפרופ', הם נאמרו רק לפני יומיים כמדומני
"העולם בו אנו חיים מאמין ב'רב תרבותיות' … וכו', זו המציאות האנושית שבעל כורחנו כולנו נקבל עלינו,בעל כורחנו, אם נרצה או לא. האורטודוכסיה מצידה כפי שאתה מגדיר יכולה להמשיך ולהלחם במודרנה ,להתנהג כבת יענה ולהמשיך לטמון את ראשה בחול – אבל במלחמה נגד טחנות רוח, רק דון קישוט מנצח, ובדמיונו.
מעמד האשה ביהדות איננו מספק לנוכח השינויים המודרניים במעמד האישה ויש לשנותו - כולל שינוי פסקים הלכתיים. לטענת חלק מהפמניסטיות הדתיות, העובדה שנשים היו מעורבות מעט מדי, בתהליך של לימוד ההלכה ופסיקתה שהיתה רובה ככולה בידי ידיים גבריות, גרם לכך שכיום ההלכה מפלה אותן בתחומים רבים, ואת הדבר הזה ברצונן לתקן.
אגב, לאורך כל תולדות המציאות האנושית/נשית בתורה, אנו מוצאים נשים שחייבו עצמן בהנחת טלית ותפילין, ושימשו כשופטות. עד לעת החדשה, סבתותינו כולן נישקו ספר תורה, וכמדומני שכיום כשמעמד האשה השתנה עם כל מה שמשתמע מזה - אפשר שיהיו מעורבות בעיצוב המקום בו הן מתפללות, וישנה אפשרות לא מבוטלת שישמשו ברבנות, כשהמטרה היא שנשים נאבקות למען תיקון המעוות – ועובדה,
הן משיגות את שלהן בדרך לגיטימית, במעמד הנשים בעולם המשפט חלה התקדמות, והעיסוק של טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים נפתח בפני נשים, לאחר מסלול לימודים מתאים. נשים גם השתלבו במועצות דתיות שונות, לאחר מאבק ממושך.
השיג נוסף שאפשר לזקוף לזכותם הוא כיבוש לימוד התלמוד, שהיה באופן מסורתי נחלת הגברים, ופתיחת מדרשות תורניות לנשים כדוגמת מדרשיות ברוריה, נשמת, ומתן.
ובל נשכח: מתן עזרה, סיוע וליווי לנשים שהוטרדו מינית במוסדות דתיים, וגיבוש והחדרת קוד אתי למניעת הטרדות מיניות במוסדות דתיים, בעקבות תלונות על הטרדות מיניות בידי רבנים (ובהתאם לדרישת החוק במדינת ישראל )
מאיפה אתה יודע כמה מתוך 600 הנשים שהיו מסורבות גט וקיבלו עזרה משפטית לקבל גט הן מעיירות פיתוח דווקא?
מכאן, שאין לבטל גם את 'המאבקים' שלכאורה אינם 'תורמים' לאשה בעבודת ה' שלה. מפני שהם בטלים בשישים, ביחס לעבודה החשובה שהן עושות. מה גם שאת הדברים צריך לראות בפרספקטיבה כוללת, קרי: מה קורה בעולם האורטודוכסי הגברי ביחס לכל ה'פולחנים' שהם מייצרים, אפרופו, 'רב תרבותיות'? מזה אתה מתעלם?
שאני אפרט?
*******************************************************
וקצת מידע למי שאינו יודע על התפתחות הפמיניזם הדתי:
את ניצני הפמיניזם הדתי ניתן לראות בפעולתה של פרופ' אליס שלוי (כיום יו"ר שדולת הנשים בישראל) שהיתה מנהלת של בית הספר התיכון הדתי לבנות פלך בית ספר בירושלים במשך שנים וחצי עשורים (1975-1990). שלוי חינכה את תלמידותיה להגשמה אישית מלאה באופן שיוויוני לגברים, ואכן בין בוגרות תיכון זה, ישנן לא מעט נשים בתפקידים בכירים.
בשני העשורים האחרונים המצב השתנה מאוד, לאחר שבציבור החרדי החלו נשים רבות יוצאות לעבודה ובציבור הדתי לאומי הוקמו המדרשות לבנות. בשנת 1997 הוקם ארגון "קולך" בידי חנה קהת, בתו של הרב שלמה פישר, ממנהיגי הזרם החרדי וראש ישיבת איתרי ארגון זה מאגד בתוכו כאלף חברות (בשנת2004) וקורא להשויה מלאה בעיקר בתחומי הדת. הארגון הוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים וארגן כנסים. בעקבות פעילות הארגון גבר העניין הציבורי בטענות ובדרישות הפמיניסטיות בקרב הציבור הדתי.
יש רבנים אורתודוכסים שמברכים על תופעה זו ומעודדים אותה, אחד הבולטים שבהם הוא הרב שלמה ריסקין, שאף הקים במסגרת מוסדות "אור תורה" את מדרשת לינדנבאום (לשעבר ברוריה), מערכת הכשרה לטוענות רבניות ואת עמותת "יד לאשה" המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. הרב ריסקין בעבר אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב מרצונו נשים במועצה הדתית ובהשגחת כשרות.
גם נכון שרבים מהרבנים, כולל כאלו המסכימים לחלק מהטענות הפמיניסטיות, מקבלים מגמה זו בדאגה לא מועטה, כיוון שהם רואים בכך תהליך שמוליך לפגיעה בכוחה של ההלכה, כפי שאומר הרב אבינר: "הכל תלוי בגישה. אם אשה מאמינה שמשה אמת ותורתו אמת, כל תורה שבכתב וכל תורה שבעל פה, עד הסעיף האחרון, מאמינה שד' פטר אותה ממצוה מסוימת בחכמתו, אך השאיר לה פתח לעשות אם רצונה בכך - הרי יש לה שכר. אבל אם היא חושבת שהזמנים השתנו, ויש לה תרעומת נגד התורה שכבר אינה מתאימה ולכן יש צורך לשדרג אותה – הרי זו כפירה" ולכן "קדושה כן. נבואה – כן. שייכות לתורה ומצוות – כן. כבוד הדדי – כן. שינויים במנהגי ישראל הקדושים – לא".
תוקן על ידי - riv - 14/01/2005 0:25:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2005 01:20 |
|
| |
מואדיב,
לא הבנתי אם אתה מציע לי להעלות את האחוז או להוריד אותו.
אני שמח שהצלחתי להוציא ממך הכרה בכך שייחוס שאיפות רפורמיסטיות לנשים הוא בבחינת קלון עבורן ("הטלת רפש", כלשונך הריחנית).
מכל מקום, אם ייחסתי לנשות קולך שאיפות שאין בהן - אני מתנצל מעומקא דליבא.
נכון שלא עסקתי במחקר מעמיק על ארגון קולך (חבר'ה, תכירו בכך שהזמן מוגבל, ויש סדרי עדיפויות), וגם נכון שבפורום כגון דנן אני מרשה לעצמי לבטא עמדות גם לגבי דברים שלא כתבתי עליהם דוקטורט. אם אתם רוצים שאביע דעה רק על מה שחקרתי עד פרטי הפרטים ודקדוקי הדקדוקים - לא ייצא לכתוב כאן הרבה. אז טועים לפעמים. שוין. וגם אם במצע הרשמי של קולך אין שאיפות כאלה, אני ממש ממש לא בטוח שבקרב האגפים היותר רדיקליים של הארגון לא תמצא קולות (ולא מעטים) המצדדים בשאיפות כאלה.
ועדיין אני חוזר: אם טעיית וייחסתי דברים שאינם - הריני מתנצל על כך.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2005 01:28 |
|
| |
אידך,
אנחנו פה כדי ללמוד...
ואם נתיחס גם לדברים שכן עשית בהם דוקטורט, וקבעת קביעות כמו שאתה חושב חושב שהדרך האורתו' הוכיחה עצמה כנכונה, במבחן התוצאה, עם כל הזנקים שבצידה (שהיו, לדעתך, בלתי-נמנעים).
אל לך להמעיט בערך "הנזקים שבצידה" שבטח ובטח שלא היו בלתי נמנעים, היתה הנהגה שהיתה אחראית למהלכים...אני מעלה דעה ששמעתי...
**********************************
האורטודוכסיה איננה רוצה להקנות דעת ה"ליבה" במוסדות החינוך שלהם, דעת שתיצור הבנה ותקשורת בינם לבין כלל אזרחי ישראל. הם בונים בכוונה מידור מוחלט וזאת בייחוד בגיל הילדות כי זה הגיל בו מטביעים אמונות ודעות שקשה, אם בכלל אפשר, להיגמל מהן.
הם חוששים שמא יגונב לאוזני ילדיהם משהו על האבולוציה. שמא ישמעו חלילה שהעולם קיים יותר מ-5765 שנים (ה-תשס"ה). זבולון המר, ז"ל, בהיותו שר חינוך (והוא מפד"ל!) אמר: "קודם כל יש לשנן להם את סיפור הבריאה, את הנסים והנפלאות, את היראה מה', מהרבנים, כשיגדלו ימצאו את הדרך להבדיל בין המדע והישגיו ולהפריד בין אמונה למדע (שתי רשויות).
"יהדות התורה" מעדיפה מידור מוחלט. יתכן שהשינון החוזר והמתמיד של דינים, תלמוד (השאלות והתשובות ושולחן ערוך) מחדד את מוחם, אך אין הוא משחרר אותם מבערותם בכל הנוגע להתנהלותו של עולם. די להם לצרכיהם להשתמש בהישג המדע והטכנולוגיה שהביאו לעולם הגויים והאפיקורסים. הם ילמדו רק "לימודי קודש" ולא יחקרו וידרשו במה שלמעלה מהם. פרנסתם תימצא על חשבון האפיקורסים. חידוד מוחם לא יביא פרס "נובל" לא במדע ולא בספרות, לא ברפואה ולא בכלל. אך זה לא מעניינם. הם רוצים להתבדל.
לכן הם שומרים על תלבושת מיוחדת מימי הביניים, לכן הם גרים בשכונות משלהם אפילו בצפיפות, לכן הם לא משרתים בצבא שחלילה לא תדבק בהם אפיקורסות ולכן יש להם רבנים משלהם שהם מקור הדעת והסמכות.
כל זה מותר ובלבד שלא יכתיבו לנו, האחרים, כיצד לחיות. אל ישבו בבית המחוקקים, ואל יתפרנסו מעבודת זולתם. רוצים לשמור עצמכם כ"כת נבדלת" היו נבדלים והניחו לאחרים.
בבראשית ג', כ"ב למדנו שהאדם היה כאלוהים לדעת טוב ורע, ולכן זכותו לחקור, לשאול, לבדוק ולדעת עולם ומלואו, לפחות העולם בו הוא חי. הם שוללים זאת מתלמידיהם. כל החכמה והדעת היא לרבנים הזקנים. הם הרועים וכל העדה עדר.
תוקן על ידי - riv - 14/01/2005 1:35:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2005 02:14 |
|
| |
ריב.
יישר כוחך ששיברת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2005 00:01 |
|
| |
אני מבינה שרוב הכותבים מבינים כמוני שאמנם קולך הוא ארגון שפועל במסגרת ההלכה, אבל עדין נותרת השאלה לגבי התדמית והשם שיצא להן. זו עובדה שבציבור החרד"לי והחרדי נרתעים כששומעים על "קולך".
האמנם אין חשיבות לשם שיצא לארגון כזה רק למעשיו
או שמא תאמרו
שאם ארגון אינו יכול ואינו אחראי לדאוג לתדמית שלו?
לדעתי, יש חשיבות גדולה לכך שנשים דתיות וחרדיות תדענה שקולך זה ארגון שפועל בתחומי ההלכה ושההלכה הינה נר לרגליו.
זו לא חוכמה לבטל את הרתיעה מ"קולך" כבעיה של הנרתעים, כי ארגון כזה צריך תומכים רבים גם מפני שכדי שיהיה לו כח לשנות ולהשפיע הוא צריך תמיכה כמה שיותר רחבה, וגם מפני שכשיש לארגון תדמית רפורמית, אז רבנים פחות פתוחים לשמוע את טענותיו ולהכנס איתו להתדינות.
הערה לגם וגם
כתבת "הרבנים לא התחילו גם את מהפכת לימוד התורה ע"י נשים, אלא נגררו אחריה - ולמרות זאת חדר לימוד זה גם לחלקים החרד"ליים, ובעקבותיהם הוא עשוי לחדור אפילו לחברה החרדית"
ורציתי להגיד שזו אינה השערה או נבואה כי אם דברים שכבר התרחשו בשטח. המהפכה של שרה שנירר שהקימה את בית יעקב לא כללה את כל בנות הציבור החרדי כמו שזה היום. נשים חרדיות בדורות קודמים לא חלמו ללמוד מה שבנות חרדיות לומדות היום בתיכונים ובסמנרים של בית יעקב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2005 01:09 |
|
| |
ובנות בית יעקב אינן חולמות ללמוד את מה שתלמדנה אי"ה נכדותיהן - ובמדת מה, השינוי הזה יהיה גם בעקבות פעילות "קולך".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2005 09:08 |
|
| |
.
גם וגם: 
(אחד לכל גם)
====
אם הייתי צריך לעשות רשימה של אנשים ל"היכל התהילה" של התורמים לחינוך, מסתמא הייתי צריך להתחיל את הרשימה ביהושע בן גמלא.
סביר כי אפשהו לאורך הרשימה הייתי מוצא גם את שרה שנירר.
אינני בטוח כי חנה קהת היתה מתוספת דוקא לרשימה זו, אך בהעדר היכל תהילה ספציפי, יתכן כי גם היא היתה מתוספת, כמה מקומות לאחר שנירר.
גם לשנירר קמו מתנגדים רבים. מישהו זוכר את נימוקיהם כיום? מישהו סובר כי צדקו?
|
|
|
|
|
